בשו"ע תפט כתב שמי ששכח לספור יום אחד שוב לא יספור בברכה ומקור דבריו הם מתרומת הדשן סי' לז שכתב שכך נוהגים.
והתמיהה עצומה ממתי התחילו לנהוג כך, שהרי כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל תקפו דעה זו, וביותר שדעה זו כלל לא ברור אם היא קיימת, שבבה"ג שלפנינו מבואר שהנושא הוא רק למי שלא ספר ביום הראשון, שאז שוב לא יספור וגם על זה נחלקו עליו כולם. ורק התוס' במנחות כתבו שד' בה"ג שאם שכח יום א' שוב לא יספור ותמהו עליו ודחאוהו. וגם הטור שהביא שי' בה"ג כתב שהרא"ש הסכים לד' ר"י שיספור בברכה.
וגם איני מבין איך שייך לומר מנהג בדבר שאינו קיים אצל כולם אלא אחד או שניים ששכחו.