נתחיל עתה בפריט נפלא שכבר נרמז עליו כאן בבית מדרשינו (עלו ממנו כמה תמונות, וכמה הגהות פוענחו בעזרת חברי בית המדרש ועל צבאם הרב צופה ומביט).
- 022 (1).gif (1.44 MiB) נצפה 1577 פעמים
תורת החטאת עם הגהות בעל התוספות יום טוב מכתי"ק!
היה לי הק' הזכות לראות את הספר בכדי לתארו וכתבתי איזה דברים לתאר את חשיבותו, ברשותכם אעלה את הדברים כאן
---------------------
הספר אשר לפנינו, תורת החטאת לרבינו הרמ"א, מספרי ההלכה הנפוצים ביותר בפולין ואשכנז, כולל למעלה ממאה וחמישים הגהות בעצם כתב יד קודש רבינו יום טוב ליפמן העליר תלמידו הגדול של מהר"ל מפראג, אב"ד קראקא והידוע בכל תפוצות ישראל על שם חיבורו הכולל 'תוספות יום טוב'.
זיהוי כותב ההגהות עולה מתוכו, כאשר במקו"א (להלן הגהה לכלל כג דין ג) כותב המגיה: ואני תירצתי בספרי לחם חמודות וכו'. ואכן דברים ככתבם מופיעים בספרו דברי חמודות על אתר (ההגהה ומקומה בספר דברי חמודות, באה להלן).
- ואני תירצתי בספרי לחם חמודות דשאני טיפת חלב דאיירי בה בסי צב דמפעפעת בכולה
- 008.jpg (7.86 MiB) נצפה 1577 פעמים
שאר ההגהות שבטופס, הגם שניתן לקבוע את זהות כותבן לפי צורת הכתב השווה לגמרי לאותה הגהה בה גילה הכותב את שמו, מ"מ לא סמכנו על טביעות עיננו בלבד: בהמשך דברינו, העתקנו כשבעים הגהות מגליון הספר, והראנו באצבע את דמיונם המוחלט לדברי רבינו ה'תוספות יום טוב' בחיבוריו, דברי חמודות (הנקרא בעבר לחם חמודות) ותורת האשם (על חיבור זה, להלן).
יש ודמיון הדברים מפתיע עד שהוא קרוב להיות 'אות באות תיבה בתיבה', ואף שאר ההגהות, זהות בתכנם באופן מוחלט לחיבורים הנזכרים. עד שזהות כותב ההגהות כולן, הוא ניהו רבינו יום טוב ליפמן העלר, עולה מתוך כל הגהה והגהה.
על חשיבות תורתו של בעל התויו"ט, למותר להאריך, אך מ"מ מילים מספר על משנה חשיבות שיש בהגהות אלו ויחסם לחיבור 'תורת האשם', הוא חיבורו הגדול של בעל תויו"ט על 'תורת החטאת'.
באוצר הספרים הידוע של הגאון רד"א אופנהיים זצ"ל (הנמצא כיום בספרית האונ' באוקספורד), מצוי כתב יד המחזיק פירוש רחב על ספר תורת החטאת של הרמ"א. כתב היד זוהה כחיבור 'תורת האשם' של בעל התוספות יום טוב, חיבור עליו ידענו מאזכוריו בחיבוריו השונים של רבינו: תוספות יום טוב (תרומות פ"י מ"ח; תמורה פ"ז מ"ה; מכשירין פ"ה מ"י); מלבושי יום טוב (סי' תנא סכ"א)ועוד1. וכן ממובאותיו ע"י מהר"ר יעקב רישר ז"ל בחיבורו סולת למנחה2. מכתב יד זה הופיע החיבור לראשונה בשנת תשל"ז ע"י נכדי רבינו האחים הרבנים למשפ' הלר.
אכן החיבור אשר במקורו היה שלם3 כולל הקדמה בראשו4 לא השתמר בשלימותו בכתב היד היחיד של החיבור, והרי הוא חסר בראשו - מן ההקדמה עד אמצע כלל ט, בסופו - מכלל צ ואילך, כולל כל 'סימני הספר' (המכונים רמזים) שהם כידוע חלק בלתי נפרד מן החיבור, ואף באמצעו - מסי' סא ועד סי' עה.
ואילו הספר שלפנינו כולל הגהות מתחילת הספר, ועד הגהות רבות על 'רמזי הספר' הבאים בסופו. לאמור, אף במקומות שלא זכינו לחיבור תורת האשם, יש לפנינו מדברי רבינו בכתב יד זה.
זמנן של ההגהות מוכח מתוכן שנכתבו אחר חיבור דברי חמודות, וקודם חיבור תורת האשם5 חיבור דברי חמודות נכתב כמובן לפני שנת שפ"ח, היא שנת הופעתו לראשונה בדפוס, ואילו תורת האשם נכתב לערך משנת שצ"ד ואילך6, הרי שהגהות אלו נכתבו בין השנים שפ"ח לשצ"ד.
מתוך תוכן ההגהות וצורת הכתב, מוכח שלא בזמן אחד נכתבו כולן 7, לאמור, שקד רבינו על טופס זה, הגיהו וחזר והגיהו וללמד יצא על חשיבות טופס זה בעינו רבינו ויעודו לשמש כתבנית לחיבורו הכולל 'תורת האשם'.
תוכן ההגהות מגוון: הגהת הספר מריבוי שיבושיו, השוואת שיטת הרמ"א כאן עם מסקנתו בהגהותיו על השו"ע8, פירוש דברים סתומים בספר, מובאות מדעת מהרש"ל במקום שדעתו שונה מהמחבר9, ועיונים בדברי הספר.
כדרכו לא פוסח רבינו אף על צדדיו החיצונים של החיבור: בצד הקדמת הספר תורת חטאת הגיה רבינו, הגהה קצרה והיא שופכת אור אודות דבר שנתלבטו בו רבים: כינוי 'סימן וכלל' שנתן הרמ"א לכל אחד מפרקי הספר ('סימן וכלל א'). ע"כ כותב רבינו בגליון: ומפני כן כת' בכל כלל גם סי', לרמוז על סימני הש"ד [=שערי דורא] וקראו כלל לפי שכולל הרבה דיני'.
כאמור מעלה רוב ההגהות שבספר מצויות בסגנון זהה ממש ב'דברי חמודות' או ב'תורת האשם' ובמקרים לא מעטים בשניהם גם יחד. לצד זה ישנן לא מעט הגהות חשובות ומלאות ענין שלא בא זכרם בחיבורים אלו והרי הם כתורה חדשה לה זוכים אנו עתה משולחנו של התויו"ט. ודע שאין תימה בדבר, שהרי מצינו הערות על ספר תורת החטאת, שכתבם רבינו בספרו לחם חמודות ולא הזכירם בחיבורו תורת האשם, ואלה הן הגהות שאין מקום לחשוד שמא חזר בו בחיבורו המאוחר יותר10.
הטופס שלפנינו על ריבוי הגהותיו, הרי הוא איפוא כאבני בנין מהם נוצר החיבור הגדול תורת האשם. ואחרי כל המתואר לעיל על חסרונו של חיבור 'תורת האשם' כפי שבא לידנו, הרי הוא משמש גם כהשלמה וכמילואים לחסרון החיבור הנזכר, ואף מוסיף עליו בהגהות רבות חדשות ומקוריות שהן כתוספת לחיבור כולל זה.
===========
1. עי' ש"ך יו"ד סי' מד ס"ק ט: וכ' בס' לחם חמודות וכו' ואגב חורפיה לא עיין וכו'. והשיב שבספרו תורת האשם תקן זה. עכ"ל. אגב, גם על מצבתו של רבינו נזכר חיבור תורת האשם עם שאר חיבוריו, אבל מצבה זו אינה מקורית אלא משנת תקצ"ה, ראו תולדות יו"ט הנספח למאמר יו"ט עמ' לה. אכן מסתבר שפרט זה נעתק מן המצבה המקורית, שאת נוסחתה קבעו יוצאי חלציו, אחרת לא מובן מנין ידעו בשנים ההם על חיבור זה אשר היה טמון בכתב יד.
2. וכמש"כ בהקדמת ספרו (אמ"ד תנ"ו): ומגלגלין זכות ע"י זכאי בני וכו' שמצא באמתחת וכו' קונטריסן מספר תורת אשם וכו' אשר חיבר הגאון בעל תי"ט.
3. ראו תורת האשם כלל מ דין ד ד"ה ושניהם שמפנה המחבר למש"כ בכלל ב; כלל יא דין ד ד"ה דמסתפק שמפנה לכלל ו. ועוד הרבה.
4. ראו להלן הערה 8.
5. ראו להלן הגהה לכלל טו דין כא ובהערה י שם.
6. הערת המלבה"ד ס' תוה"א: בכלל לב סף דין טו כ' רבינו פה ק"ק לאדמיר, ובמגילת איבה כתב שכיהן שם כאב"ד ור"מ לשלש שנים משנת שצ"ד. עוד הוסיפו שם למש"כ בכלל פה דין י: כתבתי כ"ז כשלא היה בידי ספר יש"ש במהדו"ב שעשיתי ועכשיו ראיתי בספרו וכו'. עכ"ל. ומוכח שעשה כמה מהדורות לספר זה.
7. ראו למשל ברשימת ההגהות הגהה לכלל יא דין ז ובהערה שם.
8. בדברי חמודות כותב רבינו (חולין פ' גה"נ אות צד ושם קל): ושמעתי דתורת חטאת שלו בתראה. מיהו בתוה"א פה טז ד"ה וכ"ש חזר בו וכתב: ומיהו מה שכתבתי בספר לחם חמודות פרק גיד הנשה סעיף ק"ל לפסוק כי הכא, משום ששמעתי שזה הספר בתרא הוא. אמינא השתא הא דשמיע לי לא סבירא לי, דהסברא נותנת דההגהות חיבר באחרונה שהם מדוקדקים יותר, כמו שכתבתי גם כן בספרי הנזכר פרק אלו טריפות סעיף רפ"ט, וכבר הזכרתי לזה בהקדמה, ועוד כתבתי הוכחה אחרת, עיין שם. עכ"ל. ועי' מנחת יעקב כלל מג ג.
9. במקומות הרבה נראה שרבינו התוספות יו"ט נטה אחרי רש"ל יותר מן הרמ"א (ראו למשל מסקנותיו בהל' מליחה, כפי שבאו בספרו ברית מלח (אמ"ד תע"ט) וכפי שעמד על מקורם, ר"ה פאדווה במהדורתו לספר זה, לונדון תשי"ט. ואפשר שהדבר עולה עם שיטת פסיקתו שהיתה קרובה יותר לשיטתו של רש"ל. ראו המשפט העברי ח"ג ירושלים תשל"ג עמ' 1169 -1172.
10. ראו למשל להלן ברשימת ההגהות, הגהה לכלל מ דין ה.
בהודעה הבאה אעלה תמונות עם הגהות של התויו"ט ומיקומם בשאר חיבוריו!