אפרקסתא דעניא כתב:המנהג הנפוץ בקהילות אשכנז לנחם בנוסח "המקום ינחם אותך/אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד".
שמעתי מהג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, שאין כל מקור לתוספת "ולא תוסיפו לדאבה עוד". גם אני הק', אבדלחטו"א, לא מצאתי בשום מקום מקור לכך. האם ידוע למאן דהו מקור לאמירה זו? מתי החלו לאומרה? ומדוע?
תולעת ספרים07 כתב:יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה
איסתרא בלגינא כתב:תולעת ספרים07 כתב:יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה
לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
איסתרא בלגינא כתב:לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
איסתרא בלגינא כתב:ואם לסיפורים, מספרים שאברך אחד נתעסק בהוצאת ספרי רבינו ירחום בעדודו של הסטייפלער נפצע בתאונת דרכים, וקרובי משפחתו תלו זאת בהתעסקותו בספרים, ואמר ע"ז הסטייפלער, כי אדרבא זכות רבינו ירוחם עמדה לו שאם לא היה מתעסק בספריו מי יודע אם היה יוצא חי...
יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושיות בהל' שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון נ"י ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ.
גלאגוזים כתב:איסתרא בלגינא כתב:תולעת ספרים07 כתב:יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה
לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
לא עם רעק"א אלא עם ה"חתם סופר". ולא סיפור בעלמא אלא תשובה מפורשת בשו"ת.
אציגה נא כאן את לשונו בשו"ת יו"ד סי' שמ"ו. התשובה נכתבה לחמיו הגרע"א, ואחרי דברי הפתיחה כותב כדלהלן: "יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושיות בהל' שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון נ"י ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ. ובהתגולל בעפר קרני שבוע העבר עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו. ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדינן בהדיה יעבור עיונו עליו בשובע שמחות, או יניח הדברים עד ט"ב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה, א"כ גם יבולע המוות לנצח, ופשיטא דליכא תו קפידא"
איסתרא בלגינא כתב:ואולם גם כאן מפורש דמאן דלא קפיד לא קפדי בהדי וא"כ ודאי יצא נשכר.
תולעת ספרים07 כתב:איסתרא בלגינא כתב:ואם לסיפורים, מספרים שאברך אחד נתעסק בהוצאת ספרי רבינו ירחום בעדודו של הסטייפלער נפצע בתאונת דרכים, וקרובי משפחתו תלו זאת בהתעסקותו בספרים, ואמר ע"ז הסטייפלער, כי אדרבא זכות רבינו ירוחם עמדה לו שאם לא היה מתעסק בספריו מי יודע אם היה יוצא חי...
עד כמה שזכור לי הסיפור היה עם ספר העיטור - והאברך שעשה את ההגהות על העיטור הלוא הוא ידידינו הרב צוקער מפוניבז' אשר כידוע הבעל העיטור הזהיר שלא להגיה את ספרו. - ואמת נכון הדבר שלאחר תאונת הדכים שקיבל אמר לו הסטייפלר להמשיך - אך כאשר פגע בו שוב תאונת דרכים אמר לו הסטייפלר ז"ל תיכף להפסיק. - ואכן ספר העיטור שכב שנים בסטנדר שלו בפוניבז' עם רבבות הגהות כפי שבזמנו בדקתי אותי. - ועד כמה שידוע לי עד נכון להיום לא העיז איש להוציאו לאור.
ושמעתי מרבנן קשישאי בעה"ק ירושלים ת"ו שקבלו מהזקנים דס' העטור וספר רבינו ירוחם הם מבחינת סוד עלמא דאתכסיא, וכל מי שעושה באור עליהם או נאבד הביאור או ח"ו יפטר במבחר ימיו, וספר העטור כבר כתבנו דכמה רבנים עשו פי' ונאבדו והרב בני יעקב נח נפשיה בן ל"ב טהור, וכן רבינו ירוחם הרב מהר"ש יונה עשה באור לחלק אדם וקרא שמו מגיד לאדם, ולמישרים קראו מגיד מישרים ונאבדו, וכמה"ר אשר שלם התחיל לחבר עליו כמו שתראה בס' מטה אשר ונפטר לבית עולמו בקוצר שנים, והרב נתיבות משפט מעט מזער שביאר ונח נפשיה דרב, גם הרב מהר"א לפפא הי"ל באור על רבינו ירוחם כמ"ש תלמידו הרב משכנות יעקב ונאבד. ומכאן תראה קדושת הרב מהר"א גירון שעשה באור לאיזה חלק מהעטור ויצא לאור והאריך ימים ושנים תנצב"ה:
והמגיד למרן קראו בשמו ירוחם טמירי. וכן כמה רבנים שחיברו באור לספרו כמו הרב מהר"ש יונה והרב בני אהרן ודכוותייהו או נתבקשו בישיבה של מעלה או נאבדו החבורים
אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה, שאין לה עוסקים, כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים, תלמוד סדר קדשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם, כי הם דוגמת מת מצוה, אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם. שזה דומה לאחד שהיו לו בנות ותבעום בני אדם, והשיאם להם, ונשארה בת אחת שלא תבעוה לינשא, אמרה לאביה, אחיותי יודעות אומנות נקייה מעשה אורג מעשה רוקם, לכך קפצו עליהם הכל והיו לאנשים, אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכי מתים, אלו היתה אומנתי בגדי שמחה הייתי לאיש כאחת מאחיותי, אמר לה אביה אני משבח אותך שהכל ילכו אצלך. כך אמרה מועד קטן והדומה לה רבונו של עולם למה אין עוסקין בי כשאר מסכתות, והקב"ה השיב לה טוב, הרי כבר נאמר (קהלת ז ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו:
ועתה למה אומרים שהיא סכנה, לפי שכתוב (משלי ג יא) ואל תקוץ בתוכחתו, הוא ממהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות, שם ועוד לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה, אפי' אינו מקום מסוכן מזיק, לפי שלשון בני אדם ועינם מזקת. אלא כך יעשה הרוצה ללמוד אותה, יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע, וגם ילמדו הרב בחשאי לא יפרסם, ולא יזיק ולא ינזק אחר שלשון בני אדם ועינם מזקת. וכתיב (שה"ש ז ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים, תחלואי מיתות כמו מי שמתו ומוע"ק יהא בסתר, ולא ינזק, שנא' חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעי' כו כ). וגם שמעתי בב' דברים מלאך המות קרוב לשמוע, מי שדורש מעשה מרכבה, ובמועד קטן, לכן נענה מלאך המות ואמר הן הן מעשה מרכבה, כמעשה דריב"ז ור"א בן ערך (לא יכוין להפרע ממנו) וכן מוע"ק וכיוצא בו שהוא ממונה על המות, לכן יעסוק בכל לבו לישר, בלא קלות ראש בה, וכן כל מצוה וכו' כדאיתא בראש הספר:
עקביה כתב:האם ישנה חובה לומר נוסח כלשהו בניחום אבלים?
זה נראה משונה שאדם יושב עם האבל, משוחח ומפטפט שעה ארוכה, ואז, לפני שהוא נפרד לשלום, הוא צריך לומר איזה נוסח רשמי, ורק כך נחשב לו שקיים מצוות ניחום אבלים.
אם הוא ניחם את האבל, היה זה ללא ספק כאשר דיבר אתו בצוותא.
קורה שאדם בא לניחום אבלים ולא מדבר עם האבל, ואז הנוסח הקיים דווקא מסייע לו לעשות לכל הפחות משהו מניחום אבלים, אבל חבר קרוב היושב עם האבל ארוכות מתוך ידידות, יש איזו חובה להיפטר ממנו באמירת 'המקום ינחם אתכם'?
אפרקסתא דעניא כתב:שמעתי מהג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, שאין כל מקור לתוספת "ולא תוסיפו לדאבה עוד".
תולעת ספרים07 כתב:כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה
עזריאל 10 כתב:5. על הבנים אסור ללוות, אולם הם מחכים למלווים ליד הקבר.
11. הבנים שהיו אוננים ופטורים ממניה, מתפללים מעריב פעמיים.
מענין מקור למנהגים אלו.
נחומצ'ה כתב:עזריאל 10 כתב:5. על הבנים אסור ללוות, אולם הם מחכים למלווים ליד הקבר.
11. הבנים שהיו אוננים ופטורים ממניה, מתפללים מעריב פעמיים.
מענין מקור למנהגים אלו.
5. יש לזה מקור עגון בזוה"ק. והוא טובה לנפטר. ולכן מכריזים בזה הלשון דייקא: "יוצאי חלציו אינם מלווים".
11. זה כבר מעניין. שאפי' אנוסים הפטורים מתפילה [כגון עוסק במצוה], יש שפוטרים לגמרי מתשלומין. והם כאוננים פטורים מתפילה, ולמה ישלימו.
עזריאל 10 כתב:הייתי לאחרונה בלוויה בקרית יואל ארה״ב
המנהגים שם כל כך שונים, כך שהדבר עורר פליאה
יתכן שחלקם נהוגים גם בארץ ולא שמתי לב?
15. בית הקברות מחולק לחלקות לגברים וחלקות לנשים. זוגות לא נקברים זה לצד זה.
מענין מקור למנהגים אלו.
באופן כללי, המקום לחפש בזה וכיוצא בו הוא בכרכים הרלוונטיים מסדרת נטע"ג (להגרג"צ שליט"א).עזריאל 10 כתב:מענין מקור למנהגים אלו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 601 אורחים