לכך אומרים צדקתך במנחה בשבת, לצדק הדין מפני הנשמות שחוזרים לדינם במוצאי שבת, אבל כשחל ראש חדש במוצאי שבת אין אומרים אותו, דנשמות אין חוזרין לדינם, כדאיתא בפסיקתא, אמר רבי אפטוריקי, אור של גיהנם שובת בשבת ובראש חודש, ודריש ליה מדכתיב (ישעיהו סו) 'ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'', וסמיך ליה 'והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו'.
אחד היה אברהם כתב:כתב המרדכי (פסחים, אות תריא):לכך אומרים צדקתך במנחה בשבת, לצדק הדין מפני הנשמות שחוזרים לדינם במוצאי שבת, אבל כשחל ראש חדש במוצאי שבת אין אומרים אותו, דנשמות אין חוזרין לדינם, כדאיתא בפסיקתא, אמר רבי אפטוריקי, אור של גיהנם שובת בשבת ובראש חודש, ודריש ליה מדכתיב (ישעיהו סו) 'ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'', וסמיך ליה 'והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו'.
מי יוכל לגלות עיני היכן פסיקתא זו?
חכם באשי כתב:אתה מחפש מ"מ רק מחז"ל? ראשונים אחרים יעניינו אותך?
ראה סידור הרוקח, עמ' תפז: "וגיהנם שובת בשבת, שאין פושעי ישראל נידונים בו"; שם, עמ' תקפג: "ומה שאין אומרים 'סדר קדושה' בבוקר כי אם במנחה, לפי שפושעי ישראל נחים מדין תפתה <=הגיהנם> בשבת"; שם, עמ' תקפז: "לפי שפושעי ישראל נינוחין בשבת מדין תפתה"; שם, ס"ע תקצ: "ריח גופרית גיהנם במוצאי שבת שפושעי ישראל נידונין בו היה מריח, לכך מריח בעצי הדס"; דרשות ר"י אבן שועיב, א, פרשת ויקהל-פקודי, ס"ע קפה: "שהנשמות של פושעי ישראל הנדונים בגיהנם יש להם מנוחה ביום השבת, ואינם חוזרים לעונשם עד שמשלימין סדרן"; ברית מנוחה, הדרך השניה, ירושלים תשנט, עמ' סח סוט"ב: "ובין חייביא דישראל נפקין מגיהנם, ודין הוא בגין שבת קודשא קדם מארי עלמא, ועל דנא אמרו: דכל שבתא ושבתא, כד מתגבר נהורא דנא דשלמא שמיה, רשיעיא דישראל מן גיהנם דפורענותא יפקון...". ותוספת חידוש מצאתי ביערות דבש, ח"א, דרוש יז, הוצאת מכון אור הספר, ירושלים תשמח, עמ' שיט סוט"א: "פושעי ישראל שובתים בגיהנום ביום שבת, אבל לא עכו"ם.... כי אישם לא תכבה אפילו בשבת. דהיינו, אש של גיהנום נכבית, אבל נדונים בדינים אחרים, בגיהנום של שלג וכדומה". וראה גם מחזור ויטרי (גולדשמידט), א, הלכות שבת, סי' נד, עמ' רכד: "ולכך מאריכין בתפילה במוצאי שבת, ואומרים 'ויהי נועם' ו'סדר קדושה' ופסוקי נחמות לאחריהם, מפני שביום השבת יוצאין פושעי ישראל מגיהנם, ויש להם מנוחה בשבת... לכך מאריכין בתפילה, שלא יחזרו מהרה לגיהנם". אך אין להוכיח מדבריו שרק פושעי ישראל אינם בגיהנם בשבת, שניתן לבאר כוונתו שאכן גם פושעי אומות העולם נחים בשבת, אלא שברצונינו לסייע - באמצעות הארכת התפילה - בהארכת המנוחה רק לרשעי ישראל, כי מה לנו ולמנוחת רשעי אומות העולם? ודוק. וכך גם ניתן לבאר את דברי רבי קלונימוס הזקן (אביו של רבי שמואל החסיד), גנוזות, ב, עמ' קכז: "לפי שמסורת בידינו, שפושעי ישראל נחין בשבת מדינה של גיהנם, ועמדו ודחו 'סדר קדושה' של יוצר ל<א>ומרה במוצאי שבת, לפי שבאותה שעה הן מתחילין לידון, ו'סדר קדושה' שאנו אומרים מועיל להם לצנן אש של גיהנם". וכך גם את פירוש רבינו בחיי, שמות כ ח: "וכוונו בזה לקבוע בנפש אמונה, שיש לרשעי ישראל מנוחה בשבת בגיהנם" <כפל דבריו בכד הקמח, ערך 'שבת', עמ' שצו, ושם: "...שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת", ללא תיבת 'ישראל'!>. עיי"ש בכל הענין, ותבין.
ראה פסיקתא רבתי, פיסקא כג, דף קכ ע"א: "אמר לו [=אביו של טורנוסרפוס לטורנוסרפוס]: שכל ימות השבת אנו נידונים, ובשבת אנו נינוחים, ובמוצאי שבת עד שהסדרים שולמים. וכשהסדרים שולמים, מלאך אחד יש ושמו דומה, שהוא ממונה על הנשמות, בא ונוטל נשמות של אותם האנשים ומקלען לארץ... צא למות, ששלמו סדרים". וכך בתנחומא, כי תשא, לג; יל"ש, איוב, רמז תתקו; מדרש עשרת הדברות, אות כב (אומ"ד, עמ' 455 טו"א). ועי' סנהדרין סה ע"ב; בר"ר, יא ה; תנחומא, האזינו, א; מסכת גיהנם, פרק ג (אומ"ד, עמ' 92 טו"א); זוהר, ח"ב, קל ע"א [ודבר חידוש אמר רבי יחיאל מפאריס (מאורות הראשונים, עמ' נו): "וכל שכן אותם שאומרים במזיד לגוי לעשות להם מדורה... ומחללין שבת במזיד עבוד הנאתם, ידעו בודאי ובבירור כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה, ואפילו בשבת לא יהיה להם מנוחה לנשמתם, דמשלם להם מידה כנגד מידה; הוא לא נח מלעשות עבירה בשבת במזיד - כן לא ינוחו מהם היסורין מנשמתם אחר מותם אפילו בשבת". שיטה זו הזכירה גם ר"ח ויטאל, שערי קדושה, ח"ב, שער ו, עיי"ש]. אך בכולם ליתא שגם בימים-טובים אינם נידונים בגיהנם. וכך גם משמע מזוהר, ח"א, סב רע"ב (תוספתא): "מאן יתבע לון כד יתמסרון בידא דדומה ויתוקדון בנורא דדליק, ולא יפקון מניה בר בריש ירחי ושבתי". ולא אמרו שגם ביום-טוב 'יפקון מיניה'! ואכן מפורש בשו"ת בעלי התוספות (איגוס), סי' י: "כל יום השבת שובת אור של גיהנם... אבל ביום הכיפורים לא מצינו ששובת, וכל שכן ביום-טוב". ובמרדכי, פסחים, 'תוספת מערבי פסחים', דף לז רע"א (בתלמוד דפוס ווילנא): "כדאיתא בפסיקתא: אמר רבי אפטוריקי: אור של גיהנם שובת בשבת ובראש חודש... כשחל יום טוב במוצאי שבת, אין אומרים אותו [=את 'צדקתך' במנחה דשבת] אף-על-גב שחוזרות לדינם ביום-טוב... מכל מקום אין לאומרו מפני כבוד יום טוב, כדי שלא לפרסם הדבר שחוזרות לדינם ביום טוב". וכך גם משמע מתוס', ביצה לג ע"ב, ד"ה 'כי הוינן בי'; תוס' רבינו פרץ, ביצה שם, ד"ה 'כי הוינן'; ספר חסידים, סי' תתשע (עיי"ש הגהות מקור חסד, ס"ק ד). וכתב החיד"א, ברכי יוסף, או"ח, סי' תיט: "עם היות דקדושת יו"ט יותר מראש חודש, מצינו מעלה לראש חודש יותר מיו"ט, והוא, שאין אור גהינם שולט בראש חודש, כשבת". היינו, ביום-טוב לא שובת אור גיהנם. ועי' ברכי יוסף, שם, הערה א; מדבר קדמות, מערכת ג, אות יב; שו"ת חיים שאל, סי' לח, אות פב; רבי אברהם אזולאי, חסד לאברהם, מעיין ג, סוף נהר ח; זוהר, ח"א, סב רע"ב, ניצוצי זהר, אות א.
אולם כדברי רבינו שגיהנם שובת גם ביו"ט, איתא בכמה מקורות, ראה זוהר, ח"ב, קנ סע"ב: "בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי, בההוא אתר נורא אשתכך, ולא אתדנו"; שאלות ותשובות של רבינו קלונימוס הזקן (אביו של רבי שמואל החסיד), סי' ב, גנוזות, ב, עמ' קכז: "לפי שפושעי ישראל, כשם שנוחין מדינן בשבת, כך נוחין ביום-טוב"; ספר גימטריאות, ב, פנחס, אות ד, עמ' תרכ-תרכא: "כי בערבי שבתות וימים טובים יוצאין הנשמות [=מהגיהנם], וחוזרין במוצאי שבתות וימים טובים"; סידור הרוקח, ס"ע תקצ: "ריח גופרית גיהנם במוצאי שבת שפושעי ישראל נידונין בו היה מריח, לכך מריח בעצי הדס <במוצאי שבת>. אבל אם יום-טוב במוצאי שבת, שאין פושעים נידונין בו, כמו בשבת, ואין איבוד נפש, אין מריחין בהדס"; שבלי הלקט, ר"ס ריח: "שגם יום-טוב שובת אור של גיהנם ואינו מסריח"; רבי חיים ויטאל, פרי עץ חיים, שער הקדישים, סו"פ א, בהגה"ה: "וטוב הוא לומר ליתום כל השנה זה הקדיש, גם בשבת ויו"ט וראש חודש, כי יש עליה אל הנשמה ההוא, כי אין הטעם לאומרו כדי להציל מגיהנם לבד, אלא גם בגן-עדן הוא מועיל להעלותו ממדרגה למדרגה, אם כן גם בשבת ויו"ט וראש חודש מועיל". משמע, שגם ביום-טוב שובת הגיהנם. וכך גם משמע מספר גימטריאות, א, אות קטו, עמ' קכז (לפי המבואר לעיל, הערה 360, עיי"ש). ומתנחומא, האזינו, א, ניתן להבין שביום כפור הגיהנום שובת, עיי"ש היטב. ובספר חסידים, סי' רמא <=ספר חסידים (מק"נ), סי' שנו>: "ועל שכבר מתו וכבר עברו י"ב חודש, צריך להתפלל עליהם בכל חודש וחודש, כי מהפכים אש של גיהנם... הרי, בכל חודש וחודש מהפכים בו; ולפני יום-טוב ושבת ואחריו, אותן שלא שמרו שבת ויום-טוב כהוגן". ומכך שמהפכים את הגיהנם לפני ולאחרי שבת ויום-טוב ולא בהם עצמם מוכח, שבהם שובת הגיהנם! ועי' ספר המנהגים (טירנא), מנהג שבת, הגהות המנהגים, אות מג, עמ' כו.
שבטיישראל כתב:וע"ע בס' דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זצ"ל ח"א אות צ"ו, ח"ה אות פ"ג, ח"ט אות מ"א מש"כ בענין זה
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 612 אורחים