אל"ף מתחלף בכ"ף?

[עמוס התקועי]

נתקלתי ברש"י (קרי: תלמיד רש"י) תמוה באיוב (כא, כ) יִרְאוּ עֵינָיו כִּידוֹ - ופי' רש"י שם (במוסגר) "לשון אידו, אל"ף מתחלף בכ"ף".
חפשתי ולא יכולתי למצוא מקור לדברים אלו, שהרי הם אינם ממוצא א' כלל, וגם בתנ"ך לא מצינו בשום מקום שיתחלפו, וא"כ פלא על מה סמך המפרש לפרש מלשון אידו??

[צופה_ומביט]

ראה בפסוק זה במהדורת על התורה, כנראה אינו מלשון רש"י.

אב"ע:
כידו – כמו: אידו (עבדיה א׳:י״ג), מן הענין, והם בני אב אחד,⁠ ואין לו חבר.
רלב"ג:
כידו – אידו.
מצודת ציון:
כידו – ענינו כמו אידו.

לפי זה רש"י פירש לפי העניין שהוא לשון שבר, ומצאו לו חבר דומה אידו [כידו הכ' בחיריק, אידו הא' גרונית ולכן החיריק נעשה צירי].
והמציין רק ציין לדמיון שבין המילים, שזו [לא רק אותה משמעות אלא] אותה מילה בדיוק אלא שכאן א' וכאן כ'. ולא בא לומר שהוא דבר מצוי או מוסבר דקדוקית שא' מתחלף בכ'. אלא שבמקרה הזה הוא מציין עובדה שזו אותה מילה [באותה משמעות] וההבדל הוא א-כ.

ע"כ ידי מגעת בזה.

[עמוס התקועי]

.
והמציין רק ציין לדמיון שבין המילים, שזו [לא רק אותה משמעות אלא] אותה מילה בדיוק אלא שכאן א' וכאן כ'.

כאן באמת לא ירדתי לסוף דעת מע"כ בזה. מה זה אומר שזה אותה מילה בדיוק??
הם משני שרשים שונים לחלוטין.
א. כיד
ב. איד
מה הקשר?

הקשר היחיד שיש ביניהם הוא משום שלדעת המפרש אל"ף מתחלף בכ"ף (פשוטו כמשמעו), וא"כ הוא אותה מילה. והדרא קושיא לדוכתא מה המקור לזה.

כמובן שלומר שהמפרש רק רצה לציין שיש דמיון בין המילים ושבאמת לא פירש כיד מלשון איד רק מפני שכן מוכח לפי הענין (כרש"י בפירוש ראשון, ואב"ע ורלב"ג ועוד שאליהם ציינת), הוא דוחק מאד גדול. וזה ממש כמעייל פילא בקופא דמחטא.
וגם לפי זה נמצא שהמפרש אינו מוסיף כלום על מה שכבר פירש רש"י שכוונתו 'שבר' לפי הענין, ושאין לו אח במקרא. ומה בא להוסיף?
ברור שכוונתו לומר שיש לזה סמך בדקדוק ג"כ.

[צופה_ומביט]

הם משני שרשים שונים. א. כיד ב. איד. = אותו שורש בהבדל אות אחת. וגם משמעותם זהה.
כוונתי אכן לומר שהמפרש רק רצה לציין שיש דמיון בין המילים, הן במשמעות והן בשורש. ובאמת לא פירש כיד מלשון איד, רק מפני שכן מוכח לפי הענין (כרש"י בפירוש ראשון, ואב"ע ורלב"ג ועוד).
והמפרש הוסיף שיש במקרא מילה דומה במשמעות זהה. והוא כעין חבר למילה שכאן. שהרי חבר ממש לא נמצא.


נ.ב.
אני שמח מאד שעכ"פ בשאר מה שכתבתי בפורום כן ירד מעלתו לסוף דעתי...

[עמוס התקועי]

פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה

[זיז שדי]

השווה איד כיד ופיד. והוא פלא שלא מצאנו דוגמתו

[בריושמא]

השווה איד כיד ופיד. והוא פלא שלא מצאנו דוגמתו

נכון מאוד.

[רציני]

בדרך החידוד:
כ"ף הדמיון וכשיש כ"ף הדמיון מצוי מאוד שבולעים את האות הראשונה. וזה שהאל"ף מתחלף בכ"ף. והכוונה שלא שברונו ממש אלא כמו שהוא נשבר [שהרי האדם לא נשבר]. ואם כן האבן עזרא צריך לקרוא אותו כך: כידו: כמו-אידו. [ה'כמו' הוא חלק מתרגום המילה]. מן הענין. [שזה מן העניין של שבירה]. בני אב אחד. [אותו כוונה של שבירה]. ואין לו חבר. [ב' פירושים: א' אין לו מילה אחרת לכתוב לכן כתב כך. או שאין עוד דבר כזה שכותבים כמו כך אלא תמיד יש מילה. ודו"ק].

[רציני]

נתקלתי ברש"י (קרי: תלמיד רש"י) תמוה באיוב (כא, כ) יִרְאוּ עֵינָיו כִּידוֹ - ופי' רש"י שם (במוסגר) "לשון אידו, אל"ף מתחלף בכ"ף".
חפשתי ולא יכולתי למצוא מקור לדברים אלו, שהרי הם אינם ממוצא א' כלל, וגם בתנ"ך לא מצינו בשום מקום שיתחלפו, וא"כ פלא על מה סמך המפרש לפרש מלשון אידו??

וכבר הקשה כן במספר מצודת דוד שפרבר עמוד כו. נשאר בצ"ע. ועיין בתורה שלמה כט עמוד עא. שפירש שמתחלף לפי דמיון האותיות בכתב הקדום.

[במסתרים]

כשיש כ"ף הדמיון מצוי מאוד שבולעים את האות הראשונה. וזה שהאל"ף מתחלף בכ"ף.

הול"ל שהאל"ף נבלעת במבטא, עיין רש"י ע"פ וימש חשך.

ואם כן האבן עזרא צריך לקרוא אותו כך: כידו: כמו-אידו.

כ"ף הדמיון קשה.

איך פירש דבריו ספר הואיל משה באר?

לפי זה רש"י פירש לפי העניין שהוא לשון שבר, ומצאו לו חבר דומה אידו [כידו הכ' בחיריק, אידו הא' גרונית ולכן החיריק נעשה צירי].

נ"ל שאין חיריק באל"ף מתרחב לצירי אם לא שתמצא לו חבר.

[רציני]

....

איך פירש דבריו ספר הואיל משה באר?

.....

הוסיף בסוף דברי האבן עזרא: רק טעמו נודע ממקומו

על הפסוק וימש חשך עיין ברש"י ישעיה יג כ כי הרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום אות. [ובכל זאת זה שונה מהלשון כאן].

[במסתרים]

על הפסוק וימש חשך עיין ברש"י ישעיה יג כ כי הרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום אות

כמדומני שהוא מה שכתב בפרשת בא, ובשניהם הכוונה לאות אל"ף וכן כל התיבות שמביא, ולכן אמרתי שטוב לתלות החסרון באות א' מבאות כ'.