שיכור מותר בלימוד תורה?

[חכם באשי]

לכאורה שיכור אסור בלימוד תורה, שכן הלימוד צריך להיות מתוך "רתת וזיע" (ברכות פ"ג), ושיכור לא בדיוק עונה על ההגדרה הזו...
לא בדקתי אם מישהו מדבר בענין.

[חיים]

לכאורה ממה שאסרו שיכור בהוראה מוכח שהוא מותר בת"ת.

מנין ששיכור מופקע מגדר רתת וזיע?

[תוכן]

מכיון שהוא שיכור אז עד כמה שאין לו רתת וזיע גם אינו לומד תורה, והכל על מקומו יבוא בשלום.

[בעלזער]

להבדיל קודש לחול למדים להדיא שאסור לענות על שאלות בהיותו שיכור.
לדאבוני אכן אני מכיר כמה וכמה רבנים שבטוחני שהם שטיינים ואיני יודע מה ההיתר שלהם לפסוק כאשר אין דעת הבדלה מניין.

[חכם באשי]

להבדיל קודש לחול למדים להדיא שאסור לענות על שאלות בהיותו שיכור.
לדאבוני אכן אני מכיר כמה וכמה רבנים שבטוחני שהם שטיינים ואיני יודע מה ההיתר שלהם לפסוק כאשר אין דעת הבדלה מניין.

'שטיינים' או 'שתיינים'? ואולי שתי האפשריות נכונות?

[חלמיש]

רמב"ם מפורש בהל' ביאת המקדש פ"א ה"ד ומותר לשכור ללמוד תורה ואפילו הלכות ומדרשות

[יוסףלוי]

מכיון שהוא שיכור אז עד כמה שאין לו רתת וזיע גם אינו לומד תורה, והכל על מקומו יבוא בשלום.

א"כ למה נאמר שצריך ללמוד ברתת וזיע? ע"כ שיש לימוד אחר...

[הוגה]

לכאורה שיכור אסור בלימוד תורה, שכן הלימוד צריך להיות מתוך "רתת וזיע" (ברכות פ"ג), ושיכור לא בדיוק עונה על ההגדרה הזו...

רמב"ם מפורש בהל' ביאת המקדש פ"א ה"ד: "ומותר לשכור ללמוד תורה ואפילו הלכות ומדרשות".

מסתברת ההנחה הראשונה, ששיכור לא מסוגל ללמוד מתוך רתת וזיע, א"כ כיצד זה מסתדר עם פסק הרמב"ם ששיכור מותר בת"ת, הא אינו יכול ללמוד ברתת וזיע? = איפה הטעות כאן?

אולי צ"ל, שאימה ויראה אינו תנאי הכרחי ללימוד תורה, אלא סה"כ מעלה (וכי יש היום הלומד תורה כך ?! אע"כ כנ"ל), לכן שיכור מותר.

אמנם בברכות הנ"ל כ"ב ע"א משמע לא כן, דלחד מ"ד בעל קרי אסור בת"ת כיון "שאינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת" (ל' רש"י שם), האם לאותו מ"ד ג"כ שיכור אסור?

[בברכה המשולשת]

לכאורה שיכור אסור בלימוד תורה, שכן הלימוד צריך להיות מתוך "רתת וזיע" (ברכות פ"ג), ושיכור לא בדיוק עונה על ההגדרה הזו...

רמב"ם מפורש בהל' ביאת המקדש פ"א ה"ד: "ומותר לשכור ללמוד תורה ואפילו הלכות ומדרשות".

מסתברת ההנחה הראשונה, ששיכור לא מסוגל ללמוד מתוך רתת וזיע, א"כ כיצד זה מסתדר עם פסק הרמב"ם ששיכור מותר בת"ת, הא אינו יכול ללמוד ברתת וזיע? = איפה הטעות כאן?

אולי צ"ל, שאימה ויראה אינו תנאי הכרחי ללימוד תורה, אלא סה"כ מעלה (וכי יש היום הלומד תורה כך ?! אע"כ כנ"ל), לכן שיכור מותר.

אמנם בברכות הנ"ל כ"ב ע"א משמע לא כן, דלחד מ"ד בעל קרי אסור בת"ת כיון "שאינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת" (ל' רש"י שם), האם לאותו מ"ד ג"כ שיכור אסור?

לא הבנתי. הרי האיסור לבעל קרי ללמוד תורה הוא מתקנת עזרא, כך שמדאורייתא אין איסור, וא"כ ה"ה לשיכור.

[הוגה]

לא הבנתי. הרי האיסור לבעל קרי ללמוד תורה הוא מתקנת עזרא, כך שמדאורייתא אין איסור, וא"כ ה"ה לשיכור.

אכן, תוס' ב"ק (פ"ב ע"ב) בתו"ד: "והא דדריש במי שמתו מדכתיב והודעת לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורין כו' - אסמכתא היא דהא עזרא תיקן". (וכתבו בזה עוד תוה"ר רשב"א וצל"ח בברכות שם). וכן צ"ל בברייתא זו דאימה ורתת.

עכ"פ גם לפי"ז, עדיין משמע לכאו' לאותו מ"ד, ששיכור אסור בת"ת מדרבנן דומיא דבעל קרי, שאף אם נאמר דאי"ז דרשה גמורה אלא אסמכתא, עדיין יש לראות מכאן את העיקרון, שת"ת צריך להיות באימה ורתת לכה"פ מדרבנן, ואילו שיכור אינו באימה ורתת.

אכן ברור, דלהא דקיי"ל כריב"ב שאין ד"ת מקבלין טומאה ודלא כתקנת עזרא כמ"ש התוס' הנ"ל ומתיר לבע"ק ללמוד תורה, בע"כ צ"ל שג"כ לא סובר שאימה ורתת הם תנאי מעכב בת"ת, או שהוא יסבור שלכה"פ מעלה גרידא יש, או שאף זה לא.