איש_ספר כתב:חכ"א המתמצא בענייני סדר לתולדותיו כתב לי לאמור:
ההסבר לתופעה שהדגים הרב הישיש פשוטה בתכלית. נקוט האי כללא בידך. הסדר (דל"ת חטופה), כשהוא מפרק את האות מהלוח כדי להחזירה למקומה, הוא עושה זאת בביקורת, כלומר מביט באות שבידו ומניח אותה במקומה המיועד לה, אבל כשהוא לוקח את האות מהקופסה שלה כדי לשבצה בלוח, אינו מביט באות שבידו, די לו שהיא נלקחה ממקומה שלה. וכיון שכך, מצוי מאד שהסדר יפרק אות שהיא מתחלפת בחברתה, כגון חי"ת ותי"ו (וכמו בתמונה שהעלה הרב קלונימוס) ויניח את התי"ו במקום של החי"ת. כאשר יבוא הסדר לסדר לוח לספר חדש, ונחוץ לו אותיות חי"ת, הוא לוקח בלא ביקורת מהקופסה של החי"ת, נתכון לעלות חי"ת ועלה בידו תי"ו. וכן ע"ז הדרך.
(ואם כדברי הרב קלונימוס, היה צ"ל שתופעה כזו תתרחש בסוף הספר או בסוף גליון דוקא ודו"ק...)
איש_ספר כתב:כשהוא מפרק הוא עושה זאת בביקורת, ואז באותיות דומות הוא עשוי לטעות ולהניח את החי"ת בתי"ו ואת התי"ו בחי"ת, אם הוא עשה כך, לא תהיה לו הזדמנות נוספת לתקן, כי כשהוא יחזור לסדר את האותיות הוא יעשה זאת בלא ביקורת.
קלונימוס הזקן כתב:....
אם זכרוני אינו בוגד בי נתקלתי כמה פעמים בעבר - ואולי יבואו החברים ויציעו דוגמאות שנתקלו בהן - במקרים שבהם הוחלפו אותיות דומות כמו ב ו-כ, ד ו-ר וכיוצא בהן, באופן שנראה שנוצר מחסור באחת האותיות בבית הדפוס ולכן הרשו המדפיסים לעצמם להכניס במכוון שגיאה במילים שבהן מתוך ההקשר יבין הקורא מה הייתה הכוונה. אם מישהו יכתוב - למשל - הבוחעד הזעצעד, זה יציק בעין אבל יובן לבטח.
.....
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 193 אורחים