הבאר ההיא כתב:עקביה כתב:אור עולם כתב:ראו ב'פשטות המתחדשים' החדש שי"ל היום את מאמרו של הרב טוביה אפרתי הנוגע לכאן.
הוא עלה לפורום?
כותב המאמר...
אני חושב שיש כאן משהו הנוגע לפולמוס.
בדבריו של רבי ידעיה הפניני הוא מסביר איך נפלה התקלה הזו שכנגדה יצא רשב"א, וז"ל:
"הנה אשר סופר לאדננו מעשות צורה והמשל באבות הטהורים ואמרו באברהם ושרה שהם חומר וצורה, העבודה! לא כך היה. והנני מעיד על אמתת הענין אחר החקירה מפי האומר בעצמו, ומפי רבים מן השומעים שהיו במעמד".
וכלשון כותב המאמר:
"הוא מספר שחכם אחד דרש בדברי הגמ' בב"ב (נח.), ופירש את האגדה התמוהה שם בר' בנאה ואמר שאינה כפשוטה אלא דרך משל ויש בו מוסר השכל, ואז "התקצף האלהים על קולו והרצו קצת השומעים את הדברים מבלתי הבנת הכונה, ותצא הרעה הזאת על כל יושבי הארץ הנקיים. ולנו איפוא מה תעשה אבי, השמיעוך הדברים ולא כהויתן!". גם על שאר ההאשמות משיב רבי ידעיה כיו"ב, שהיה מי שדרש שדבר-מה נועד לסמל רעיון זה או אחר, והשומעים פקרו וחשבו שרק הסמל היה במציאות ולא הדבר עצמו." עכ"ל.
ומעתה, ראוי להתריע כי דחיקת המושג 'פשט' כשלעצמו, והרחקת שיטות הראשונים החלוקים על רש"י הק' בהגדרת ה'פשט', טומנת בחובה את הסכנה כי יבואו תלמידים וישתו מן הבאר ההיא מים רעים, וכפי שכבר היה לעולמים, ויטעו להכחיש הפשט לחלוטין.
ובפרט בדור הזה שישנה פריחה עצומה לבתי המדרש של הקרוי 'מחשבה', ושיחות בסגנון ר' אייזיק שר כבר כמעט ולא נשמעות בישיבות הק', ואדרבה, יש אשר מאותם 'בעלי מחשבה' נשמעת ההתנגדות החריפה ביותר לבעלי הפשט. כמה רחוקה היא הדרך לטעות התלמידים לומר שאין עמלק אלא משל על עמלק שבלב? וכיוצ"ב? ולהרחיק לימוד המקרא לחלוטין ה"י.
א"כ, אע"פ שאין המאמר נוגע ישירות לפולמוס, ניתן לחשוש כי תוצאות הפולמוס יגיעו חלילה למצבים שסקר רט"א.
בנוסף, כותב המאמר עצמו מביא את כל דברי החזו"א, ולא מצנזרם כלל חלילה.
ועוד אעתיק מהמאמר, להשלמת הדברים:
"לאורו של החזו"א נכיר כי כל חיבור תורני הרואה אור, בפרט על התנ"ך, יש למדוד לפי קריטריון זה: חיבורים הנצמדים רק לפשטות המקראות ולדברי רבותינו (הן בגמ' ומדרשים, והן רבותינו הראשונים והאחרונים מפרשי המקרא בכל צורותיו) – רבה מעלתם ו'סגולתם השמימית', והם 'פועלים לקבוע אהבתו ויראתו ית' ללהב אש, דוקא בפשטותם'; ולעומת זאת, חיבורים בהם יש ביאורים מחודשים ע"ד הדרוש והאגדה לפי רוחב דעתו של המחבר, ואם גדול ורב הוא (נזכור על מי כתב מרן החזו"א את דבריו!) – ראוי לדחותם ולהרחיקם, ולפעמים אף לצאת נגדם בחרב ובחנית, אם באים הם לעקם כתובים מפורשים. ובהכירנו את הצרות הצרורות שגרמו לעמ"י שיטות אלו דווקא נבין על נכונה את אמיתת דברי החזו"א.
ב"ה אין משתכחת תורה מישראל וגם כיום כמדורי דורות ישנם העוסקים כמסורת אבותינו הן בפשט התורה כרובד קיים והן בדרש כרובד שעל-גביו (והוא כמובן החשוב יותר). כמדי פעם נשמעים גם כיום קולות חירוף האוסרים את לימוד הפשט בתביעה לעסוק אך ורק ברובד הרוחני של התורה, ולועגים לפשט התורה ולדברי רבותינו הראשונים כמלאכים כביכול
'שטחי' הוא ואין לעסוק בו – קולות שנשמעו תמיד מפי צוררים וכמרים או מפי פוקרים ופורקי עול מקרב בני עמנו, וכמאז כן עתה יש לעמוד נגדם בעוז ולא לסטות מן התורה המסורה לנו על כל רבדיה ולו כמלוא נימה, שהרי בלא הפשט הופך המדרש למדרס המשמש להטותנו מן התורה לכל רוחות שבעולם.
ונסכם בדברי הרב משה יהודה רוזנווסר, חתנו של הרב יהודה קופרמן זצ"ל, המזהיר "בזמננו חזרה וניעורה גישת האלגוריה, לפחות בנוגע לחלק הסיפורי של התורה, אפילו בישיבות. עלינו להיזהר מזה מאוד, שהרי מכאן ועד עמדת הנוצרים שגם המצוות המעשיות הם אלגוריה ומשל אין כברת דרך ארוכה... הרמב"ן אף ביקר את עמדת הרמב"ם לגבי
אלגוריזציה של הנביאים. נזכיר את דברי רוזנטל (לעיל, הע' 23) שכל עיסוקם של הראשונים בפשט הכתוב, גם בחלק הסיפורי, הוא תגובה לטענת האלגוריה של הנוצרים,
ומדבריו נלמד שגם הראשונים חששו שאם נבין את סיפורי התורה כאלגוריה קיימת 'סכנה ברורה ועכשווית' שנקבל את עמדת הנוצרים שהבינו את כל המצוות כאלגוריה. אם רבים
ממנהיגי הדור עמדו על הסכנה הגלומה בעמדת יהודים שומרי תורה הסוברת שהמשיח כבר בא, נפטר ושהוא עוד יחזור, קל וחומר שצריך לעמוד על סכנת הקיום הטמונה
באלגוריזציה של התורה, שמקורה בנצרות. בל נשכח שהנוצרים הראשונים היו יהודים שומרי תורה לכל דבר, ואף השתייכו לכת הפרושים". עכ"ל.
באוזני שמעתי מתנגדים לפשש"מ שעל הדרך כינו לפרושי רבותינו הראשונים כ"שטחיים"... וכבר נדון כאן בהרחבה.