מנלן שביישוב דעתם של קדמונינו מקיימים מצות ת"ת?

[אברך כולל]

נתעוררתי לזה מד' הקצוה"ח בסי' קי סק"ב וז"ל והנה מפני עשה דכבוד התורה ראוי לכל מעיין להפך בזכות הגאונים המפורסמים בהוראה ה"ה מהר"ם מינץ ומוהרש"ל ומוהרש"ך ולכאו' נראה מד' שאין כאן מצות ת"ת אלא כבוד התורה גרידא.

[בברכה המשולשת]

הא והא איתא ביה.

[אברך כולל]

הא והא איתא ביה.

בשביל מה הוצרך להוסיף טעם זה, ולא הספיק לו משום חיוב תלמוד תורה כמו שעסק בו עד לסימן זה

[יוסףלוי]

הא והא איתא ביה.

בשביל מה הוצרך להוסיף טעם זה, ולא הספיק לו משום חיוב תלמוד תורה כמו שעסק בו עד לסימן זה

ראוי לכל מעיין, שכשיראה איזה קושיא על דברי רבותינו יטרח ליישבה ולא ימשיך הלאה ללמוד! חידוש אדיר!

[תוכן]

אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה (שבת קי"ט א').

.

[יוסףלוי]

זה לא מקור, כי שם עוד לא הלך ללמוד

[צh33]

לכאורה פשוט שבמקום שכלה העיון ונלאה השכל מלהשיג דעת הקדמונים הרי נשאר רק הטעם דכבוד התורה
ובסגנון אחר: מצד מצות ת"ת היה מעדיף לבאר בדרך אחרת הקרובה יותר לשכלו שלו אבל כבוד התןרה דחקו וכו'

[אוצר החכמה]

הדיון כאן פלא עצום וצריך יישוב והיפוך בזכותו , הכוונה פשוטה, מצד ת"ת יכול להגיע למסקנה שאינם צודקים ולהמשיך ללמוד את העניין אחרת מהם או עניין אחר אבל משום עשה דכבוד התורה יש עניין להפך בזכותם (וודאי שממשיך לקיים גם בזה ת"ת).

ברבא מדובר על דין ואינו שייך כלל לנושא.

[כרם]

כעי"ז בדברות משה שיעורים ב"ק סימן א', ז"ל:

התוס' כתבו דאית דוכתא דלא תני הן כמו הכא ובגמ' בברייתות דר' אושעיא ור"ח ובארבעה מחוסרי כפרה ואית דוכתא דקתני הן כדקתני ארבעה שומרין הן ארבעה ראשי שנים הן, וכוונתם שלא לקפידא הוא וכדמסיק בסוף הגליון, ומ"מ חזינן לרבותינו שדחקו למצא טעם עיין ברשב"א ובשט"מ ולכן גם אנו רשאין לומר מה שנראה לנו בעה"י כי הרי מדקדקין בגמ' על כל תיבה ותיבה שבמתני' ומ"ש תיבה זו שנימא שהוא שלא בדקדוק, וכוונת התוס' נמי נראה דלא שמתרצים זה לתירוץ אלא כוונתם שעוררו שצריך לעיין בזה. וכבוד התורה גדול הוא שלא נימא שהוא מיותר, ועיין בסוף סוטה דתנן משמת ר"ע בטל כבוד התורה ופרש"י שהיה נותן את לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה, וכן הוא כבוד תורה שבע"פ שאין בה תיבות יתירות שלא בדקדוק.

[בברכה המשולשת]

כעי"ז בדברות משה שיעורים ב"ק סימן א', ז"ל:

התוס' כתבו דאית דוכתא דלא תני הן כמו הכא ובגמ' בברייתות דר' אושעיא ור"ח ובארבעה מחוסרי כפרה ואית דוכתא דקתני הן כדקתני ארבעה שומרין הן ארבעה ראשי שנים הן, וכוונתם שלא לקפידא הוא וכדמסיק בסוף הגליון, ומ"מ חזינן לרבותינו שדחקו למצא טעם עיין ברשב"א ובשט"מ ולכן גם אנו רשאין לומר מה שנראה לנו בעה"י כי הרי מדקדקין בגמ' על כל תיבה ותיבה שבמתני' ומ"ש תיבה זו שנימא שהוא שלא בדקדוק, וכוונת התוס' נמי נראה דלא שמתרצים זה לתירוץ אלא כוונתם שעוררו שצריך לעיין בזה. וכבוד התורה גדול הוא שלא נימא שהוא מיותר, ועיין בסוף סוטה דתנן משמת ר"ע בטל כבוד התורה ופרש"י שהיה נותן את לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה, וכן הוא כבוד תורה שבע"פ שאין בה תיבות יתירות שלא בדקדוק.

החידוש הוא שמרן הגרמ"פ אמר זאת על לשון המשנה, וכאן מדובר על לשון רבותינו האחרונים.

[אוצר החכמה]

הקצות לא מדבר על ייתור לשון אלא על סברתם ההלכתית שנראית דחויה ומנסה ליישבה

[הוגה]

פשוט שכוונת הקצוה"ח דלעיל, שבלי קשר למצות ת"ת הוא רוצה ליישב דעתם (וכמ"ש הרב אוצה"ח), אבל מצחיק לדייק מזה שלא מקיימים בזה מצות ת"ת... וכי הרמב"ן לא קיים מצות ת"ת ביישוביו בדעת הגאונים וכו' פעמים רבות ?

השתוממות רבה אוחזתני, לשמוע צדדים כאלו מבעלי תורה וביהמ"ד.

מה אנו עושים כל היום אם לא להבין/להסביר/לתרץ/להקשות/ בדעתם של הראשונים והאחרונים וכו' להבין איך הם הבינו את דברי האמוראים וכו', שכנ"ל האמוראים עצמם את דברי התנאים וכו' זה גופא לימוד תורה שבע"פ. מיותר להאריך.

[צh33]

כן אפשר לטעון שאין כאן קיום מושלם באיכות של המצות תלמוד תורה כי מצידה היה עוסק כבר בענין אחר כי הענין הזה כבר מובן לו לפי דעתו וסברתו שלו.
(ובכל כבוד ת"ת כלויה לת"ח וכו יש ביטול באיכות של הלימוד וכו' )