ילקוט יוסף - הערות והארות

[שמואל אריאל]

דומה שמן הדין לציין שהתשובה ביביע אומר מתוארכת לאדר א תשל"ג [לפי פרויקט השו"ת, לא בדקתי בדפוס].

אבל בשיעור לא רק מסופר המעשה משנת תש"ל או תשל"א, אלא גם מוזכרת במפורש התשובה הזו.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

[מחשב מסלול]

עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בקיצור ד"ר חצוף שחושב וכותב כמו האקדמאים, שופט מהצד, יש לו רשות לחלוק ראשונים, להחליף השערות בעובדות וכל היתר.
כמובן שלא תורת ה' היא זו שמנחה ומדברת אלא הכותבים מביעים את דעתם, בעל דר"א רבה "מתנגד" למי שמהלך בשוק בגסות הרוח (לא הקב"ה), רבנו פרץ "סבור" שבן אדם שיושב ומתפלל בביהכ"נ צריך לשבת בצורה מכובדת וכו' "הוא רוצה" שהמתפלל לא ישב בסדר גאווה אלא באימה (לא הא-ל רוצה בכך). אחר כל זאת למה שלא יהיה מותר גם לדעתו העניה להביע את עצמה?
וכל זה בלי לדבר על הבורות שלו בספרים שהוא מצטט, שניכר שאינו מבין בהם מי אמור לצטט מקור ומי לא.

[פלוריש]

גולינקין הוא רבאיי קונסרבטיבי...

[מה שנכון נכון]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

נו באמת!

[יהושפט]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

[יבנה]

עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בקיצור ד"ר חצוף שחושב וכותב כמו האקדמאים, שופט מהצד, יש לו רשות לחלוק ראשונים, להחליף השערות בעובדות וכל היתר.
כמובן שלא תורת ה' היא זו שמנחה ומדברת אלא הכותבים מביעים את דעתם, בעל דר"א רבה "מתנגד" למי שמהלך בשוק בגסות הרוח (לא הקב"ה), רבנו פרץ "סבור" שבן אדם שיושב ומתפלל בביהכ"נ צריך לשבת בצורה מכובדת וכו' "הוא רוצה" שהמתפלל לא ישב בסדר גאווה אלא באימה (לא הא-ל רוצה בכך). אחר כל זאת למה שלא יהיה מותר גם לדעתו העניה להביע את עצמה?
וכל זה בלי לדבר על הבורות שלו בספרים שהוא מצטט, שניכר שאינו מבין בהם מי אמור לצטט מקור ומי לא.

לגופו של ענין, האם מצאת מי שקדם לילקו״י שהזכיר איסור בישיבת רגל על רגל שלא בזמן תפילה? האם גולינקין שינה את הציטוטים או הביאם שלא בהקשרם? ומאידך האם בילקוט יוסף כותב את הלכותיו בשם מי שלא אמר כן?
לשם השוואה במ״ב סי׳ צ״ה ס״ק ב׳ הבין שכל האיסור מדבר בא׳ שמתפלל שמו״ע בישיבה וכגון בעגלה. ופשוט שאין ללמוד מזה איסור לשאר הזמנים. והאשכנזים לא נמנעו מלשבת כך עכ״פ בבית מדרש בזמן הלימוד.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

גולינקין אינו הנושא.
יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

[נוריאל עזרא]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בספר הזכרונות למהר"י אבוהב זכרון י' פרק א דף ס"ד (הביאו הכנסת הגולה בהגהותיו לטור) כתב שכל הדברים של כבוד כמו לא לפשוט רגלים [וכנ"ל יש לומר על שילוב רגלים] יש לנהוג בבית הכנסת גם שלא בשעת התפילה כ"ש בשעת התפילה ע"ש בדבריו. ולפי דבריו צדקו דברי הילקוט יוסף.
נ.ב הן אמת שהדרך ארץ רבה לא דיבר על ישיבה בבית הכנסת אך להבנה שדיבר על שילוב רגלים הכוונה כמובן על ישיבה כך ברשות הרבים ולא הליכה בשילוב רגלים כמו שהבין גולניקין הלז [שגם הוא לא הבין איך יתכן הדבר ועדיף היה לו להבין שמדובר בישיבה מאשר לומר שמדובר בהליכה מוזרה שאינו יודע להסבירה]. ואם ישיבה כזו ברבים היא דרך שחץ אולי גם בבית הכנסת שהוא מקום רבים.
אגב לפי גירסא אחרת כתוב וירכתו על חביריו. ולפי"ז אפשר להבין אולי שיושב וירכתו על ירך חברו שיושב לידו. ואז הדוגמא באמת לא קשורה לנידון.

עוד אגב, זכורני בצעירותי שהגבאי (ר' יצחק זגורי זצ"ל) בבית הכנסת ע"ש ר' יעקב אביחצירא בטירת כרמל היה מעיר למי שהיה שם רגל על רגל ע"י טפיחה במקלו ואומר לו פה זה לא בית קפה....

[יהושפט]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

גולינקין אינו הנושא.
יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

גם בעולם המערבי לא יושבים רגל על רגל באירועים מכובדים
ואני אשכנזי, וחי כל ימי בין אשכנזים, ומעודי לא ראיתי מישהטו יושב בעת הלימוד בביה"כ רגל על רגל ולומד [רק בלימוד בדרך דאצ'ה בכסא גן וכדומה ראיתי].

ובשונה מדבריך, גולינקין בא להתיר גם ישיבה בעת התפילה, הנה דבריו [וסליחה שאני מעתיק את הציונים לרבינו פרץ]:
אין ספק שיש לשבת בשעת התפילה “באימה וברעדה” בלי “גאוה”, אבל המנהג או ההלכה הנ”ל הוא בסופו של דבר דעת יחיד של רבינו פרץ בלי שום ביסוס תלמודי ויתכן שהוא הושפע ממה שהיה מקובל בימיו בצרפת. יתר על כן, זה מאד קשה להכריח בני-אדם לשבת בצורה מסוימת במשך זמן רב בשעת התפילה. כלומר, “אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה” (בבא בתרא ס’ ע”ב ומקבילות). אכן, רצוי לשבת בבית הכנסת בצורה מכובדת בלי להישען אחורנית או להטות לצדדים או לפשוט רגלים מכיוון שתנוחות כאלו יכולות להתפרש כזלזול בכבוד בית הכנסת ובכבוד המקום. אבל לא כדאי לנזוף באנשים שלא מסוגלים לשבת ישר במשך זמן רב. בימינו, אנו צריכים לשמוח שהגיעו לבית הכנסת ולעודד אותם לחזור.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בספר הזכרונות למהר"י אבוהב זכרון י' פרק א דף ס"ד (הביאו הכנסת הגולה בהגהותיו לטור) כתב שכל הדברים של כבוד כמו לא לפשוט רגלים [וכנ"ל יש לומר על שילוב רגלים] יש לנהוג בבית הכנסת גם שלא בשעת התפילה כ"ש בשעת התפילה ע"ש בדבריו. ולפי דבריו צדקו דברי הילקוט יוסף.
נ.ב הן אמת שהדרך ארץ רבה לא דיבר על ישיבה בבית הכנסת אך להבנה שדיבר על שילוב רגלים הכוונה כמובן על ישיבה כך ברשות הרבים ולא הליכה בשילוב רגלים כמו שהבין גולניקין הלז [שגם הוא לא הבין איך יתכן הדבר ועדיף היה לו להבין שמדובר בישיבה מאשר לומר שמדובר בהליכה מוזרה שאינו יודע להסבירה]. ואם ישיבה כזו ברבים היא דרך שחץ אולי גם בבית הכנסת שהוא מקום רבים.
אגב לפי גירסא אחרת כתוב וירכתו על חביריו. ולפי"ז אפשר להבין אולי שיושב וירכתו על ירך חברו שיושב לידו. ואז הדוגמא באמת לא קשורה לנידון.

עוד אגב, זכורני בצעירותי שהגבאי (ר' יצחק זגורי זצ"ל) בבית הכנסת ע"ש ר' יעקב אביחצירא בטירת כרמל היה מעיר למי שהיה שם רגל על רגל ע"י טפיחה במקלו ואומר לו פה זה לא בית קפה....

צ״ל ספר הזכרונות לר׳ שמואל אבוהב.
גם הוא לא הזכיר הנחת רגל על רגל וכפי שכתבת, ובכל אופן הילקו״י לא הזכירו. אילו באמת לפי מנהג המקום זה היה בזיון אה״נ זה היה אסור גם שלא בשעת התפילה. אך הנידון הוא האם זה כך. א״א להביא ראיה ממי שדיבר בשעת התפילה לגבי שלא בשעת התפילה.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

גולינקין אינו הנושא.
יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

גם בעולם המערבי לא יושבים רגל על רגל באירועים מכובדים
ואני אשכנזי, וחי כל ימי בין אשכנזים, ומעודי לא ראיתי מישהטו יושב בעת הלימוד בביה"כ רגל על רגל ולומד [רק בלימוד בדרך דאצ'ה בכסא גן וכדומה ראיתי].

ובשונה מדבריך, גולינקין בא להתיר גם ישיבה בעת התפילה, הנה דבריו [וסליחה שאני מעתיק את הציונים לרבינו פרץ]:
אין ספק שיש לשבת בשעת התפילה “באימה וברעדה” בלי “גאוה”, אבל המנהג או ההלכה הנ”ל הוא בסופו של דבר דעת יחיד של רבינו פרץ בלי שום ביסוס תלמודי ויתכן שהוא הושפע ממה שהיה מקובל בימיו בצרפת. יתר על כן, זה מאד קשה להכריח בני-אדם לשבת בצורה מסוימת במשך זמן רב בשעת התפילה. כלומר, “אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה” (בבא בתרא ס’ ע”ב ומקבילות). אכן, רצוי לשבת בבית הכנסת בצורה מכובדת בלי להישען אחורנית או להטות לצדדים או לפשוט רגלים מכיוון שתנוחות כאלו יכולות להתפרש כזלזול בכבוד בית הכנסת ובכבוד המקום. אבל לא כדאי לנזוף באנשים שלא מסוגלים לשבת ישר במשך זמן רב. בימינו, אנו צריכים לשמוח שהגיעו לבית הכנסת ולעודד אותם לחזור.

אני הבאתי את דבריו בתור חוקר שמראה שאין דברי הילקו״י מתאימים להאמור במקורותיו, ואילו אתה מביא את דבריו כפוסק...

[נוריאל עזרא]

אני הבאתי את דבריו בתור חוקר שמראה שאין דברי הילקו״י מתאימים להאמור במקורותיו, ואילו אתה מביא את דבריו כפוסק...

דברי הילקוט יוסף מבוססים על המקורות הנ"ל ולא ציטוט מהם בשום מקום בהערות לא אמר שכתבו כן רק הביא מקואות לביסוס דבריו מה שמצוי בפוסקים כדבריך אכן הילקוט יוסף אינונספר מחקר אלא ספר פסיקה.

[גביר]

הערה על דברי בעל ילקוט יוסף על אודות מנהגי יהודי בוכרה -

https://www.youtube.com/watch?v=jP2W_hcLDgM

דקה 11.28 בערך

מתוך הרצאתו של ר' ד"ר גיורא פוזלייב -
מצבה הרוחני של קהילת יהודי בוכרה באסיה לפני ואחרי הגעתו של חכם יוסף ממאן לבוכרה

במסגרת יום עיון - מורשת יהודי בוכרה, יום שני, י"א בסיוון תשפ"ד, אוניברסיטת בר אילן.

[איני יודע להעלות לחסומים].

[ברמן]

יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

גם בעולם המערבי לא יושבים רגל על רגל באירועים מכובדים.
ואני אשכנזי, וחי כל ימי בין אשכנזים, ומעודי לא ראיתי מישהו יושב בעת הלימוד בביה"כ רגל על רגל ולומד [רק בלימוד בדרך דאצ'ה בכסא גן וכדומה ראיתי].

ראיתי פעמים רבות את מרן הגרי"ש אלישיב יושב ולומד כשרגלו האחת על גבי השניה, למרות שידוע היה בחרדתו לכבוד התורה בעת הלימוד (הקפיד לא לאכול ולא לשתות בזמן הלימוד, והקפיד על מלבוש עליון וכיו"ב).

כמדומני, שראיתי עוד תלמידי חכמים וגדולי תורה שישבו כן בשעת הלימוד ובשעת התפילה, וא"צ לכל זה, כי אין בודקים מן המזבח ולמעלה...

[פלוריש]

הערה על דברי בעל ילקוט יוסף על אודות מנהגי יהודי בוכרה -

https://www.youtube.com/watch?v=jP2W_hcLDgM
דקה 11.28 בערך
מתוך הרצאתו של ר' ד"ר גיורא פוזלייב -
מצבה הרוחני של קהילת יהודי בוכרה באסיה לפני ואחרי הגעתו של חכם יוסף ממאן לבוכרה
במסגרת יום עיון - מורשת יהודי בוכרה, יום שני, י"א בסיוון תשפ"ד, אוניברסיטת בר אילן.
[איני יודע להעלות לחסומים].

לכאורה הוא באמת מוכיח שלא היתה שם עד כדי כך בורות כמו שמתארים. אבל מצד שני, ברור שזה לא היה מקום תורה והיום צריכים לייבא רבנים מבחוץ.
אבל לא הבנתי את ההסבר שהוא נתן לתיאורים הלא נכונים. הוא טוען שרבני משפחת רבין כתבו מצג שגוי כדי לשמור על מעמד הרבנות של המשפחה?! ואיך זה עזר להם?

[עובר ושב]

הקטע ההיתולי "תכלא דפזלון" שהעתיק הגר"י יוסף בשלימותו לילקוט יוסף, מכוסה כעת במדבקות.

גם רוב הדיונים באינטרנט בנושא זה נמחקו, למעט האתר הקדוש דידן, ובא לציון גואל. אמור מעתה - לא היה ולא נברא, אין גם צורך להתנצל, להבהיר או להסביר.

מצ"ב (קרדיט לצילום - לא ידוע).