קדש קדש ממעשר שני לפדיון? המקור ומקורו.

[סליחות]

בחיפוש באוצה"ח מצאתי דרשה שחוזרת על עצמה בארבעה ספרים:

1) ילקוט יוסף, מצוות התלויות בארץ (תשס"ה. שנת הדפסה ראשונה?), פרק יא, סעיף א:
"נאמר בתורה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', ולמדו חז"ל (קידושין נד. - הציון במקור), קדש קדש ממעשר שני, כשם שמעשר שני קדש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון, כך פירות של השנה הרביעית, הנקראים פירות נטע רבעי הרי הם קדש ונאכלים לבעלים בירושלים".

2) ט"ו בשבט בהלכה (תשס"ב) עמ' רפז:
כתוב בתורה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. ודרשו חז"ל קדש קדש ממעשר שני, כשם שמעשר שני קדש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון, כך נטע רבעי קודש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון.
מקור זה מציין בהערות לרמב"ם הל' מעשר שני פ"ט ה"א, ולא מופיע כדבר הזה שם.

3) תבואת יוסף (תשנ"ב) עמ' צו:
כתוב בתורה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. ודרשו חז"ל קדש קדש ממעשר שני, כשם שמעשר שני קדש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון, כך נטע רבעי קודש ונאכל לבעלים בירושלים וצריך פדיון.
מציין מקור לקידושין נד. ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב.

4) הסגנון הנ"ל מופיע בספר נוסף בשם והאיש מרדכי תשס"ה, עמ' מ"ט.

איני יודע אם מדובר בנביאים שהתנבאו בסגנון אחד או שגירסת הגמרות שאצלי אינה שווה, לא מצאתי דבר כזה בקידושין (עיינו היטב!) בבלי, וגם לא בירושלמי המצוין במקור הנ"ל. אשמח לסיוע למצוא את המקור.

[במסתרים]

עיין תוספות שם בקידושין, ובברכות לה. ובב"ק סט:

[סליחות]

יש כאן שתי בעיות:
א. הניסוח של הדברים.
ב. מראי מקומות (השונים ממה שציינת).

לשון הגמ': מ"ט דב"ה גמרי (ויקרא יט, כד) קודש (ויקרא כז, לב) קודש ממעשר, מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור.

לא נאמר שם שצריך לפדות. לשונו של רש"י בברכות: אחליה והדר אכליה, הוציאהו לחולין ע"י פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים. גם ברע"ב על עדויות (פ"ד מ"ה): "כרם רבעי - שהוא צריך פדיון אם בא לאכלו חוץ לירושלים." ובפירוש המשניות לרמב"ם שם: "ואמר ה' בנטע רבעי קדש הלולים ואמר במעשר קדש לה', בית הלל דרשי קדש קדש ודנין בו דין המעשר והוא שמוסיף חומש אם פדאו לעצמו כמו שנ' ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף. "
המילים "נאכל בירושלים וצריך פדיון" עשויות להטעות, וכדאי לתקן גם את הניסוח וגם את המ"מ.
את המ"מ: "עיין בקידושין נד. ותוס' שם ד"ה גמר, ובברכות לה. ד"ה אחליה. ובב"ק סט: וברש"י סוטה דף מג. ד"ה חיללו.