עֹשֵׂה בצירי - ביחיד וברבים

[מאירי]

תיבת עֹשֵׂה מצאנו לה ב' פנים בתנ"ך, פעמים שבאה לבטא פעולת רבים העושים, ופעמים שבאה לבטא פעולת יחיד העושה.
המוכר לנו יותר הוא הפסוק שאנו אומרים בכל יום: "מי וגו' נורא תהילֹת עֹשֵׂה פלא"
כמי שאינו בקי בחכמת הדקדוק תמיד נתקשיתי בזה, כיצד ניתן לפצל כוונת המילה לב' כוונות הפכיות כאשר הניקוד כאן מכריע אם רבים או יחיד, וכמובן כשמדובר על כבודו ית' קשה להבין הגיית המילה בציר"י, ובאמת פעמים רבות כשמדובר על רבים העושים נאמר 'עֹשֵׂי' ביו"ד ולא בה"א בסוף, וא"כ מה פשר הדבר לגבי תיבת 'עֹשֵׂה'.

[חקר]

מנא לך הא שהציר"י לבדו [ללא יו"ד] הופך את משמעות התיבה ללשון רבים? אם כבר השינוי נגרם מחמת היותה נסמכת לתיבה שאחריה.

[ס''ק]

מנא לך הא שהציר"י לבדו [ללא יו"ד] הופך את משמעות התיבה ללשון רבים? אם כבר השינוי נגרם מחמת היותה נסמכת לתיבה שאחריה.

כמובן, על משקל "פועֵל-אמת". דרךאגב, כשהוא בלשון רבים, בד"כ כתיב "עושי", בחולם וצירי מלאים [וגדולים].

[מאירי]

מנא לך הא שהציר"י לבדו [ללא יו"ד] הופך את משמעות התיבה ללשון רבים? אם כבר השינוי נגרם מחמת היותה נסמכת לתיבה שאחריה.

זה ברור שמוזכר פעמים טובא תיבת 'עֹשֵׂה' כשהכוונה ללשון רבים, ואם נסכים שאין הגורם הניקוד, אלא הניקוד בא כתוצאה מהסמיכות וכו', א"כ עדיין לא מובן מה החילוק שלפעמים נאמר לענין רבים 'עֹשֵׂה' בה"א, כגון במלכים א' י"ב כ"א, "מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה", ולפעמים נאמר לענין רבים 'עֹשֵׂי' ביו"ד, כגון במלכים ב' כ"ד ט"ז "עֹשֵׂי מִלְחָמָה", לכאורה בשניהם יש סמיכות לתיבה שאחריה בדומה לדוגמא הנ"ל של 'פועל אמת'', מה שברור שלא מצינו 'עוֹשֵי' ביו"ד, על יחיד, וא"כ שאלתי במקומה עומדת: איך מבדילים ב'עֹשֵׂה' בין רבים ליחיד? האם זה רק לפי הענין בלבד, אם הפסוק מדבר על רבים או על יחיד, או שיש איזו הבחנה מסויימת ע"פ חכמת הדקדוק?

[חקר]

עיין במכלול להרד"ק עמ' 237 מעמ' האוצר שיש עשה שבא בציר"י ויש בסגו"ל, וי"א שהטעם לבאים בציר"י מחמת סמיכותם. מלבד זאת, ישנה מסורה שכל ['עשה' הנאמר ב]אמ"ת דתק"ע [איוב, משלי, תהלים, דה"י, תרי עשר, קהלת, עזרא] בציר"י מלבד כ"ב מקראות.
ואגב אורחיה, ראיתי שיש מפענחים מסורה זו ד'אמת דתקע' בצורה שונה: א. אלה הדברים, משלי, תרי עשר, דה"י, תהלים, קהלת, עזרא. ב. אלה הדברים, מלכים, תרי עשר, דה"י, תהלים, קהלת, עזרא.
נמצא שישנן ב' נוסחאות לפיענוח ה-א' דאמת, להרד"ק היינו איוב, ולשאר זהו ספר דברים הפותח באלה הדברים. וכן ב-מ' דאמת להרד"ק ועוד היינו משלי, ולנו"א היינו מלכים.
האם ידוע לחכמים מי עסק בפירוש מסורה זו?

[חקר]

ראיתי עתה שבספר הנפלא פיענוח המסורה המצוי באוצר מאריך לבאר מסורה זו, והרוצה להחכים בדבר חילוקי הניקוד שבפסוקים - 'עשה' בציר"י או בסגו"ל יעיין שם בעמ' 505-506, ובעמ' 623-626 מעמ' האוצר.

ואשוב על בקשתי הראשונה להחכימני בדבר שינויי הפיענוח של מסורה ד'אמת דתקע':

ראיתי שיש מפענחים מסורה זו ד'אמת דתקע' בצורה שונה: א. אלה הדברים, משלי, תרי עשר, דה"י, תהלים, קהלת, עזרא. ב. אלה הדברים, מלכים, תרי עשר, דה"י, תהלים, קהלת, עזרא.
נמצא שישנן ב' נוסחאות לפיענוח ה-א' דאמת, להרד"ק היינו איוב, ולשאר זהו ספר דברים הפותח באלה הדברים. וכן ב-מ' דאמת להרד"ק ועוד היינו משלי, ולנו"א היינו מלכים.
האם ידוע לחכמים מי עסק בפירוש מסורה זו?

שמא פרופ' עופר שהיה כאן אורח לרגע.

[חקר]

הפניתי את שאלתי זו לבקי הנודע בענינים אלו ר' דויד יצחקי שליט"א וזו תשובתו:

הרד"ק נמצא במכלול ליק דף קיא ע"ב. ר"מ ברויאר מאריך בזה ב"המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב יד למ" במבוא עמ' 16, 17. במסורת המסורה בשברי לוחות ג"כ כתב שהאל"ף היא אלה הדברים ומ' מלכים, וקרוב לומר שיש ט"ס במכלול, וצריך לבדוק בדפוסים ישנים וכ"י. ואכן בספר עט סופר של הרד"ק דף יד ע"א מפורש שהא' מ' הוא אלה הדברים ומלכים. שוב ראיתי שגם המנחת שי ביואל ב,יא היער שיש ט"ס ברד"ק. ע"ש

[חקר]

הנה המנחת שי יואל ב, יא המצויין בדברי הרב יצחקי:

מנחת שי.png (29.18 KiB) נצפה 2406 פעמים

והנה דברי רד"ק עצמו ב'עט סופר דף יד ע"א:

עט סופר.png (15.06 KiB) נצפה 2406 פעמים

ברור אם כן שהפיענוח הנכון הוא אלה הדברים, מלכים. ומש"כ במכלול איוב ומשלי כפי הנראה טעות היא בשיגרא דלישנא לר"ת הנפוץ אמ"ת [איוב משלי תהלים].
אבל עתה שימו לב לדבר חדש שנמצא ב'עט סופר' שנוספה אות י' במסורה זו - אמ"ת דיתק"ע, ופתרונה הוא ספר ישעיה!!! דבר שלא נזכר בספרי מסורה אחרים?!

[חקר]

אבל עתה שימו לב לדבר חדש שנמצא ב'עט סופר' שנוספה אות י' במסורה זו - אמ"ת דיתק"ע, ופתרונה הוא ספר ישעיה!!! דבר שלא נזכר בספרי מסורה אחרים?!

גם שאלה זו הפניתי להר"ד יצחקי, וזו תשובתו:

י' וישעיה הם ט"ס בעט סופר, ופשוט שכן שאל"כ הרי הוא סותר עצמו מיניה וביה מכיון שכבר מנה אחד דישעיה (יט,ט) בתוך הקמצים.

נדיר מאד!!! שתי טעויות שונות בשני ספרי הרד"ק ביחס לאותה מסורה, מה דעת החכמים דנן על כך?