אני עוסק בכתיבת מאמר על קידוש ביום השבת, ונתקלתי בכמה דברים תמוהים בדעת הגרש"ז אוירבאך. אשמח לעזרתכם.
שאלתי הראשונה היא על סתירה בין השש"כ לבין המנחת שלמה ח"ב, וגם סתירה פנימית בתוך דברי המנחת שלמה ח"ב. אני מנסה להבין עד כמה נבדקו לעומקם הדברים המובאים במנחת שלמה ח"ב, ומה ההבדל בין שתי המהדורות של המנחת שלמה. ראו להלן.
שאלתי השניה היא מיהו "הגרש"ז" הנזכר במנחת שלמה. האם הרב זלזניק או אדם אחר?
אסביר:
[קטע ראשון]
בשו"ת מנחת שלמה (השו"ת המחולק לחלקים ה'תשנ"ט ח"ב סי' ה', קטע ב) מובא שהגרשז"א מסתפק מה עיקר הקידוש בשבת בבוקר - האם הברכה או השתיה וכדו':
"מסתפקנא בקידוש היום של שבת איך הדין באחד ששכח שלא קידש ואכל ושתה יין, דבשלמא בלילה מקדש ואינו מברך ברכת הגפן, אבל ביום שזהו עיקר הקידוש מה יעשה? ...
והגרש"ז זלזניק העיר דנכון שיקח כוס וישתהו בלא ברכה לכבוד שבת.
אבל מסתפקנא (האם דבריו נכונים), דאם עיקר המצוה הוא השתיה (כדברי הרב זלזניק) אם כן הרי לא מהני כלל להוציא בקידוש היום אחרים, ועל כרחך דעיקר המצוה הוא הברכה (ולכן יכול להוציא אחרים בברכה, מדין עריבות).
ואולי עיקר המצוה הוא מה שאוחז יין ביד לכבוד שבת, וכעין כוס ברכת המזון שאין מברכין (עליה 'הגפן') בסעודה שלישית לדעת הסוברים דאסור בשתיה קודם שיבדיל עיין מג"א סי' רצ"ט סק"ז.
סוף דבר, שיש ספק גדול בעיקר קידוש היום מהו. והגרש"ז אמר דבכה"ג יקדש על הכוס ויאמר כנוסח הכל בו 'ברוך מקדש השבת' בלא שם".
ראשית אשמח לעזרתכם להבין מיהו "הגרש"ז" הנזכר בסוף דבריו?
אולי כוונתו לגרש"ז זלזניק הנ"ל, אך זה קצת קשה, שהרי הרב זלזניק הציע לפני כן פתרון אחר על סמך הנחת יסוד אחרת (בדוחק ניתן לתרץ ולומר שבעקבות דברי הרב אוירבאך חזר בו הרב זלזניק והסכים שהעיקר הוא הברכה ולא השתיה).
האם ייתכן שכוונתו לגרש"ז בהר"ן? (דברי הרב אוירבאך הללו אינם מוזכרים בספר 'ארח דוד' בו נזכרו חידושי הגר"ד בהר"ן וגם רש"ז בהר"ן)
[קטע שני]
יש כאן לכאורה בעיה עם הקטע שהבאתי לעיל, שהרי בקטע הקודם לו במנחת שלמה מכריע הגרשז"א בבירור שבקידוש הבוקר העיקר הוא השתיה וכדו' ולא הברכה:
בדבריו שם (שו"ת מנחת שלמה השו"ת המחולק לחלקים ח"ב משנת ה'תשנ"ט ריש סי' ה', והוא בשו"ת מנחת שלמה המחולק למהדורות בחלק תנינא ה'תש"ס הדפסה רביעית תשע"ב סי' יד, וכן הועתק לשלחן שלמה ה'תשנ"ט סי' רפט א, אות א ס"ק ג) כותב הגרשז"א שאדם ששכח לקדש בשבת בבוקר ושתה יין שלא לשם קידוש (שלשיטת הגרשז"א הוא לא יצא בזה, כיון ששתאו שלא לשם קידוש) ובאמצע הסעודה נזכר שלא קידש - מה יעשה? הגרשז"א כותב ש"יוכל לקחת כוס יין או שכר ולומר עליו פסוקים, שיהיה מוכח שזה לשם קידוש, וישתה, ושפיר יכול לצאת לעצמו בכך וגם להוציא אחרים". וכל שכן אם בירך בפה"ג על כוס יי"ש "אע"ג דברכתו לבטלה ולאו כלום הוא (אותה ברכת הגפן) מ"מ הוה ליה כמי ששתה רביעית יין באופן שמוכח שזה לשם קידוש, דחושבני שיצא אע"ג שלא בירך . ואף גם בקידושא רבה של שחרית אפשר דאין הברכה מעכבת, והעיקר הוא השתיה לשם קידוש...". כלומר, עיקר הקידוש בשבת בבוקר אינו ברכת הגפן אלא השתיה.
מה ההסבר לסתירה? במנחת שלמה פסחים ה'תשע"ג סי' כג ענף ב, כתבו שהקטע הראשון שהבאתי הוא קטע מימי חורפו של הגרשז"א. לפי"ז יוצא שבהמשך חייו הכריע הגרשז"א שהברכה אינה העיקר. אני משער שאולי זו הסיבה שהקטע הראשון שהבאתי כלל אינו מופיע במנחת שלמה המחולק למהדורות.
זה קצת מוזר בעיני שנדפס במנח"ש ח"ב דברים שמהם הוא חזר, ושני הקטעים נדפסו צמוד זה לזה. אבל כך יוצא לכאורה.
מה דעתכם - אני צודק? ומה ההבדל למנחת שלמה המחולק למהדורות? למה הוציאו את הספר שוב? האם לפי הנ"ל בגלל שרצו לתקן טעויות שנפלו?
[קטע שלישי]
וכעת שאלה יותר קשה:
הבאתי לעיל שהקטע השני מובא במנחת שלמה על שני מהדורותיו השונות. הגרשז"א כותב שם, כאמור, ש"יוכל לקחת כוס יין או שכר ולומר עליו פסוקים, שיהיה מוכח שזה לשם קידוש, וישתה, ושפיר יכול לצאת לעצמו בכך וגם להוציא אחרים". הדברים הללו נדפסו גם בשו"ת אבני ישפה ומשם עולה שהגרשז"א כתב אותם בשנת תשמ"א.
אבל מצאתי שבשש"כ (ח"ב פרק נב, כב, והערה צא), שיצא לאור בשנת תשמ"ט (ויש לזה הוספה קטנה בחלק המילואים שיצא בשנת תשנ"ג) כתב הרב נויבירט שהגרשז"א הורה לו שהשותה יין שלא לשם קידוש ונזכר אח"כ שלא קידש, אזי אם הוא יכול לקדש שוב עם ברכה, כי הוא לא התכוון בעת שבירך הגפן לשתות עוד יין (וממילא הוא צריך לברך הגפן אם ישתה יין כעת) - אז כעת "יקח כוס אחרת של יין ויברך עליה הגפן לשם קידוש" , אבל "אם היה דעתו לשתות עוד יין, או שהוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה (שבזה דינו שברכתו פטרה את כל היין שישתה במשך הסעודה), והרי עכשיו אין היכר במה שישתה עוד כוס יין, כיון שאינו מברך עליה – יברך על הפת ויכוון שיהא זה לשם קידוש".
כלומר, בדבריו שבאבני ישפה (שהובאו במנחת שלמה) נראה שדי בהוספת הפסוקים כדי שיהיה ניכר שהיין הוא לשם שבת, אך מהשש"כ נראה שחזר בו וסבר שהפסוקים בלבד אינם היכר כאשר אין ברכה (ומהשש"כ נג, יג, הערה יז, עולה שכך גם סבר הרב נויבירט עצמו שאין היכר בפסוקים).
למיטב ידיעתי הגרשז"א עבר במתינות ובדבקדוק על כל מה שהובא בשמו בשש"כ, וכרך המילואים חתום על שמו, וכו', והוא לא העיר כאן מאומה, ומכאן שדבריו בשש"כ הם משנה אחרונה שלו. האם אני צודק? ואם אני צודק, אז יוצא שבפרט מסויים שבדבריו שבמנחת שלמה (על שני מהדורותיו) הגרש"ז חזר בו.
בשלחן שלמה (על השו"ע) כל הקטעים הנ"ל מובאים, מבלי לציין שיש בהם סתירות.