סוג לאו

[כפשוטו]

איזה סוג לאו זה, כאשר יש עמו עשה כמו למשל באופן הבא (זה לא לאו הניתק לעשה): גבי מלאכה בשבת יש מצות עשה ויש לאו לא תעשה, ומי שעובר עובר על שניהם.
איך נקרא הלאו הזה שיש עמו עשה באופן הנ"ל?

הכו"ח, הק' כפשוטו.

[איש_ספר]

בשבת בפשטות אין עשה, רק ביו"ט יש עשה ולאו, אמנם יש חולקים.
תוספות דנו בכ"מ אם לאו שיש עמו עשה הוא אלים יותר או לא. (קדושין כ"ט לענין יו"ט ולענין כמה מצוות, והביאו ראיה ממה שאין נשים שורפות קדשים ביו"ט) אבל לא זכור לי שיש לזה שם מיוחד.

[כפשוטו]

שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר (שמות כ"ג) וביום השביעי תשבות וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר (שמות כ') לא תעשה כל מלאכה ומה הוא חייב על עשיית מלאכה אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה:

רמב"ם פ"א ה"א

מה כוונת הרמב"ם?

[איש_ספר]

עיין כאן
viewtopic.php?f=7&t=9661&p=88537

[כפשוטו]

ננסה לעיין בדברים שם (כי הם מפליאים לא פחות), ייש"כ בינתיים.

(*בינתיים יש לציין שדעת הסמ"ג ל"ת ס"ה והחינוך מצוה פ"ה, היא כהרמב"ם, וכבר לא בדיוק מדובר בדעה יחידאה)

[כפשוטו]

בשבת בפשטות אין עשה, רק ביו"ט יש עשה ולאו, אמנם יש חולקים.
תוספות דנו בכ"מ אם לאו שיש עמו עשה הוא אלים יותר או לא. (קדושין כ"ט לענין יו"ט ולענין כמה מצוות, והביאו ראיה ממה שאין נשים שורפות קדשים ביו"ט) אבל לא זכור לי שיש לזה שם מיוחד.

עיין כאן
viewtopic.php?f=7&t=9661&p=88537

לאחר העיון בסוגייה, דומני שאולי היה ראוי לכתוב כך: בשבת בפשטות יש עשה לרוב הראשונים, אומנם יש מהאחרונים שסובר דלהתוספות אין עשה.

קודם כל, יש ראשונים רבים שכותבים בפירוש שיש עשה (לא ראינו [לא ראיה] בראשונים, מי שכתב בפירוש אחרת מהם)

שנית, בנוגע לדבריו של הרצ"ה מלובלין, מסתבר שכנראה אין דבריו פשוטים כלל בשם התוספות, וזה בלשון המעטה לפי דברי קובץ על יד החזקה (http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=50680&rid=1155)
להלן דברי קובץ על יד החזקה:

מ"ע שנאמר וביום השביעי. והא דלא כתב רבינו ושמרו ב"י את השבת שמור את יום השבת ודומיהם משום דהני איכא לאוקמינהו בשאר מיני קדושות משא"כ קרא דתשבות ודאי עשה הוא ועדיין צ"ע אמאי לא מביא קרא דשבתון ועיין שבת דף כ"ד ע"ב ובס"פ אלו קשרים ועיין ברשב"א מס' יבמות מ"ש שם בשם מורו דעשה דשבת הוא דוקא במלאכה שיש בה מיתה אבל לא במלאכה שיש בה לאו גרידא כגון מחמר ע"ש ומדברי רבינו פה משמע דאינו מחלק בהכי, ודברי הר"מ לובלין במס' שבת קל"ב ע"ב בתוס' ד"ה האי עשה ול"ת שהבין מכוונתם דשבת לא מקרי עשה ול"ת כ"א ל"ת גרידא וזה תמוה דהרי התוס' בעצמם כתבו להך עשה דביום השביעי תשבות ועיין ש"י סוף מס' שבת:

כעת עכ"פ, נברר מאי נפקא מינה (ממשית) יש- לגבי שבת- אם יש לאו ועשה או רק לאו בלבד?
בינתיים מצאנו בספר אורה ושמחה:

ביטל מצות עשה. נראה לבאר דהעשה דומיא דהל"ת היא וכמו בענין הל"ת אם עשה כמה מלאכות בהעלם אחד הרי בכל מלאכה ומלאכה עבר על הל"ת, כמבואר לקמן בפרק ז' (הל' ז') דיש חילוק מלאכות לשבת, ה"נ הוא בענין העשה שבכל מלאכה ומלאכה איכא גם ביטול עשה, ונ"מ לענין שמחויב להביא עולה עם החטאת דעולה מכפרת על עשה (עיין זבחים דף ז' ע"א וע"ב).

כעת מצאנו עוד נפקא מינה בספר "אדני יד החזקה"

אולם מאי נ"מ בזה אם עובר על העשה אז יעבור גם על הלאו, הא אי אפשר אחרת ותמיד בעושה מלאכה בשבת הוא עבר גם ממילא על העשה של וביום השביעי תשבות. והנה ראיתי בס' חי' הראב"ד מהוצאת ר' ש' אטלס (ב"ק עמוד יב בסוף הערה כב. כפשוטו) פירוש הגון, שהנ"מ כגון בענין הדלקת הנרות ע"ש עם חשיכה שדולקים והולכים ולמ"ד אשו משום חציו קשה קושיית הנ"י האיך שרינן להדליק כיון שהדלקתן הולכת וגומרת בשבת ואשו משום חציו לר' יוחנן חייב. אבל לפי דברי רבינו אין כל קושיא, כי אעפ"י שלענין נזיקין נחשב המעשה שנעשה על ידי החץ כאלו נעשה על ידו לחייבו עליו, מ"מ אין במעשה החץ בנר הדולק מעצמו משום בטול מצות שביתה בשבת, כי הרי האדם שובת בשעה שהנר דולק, וכל מלאכה שאין בה בטול עשה של וביום השביעי תשבות, אינה אסורה.

למישהו יש להוסיף עוד נפקא מינה?

[כהן]

באמת זוהי תימה רבתא לומר שאין בשמירת שבת מצות עשה ונמצא שהשומר שבת לא קיים שום מצוה והרי הוא דומה לאדם שלא רצח ולא נאף שרק לא חטא אך ג"כ לא עשה שום מצוה חיובית

ב] ונפ"מ הגרש"ר הביא בשם הגרש"ש שהמחלל שבת מפני פקו"נ נהי דלא עבר על הלאו מ"מ גם לא קיים העשה ולכן צריך לא להכניס עצמו לפקו"נ