מביאי ביכורים קורין דצ"ך עד"ש באח"ב?

[יודל'ה]

כך הביא הראבי"ה בח"ב סי' תכ"ד. ובזה פירש טעם הוספת ר"י בסימני המכות, להורות שבסדר זה דווקא אמרו ולא כנאמר בתהילים עיי"ש.
וצ"ע, מנ"ל כן?

[ישבב הסופר]

עיין ספר טעמי המקרא להר"מ ברויאר, באחד הפרקים הראשונים הוא מביא כמה ראיות שהגדת "צא ולמד" [היינו מצא ולמד עד 'לכפר על כל עוונותינו'?] הועדה להיאמר בשעת הבאת הביכורים.

[מתעמק]

לתועלת הדיון אעתיק ממה שרשמתי פעם:
יש דיוקים של מה בכך העולים לפעמים על הלב ומסרבים להמחות ולהתבטל. הרי הקושיות ידועות בהגדה של פסח, מה ענין ובנה לנו את בית הבחירה, ולמה הולכים בתר איפכא לדרוש פסוקי ארמי אובד אבי ולהביא ראיה לכל פרט ופרט מפרשת שמות הרי מוטב להביא ישירות הפסוקים בפרשת שמות, כמו כן משמע בגמרא שהנוסחאות כבר היו ידועות ומצטטים "מתחילה עובדי עבודה זרה" כמתחיל בגנות וכו'. ואולי יש מקום לשער שכל הנוסח החל ממתחילה עובדי ע"ז עד לכפר על כל עוונותינו נתחבר כפיוט לוידוי ביכורים, ונעתק על ידי חז"ל לאומרו גם בליל פסח.
הוספה, לאחרונה שאלני אחד היכן מוזכר לראשונה שם "בית הבחירה" על בית המקדש, כפי שנקרא בהגדש"פ בסוף פיסקא כמה מעלות טובות. חיפשתי בתוכניות ומצאתי הסגנון איזה פעמים בדברי התנאים (תוספתא, מכילתא, וספרי), אך רק פעם אחת בלבד במשנה, והיא במעשר שני פ"ה מי"ב, בתוך וידוי מעשרות (ובמשנה ראשונה ותפא"י פירשו דב"הבאתיו לבית הבחירה" מתכוונים לביכורים הטעונים הבאה). ומזה נראה שאכן יש מקום להשערה הנ"ל.

[אפרקסתא דעניא]

הלא במשנה בערבי פסחים נאמר "מתחיל מארמי אובד אבי ודורש את כל הפרשה", ומשמע שזה נוסח שנתקן להגדה, ולא נוסח שמועתק ממקרא ביכורים!

[אפרקסתא דעניא]

לאחרונה שאלני אחד היכן מוזכר לראשונה שם "בית הבחירה" על בית המקדש, כפי שנקרא בהגדש"פ בסוף פיסקא כמה מעלות טובות. חיפשתי בתוכניות ומצאתי הסגנון איזה פעמים בדברי התנאים (תוספתא, מכילתא, וספרי), אך רק פעם אחת בלבד במשנה, והיא במעשר שני פ"ה מי"ב, בתוך וידוי מעשרות (ובמשנה ראשונה ותפא"י פירשו דב"הבאתיו לבית הבחירה" מתכוונים לביכורים הטעונים הבאה). ומזה נראה שאכן יש מקום להשערה הנ"ל.

כידוע נוסח תפילותינו נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, והרי אנו אומרים "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".

[ברסלב]

ולמה הולכים בתר איפכא לדרוש פסוקי ארמי אובד אבי ולהביא ראיה לכל פרט ופרט מפרשת שמות הרי מוטב להביא ישירות הפסוקים בפרשת שמות

ואולי יש מקום לשער שכל הנוסח החל ממתחילה עובדי ע"ז עד לכפר על כל עוונותינו נתחבר כפיוט לוידוי ביכורים, ונעתק על ידי חז"ל לאומרו גם בליל פסח.

הרעיון הוא מעולה, שכל ההגדה נתקן על אלו שהוצרכו להביא ביכורים.
אמנם מש"כ כבודו להקשות מדוע אינו מביא ישירות את הפסוקים מספר שמות, לא ידעתי מאי קא קשיא ליה למר, שלא מצינו בשום מקום בספר שמות שהוציא השם את ישראל ממצרים על ידי הדבר, ומכת הדבר הוא זה שגרם להם למצרים להיכנע, גם לא מצינו בשום מקום בספר שמות שלבן ביקש לעקור את הכול, ועוד כהנה, ובעל ההגדה הוצרך להביא תחילה את הסיכום מספר יהושע ויאמר יהושע אל כל העם וכו' וכן את הסיכום מספר דברים ארמי אובד אבי וירד מצרימה, וכן את הנאמר בספר דברים ויוציאנו השם ממצרים ביד חזקה וכו', ועל פי זה הבין את הנאמר בספר שמות, כאשר בספר שמות לא כתוב שום סיכום, ומצאנו הרבה פעמים כן, שעל פי מה שסוכם במקום אחר, רק על ידי כך ניתן להבין את הסיפור כולו.
ואילו היה מביא תחילה מספר שמות היה לו לפלפל לבאר פשט במקרא עד שהיה מביא ראיה מספר יהושע ומספר דברים והיה מאריך לנו את הדרך.
והאופן שבה בחר בעל ההגדה להגיש לנו את סיפור יציאת מצרים הוא הדרך הקצרה שניתן לעשות.

[ברסלב]

להשלמת העניין אביא מש"כ במקום אחר בזה העניין.
ומצווה זו תקנוה חכמים בסדר דברים מסויים, כמו ששנינו, ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבת ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה.

ונראה שבזמן הבית היו דורשים גם את הפסוק ויביאנו אל המקום הזה וכו', וכמ"ש בספרי פסקא ש"א, ויביאנו אל המקום הזה, זה בית המקדש, או יכול זה ארץ ישראל, כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הוי אומר זו ארץ ישראל, ומה ת"ל ויביאנו אל המקום הזה זה בית המקדש.
ולפי זה נראה, שאף המאמר "כמה מעלות טובות למקום עלינו" המסיים, והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו את בית הבחירה, הוא המשך הדרש הנ"ל. ואפשר שמטעם זה השמיטוהו הרס"ג והרמב"ם מנוסח ההגדה, כיון שהוא המשך הדרש הנ"ל. שאין אומרים אותו אלא בזמן שבית המקדש היה קיים ולכשיבנה במהרה בימינו.

[ישבב הסופר]

כידוע נוסח תפילותינו נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, והרי אנו אומרים "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".

האם ס"ל שאנשי כנה"ג ישבו בשעה שבנין בית שני עמד על תלו וסידרו ותיקנו לומר לשון "ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך ולעשות חובותינו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך"??
כל חלק מנוסח התפילה שלנו שלא היה ניתן להיאמר בתקופת אנשי כנה"ג כ"השב את העבודה לדביר ביתך, ותחזינה עינינו בשובך לציון" וכן כולם, קשה מאוד לומר שכך נתקנה ע"י אנשי כנה"ג, ובהכרח עברו חלקים אלו עריכות שונות בימי חכמי המשנה, חכמי התלמוד, והגאונים עד תקופת קדמוני הראשונים.
וגם עצם זה שאנשי כנה"ג תיקנו סדר תפילה הוא מושג כולל למדי, מלשון הגמ' ידענו שהם תיקנו מטבע י"ח ברכות, וכן מטבע שאר ברכות, [ואף י"ח ברכות מצינו שתיקנוה שוב מפני ששכחוהו וחזרו ויסדוהו]. ולדעת התשב"ץ, למשל, כוונת "מטבע הברכות" הוא נוסח סיום הברכה, וכן אם לפתוח בברוך ואם לסיים בברוך.
אבל נוסח התפילה שישנו בידינו כיום, היינו אמצעיתן של ברכות [לא הפתיחה והסיום], ונוסחאות ברכות קר"ש, וכן פסוקי דזמרה וכדו', עבר שינויים גדולים והוספות והשמטות עד משך תקופת הגאונים וקדמוני הראשונים, וכן היו הבדלים תהומיים בין נוסח א"י הקדום לנוסח בבל והדברים יגעים.
לא ברור שאפשר לייחס חלק תפילה זה לאנשי כנה"ג בלי מקור.

[ישבב הסופר]

ולעניניו של אשכולנו, באמת אין כל קושיא מדוע אחזו דוקא בפסוק ארמי אובד אבי ולא במקראות דספר שמות שהם תוקפו של נס, שהרי כמו שכתב החכם ברסלב אין שם הוראה בכתובים איך "לספר" סיפור יצ"מ אלא קיצור דברים "ואמרת אליו כי בחוזק יד וכו' ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו' ". משא"כ בביכורים יש לנו נוסח מפורט בתורה איך לספר יצ"מ, ומאיפה להתחיל ואיפה לסיים. ומשם דרשו חכז"ל איך צורת סיפור יצ"מ חייבת להיות, מתחיל בגנות ומסיים בשבח.

אלא, הא מיהת, שמזה ראיה שחיוב ההגדה בביכורים דומה לחיוב בלילו של פסח, שהרי אם אינם דומים זה לזה בחיובם, מנין יכלו ללמוד מביכורים צורת ההגדה של פסח "מתחיל בגנות ומסיים בשבח"? אלא שבאמת החיובים בהגדות אלו דומים זה לזה. ואם כן, יתכן מאוד שבאמת כל ההגדה אכן נתקנה ליאמר על הבאת ביכורים, ופשוט הוא שכל עיקרו משתעי בענין יצ"מ שהוא ענינו של הגדה זו. אלא שגם בלילו של פסח מצוה עלינו לספר ביצ"מ, וחז"ל דרשו מזה שעלינו לספר בצורת פרשת ביכורים, וכן ציוו במתניתין "ודורש כל הפרשה כולה מארמי אובד אבי" [שהוא כאמור נוסח 'סיפור יצ"מ' שבמקרא] והדרש שנאמרה נתקנה מעיקרה להבאת ביכורים [או שהדרש הוא מפני 'כל המרבה', ובביכורים אין דין 'כל המרבה'? כל דבר זה צ"ב, אבל אי אפשר לבטל את הענין בהינף יד.]

האם ניתן לראות את לשון הראבי"ה מתחילתן ועד סופן? תודה.

ולענין הודעתי לעיל בנוגע לאנשי כנה"ג, יתכן מאוד שאני טועה, ואקוה שיבא מאן דהו ויתקן אותו במקרה והדבר כן.

[ברסלב]

יתכן וכך מסתברא, שהוזכר בית הבחירה [בית בחירתך] בכל עניין שאמרה בו תורה אשר יבחר.

אצל ביכורים.
דברים פרק כו פסוק ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר השם אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר השם אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

אצל העלייה לרגל.
דברים פרק טז פסוקים (טו): שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַשם אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר השם כִּי יְבָרֶכְךָ השם אֱלֹקיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי השם אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי השם רֵיקָם:

אצל קרבן פסח
דברים פרק טז פסוק (ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַשם אֱלֹקיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר השם לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

ויש להאריך.

[ברסלב]

כידוע נוסח תפילותינו נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, והרי אנו אומרים "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".

כל חלק מנוסח התפילה שלנו שלא היה ניתן להיאמר בתקופת אנשי כנה"ג כ"השב את העבודה לדביר ביתך, ותחזינה עינינו בשובך לציון"

א. תפלות שבת וראש חודש ומועדים נוסדו בימי חכמי התלמוד והמשנה זמן רב אחרי אנכה"ג. .
ב. בנוגע למה שהק' כת"ר, יעויין בסידור אוצר התפלות חלק תקון תפלה הערה לשמו"ע שכתב שם בזה"ל, והשב את העבודה לדביר ביתך אין לו מקום בתחילת בנין הבית השני וכו'.

[ישבב הסופר]

ברסלב, זה שזה נוסד בשלב מאוחר לכאורה הוא פשוט, מכיון שאף ח"י ברכות נוסדו שוב ע"י שמעון הפקולי ביבנה, אחרי שנשתכחו מתקופת אנשי כנה"ג, וכדאיתא בהדיא במגילה יז:
אבל היש תח"י מקור שכל נוסח אמצעית תפילת שבת ר"ח ומועדים, חוץ מסיום הברכה "מקדש השבת/הזמנים", נוסדה כבר בתקופת המשנה והתלמוד? או שכוונתך הוא רק שזה מאוחר יותר משל ח"י ברכות?

[ברסלב]

בסידור אוצר התפילות במבוא (עמוד 20 אצלי) מתחת לכותרת מי תקן סדר תפלה, בזה"ל: ותפלות שבת ור"ח ומועדים נוסדו בימי חכמי המשנה והתלמוד.

בעקבות מה שכתבת, עיינתי שם שוב ומתוכן דבריו משמע שאכן הוא מזמן חכמי התלמוד. ואין כוונתו לומר תקופה מאוחרת יותר. אם כי שאינני שולל את מה שכתב כת"ר שלאו דווקא בזמן התלמוד. וראה בהערה לשמו"ע מאת בעל תקון תפלה. שיטת כל הראשונים בזה.

[יודל'ה]

הנה הקטע של הראבי"ה שציינתי לעיל.

ראביה.gif (47.26 KiB) נצפה 10355 פעמים

[ישבב הסופר]

יודל'ה, תודה על הבאת המקור!


הגם לכבוש את המלכה לשבוק הראבי"ה של הגר"ד דבליצקי ולהביא ראבי"ה'תו של אפטוביצר??...

[בברכה המשולשת]

לעצם דרשת ארמי אובד אבי בהגדה, זכורני שיש על כך דיון מקיף של הגאון רבינו דוד צבי הופמן זצ"ל, בעל מלמד להועיל.

[אברהם]

יש להוסיף את דברי האור שמח, דהא דבעינן לדרוש פרשה זו דוקא בליל הפסח [וגם שבח אריכות הסיפור היינו בדרש פרשה זו כמוש"כ הרמב"ם 'וכל המאריך בדרש פרשה זו'] היינו משום דילפינן גז"ש לחום עוני' - וענית ואמרת, דאותה עניה שעונים על הלחם היא עניית וידוי ביכורים.

[ברסלב]

והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח: (ר"מ חמץ ומצה ז,ד)

וזה מזמן שקשה לי למה תקנו חכמים לדרוש בדרש פר' ארמי וכי לא טוב יותר שיאמר פר' וארא ופר' בא ששם מסופר באר היטב הכל, ולמה לן לקרוא פר' ביכורים שהמקראות שם קצורים ואנו צריכים להשלים הקריאה עם פסוקים מחומש שמות. ובפשטות יש לומר משום דבעינן שיספר מארמי אובד אבי, ולפיכך אומר פר' זו דכתיב בה האירוע מארמי, דא"א להטריח הציבור לקרוא מחומש בראשית, ובחרו פרשה קטנה הכוללת הכל ברמז. אבל זה נראה דוחק. ועוד קשה מאי דמסיים וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח, דקשה הא כבר אמר לעיל (ה"א) וכל המאריך בסיפור יציאת הרי זה משובח, ולמה לי תרי זימנא. אלא עכ"ח דתרי דינים הוא, דלעיל אמר דכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח, ור"ל מי שמאריך בכלל סיפור יצי"מ, והכא קאמר דמי שמוסיף ומאריך בדרש פרשת ארמי הרי זה משובח, הרי מוכח להדיא דיש לנו ענין מיוחד בדרש פר' ארמי.
ומצאתי באור שמח לכאן שביאר הענין, וקאמר דדרשינן בגמ' (לו.) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה, ומזה דצריך לדרוש פר' דביכורים דכתיב ביה לשון עניה, וענית ואמרת לפני ה' כו', וזה שעונין עליו דברים הרבה שירבה בדרוש פרשה זו, וברור עכ"ל. אך צ"ב דלא מצינו דרשה זו [דלחם עוני שעונין עליו הרבה דברים הוא פרשת ביכורים], ועוד דהא לענין ביכורים דרשינן מ"וענית" ואמרת דבעינן הרמת קול (כמבואר בפי' רש"י עה"ת שם, והרמב"ם לא הביאו לגבי ביכורים וכבר תמה עליו במנ"ח מצוה תר"ו), ודייקא בלשון הקודש, וכאן בהגדה לא מבואר דצריך קול רם (ועיין מועדים וזמנים ח"ז סי' ק"פ) ולאו דוקא בלשון הקודש, הרי משמע דלא בעינן כאן כדין קורא בביכורים. אבל עכ"פ זה נראה מדברי הרמב"ם דבעינן דייקא פר' ארמי אובד, ולאו בכדי הוא, ויותר משמע מדבריו שדרש פר' זה לעיכובא ומעיקר הדין הוא (עכ"פ מדרבנן), ואלא דבפוסקים מובא שיוצא גם אי קורא פרשיות יציאת מצרים, ועיין מש"כ לעיל (ה"א אות ב') מהרשב"א דנוסח ההגדה אינו מעכב:

[אליהוא]

בזמן הבית חתמו בברכת רצה "שאותך לבדך ביראה נעבוד" כמבואר בכ"מ.

[ישבב הסופר]

אליהוא, הרי "שאותך לבדך ביראה נעבוד" הוא נוסח א"י, ולאו דוקא בפני הבית.

[אליהוא]

יש לך מקור שבבל בזמן הבית נהגו אחרת?

[ישבב הסופר]

ולמה עלי הראיה?
האם יש לך מקור ששינו את זה בבבל אחרי חורבן הבית? אלא מאי, שמנוסח "המחזיר שכינתו" מוכח שודאי לא אמרוהו בפני הבית אפי' בבבל. וברור שהיה להם נוסחא אחרת לברכה. ומכח זה הסקת שנהגו בבבל לחתום כמו שמצינו בנוסח א"י, רק מפני שנוסח זה אפשר לומר גם בזמן שבית המקדש היה קיים? או שיש באמת מקור על כך?

[אליהוא]

סברא פשוטה היא שבזמן הבית נהגו כולם באותך לבדך ביראה נעבוד, ובבבל שינו אחר החורבן ובא"י נשאר כמקדם. להמציא נוסח אחר לבבל בזמן הבית מהכ"ת.
אגב, זכורני שראיתי ואיני זוכר היכן שהיתה נטיה לשלב את נוסח א"י בעיתים ואופנים שונים כגון לדור ודור בחזרת הש"ץ ושאותך לבדך ביו"ט וכדומה, מה המקור לדברים אלו?

[ברסלב]

בזמן הבית חתמו בברכת רצה "שאותך לבדך ביראה נעבוד" כמבואר בכ"מ.

סברא פשוטה היא שבזמן הבית נהגו כולם באותך לבדך ביראה נעבוד, ובבבל שינו אחר החורבן

אליהוא, מניין לך לקבוע מסמרות שהמחזיר שכינתו לציון א"א לאומרו בפני הבית, וראה ב"י או"ח קיב כשירדה שכינה במשכן אמרו המחזיר שכינתו, (וגם אם נאמר שהמחזיר שכינתו לציון הוא כעין בקשה, כבר כתבו לתרץ על פי מה שאמרו בגמ' יומא שחסרה שכינה בבית שני יעו"ש).

גם מה שכתבת ששלא בפני הבית א"א לומר שאותך לבדך ביראה נעבוד, גם דבר זה קשה להולמו, שהרי כפי הידוע לך גם עתה נכון להיום אמרינן 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' כאשר הכהנים נושאין את כפיהם, ואין זה נוגע לא לא"י ובבל, ולא לבפני הבית ושלא בפני הבית. ובכל מקום שהכהנים נושאים את כפיהם מסיימים שאותך לבדך ביראה נעבוד.
וכל שדיברנו לעיל, הוא אך ורק, לגבי והשב את העבודה לדביר ביתך, איך אמרוה אנשי כנסת הגדולה, אך לא לגבי המחזיר שכינתו לציון.
וראה גם בפיוטי הקליר בקורבץ לפורים שמסיים ברכה זו 'שושן חוחים לעבדו ביראה', ובהכרח שנוסח החתימה הייתה אצלו ביראה נעבוד, שכן כל פיוטיו מסיים מעין החתימה, (ואפשר מפני שהקליר כידוע היה בא"י ובא"י היו הכהנים נושאים כפיהם בכל יום וראה בהמשך).
והנראה בזה, שגם בפני הבית ניתן לומר המחזיר שכינתו לציון, וגם שלא בפני הבית ניתן לומר שאותך לבדך ביראה נעבוד. ואין זה נוגע לבפני הבית ושלא בפני הבית וכדו' – ואפשר שהוא נוגע למקום שהכהנים נושאין שם את כפיהם וצ"ב.

ועיין רש"י מס' ברכות יא עמ' ב ד"ה ועבודה, בשביל רצה ה' אלקינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון, אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד ויתכן שמדברי רש"י שם נוכל לדייק כדבריך.

[ברסלב]

אגב, זכורני שראיתי ואיני זוכר היכן שהיתה נטיה לשלב את נוסח א"י בעיתים ואופנים שונים כגון לדור ודור בחזרת הש"ץ ושאותך לבדך ביו"ט וכדומה, מה המקור לדברים אלו?

לבטח כוונתך למ"ש בפי' סידור התפילה לרוקח:
ביום טוב אומר' שאותך לבדך ביראה נעבוד, לפי שרוצה לומר מודים ומשתחוה לפי שכתוב והשתחויתם למלך ותרגומו ואודיתי למלכא, הרי השתחואה הודאה לכך משתחוים במודים. מודי"ם בגימ' ק' כלומר על ק' ברכות שבקשת ממנו מה ה' אלהיך שואל מעמך מה מאה ברכות, מה בא"ב ב"ש בגימ' ק', זהו שאותך לבדך ביראה נעבוד במודי"ם ברכות זהו כי אם ליראה, אם תוסיף שאותך לבדך יהיו ל"ה תיבות כפי מליצי על ישראל.

[ישבב הסופר]

פיוטי הקליר מסיימים מעין חתימת נוסח א"י בעבודה "שאותך לבדך ביראה נעבוד", וכן בכל מקום יסד פיוטיו על נוסח א"י, וכן "מעין הברכות עושה השלום", וברכת בונה ירושלים וצמח דוד בברכה אחת כמנהג א"י הקדום, כי שם ביתו.
זה שאנו נוהגים לסיים "שאותך לבדך ביראה נעבוד" בימים טובים בתפילות שהכהנים עולים לדוכן, הוא מפני שנוהגין להוסיף "ותערב" שהוא מיוסד על נוסח הברכה כמנהג א"י.

ברסלב:
מרש"י בברכות יא: מבואר כנגד דעתך, שבפני הבית ודאי לא אמרו גם 'המחזיר שכינתו לציון' כמו שלא אמרו 'השב את העבודה'. ורש"י מסתפק רק אם נהגו לומר ברכת "ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון", אי נמי "שאותך לבדך ביראה נעבוד". אבל "המחזיר שכינתו לציון" ודאי לא ס"ל לרש"י שאמרו בפני הבית. ודלא כמו שכתבת שאפר לומר כן.

[ברסלב]

זה שאנו נוהגים לסיים "שאותך לבדך ביראה נעבוד" בימים טובים בתפילות שהכהנים עולים לדוכן, הוא מפני שנוהגין להוסיף "ותערב" שהוא מיוסד על נוסח הברכה כמנהג א"י.

לדבריך, תיקנו לומר ותערב וכו' שאותך לבדך וכו' מפני החג המוסף וקרבנות היום, ולא מפני הכהנים העולים לדוכן, שאל"כ לא תירצת כלום, ומה בכך שאומרים ותערב וכו' עדיין קושיא במקומה עומדת, שאין המחזיר שכינתו וכו' תלוי בבפני הבית ושלא בפני הבית, אלא בכהנים הנושאין את כפיהן תליא מילתא, אם עולים לדוכן אם לאו.
והדבר פשוט שותערב ניתקן עבור הכהנים העולים לדוכן, וכפי שהביא המ"ב קכ"ח ס"ק קע"ג. אם כי שיש להוכיח מכמה מקומות כדבריך, שותערב ניתקן עבור קרבנות היום ממה שכתבו הפוסקים שאין לומר ותערב בשחרית. וצ"ב.
ובכל אופן אשמח לשמוע דעתך, הרב ישבב.

[ישבב הסופר]

לא ידעתי מדוע שמת דברים בפי אשר לא אמרתים מעולם.
העולה ממה שכתבתי לעיל הוא, שנהגו לומר 'ותערב' מפני שהכהנים עולים לדוכן, ולכאורה זה מפני שהיום אין לנו עבודה בכהנים אלא ברכתם זה שנוהגת עדיין, ועל כן בשעה שהם עולים [בברכת רצה] לברך את העם, אנו נזכרים בעבודת הכהנים בביהמ"ק, ומיד אנו מעתירים על על שיבת ציון וסדר העבודה. ועל זה תיקנו לומר אז נוסח 'ותערב' שהיא בקשה על שיבת ציון. סיום הברכה 'שאותך לבדך' הוא אגב הוספת תפילת 'ותערב', ומלשון התפילה מוכח שנתקנה על נוסח ברכת ריצוי עבודה כנוסח א"י, שהרי מעין החתימה סמוך לחתימה הוא "ושם נעבדך ביראה כימי עולם" - מעין חתימת "שאותך לבדך ביראה נעבוד", [ - ואילו "המחזיר שכינתו לציון" אינו ענין לסיום ההוא].
וממילא, כשעולים הכהנים לדוכן במוספי יו"ט, נוהגים אנו בני אשכנז היושבים על אדמת נכר, לומר 'ותערב' ולסיים בברכת 'שאותך לבדך', שהיא כנוסח א"י שנהג אחרי חורבן הבית מאות בשנים, ונוסח זה אינו מורה על מצבו של בית המקדש אם יש שם בית בנוי או חרב, ואינו מוכרע כלל. [וספק היה בידי רש"י אם נהגו לומר "שאותך לבדך" בפני הבית כלל, או שמא אמרו נוסח שלישי, וכאמור לעיל.]

====

לגבי איזה נוסח אמרו בבבל בתקופת בית שני בסיום ברכת עבודה, אין לי צל של ידיעה. ומילתא דפשיטא ליה לאליהוא שאמרו כנוסח א"י "שאותך לבדך" מספקא לי לדידי. יצויין שבא"י אמרו נוסח זה גם שנים רבות אחרי החורבן, וגם מבואר מרש"י דמספקא ליה אם נוסח זה היה קשור בכלל לתקופת בית המקדש, או שמא אז אמרו בא"י נוסחא שלישית, [ולפי"ז נוסח 'שאותך לבדך' נוסד בא"י לאחר חורבן ביהמ"ק?]. עכ"פ אינני יודע אם אמרו נוסחא זו או אחרת, ואינני חולק על קביעתו של אליהוא שדבריו מסתברים, ובאמת אין סיבה לחדש שאמרו בבבל בפני הבית נוסח שלישי [נוסח השני המובא ברש"י?], רק חשבתי שיש לאליהוא מקור מפורש שאמרו "שאותך לבדך", ועל כן שאלתי.
ולדעתך היה אפשר לומר גם "המחזיר שכינתו לציון" בפני הבית, ומרש"י לכאורה משמע קצת שלא כדבריך.
ובכן, איזו קושיא עדיין עומדת במקומה?

[ברסלב]

ובכן, איזו קושיא עדיין עומדת במקומה?

תחילה כתב רב אליהוא שבזמן הבית היו מסיימים שאותך לבדך ביראה נעבוד, וכן היו עושים בבבל עד שנחרב הבית, וכאשר נחרב, החלו לומר המחזיר שכינתו לציון. כלומר, לשיטתו של אליהוא, לאחר חורבן הבית אין טעם לומר שאותך לבדך ביראה נעבוד, ואז תיקנו לומר המחזיר שכינתו לציון.

ועל זה כתבתי להקשות מזה שאנו מסיימים ברגלים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', ומוכרח, שגם אחר החורבן ניתן לומר 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', ואמרתי בזה, שתיקנו לומר 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' מפני הכהנים שעלו לדוכן, וכאשר לא עלו לדוכן היו מסיימים המחזיר שכינתו לציון, ואין זה תלוי בבפני הבית ושלא בפני הבית, בא"י או בבבל.

וע"ז כתב כבודו לדחות, שברגלים מסיימים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' משום שתיקנו לומר ברגלים 'ותערב' ומכוח זה הוצרכו לסיים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', המתאים יותר ל'ותערב' הנאמר לעיל מזה, ואין מזה כל ראיה שאותך לבדך ביראה וכו' קשור לעליית הכהנים לדוכן.
והוקשה לי, לשיטתך, מדוע א"כ אמרינן ברגלים 'ותערב' רק כשעולים הכהנים לדוכן, ואילו כדברי מר היה לנו לומר 'ותערב' גם כשאין הכהנים עולים לדוכן ומפני הרגל וקרבנות החג. ומזה ביקשתי להוכיח שהברכה 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' תוקן מפני הכהנים העולים לדוכן, וכפי שכתבתי בתחילת דברי.

וזהו אשר כתבתי 'חזרה קושיא למקומה', כלומר, מזה שלא אמרינן 'ותערב' ובעקבותיו 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' אלא כאשר הכהנים עולים לדוכן, מוכרח מזה, שברכת 'שאותך לבדך' תוקן עבור הכהנים שעלו לדוכן בלבד.

והנה זה עתה הוספת לומר, שכל ה'ותערב' תוקן רק בעקבות עליית הכהנים לדוכן, ובזה ביקשת להסיר את קושייתי, וגם אם יש לפלפל בזה עוד, דומני שהעניין מוצה, ודי בזה.

[ישבב הסופר]

וע"ז כתב כבודו לדחות, שברגלים מסיימים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' משום שתיקנו לומר ברגלים 'ותערב' ומכוח זה הוצרכו לסיים 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', המתאים יותר ל'ותערב' הנאמר לעיל מזה, ואין מזה כל ראיה שאותך לבדך ביראה וכו' קשור לעליית הכהנים לדוכן.
והוקשה לי, לשיטתך, מדוע א"כ אמרינן ברגלים 'ותערב' רק כשעולים הכהנים לדוכן, ואילו כדברי מר היה לנו לומר 'ותערב' גם כשאין הכהנים עולים לדוכן ומפני הרגל וקרבנות החג. ומזה ביקשתי להוכיח שהברכה 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' תוקן מפני הכהנים העולים לדוכן, וכפי שכתבתי בתחילת דברי.

וזהו אשר כתבתי 'חזרה קושיא למקומה', כלומר, מזה שלא אמרינן 'ותערב' ובעקבותיו 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' אלא כאשר הכהנים עולים לדוכן, מוכרח מזה, שברכת 'שאותך לבדך' תוקן עבור הכהנים שעלו לדוכן בלבד.

והנה זה עתה הוספת לומר, שכל ה'ותערב' תוקן רק בעקבות עליית הכהנים לדוכן, ובזה ביקשת להסיר את קושייתי, וגם אם יש לפלפל בזה עוד, דומני שהעניין מוצה, ודי בזה.

פשוט לא הבנת כוונתי בתחילת דברי. לא התכוונתי לומר שאומרים 'ותערב' מפי החג וקרבנות היום, אלא דיקא מפני ברכת כהנים. כל כוונתי לא היתה אלא לומר ש'ותערב' עיקר וברכת 'שאותך לבדך' טפל לו.
לכאורה יש לשנות כותרת האשכול שהוסט ממקומו, או לקבוע את זה באשכול נפרד על ברכת "שאותך לבדך" ושאר נוסחאות ברכת עבודה.

[אליהוא]

לא כתבתי שנוסח שאותך לבדך לא מתאים לזמן החורבן, אלא שראו להזכיר את הצפיה לישועה.

ואגב בבבל ודאי נשאו כפים כל יום.

ומחמת טרדה של מצוה אקצר.

[ישבב הסופר]

ומחמת טרדה של מצוה אקצר.

טירדא דמצוה שאני! ועל כן נקוה שכשתחזור להיות בשבת דידך, תשוב להעשיר את האשכול כדרכך.
מקווים אנו שמצוה זו באה לידך מתוך שמחה.

[לומד_בישיבה]

הקפצה.

[עושה חדשות]

עיין ספר טעמי המקרא להר"מ ברויאר, באחד הפרקים הראשונים הוא מביא כמה ראיות שהגדת "צא ולמד" [היינו מצא ולמד עד 'לכפר על כל עוונותינו'?] הועדה להיאמר בשעת הבאת הביכורים.

יש לו ראיות מעבר למה שכתבו כאן? מי מתנדב להעלות?

[אב בבינה]

מענין לענין באותו ענין בספרי פר' כי תבוא איתא [וכ"ה בכל כת"י שיש לנו היום] בזה"ל:
ספרי דברים פרשת כי תבוא פיסקא שא
ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי, מלמד שלא ירד אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד ומעלה על לבן הארמי כאילו איבדו.
וירד מצרימה, מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות תלמוד לומר ויגר שם, יכול באוכלוסים הרבה תלמוד לומר במתי מעט כענין שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצויינים שם. וירא את ענינו, כמה שנאמר וראיתן על האבנים. ואת עמלינו, כמה שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו' אגדה כו' רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.
בספרי דבי רב להגרד"פ כתב לפרש תיבת אגדה שהכוונה על ה'כול' שיש להשלים כל סדר ההגדה עד ר' יהודה היה נותן בהם סימנים. נמצא שכל נוסח ההגדה הוא באמת מהספרי על פרשת ביכורים