איזה סוג לאו זה, כאשר יש עמו עשה כמו למשל באופן הבא (זה לא לאו הניתק לעשה): גבי מלאכה בשבת יש מצות עשה ויש לאו לא תעשה, ומי שעובר עובר על שניהם.
איך נקרא הלאו הזה שיש עמו עשה באופן הנ"ל?
הכו"ח, הק' כפשוטו.
שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר (שמות כ"ג) וביום השביעי תשבות וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר (שמות כ') לא תעשה כל מלאכה ומה הוא חייב על עשיית מלאכה אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה:
איש_ספר כתב:בשבת בפשטות אין עשה, רק ביו"ט יש עשה ולאו, אמנם יש חולקים.
תוספות דנו בכ"מ אם לאו שיש עמו עשה הוא אלים יותר או לא. (קדושין כ"ט לענין יו"ט ולענין כמה מצוות, והביאו ראיה ממה שאין נשים שורפות קדשים ביו"ט) אבל לא זכור לי שיש לזה שם מיוחד.
איש_ספר כתב:עיין כאן
viewtopic.php?f=7&t=9661&p=88537
מ"ע שנאמר וביום השביעי. והא דלא כתב רבינו ושמרו ב"י את השבת שמור את יום השבת ודומיהם משום דהני איכא לאוקמינהו בשאר מיני קדושות משא"כ קרא דתשבות ודאי עשה הוא ועדיין צ"ע אמאי לא מביא קרא דשבתון ועיין שבת דף כ"ד ע"ב ובס"פ אלו קשרים ועיין ברשב"א מס' יבמות מ"ש שם בשם מורו דעשה דשבת הוא דוקא במלאכה שיש בה מיתה אבל לא במלאכה שיש בה לאו גרידא כגון מחמר ע"ש ומדברי רבינו פה משמע דאינו מחלק בהכי, ודברי הר"מ לובלין במס' שבת קל"ב ע"ב בתוס' ד"ה האי עשה ול"ת שהבין מכוונתם דשבת לא מקרי עשה ול"ת כ"א ל"ת גרידא וזה תמוה דהרי התוס' בעצמם כתבו להך עשה דביום השביעי תשבות ועיין ש"י סוף מס' שבת:
ביטל מצות עשה. נראה לבאר דהעשה דומיא דהל"ת היא וכמו בענין הל"ת אם עשה כמה מלאכות בהעלם אחד הרי בכל מלאכה ומלאכה עבר על הל"ת, כמבואר לקמן בפרק ז' (הל' ז') דיש חילוק מלאכות לשבת, ה"נ הוא בענין העשה שבכל מלאכה ומלאכה איכא גם ביטול עשה, ונ"מ לענין שמחויב להביא עולה עם החטאת דעולה מכפרת על עשה (עיין זבחים דף ז' ע"א וע"ב).
אולם מאי נ"מ בזה אם עובר על העשה אז יעבור גם על הלאו, הא אי אפשר אחרת ותמיד בעושה מלאכה בשבת הוא עבר גם ממילא על העשה של וביום השביעי תשבות. והנה ראיתי בס' חי' הראב"ד מהוצאת ר' ש' אטלס (ב"ק עמוד יב בסוף הערה כב. כפשוטו) פירוש הגון, שהנ"מ כגון בענין הדלקת הנרות ע"ש עם חשיכה שדולקים והולכים ולמ"ד אשו משום חציו קשה קושיית הנ"י האיך שרינן להדליק כיון שהדלקתן הולכת וגומרת בשבת ואשו משום חציו לר' יוחנן חייב. אבל לפי דברי רבינו אין כל קושיא, כי אעפ"י שלענין נזיקין נחשב המעשה שנעשה על ידי החץ כאלו נעשה על ידו לחייבו עליו, מ"מ אין במעשה החץ בנר הדולק מעצמו משום בטול מצות שביתה בשבת, כי הרי האדם שובת בשעה שהנר דולק, וכל מלאכה שאין בה בטול עשה של וביום השביעי תשבות, אינה אסורה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 651 אורחים