וברמב"ן בראשית לח, ה
ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו כתב רש"י, אומר אני על שפסקה מלדת נקרא כזיב, לשון היה תהיה לי כמו אכזב (ירמיה טו יח), שאם כן מה בא ללמדנו ולא ידעתי למה יקרא שם המקום על זה, ואין במאורע ההוא כל חדש, כי די לה שתלד שלשה בנים ובעת לדתה לא נודע אם פסקה או תוליד אחרי כן, רק בעת מותה נודע הדבר:
ועיין בישמח משה פ' ויצא
ועוד יש לפרש באופן אחר, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), ומי יודע הבא אחריו אם יהיה צדיק או רשע, על כן לכאורה הוא טעות להתפלל על בנים, דאולי יהיו רשעים ונח להם שלא נבראו, אך אם לא קיים מצות פריה ורביה, יתכן להתפלל כדי לקיים המצוה, והוי כמו מה דמפקדת וכו' (עיין שם ברכות י' ע"א), אבל זה שכבר קיים שטות הוא, דאולי הוא לרעתו. ועל פי זה יובן מאמר יעקב לרחל אבא לא היו לו בנים, על כן התפלל כדי לקיים המצוה, אבל אני יש לי בנים וכבר קיימתי המצוה, דקודם מתן תורה היה די בשני זכרים כבית שמאי (יבמות ס"א ע"ב) (וכמ"ש לעיל בפרשת תולדות), על כן לא יתכן לי להתפלל כי מי יודע מה יולד, והבן:
ולעמת זה בפלא יועץ ערך פריה ורביה בא"ד כתוב לאמר בזה"ל
ואפי' אם כבר נשא אשה וקיים מצות פו"ר אם מתה אשתו לא יהא שרוי בלא אשה אלא ישא אשה בת אולודי שאן אמרו רז"ל נשא אשה וכו' היו לו בנים בילדותו וכו' שנאמר בבקר זרע וגו' ומטעם זה ראוי לאדם להשתדל על אשתו ולהוציא זרע רב ולעסוק בתרופות אפי' אם יש לו בנים כי שמא יזרח לו השמש מאשר יצא ממעיו או מיוצאי חלציו ונפש א' הוא עולם מלא כי אחד הי' אברהם ויצא ממנו כל ישראל אשר יש בהם כמה צדיקים וחסידים ולא כמו תועי רוח בינה שחוששים לצער גידול בנים ולהוצאת הבית מרובה ומצטערים אם תלד אשתו ילדים רבים והם מתרצים בשנים או שלשה בנים ולא היו רוצים יותר ולו חכמו ישכילו כי ראוי לטרוח טרחה מרובה והכל כאין נגד התועלת הנמשך מן הזרע שאם בסוף כל הדורות יצא מחלציו איש טוב..
ובענין זה יש לציין לדברי פנים יפות פ' ברכה בד"ה ועוד יש במדרש - בתוך ביאורו במה שלא בירך שבט שמעון
...אבל שמעון לא הי' יכול לברך בעושר שכבר אמר יעקב שיתפרנסו מלימוד תינוקות וסופרים וגם לא התפלל עליהם בריבוי בנים שאין ריבוי בנים ברכה אלא בעשירים, וז"ש דהמע"ה בסי' ק"ז וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות אבל בשעת עניות אין זה ברכה שירבה כצאן