עבודת ה' באמת- איך ניתן לזהותה?

[בברכה המשולשת]

נשאלתי בפורים, איך יכול אדם מישראל לדעת אם הוא אכן עובד את ה' באמת, או שהוא מנסה לרצות את החברה מסביב?
לשם הבהירות, אומר גם כי אין השאלה מה היא עבודת ה' באמת, אלא איך יכול האדם עצמו לזהות אצלו, באמת וללא רמיה עצמית, אם אכן זו עבודת ה' באמת.
יודעני שזו שאלה גדולה, אך אשמח למראי מקומות.

[חיים]

נראה לי שעדיין לא נולד האיש שיעסוק בעבודת ה' "רק" בשביל לרצות את הסביבה.
עכ"פ אדם העובד את ה' בהצנע לכת, בסתר ובגלוי, יש סיכויים רבים שהוא נמנה על לגיון מלך.

[תוכן]

אם האנשים שסובבים אותו, בין הכי קרובים אליו ובין הכי רחוקים ממנו, מזהים אצלו גדלות, קירבה לרבש"ע, עבודת המדות, והוא מהווה השראה לאנשים האלו שהם עצמם ירצו להתקרב יותר לרבש"ע, אז ידע שהוא באמת עובד ה'.

[חיים]

אם האנשים שסובבים אותו, בין הכי קרובים אליו ובין הכי רחוקים ממנו, מזהים אצלו גדלות, קירבה לרבש"ע, עבודת המדות, והוא מהווה השראה לאנשים האלו שהם עצמם ירצו להתקרב יותר לרבש"ע, אז ידע שהוא באמת עובד ה'.

כלומר, כמה שאדם מצליח לסחוף לחוג מקורביו יותר ויותר מעריצים, כך שידע נא שהוא עובד ה' אמיתי.

[תוכן]

לא אמרתי את זה. אמרתי אם כל האנשים שמסביבו מושפעים ממנו לטובה, כנראה שהוא עובד השי"ת באמת. משא"כ כל גורו מצוי בין אלפי מעריציו ניתן למצוא אנשים שמודעים למי שהוא באמת.

[שמואל מאיר]

אם אדם עובד את השם באין רואה, מדוע שיחשוב שאינו עובד השם באמת?

[גוראריה]

בשעת פטירתו של וכו' אמר להם אדם עובר עבירה אומר ובלבד שלא יראני אדם

אבל היום ב"ה איכשר דרא...

[כרם]

אם אני מבין נכון את השאלה, השאלה היא בין אדם לעצמו, איך יכול האדם לבחון את עצמו אם הוא עובד את ה' באמת, (לא כלפי הזולת, לזהות אם פלוני אלמוני עובד ה' באמת).
לענ"ד, עד שלא באה לו לאדם נבואה או ידיעה מפי נביא, אינו יכול להיות בטוח כי אכן עובד הוא את ה' באמת. מותר לו לחשוד את עצמו שמא אין הוא עושה את זה באמת, ובודאי הרבה דרגות יש לאמת הזאת, וככל שיעלה בדרגה כן תהיה דקה מן הדקה דרגת האמת שלו.
ואין לו לאדם אלא לעבוד את ה' בכל יכלתו, ולהשתדל לעשות בכל כחו כל מה שהוא צריך לעשות. והיודע ללבב ב"ה וב"ש הוא ידע מה מדת האמת שבעבודתו.

[בברכה המשולשת]

אכן, כוונת השאלה היתה כפי שהסביר אותה הרב כרם.
באשר לתשובה- כך גם היה נראה לענ"ד, וייש"כ.

[לולי דמיסתפינא]

ומה יוסיף לו מחשבה זו שאינו עובד ה'? זולת רגשי יאוש. מנלן ענין החיטוט, והיכן נצטויונו על זה?

[תוכן]

גם אני הקטן סברתי שהשאלה היא כמו שהציגה כרם, ועדיין אני על משמרתי אעמודה שאם אדם רוצה לבחון את עצמו בלי כחל ושרק שיתבונן איך הקשר שלו עם אחרים, ואיך אחרים מתייחסים אליו, ולענ"ד זה עומק דברי הגמרא, כי היכי דאיתנהו הכא איתנהו התם.

[שמואל מאיר]

אם האנשים שסובבים אותו, בין הכי קרובים אליו ובין הכי רחוקים ממנו, מזהים אצלו גדלות, קירבה לרבש"ע, עבודת המדות, והוא מהווה השראה לאנשים האלו שהם עצמם ירצו להתקרב יותר לרבש"ע, אז ידע שהוא באמת עובד ה'.

שמא גם המושפעים ממנו, אינם מושפעים להיות באמת [i]עובדי השם, וגם העבודה שלהם עבודה חיצונית היא?[/i]

[אחד היה אברהם]

ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן סו:

עיקר האמת הוא כשאין האדם נצרך לבריות, כי 'כיון שנצרך האדם לבריות משתנה פניו ככרום לכמה גוונין' (ברכות ו:), כי מי שהוא נצרך לבריות קשה לו מאד להתפלל ברבים וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד, כי ברבים נופלין עליו פניות גדולות ושקרים, שעושה תנועות ושקרים בתפילתו בשביל בני אדם, מאחר שהוא נצרך להם. ואפילו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה כי מתפרנס משלו, אף על פי כן יש שהוא נצרך לבריות בשביל כבוד או בשביל דבר אחר, דהינו שיש לו תאוה של כבוד וחשיבות וכיוצא, נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד וחשיבות שלהם. ואזי כשהוא נצרך לבריות באיזה בחינה יוכל ליפול בשקר גדול בתפילתו, דהיינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני אדם כנ"ל.
ויש מי שהוא איש כשר קצת וירא את ה' במקצת ומתבייש בעיניו לעשות שקר מגונה בתפילתו בשביל אחרים, ומתכוון להתפלל באמת, אבל האמת הוא הרבה מאד יותר מדי, וגם זה אינו אמת, כי לא נמצא הרבה אמת. כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר (לעיל בסימן נ"א). דהינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנ"ל, על כן הוא רוצה לכסות על השקר ולהלביש השקר באמת. דהיינו למשל שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת כף בשביל אחר, אבל הוא מתבייש בזה שיעשה שקר בתפילתו בשביל בני אדם, על כן הוא גונב דעת עצמו, ומסבב לו היצר הרע סיבובים במחשבתו, עד שנתגלגל הדבר במחשבתו שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפילתו או להכות כף אל כף, דהיינו שמוצא לעצמו איזה אמת שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת, נמצא שהוא מכסה השקר באמת, נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדי.
כי העקר האמת אינו רק אחד, דהיינו להתפלל באמת לאמיתו בשביל השם יתברך לבדו, אבל זה האמת של שקר הוא הרבה מאד, כי יש בזה כמה גוונין, וכמה מיני אמת שמוצא לעצמו לחפות על השקר. וזהו 'כיון שנצרך האדם לבריות', שאז נופלים עליו פניות ושקרים כנ"ל, אזי 'משתנה פניו לכמה גוונין'. 'פניו', זה בחינת האמת, שהוא בחינת פנים, בחינת (תהלים כ"ד): "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב", דהיינו שהאמת שלו, שהוא בחינת 'פנים' נשתנה לכמה גוונין, דהינו שיש לו כמה מיני אמת, שמלביש בו השקר, דהיינו שמוצא לעצמו אמת שכונתו בשביל כך או בשביל כך, נמצא שנשתנה הפנים שהוא אמת לכמה גוונין, כי העיקר האמת אינו אלא אחד כנ"ל.
וזה פרוש (תהלים קמ"ו): "אהללה ה' בחיי", הינו כשאין נצרך לבריות. וזה 'בחיי', בחיי דייקא, הינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם, כי 'הנצרך לבריות חייו אינם חיים' (ביצה ל"ב:), היינו שאינם חיים שלו כי הוא חי מאחרים, אבל כשאיני נצרך לבריות ואני חי חיים שלי, אזי אוכל להללו ולהתפלל לפניו באמת כנ"ל, וזהו: "אהללה ה' בחיי" דיקא כנ"ל. וזהו (שם): 'כיון שנצרך האדם לבריות עולם חשך בעדו' וכו'.

[הוגה]

גם אני הקטן סברתי שהשאלה היא כמו שהציגה כרם, ועדיין אני על משמרתי אעמודה שאם אדם רוצה לבחון את עצמו בלי כחל ושרק שיתבונן איך הקשר שלו עם אחרים, ואיך אחרים מתייחסים אליו, ולענ"ד זה עומק דברי הגמרא, כי היכי דאיתנהו הכא איתנהו התם.

אתה רציני? - באמת אתה חושב שעבודת ה' הפרטית שלו, בין לבין קונו, תלויה באיך בני אנוש בשריים מתייחסים אליו ?
וכי לא יכול להיות אדם שכלל אינו מהווה מקור להשפעה והוא בזוי בעיני אחרים, אבל באמת הינו עובד ה' נעלה ? (= וההפך מפורסם...)
- - על אחד כזה וכיוצא בו דנו כאן, איך יידע אם באמת הינו עובד ה' = שתורתו ומצוותיו נעשות בלי פניות זרות, או שלא?

והדברים מהגמ' עם ריב"ל הנ"ל, אילו דבריך כשלעצמם היו נכונים לענ"ד, אולי היה אפשר להכניס זה ללשון הגמ' שם, אבל ללמוד דבר זה מהגמ' שם אינך יכול.

ומה יוסיף לו מחשבה זו שאינו עובד ה'? זולת רגשי יאוש. מנלן ענין החיטוט, והיכן נצטויונו על זה?

מה לא ברור בזה, שעובד ה' רוצה/צריך להכיר את מקומו אם עבודתו בנקיות ובלי פניות זרות?
לא צריך להצטוות על זה. סה"כ הוא רוצה להגיש למלכו, הקב"ה, עבודה נקיה. מישהו לא רוצה?

[אלי_ש]

מדברי האדר"ת על עצמו:

[זקן ששכח]

לגבי סימן התייחסות הסביבה. אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.

[בברכה המשולשת]

לגבי סימן התייחסות הסביבה. אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.

בודאי. אך השואל רצה לדעת לגבי עצמו- האם עבודת ה' שלו היא אמיתית.
האם די בהערכת הבריות כדי לדעת זאת?

[הוגה]

לגבי סימן התייחסות הסביבה. אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.

מע"כ מבין מאמר זה, שכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו זה סימן שרוח המקום נוחה הימנו?
ואם הוא יפה נפש שאינו שומר תומ"צ, והוא אדם נחמד מאוד, אהוב ורצוי למטה, זה אומר שג"כ הוא אהוב למעלה ורוח המקום נוחה הימנו בכל דרכיו ?!

רבינו יונה במשנה באבות שם פירש: "שאם משאו ומתנו נאה עם הבריות... על זה רוח המקום נוחה הימנו, מפני שהתורה מתקלסת על ידו..." - לא שזה סימן להכל.