הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ב' נובמבר 07, 2022 1:12 am
יישר כח למעלתו!
ואולי עוד רמז הרומז לכך, הנאמר ביעקב ויפג לבו, וי-פג לבו (יעויין ברמב"ן שם ודוק).
ראיתי פעם בדברי הגאון נאמ"ן ס"ט, כי אצלם בתונס לרגל תוחלת החיים המועטה, היו אומרים במרירות, ימי שנותינו שבעים שנה, ימי גימ' שישים רח"ל, וכנראה ששבעים, היינו בתוך העשור השבעים.
ויתבאר עם שיטת רבינו האר"י שמפני שיבה תקום, הוא מגיל שישים, עיין בן איש חי (ש"ש, פ' כי תצא, אות יב), ועיין ישיבות בגדאד, נספחים, עמ' 515, תשובת רבינו הכה"ח דהוי מדאורייתא, וציין לשער המצוות פ' קדושים. ובאבות (ה א) אמרינן בן ששים לזקנה, וכן אמרינן במו"ק כח, דבן שישים היא מיתת כל אדם. והביא הר"ב ראיה מפסוק תבא בכלח אלי קבר, בכלח גימ' שישים. ועיין בפי' הרשב"ץ לאבות שכן הוא בירושלמי ביכורים. ועיין תוי"ט שם לגירסאות אחרות, בפרט שבכתוב כתוב שיבה, ובן שבעים לשיבה, וי"ל דלישנא דחז"ל זקנה כפשוטה ולישנא דתורה היינו זה קנה חכמה.
וא"כ ימי שנותינו שבעים שנה, היינו העשור של השבעים. כמו יולדת למקוטעין לשבעה חי (נדה כז), היינו תוך חודש שביעי, ועוד ראיות יש לזה, ורק היכא דאמרינן מעת לעת היינו מלאים.
והקב"ה יזכנו לאריכות ימים ושנים, ועיין בא"ח (נצבים אות כג) שתמה על הנוסח קודם קריאת התהילים "ונזכה ונחיה שבעים שנה...", למה ישאל דבר קצוב, ושמא הקב"ה נתן לו חיים יותר, יעו"ש.
וכן שמעתי על כמה גדולים שכשהיו מברכים אותם את הברכה המקובלת בציבור - עד מאה ועשרים, היו מתרעמים ואומרים, מדוע לצמצם ולהגביל את קצבת החיים.