איש_ספר כתב:
ב. לדעת הסובר דמצורע מוחלט אסור באשתו (מו"ק דף ז) מה היה בכל השנים שלא היה מקדש, והרי בבמה לא הביאו קרבן מצורע, האם נאסרו בנשותיהם לעולם או שלא טימאום הכהנים כלל?
ולפי מה שפקפק על עצם התגלחת נמצא שאין טהרה בזה"ז (ולא כמו שסתם ביד) לא? וא"כ הדק"ל.ואני נבוך מאד בתגלחת שניה לפי שאנו עוברים בה על מצות לא תעשה שהיא גלוח כל הראש והזקן, ולא תושג לנו בכך תכלית לפי שאי אפשר בזמנינו זה להביא כפרה כדי שיטהר מטומאת צרעת הטהרה השלמה אשר בגללה מגלח תגלחת שניה, וכל מה שאנו אומרים יבא עשה וידחה את לא תעשה אם נתקיים העשה בשלמותו, וזה מקום עיון וספק.
ערער בערבה כתב:איני זוכר את הסוגיא, אך זכורני במעורפל שיש דיעות/שיטות/סברות שגם כשיש רוב איסור בתערובות, צריך לטכ"ע.
ברקים רב כתב:יובל יכול לשוב - בהתקיים התנאים - עוד קודם שיתבטלו הכתובים.
כהן כתב:מהיכ"ת בעינן שיהיו פסוקי המז"ש מכתבי הקודש ולא סגי בזה שנאמרו בשעתם ברוה"ק
כהן כתב:מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שעשו ע"ג טמאות משום תרתי לריעותא. איך הדין לגבי חמש טבילות דכה"ג ביוה"כ דליכא חזקת טמא ומ"מ הרי הוא מחוסר הכשר לעבודה
איש_ספר כתב:רצ"ב קטע מהגהות שע"ד, המביא בשם או"ז. הדברים בשלימותם ליתא באו"ז שלפנינו, ותחילתם יש בנוסח שונה קצת (ובפסקי או"ז) וכנראה שה'ספרים אחרים' זה הוספה ע"ד האו"ז ולא נודע למי.
עכ"פ הדברים מופלאים ומתמיהים, ולא מצאתי מי שיעתיקם או יעמוד עליהם. ולכן הוא שייך לפו"ר לאשכול מידי דלא רמיזא...
מה כונת אותם 'ספרים אחרים'?
לכאורה נראה שבאו לומר דבר כזה:
גיד הנשה, אף למ"ד יש בגידין בנו"ט, אין עצמותו אסורה אלא רק הטעם הפורש ממנה. והוי כעץ המפריש טעם של איסור. ולפיכך:
דוקא בחלב שהוא עצמותו איסור, אזי שייך לומר איסור דבוק של החלב לחתיכה, ולכן צריך שיהיה בחתיכה ששים כנגדה.
אבל גיד, כיון שהוא עץ, ורק הטעם שלו אסור, א"כ אין יחס בין הגיד לבין הירך, וע"כ אי אפשר לדון משום דבוק, ולכן כל הקדירה מצטרפת לבטלו.
---
א. דברים משונים מאד. האם מצינו דלמ"ד יש בגידין בנו"ט, אעפ"כ הגיד הוא בדרגה נמוכה מחזיר?
ב. ובכלל הגדר משונה, שהוא עצמו אינו אסור ורק טעמו.
ג. ובכלל: כבר כתב או"ז גופיה ! (וכוון לזה גם הגר"א בביאורו) דמקור איסור דבוק הוא מירך, שאמרו במשנה דצריך שיהיה בירך ששים כנגד הגיד, ומשמע דכל הקדרה לא מצטרפת. וא"כ מצינו איסור דבוק גם בגיד (למ"ד יש בגידין בנו"ט).
מי יכול להקל את הקושי?
איש_ספר כתב:כתב מהרא"י בעל תרומה"ד בל"ו שערים, וכ"ה בהגש"ד (לא ברור מי העתיק ממי):
כתב בסמ"ק [וליתא לפנינו]וכו' דנהגו כר"ת בטעם כעיקר [דטעם כעיקר דאורייתא] ודוקא מין בשאינו מינו, אבל מין במינו מה"ת חד בתרי בטל ומדרבנן בעינן ס', אבל פלגא ופלגא אפילו מין במינו טעם כעיקר מדאורייתא ע"כ.
פלגא ופלגא למה צריך להגיע לטעם כעיקר?
ברור שזה דאורייתא, איזה ביטול יש כאן?
(מלבד זה קשה דבפשטות אין בכלל טעם במין במינו אבל נניח לזה), ואולי ר"ל באוכל חצי?
בקיצור מי יכול לבאר?
הפלא שהכנה"ג יור"ד סי' צ"ח הגב"י העתיק דברי הגש"ד בשתיקה.
ולא רמיזא באוצר למי שיעמוד על דברים מוקשים אלו.
כהן כתב:מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שעשו ע"ג טמאות משום תרתי לריעותא. איך הדין לגבי חמש טבילות דכה"ג ביוה"כ דליכא חזקת טמא ומ"מ הרי הוא מחוסר הכשר לעבודה
איש_ספר כתב:כהן כתב:מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שעשו ע"ג טמאות משום תרתי לריעותא. איך הדין לגבי חמש טבילות דכה"ג ביוה"כ דליכא חזקת טמא ומ"מ הרי הוא מחוסר הכשר לעבודה
נזכרתי שבסיס השאלה מוטעה, הטבילות אינן מעכבות את העבודה כדילפינן מאהרן ובניו דרק דברים שדינם כל השנה מעכבים (טבילה וקיו"ר ראשונים) אבל לא התוספות של יוה"כ.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 820 אורחים