בפרשת תרומה נאמר "ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבעותיהם תעשה זהב בתים לבריחים וצפית את הבריחים זהב" (שמות כו,כט), ומפרש רש"י, וז"ל: לא שהיה הזהב מדובק על הבריחים – שאין עליהם שום ציפוי, אלא בקרש היה קובע כמין שני פיפיות של זהב – כמין שני סדקי קנה חלול, וקובען אצל הטבעות לכאן ולכאן, ארכן ממלא את רוחב הקרש - מן הטבעת לכאן וממנה לכאן, והבריח נכנס לתוכו וממנו לטבעת ומן הטבעת לפה השני - נמצאו הבריחים מצופין זהב כשהן תחובין בקרשים, עכ"ל,
ומקורו ב'ברייתא דמלאכת המשכן' סוף פרק א', וז"ל: "ויצף את הבריחים זהב" – כיצד היה עושה? היה מביא שפופרת זהב ארכו אמה וחצי וגובהו חצי אמה ונותן בחללו של קרש מקום שנותנין הבריח, עכ"ל.
וכתב ה'באר היטב', וז"ל: ונראה, דק"ל לרש"י דאחר ציווי עשיית קרשים הל"ל מיד "ואת הקרשים תצפה זהב" ואח"כ "ועשית בריחים עצי שיטים וצפית את הבריחים זהב" - למה המתין בצפיית הקרשים עד אחר ציווי עשיית הבריחים? אלא על כרחך הכי קאמר: תעשה קרשים כאמור, "ועשית בריחים עצי שיטים וגו' ואת הקרשים תצפה זהב וגו' ואת טבעותיהם תעשה זהב וגו'" ובזה ממילא "וצפית את הבריחים זהב", עכ"ל, ופשוט.
אמנם דברי הברייתא תמוהים ביותר, שכן רק בסוף פרשת פקודי נאמר "ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו וגו'" (שם מ,יח) ובכל זאת נאמר כבר בפרשת ויקהל שעוסקת בעשיית המשכן ולא בהעמדתו "ואת הקרשים צפה זהב ואת טבעותם עשה זהב בתים לבריחים ויצף את הבריחים זהב" (שם לו,לד)? וצע"ג.