בחיפוש באוצה"ח מצאתי דרשה שחוזרת על עצמה בארבעה ספרים:
1) ילקוט יוסף, מצוות התלויות בארץ (תשס"ה. שנת הדפסה ראשונה?), פרק יא, סעיף א:
"נאמר בתורה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', ולמדו חז"ל (קידושין נד. - הציון במקור), קדש קדש ממעשר שני, כשם שמעשר שני קדש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון, כך פירות של השנה הרביעית, הנקראים פירות נטע רבעי הרי הם קדש ונאכלים לבעלים בירושלים".
2) ט"ו בשבט בהלכה (תשס"ב) עמ' רפז:
כתוב בתורה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. ודרשו חז"ל קדש קדש ממעשר שני, כשם שמעשר שני קדש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון, כך נטע רבעי קודש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון.
מקור זה מציין בהערות לרמב"ם הל' מעשר שני פ"ט ה"א, ולא מופיע כדבר הזה שם.
3) תבואת יוסף (תשנ"ב) עמ' צו:
כתוב בתורה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. ודרשו חז"ל קדש קדש ממעשר שני, כשם שמעשר שני קדש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון, כך נטע רבעי קודש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון.
מציין מקור לקידושין נד. ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב.
4) הסגנון הנ"ל מופיע בספר נוסף בשם והאיש מרדכי תשס"ה, עמ' מ"ט.
איני יודע אם מדובר בנביאים שהתנבאו בסגנון אחד או שגירסת הגמרות שאצלי אינה שווה, לא מצאתי דבר כזה בקידושין (עיינו היטב!) בבלי, וגם לא בירושלמי המצוין במקור הנ"ל. אשמח לסיוע למצוא את המקור.