סדר החשיבות של אמירת הקרבנות

[ראשית חכמה]

בין ברכות השחר לפסוקי דזמרה, נדפס בסידורים כל מיני אמירות, קרבנות, עקידה, מן, אתה הוא משנברא העולם וכו'. ברייתא די"ג מדות שהתורה נדרשת
בהרבה בתי כנסיות החזן מתחיל רק בברוך שאמר/הודו ומשאיר לקהל את כל האמירות הללו, לכן אין מנהג ידוע לכולם, מה אומרים ומה אין אומרים.
האם יש כאן מי שיודע לכתוב דברים ברורים, מה סדר חשיבות וחיוב, או קדימות המנהג, בכל אותם האמירות.
מיועד למי שרוצה לומר מה שצריך לומר אך אין לנו זמן לגרוס בלי סוף.

למשל

א. תמיד
ב. איזהו מקומן
ג. י"ג מדות

וכן ע"ז הדרך.

[נוטר הכרמים]

אעתיק בס"ד הרשום עמדי הנוגע לזה.

נראה לבאר בס"ד מהי דרגת החיוב לומר פסוקי הקרבנות למיניהם קודם התפילה, וכן מהי סדר העדיפות בקדימתן זה לזה בכה"ג שאין לו שהות לומר את כולן, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי, ולה' פלולי שלא אכשל במילי.

ראשית דבר, יש להקדים דברי המשנ"ב (סי' א,יב): ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד יכול למנוע מלומר הרבה תחנות ובקשות הנדפסות בסידורים, וטוב יותר שילמד במקומם, ע"כ. אבל יל"ע אם גם אמירת הקרבנות בכלל זה, כי בלשון המשנ"ב מוזכר רק תחנות ובקשות, אבל ראיתי דהכי ס"ל להגר"ח קנייבסקי בספר 'דעת נוטה' שהכל בכלל.

הנה סדר אמירת הקרבנות וכיו"ב נשנה בשו"ע בשני מקומות. הא' בסי' א סעיפים ה-ט, והב' בסי' מח שו"ע ורמ"א סעיף א. ומכל סדר הדברים נראה דבסי' א מיירי מענין סדר הנהגת הבוקר ואמירות שקודם התפילה. ובסי' מח מיירי מעצם סדר התפילה, וכן בסי' נ שהוא המשך לזה.

בסי' מח איתא בפשיטות שאומרים פר' התמיד, וביאר המשנ"ב שהוא במקום הקרבת התמיד שכן קבלו חז"ל שבזמן שאין בית המקדש קיים ואין יכולים להקריב רקרבנות מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבום.

ומקור הדברים בגמ' מגילה לא,ב הובא בטור ובב"י. ולפי פשוטו הוי חיוב גמור, ובשו"ע הרב שם כתב דנהגו כל ישראל וקבעו כן חובה על עצמם, וראה חיי"א כלל יט,א. ועי' ביאור הלכה סי' מז שנשים מברכות ברכת התורה משום שחייבות לומר פר' הקרבנות כמו שחייבת בתפילה, ובט"ז מפורש דהיינו פר' התמיד.

וכן עי' משנ"ב סי' תקנד שפירש הדין דמותר לקרות בת"ב פר' הקרבנות דהיינו פר' התמיד, אבל שאר סדר הקרבנות אין לומר בת"ב. (ובמכתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספר אישי ישראל כתב שהוא קרוב לחיוב, ובספרו ארחות יושר עמ' צה כתב שהוא חיוב).

ויש לדון אם המנהג לומר פסוקי קרבנות שבת ור"ח אי הוי בדרגת חיוב זה של פרשת התמיד.

ובסי' נ איתא שקבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומון וברייתא דרבי ישמעאל כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא, דברייתא דר' ישמעאל הוי במקום גמרא שהמדרש כגמ'. ומקור הדברים בתוס' קידושין ל,ב מסדר רב האי גאון, ע"פ הגמ' שם שלעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא וכו', וזה מחיוב תלמוד תורה, ועי' במשנ"ב שצריך ללמוד ולהבין הפירוש בהם דאל"כ אינו נחשב ללימוד, והביא עוד בשם השל"ה שיעשה קול ניגון דמשניות. (ובתוס' הביאו עוד דר"ת הוסיף בזה טעם מהא דאמרינן בסנהדרין בבל בלולה במקרא וכו').

ועי' פרישה דאמירת איזהו מקומן לאו במקום קרבן הם ואי"צ לומר אח"כ 'כאילו הקרבתי', ויעו"ש שהאריך. ועכ"פ נראה שזהו ג"כ דין חיוב, אלא שיש לדון לפשטור מי שבלא"ה לומד משנה וגמרא, שאולי אינו בכלל התקנה הזו, וצ"ע.

והנה הרמ"א שם כתב: וי"א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו, וראה משנ"ב שזה מאותו הטעם שקורין פר' התמיד דעוסקים בפרשת הקרבנות. ולכאורה הוי לדברי הרמ"א ג"כ כעין חיוב.

בשו"ע סי' א,ה: טוב לומר פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם, וראה משנ"ב בטעמי אמירות אלו, ועכ"פ נראה שאין הדבר חיוב כלל אלא דבר טוב.

וכיו"ב נראה במה שכתוב במחבר סעיף ח: יאמר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפנה, ועי' ב"י שגם ע"ז נקט הלשון טוב לומר.

ולכאורה בדרגה פחותה מזה מה שכתב המחבר בסעיף ט: יש נוהגין לומר פר' הכיור ואח"כ פר' תרומת הדשן ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ פרשת מקטר קטרת ופר' סמני הקטורת ועשייתו. משמע דהוי רק מנהג.

מעתה יל"ע טובא, הן בנדפס בסידורים והן במנהג המקובל, שאין אומרים כלל הפרשיות בתורה של קרבנות העולה והחטאת והאשם וכו', דלכאורה גדולה מעלת אמירתם על פני פר' הכיור ופר' תרומת הדשן וכיו"ב.

אבל באמת יתכן, שהרי המנהג המקובל הוא לומר באמצע אמירת המשניות דפרק איזהו מקומן נוסחי בקשה דיהא כאילו הקרבתי וכו', דלא כדברי הפרישה דלעיל, ואפשר דמה"ט לא חששו לקרוא את סדר הפרשיות שנזכרו בתורה כיון שכבר מזכירים ענינם באלו המשניות, וצ"ע.

[בברכה המשולשת]

בסידור אזור אליהו עסקו בזה וכתבו כך: "בכל ס"י {סידורים ישנים} כללה אמירת הקרבנות שלשה מרכיבים בלבד: פרשת התמיד (ואחריה מוספי שבת ויו"ט), פרק איזהו מקומן, ברייתא דר' ישמעאל. כ"ה גם בסידור כ"י {המיוחס לאדוננו הגר"א- תוספת שלי- בברכה המשולשת} אלא ששם נוסף סדר פיטום הקטורת יתר האמירות הן תוספות מאוחרות"
יש שם עוד הרחבה רבה על כל אמירה, ויעויי"ש.

[הוגה]

הרב נוטר, כתב למעלה דברים טובים ומסכמים, וסיכום דבריו בדרגות החיוב:
א' - "חיוב" (בהסתייגות ממי שלומד) - פרשת התמיד.
ב' - כנ"ל - איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל.
ג' - "כעין חיוב" - סדר המערכה ורבון העולמים וכו'.
ד' - "טוב לומר" - פרשת העקידה והמן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם.
ה' - כנ"ל פסוק ושחטו אותו.
ו' - "יש נוהגין" - פרשת הכיור ואח"כ פר' תרומת הדשן ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ פרשת מקטר קטרת ופר' סמני הקטורת ועשייתו.

ומבלי עיון כעת בענין, אכן הדברים נשמעים ע"פ העולה מהש"ע ומשנ"ב.

-----------

אציג כאן ג"כ, דעה אחרת, לנוהגים וההולכים בעקבות הסוד, ע"פ תשו' רב פעלים (ח"ב סי' ד'), בה נשאל במאחר לביה"כ והציבור בזמירות ורצה לקצר כיצד ינהג, וסידר סדר קרבנות מקוצר, האמירות הנחוצות ע"פ הסוד:
א' - "לפיכך אנחנו חייבים" עד "פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו" - "זה חיוב מאד ע"פ הסוד לצורך התפלה".
ב' - יהר"מ שתמחול וכו', פרשת התמיד, והקטורת, והברייתא של הקטורת עד "כיפת הירדן כל שהיא".
ג' - יהר"מ שיהיה שיח שפתותינו חשוב כו', עד "ושחט אותו", ויתחיל הודו.
-- עד כאן מר"פ שם, (ועיי"ש מהודו ואילך. האב"ג ברשימה זו, לא ע"פ חשיבותם, אלא שלשתם נצרכים, והם מסודרים כאן סה"כ לפי סדר התפלה).

הרי שאת "פרשת התמיד" נקט ג"כ בתור חיוב, ואילו על השאר הדברים ברשימה הראשונה של נוטר מוותר, אלא שמכניס את ק"ש דקרבנות בתור "חיוב מאוד", ואת הקטורת + הברייתא שלה כמו פרשת התמיד, וכן יה"ר שיח שפתותינו + פסוק ושחט אותו.

[ראשית חכמה]

תודה רבה ותזכו למצוות

[איש_ספר]

הגרש"ד בדרשת ר"ה תשע"ה שנדפסה ז"ע בספרו "עת לדרוש", עורר ע"כ שבני תורה משתמטים מאמירת הקרבנות, ותולים עצמם במש"כ במ"ב על ת"ח, אבל לא ידעו שזה רק על ההוספות. ולדעתו גם במקרה זה, נתקיים בנו תפסת מרובה וגו', שריבוי האמירות שהוסיפו בסידורים גרם למתפללים להשתמט מאמירת הקרבנות לגמרי.

באותה הזדמנות הבהיר מה היא האמירה הנדרשת (אף לפי תיקון העולמות): לעולם יהא אדם; אתה הוא עד שלא נברא וכו'; אתה הוא ה' אלוקינו וכו'; פרשת התמיד; פיטום הקטורת; אביי הווה; אנא בכח; ריבון העולמים; איזהו מקומן; ר' ישמעאל.

[דוב גרין]

הא לך לשונו הנאה של החות יאיר בספרו מקור חיים על דברי הלחם חמודות, שהם מקור דברי המשנ"ב הנ"ל

והרב בל"ח נאה דורש לעצמו ולשקועים בהתמדה כמוהו שאינם מבטלים בשום פנים לימודם, משא"כ רוב הלומדים בדורותינו המבטלים ופוסקים מלמודם בשביל שיחה בטלה וטיול ועסק וסעודת הרשות

[קוויטל]

למי שנוהג עפ"י האריז"ל, בתחילת פע"ח וקצת בשעה"כ צריך לומר הקרבנות דוקא קודם התפילה ולא להשלים אחר התפילה, גם דוקא על סדר הנדפס ולא להשמיט כי על זה בנוי תיקון העולמות.
אך יש פסוקים שהם העיקר כמו ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - בסוד אריה, מי קל כמוך בסוד יג מידות, ופסוק עלת תמיד - כנגד קליפת תלע, ופסוק ואת הכבש השני...אשה ריח ניחח לה' - שזה עליית העולמות אבי"ע, פסוק ושחט אותו - עקידת יצחק, י"א סימני הקטורת להכניע הקלי', אנא בכח שם מ"ב, איזהו מקומן ור' ישמעאל להעלות פנימית דעשיה.

[איש_ספר]

למי שנוהג עפ"י האריז"ל, בתחילת פע"ח וקצת בשעה"כ צריך לומר הקרבנות דוקא קודם התפילה ולא להשלים אחר התפילה, גם דוקא על סדר הנדפס ולא להשמיט כי על זה בנוי תיקון העולמות.
אך יש פסוקים שהם העיקר כמו ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - בסוד אריה, מי קל כמוך בסוד יג מידות, ופסוק עלת תמיד - כנגד קליפת תלע, ופסוק ואת הכבש השני...אשה ריח ניחח לה' - שזה עליית העולמות אבי"ע, פסוק ושחט אותו - עקידת יצחק, י"א סימני הקטורת להכניע הקלי', אנא בכח שם מ"ב, איזהו מקומן ור' ישמעאל להעלות פנימית דעשיה.

איפה מוזכר בדברי האר"י שיש צורך לומר פסוק זה?