נתינת צדקה בשמחה-מצד בין אדם למקום או ב"א לחבירו?

[מגיב ומניב]

כתב בספר החינוך מצוה תעט: לעשות צדקה עם הצריך אליה בשמחה ובטוב לבב. משמע שיש כאן הדגשה על עשיית הצדקה בשמחה.

ולכאורה זהו פרט בפנ"ע במצות הצדקה מלבד החיוב הכללי דעשיית כל המוות בשמחה המבואר ברמב"ם סוף הל' לולב. ובפשוטו מקור דבר זה הוא מקרא: נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך. היינו דמה שנותן בשמחה זהו קיום של לא ירע לבבך, שהרי אם הוא עצב ולבו בל עמו הרי שירע לבבו בתתו לו.

אולם ברמב"ם הל' מתנות עניים ד,ד: כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה וכו'. ובהל' יד: פחות מזה שיתן לו בעצב. וכ"כ בשו"ע יו"ד רמט,יג.

וכתב הש"ך: שיתן לו בעצב-והיינו שצר לו בנתינתו אבל עכ"פ אינו מראה לו פנים זועפות דא"כ לא נחשב בח' מעלות דהא הפסיד זכותו ועובר משום לא ירע לבבך כדלעיל סק"ה. ובש"ך לעיל שם ובביאור הגר"א ס"ק ו דהטעם דבנתן לו בפנים זועפות הפסיד זכותו זה משום שעובר על לא ירע לבבך.

ויל"ע למה באמת באופן שצר לו בלבו בנתינתו ואינו נותן בשמחה לא עובר משום לא ירע לבבך, הלא באמת רע לו בלבבו אע"פ שאינו מראה לו זאת. וביותר, שהרי משמעות הפס' שהטעם שלא ירע לבבו זה לא מצד הנהגה ישרה של חסד ובין אדם לחבירו, אלא מצד האמונה שלא יפסיד ממעשה הצדקה ויתברך בכל מעשה ידיו, וא"כ חסרון זה הוא גם באופן שאינו מראה לו העצב, וצ"ע.

[חיים]

לכאורה כוונת החינוך שצריך לשמח את העני, כפי שכתוב לשון זה ברמב"ם וטור שו"ע שציינת, ושם ודאי הכוונה כנ"ל. וז"ל הטור יו"ד רמט "וכאשר יתננה יתן אותה בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומים ונחמות". וכן הוא בשו"ע שם סעיף ג צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו." מן הסתם זו היא גם כוונת החינוך.

ז"ל העיקרים מאמר שלישי פרק לג

הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך (דברים ט"ו י'), תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו

ע"פ דברי העיקרים תירץ אבני מילואים (עא, ד) איך כופים על הצדקה הרי מתן שכרה בצידה שנא' למען יברכך וגו'. וז"ל:

ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדה.

[ירושלמי]

<< ר' מגיב ומניב,
עם כל ההערכה והכבוד (באמת!) לתגובות והתנובות, מ"מ לא לשם כך נפתח תת הפורום בית המדרש?>>

[מגיב ומניב]

כדרך החכם, אשיב על ראשון ראשון.

חיים, הרחבת יפה את היריעה, ותשואות חן לך. אבל אין בזה כדי ישוב על שאלתי העיקרית, למה כאשר אינו מגלה רוע לבבו אין בזה 'ולא ירע לבבו', ואדרבה, דברי העיקרים מחזקים את השאלה הנ"ל, ודוק.

ירושלמי, מעשי מוכיחין. רק זה עתה העליתי דברים נכוחים בס"ד בבית המדרש בענין האכלת הלוי על שולחנו, יעו"ש, ותמצא נחת. בדברי הנ"ל העיקר הוא הדיון בשאלה בכותרת, ולא הידיעות שאני מביא להצגת השאלה כראוי, נמצא איפוא שזה בכלל 'מילתא דתמיהי'.

[ירושלמי]

<<האמן לי כי רק טובתך ושלומך אני דורש. ההודעה כפי שהיא מנוסחת כאן בהתחלה, נושאת אופי 'כבד' ועמוס, ועוסקת בבירור ענין תלמודי טהור, אשר כמדומני זהו הקריטריון אשר לפיו נכריע איה מקום האשכול. ואטו כל תמיהה ברשב"ם בב"ב שתעלה לי אפרסמה הכא שכן היא בכלל "מלתא דתמיהי", אתמהה>>.

ולגופן של דברים, לענ"ד הדבר מיתלי תליא: אם אכן לבבו רע בנתינה, היינו שהוא 'כועס' על העני שבעטיו 'מפסיד' הוא את ממונו אזי אכן עובר הוא על הלאו, והרי הוא בכלל דברי הרמב"ם שאיבד את זכותו. אך אם לבבו לא רע, אלא רק נותן הוא עם 'קרעכצ' על ממונו שנזל מכיסו, אך איננו כועס על העני, בזה כ' הרמב"ם שהוא למטה מהנותן בשמחה.

וזהו גופא הפשט בש"ך, שאם לבבו צר על הפסד הממון גרידא - בזה רק ירד מדרגה, ומש"כ הש"ך שאינו מזעיף לו פניו, הוא בגדר 'סימן' להאמור לעיל, שכועס הוא על העני עצמו.

וממילא ל"ק מל' הפסוק, דהפסוק איירי ברוע לב על העני עצמו, וכמשנ"ת.

[מגיב ומניב]

ייש"כ. עליך אני קורא: שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך: יהי שלום בחילך.

עיקר דבריך בחילוק הש"ך, אכן הדברים מסתברים בטעמם ובלשון הפוסקים.

הויכוח על אופי הפורום נשאיר לפעם אחרת, אבל אולי לא הייתי זוכה לתשובה כזו בפורום הנ"ל? אשרי היודע!

[חיים]

חיים, הרחבת יפה את היריעה, ותשואות חן לך. אבל אין בזה כדי ישוב על שאלתי העיקרית, למה כאשר אינו מגלה רוע לבבו אין בזה 'ולא ירע לבבו', ואדרבה, דברי העיקרים מחזקים את השאלה הנ"ל, ודוק.

אכן, לא התכוונתי ליישב את שאלתך.
לא השלמתי את עריכת ההודעה, ועל אני מתנצל.
לא הבנתי מה הונח לך בדברי "ירושלמי", מלבד כך דאה"נ שלדעת הש"ך ע"פ הסמ"ג הכתוב מדבר בנותן לעני בסבר פנים רעות.