פורום אוצר החכמה

חידה שהועתקה מפורום אחר:
היכי תימצי שאדם עומד לברך ברכת המזון בחנוכה, ואומרים לו שלא יגיד ועל הניסים בהודאה אלא בהרחמן?

ברוך ברגר כתב:היכן מצאנו עדות שהיא ע"י אחד ?
{לא "התורה קראה אותם אחד" וכד'}

עד שקר יש בקורא קרי"ש בלא תפילין.
וכמדומה ש"קידוש" או "ויכולו" בליל שבת הוא "עדות" על מעשה בראשית, ויש שמהדרין לומר ויכולו דוקא בציבור או עם עוד אחד.

גניבה שהיא אבידה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתנ"ך)

פעמיים קרובות משמשים אוכל ויכולת בהפרש תיבה אחת.
(בתנ"ך).

יאיר כתב:פעמיים קרובות משמשים אוכל ויכולת בהפרש תיבה אחת.
(בתנ"ך).

לא תוכל לאכול
ולא יכלו לאכול

שברי לוחות כתב:

יאיר כתב:פעמיים קרובות משמשים אוכל ויכולת בהפרש תיבה אחת.
(בתנ"ך).

לא תוכל לאכול
ולא יכלו לאכול

היכן כתוב ''לא יכלו לאכול''?, מהו 'קרובות' והיכן ההפרש?

תיקון:
שתי גניבות הן אם ובנה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתורה)

חידה לפרשת ויגש

זה המקום שימש גם לאבא, גם לסבא לשבועה גם לי לזבוח זבח, גם לאבא למזבח. מהו המקום?

נהר שלום כתב:חידה לפרשת ויגש

זה המקום שימש גם לאבא, גם לסבא לשבועה גם לי לזבוח זבח, גם לאבא למזבח. מהו המקום?

באר שבע

יאיר כתב:תיקון:
שתי גניבות הן אם ובנה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתורה)

רחל ובנימין

יאיר כתב:

שברי לוחות כתב:

יאיר כתב:פעמיים קרובות משמשים אוכל ויכולת בהפרש תיבה אחת.
(בתנ"ך).

לא תוכל לאכול
ולא יכלו לאכול

היכן כתוב ''לא יכלו לאכול''?, מהו 'קרובות' והיכן ההפרש?

מ"ב ד מ. אין כלל הפרש בין המילים.

אגב, במין משחק מילים אומר דוד: "למה זה אני צם, האוּכל להשיבו?!" (ש"ב יב כג)

עזריאל ברגר כתב:

יאיר כתב:תיקון:
שתי גניבות הן אם ובנה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתורה)

רחל ובנימין

יפה!
מי יסביר את 2 השורות האחרונות?

לייטנר כתב:מ"ב ד מ. אין כלל הפרש בין המילים.

נכון. א"כ זו לא התשובה.

ברוך ברגר כתב:היכן מצאנו עדות שהיא ע"י אחד ?
{לא "התורה קראה אותם אחד" וכד'}

אכן תשובות יפות...
אבל התכוונתי לנר מערבי...
עדות היא לבאי עולם ששכינה שורה בישראל...
אך בתוס' שם {שבת כב:, ד"ה וכי לאורה הוא צריך} מביא מהמדרש שגם הפורכת העדות וכו' עדות היא וכו' ואולי שניהם יחד הוי עדות בב'...

יאיר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

יאיר כתב:תיקון:
שתי גניבות הן אם ובנה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתורה)

רחל ובנימין

יפה!
מי יסביר את 2 השורות האחרונות?

זה כ"כ פשוט שאף אחד לא טורח לכתוב או שאף אחד לא יודע?
(או שלאף אחד אין חשק לכתוב)

יאיר כתב:פעמיים קרובות משמשים אוכל ויכולת בהפרש תיבה אחת.
(בתורה).

בבראשית...

יאיר כתב:תיקון:
שתי גניבות הן אם ובנה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתורה)

רחל גנבה את התרפים, ולא נתפסה, ויעקב בתגובתו לכך דיבר בלשון "לא יחיה" וכיו"ב.
בנימין לא באמת גנב, אבל הוא נתפס, ויוסף אמר "גם עתה כדבריכם כן הוא".

יפה מאוד. היטבת לבאר יותר ממה שהיה בדעתי.

יאיר כתב:

יאיר כתב:פעמיים קרובות משמשים אוכל ויכולת בהפרש תיבה אחת.
(בתורה).

בבראשית...

יוכלון המצרים לאכול
אוכל כאשר יוכלון

צדקת!

יאיר כתב:יפה מאוד. היטבת לבאר יותר ממה שהיה בדעתי.

אולי תואיל לפרט מה הוסיף לך רבי עזריאל הי"ו יותר ממה שהיה בדעתך.

עכ"פ, לענ"ד - הפיתרון היותר חלק (אשר לענ"ד אין זה מן הנמנע שאליו התכוונת מלכתחילה) - הוא זה:

מחד גיסא כתיב: "ותגנֹב רחל את התרפים אשר לאביה...ולא מצא את התרפים".
ומאידך גיסא כתיב: "ואיך נגנֹב מבית אדֹניך...וימָּצֵא הגביע באמתחת בנימן".

ולמותר לציין, שלא הייתי מגיע לפיתרון היותר חלק, לולי נשענתי על גבו של רבי עזריאל הי"ו - כננס על גבי ענק.

אלי כהן כתב:

יאיר כתב:יפה מאוד. היטבת לבאר יותר ממה שהיה בדעתי.

אולי תואיל לפרט מה הוסיף לך רבי עזריאל הי"ו יותר ממה שהיה בדעתך.

עכ"פ, לענ"ד - הפיתרון היותר חלק (אשר לענ"ד אין זה מן הנמנע שאליו התכוונת מלכתחילה) - הוא זה:

מחד גיסא כתיב: "ותגנֹב רחל את התרפים אשר לאביה...ולא מצא את התרפים".
ומאידך גיסא כתיב: "ואיך נגנֹב מבית אדֹניך...וימָּצֵא הגביע באמתחת בנימן".

ולמותר לציין, שלא הייתי מגיע לפיתרון היותר חלק, לולי נשענתי על גבו של רבי עזריאל הי"ו - כננס על גבי ענק.

נראה לי שההוספה שלי היתה שבתגובת האנשים לסיפור הוזכרו המילים "כן" ו"לא".

עזריאל ברגר כתב:

אלי כהן כתב:

יאיר כתב:יפה מאוד. היטבת לבאר יותר ממה שהיה בדעתי.

אולי תואיל לפרט מה הוסיף לך רבי עזריאל הי"ו יותר ממה שהיה בדעתך.

עכ"פ, לענ"ד - הפיתרון היותר חלק (אשר לענ"ד אין זה מן הנמנע שאליו התכוונת מלכתחילה) - הוא זה:

מחד גיסא כתיב: "ותגנֹב רחל את התרפים אשר לאביה...ולא מצא את התרפים".
ומאידך גיסא כתיב: "ואיך נגנֹב מבית אדֹניך...וימָּצֵא הגביע באמתחת בנימן".

ולמותר לציין, שלא הייתי מגיע לפיתרון היותר חלק, לולי נשענתי על גבו של רבי עזריאל הי"ו - כננס על גבי ענק.

נראה לי שההוספה שלי היתה שבתגובת האנשים לסיפור הוזכרו המילים "כן" ו"לא".

האמנם עלה על דעתך שלא שמתי לב למילים "לא/כן" שהודגשו היטב בדבריך?
רק מה, אני שאלתי את חד-החידה מה התווסף בדבריך יותר ממה שיש בפיתרון שעלה (לענ"ד) בדעתו של חד-החידה מלכתחילה, משום שלענ"ד: כשמלכתחילה הוא הציג את החידה הוא התכוון - שאצל בנימין נאמר "וימָּצֵא" - בעוד שאצל רחל נאמר "ולא מצא", כלומר חד-החידה התכוון להקביל - בין מה שכן נמצא - לבין מה ש"לא" נמצא; שזו לענ"ד הקבלה יותר חלקה, מאשר ההקבלה שלך - בין "כן הוא" לבין "לא יחיה" (חרף ההקבלה שבין "כן" לבין "לא").
לכן שאלתי את חד-החידה: האמנם לדעתו, היתרון - שקיים בהקבלתך (ושלזכותו נזקפות המילים המפורשות "כן לא") - הוא יתרון "יותר" מובהק מהיתרון שיש בהקבלה שאליה (לענ"ד) התכוון מלכתחילה חד-החידה; אלא שקיצרתי בלשוני, ולכן שאלתי אותו מה לדעתו התווסף בהקבלתך "יותר" ממה שיש בהקבלה שאליה התכוון לענ"ד חד-החידה.

אכן שניכם צדקתם ותשובת ר' אלי כלולה בתשובת ר' עזריאל:

עזריאל ברגר כתב:

יאיר כתב:תיקון:
שתי גניבות הן אם ובנה.
בראשונה אמת ולא.
בשניה שקר וכן.
(בתורה)

רחל גנבה את התרפים, ולא נתפסה, ויעקב בתגובתו לכך דיבר בלשון "לא יחיה" וכיו"ב.
בנימין לא באמת גנב, אבל הוא נתפס, ויוסף אמר "גם עתה כדבריכם כן הוא".

[כמובן שההוספה שנוספה היא ה"כן ו"לא" שבפס']

איזו בקשה או ברכה אומרים רק באופן של דיעבד ?

אשר נתן שבתות למנוחה וכדו'.

הרחמן הוא יעשה לנו ניסים, בשכח על הנסים

בהנחה שרק עבירות מצריכות כפרה:
היכן מצינו שלכתחילה מותר לאדם בימינו להיות עבריין ולעבור עבירה שעליה יצטרך העבריין הזה כפרה?

רמז: לא נזיר (אליבא דרבי אלעזר הקפר במס' נזיר יט ע"א), כי קרבן החטאת של הנזיר אינו שייך בימינו, והחידה היא כאמור על ימינו.

אגב, מי שיפתור, מתבקש גם לענות גם על הקושיה העצומה: למה התירו לעבור עבירה?

אלי כהן כתב:בהנחה שרק עבירות מצריכות כפרה:
היכן מצינו שלכתחילה מותר לאדם בימינו להיות עבריין ולעבור עבירה שעליה יצטרך העבריין הזה כפרה?

רמז: לא נזיר (אליבא דרבי אלעזר הקפר במס' נזיר יט ע"א), כי קרבן החטאת של הנזיר אינו שייך בימינו, והחידה היא כאמור על ימינו.

אגב, מי שיפתור, מתבקש גם לענות גם על הקושיה העצומה: למה התירו לעבור עבירה?

ת"ח, ובשו"ע הרב מסביר את טעם ההיתר לזה (מסתמא מקורו מספרים שקדמוהו, אבל למדתי את זה רק שם).

עזריאל ברגר כתב:

אלי כהן כתב:בהנחה שרק עבירות מצריכות כפרה:
היכן מצינו שלכתחילה מותר לאדם בימינו להיות עבריין ולעבור עבירה שעליה יצטרך העבריין הזה כפרה?

רמז: לא נזיר (אליבא דרבי אלעזר הקפר במס' נזיר יט ע"א), כי קרבן החטאת של הנזיר אינו שייך בימינו, והחידה היא כאמור על ימינו.

אגב, מי שיפתור, מתבקש גם לענות גם על הקושיה העצומה: למה התירו לעבור עבירה?

ת"ח, ובשו"ע הרב מסביר את טעם ההיתר לזה (מסתמא מקורו מספרים שקדמוהו, אבל למדתי את זה רק שם).

נכון!
ומ"מ, לענ"ד גם אחרי תירוצו של ש"ע הרב, אין הקומץ משביע את הארי: כי מזה ש"נפרעין" ממנו על שביטל עיקר עונג שבת [כלומר שצריך "כפרה" על כך כמובא בש"ע], מוכח שהוא חָטָא בזה שביטל עיקר עונג שבת, וא"כ הדרא קושיה לדוכתה: היאך התירו לו לחטוא - לבטל עיקר עונג שבת? ואם תאמר שהתירו לו כדי שיקרע גזר דינו, א"כ התמיהה אפילו מתחזקת: כי הרי כעת מתברר, שלא זו בלבד שהתירו לו להיות עבריין, אלא עוד קורעין את גזר דינו - דווקא בזכות זה שהוא נעשה עבריין, ולענ"ד כל זה תמוה ביותר לפו"ר. היעלה על הדעת, שנתיר לאדם להבעיר אש בשבת כדי שיוכל לקרוא לאור האש את הילכות תשובה לרמב"ם וכך יידע איך לחזור בתשובה על חטא אחר? אתמהה...

אלי כהן כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אלי כהן כתב:בהנחה שרק עבירות מצריכות כפרה:
היכן מצינו שלכתחילה מותר לאדם בימינו להיות עבריין ולעבור עבירה שעליה יצטרך העבריין הזה כפרה?

רמז: לא נזיר (אליבא דרבי אלעזר הקפר במס' נזיר יט ע"א), כי קרבן החטאת של הנזיר אינו שייך בימינו, והחידה היא כאמור על ימינו.

אגב, מי שיפתור, מתבקש גם לענות גם על הקושיה העצומה: למה התירו לעבור עבירה?

ת"ח, ובשו"ע הרב מסביר את טעם ההיתר לזה (מסתמא מקורו מספרים שקדמוהו, אבל למדתי את זה רק שם).

נכון!
ומ"מ, לענ"ד גם אחרי תירוצו של ש"ע הרב, אין הקומץ משביע את הארי: כי מזה ש"נפרעין" ממנו על שביטל עיקר עונג שבת [כלומר שצריך "כפרה" על כך כמובא בש"ע], מוכח שהוא חָטָא בזה שביטל עיקר עונג שבת, וא"כ הדרא קושיה לדוכתה: היאך התירו לו לחטוא - לבטל עיקר עונג שבת? ואם תאמר שהתירו לו כדי שיקרע גזר דינו, א"כ התמיהה אפילו מתחזקת: כי הרי כעת מתברר, שלא זו בלבד שהתירו לו להיות עבריין, אלא עוד קורעין את גזר דינו - דווקא בזכות זה שהוא נעשה עבריין, ולענ"ד כל זה תמוה ביותר לפו"ר. היעלה על הדעת, שנתיר לאדם להבעיר אש בשבת כדי שיוכל לקרוא לאור האש את הילכות תשובה לרמב"ם וכך יידע איך לחזור בתשובה על חטא אחר? אתמהה...

כנראה שזה מסוג הענינים של "גדולה עברה לשמה", שזהו מקרה נדיר שיש בו הוראה לרבים שאפשר ללכת בדרך של "אחטא ואשוב" (אם כי בדורנו מחמירים בזה ואומרים שרוב-ככל חלומותינו הם הבל ורעות רוח הבאים מהרהורי הלב (א"נ כלשון הגמרא: כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד), ואיננו בקיאים בפתרון חלומות וכו'. פעם אחת התעניתי ת"ח ביום שמותר ומצווה להתענות בו (ער"ח סיון) ואח"כ התחרטתי על זה, כי ראיתי שזה פגע לי בעבודת השם בכיוונים אחרים, ומאן דלא מצי לצעורי נפשי' וכו').
כלומר: בד"כ אין אומרים "גדולה עברה לשמה" אלא ע"פ הוראת נביא או ב"ד וכיו"ב, אבל כאן הוא יוצא מן הכלל.
בפרט יש להמשיל על זה את דברי הרמב"ם (הלכות דעות, לגבי בריאות הגוף) שיש הבדל בין הנהגתו של בריא להנהגתו של חולה, וכפי שבחוליי הגוף לפעמים נותנים תרופה חריפה ואח"כ צריך לרפאות את הגוף מהתרופה - כנראה כך הוא גם כאן, ועצ"ע.

וליכא למימר שזהו כפקו"נ רוחני (שו"ע סי' שכח/שכט לגבי מי שרוצים להוציא את בתו מכלל ישראל) - שכן שם הוי היתר גמור (או עכ"פ נדחית לו לגמרי השבת), ואסור לחזור בתשובה על חילולי שבת שנעשו לפקו"נ!
ואולי הוי כמי שהדביק פת בתנור שהתירו לו לרדותה וכו'?

עזריאל ברגר כתב:ואולי הוי כמי שהדביק פת בתנור שהתירו לו לרדותה וכו'?

האם יש חטא ברדיית הפת הנעשית כדי להינצל מאיסור אפייה דאורייתא?

הרי ממה נפשך:

אם אין חטא ברדיית הפת - כי היא נעשית להינצל מאיסור אפייה דאורייתא, אז זה לגמרי לא דומה לביטול עונג שבת הנעשה כדי לקרוע את גזר דינו - דבכה"ג זה ודאי חטא כפי שמוכח מזה שהוא צריך כפרה.

מאידך, אם יש חטא ברדיית הפת - למרות שהיא נעשית להינצל מאיסור אפייה דאורייתא, אז מתעוררות שתי שאלות חדשות:
ראשית: הייתי מצפה שגם על רדיית הפת יצטרך כפרה למרות שעשאה כדי להינצל מאיסור דאורייתא, והרי לא מצינו כזאת - כפי שמצינו לגבי ביטול מצות עונג שבת שנעשה כדי לקרוע את גזר דינו;
שנית: נצטרך להסיק שלחידה יש שני פתרונות: ביטול מצוות עונג שבת, ורדיית הפת; אבל הרי שני הפתרונות רק מחזקים את הקושייה המקורית, כי עכשיו היא מתעוררת לא רק על הפתרון הראשון אלא גם על השני: היאך התירו לו לחטוא לכתחילה בביטול מצוות עונג שבת, והיאך התירו לו לכתחילה לחטוא ברדיית הפת...

שברי לוחות כתב:הרחמן הוא יעשה לנו ניסים, בשכח על הנסים

לזה כוונתי...
אבל גם מה שכתוב מה שנכון נכון, נכון.

ברוך ברגר כתב:

שברי לוחות כתב:הרחמן הוא יעשה לנו ניסים, בשכח על הנסים

לזה כוונתי...
אבל גם מה שכתוב מה שנכון נכון, נכון.

לא רק שנכון גם פיתרונו של מה שנכון נכון, אלא שפיתרון זה אפילו יותר מוצלח, כי הוא על ברכה ממש (כלומר בשם ומלכות) שאינה רק בקשה (בעלמא), וממילא זה עונה לכל מילה ומילה שמופיעה בחידה.

ברוך ברגר כתב:איזו בקשה או ברכה אומרים רק באופן של דיעבד ?

על מצות תפילין לדעת המחבר.
שח בין תפילה לתפילה או אין לו רק ש"ר.

אלי כהן כתב:

ברוך ברגר כתב:

שברי לוחות כתב:הרחמן הוא יעשה לנו ניסים, בשכח על הנסים

לזה כוונתי...
אבל גם מה שכתוב מה שנכון נכון, נכון.

לא רק שנכון גם פיתרונו של מה שנכון נכון, אלא שפיתרון זה אפילו יותר מוצלח, כי הוא על ברכה ממש (כלומר בשם ומלכות) שאינה רק בקשה (בעלמא), וממילא זה עונה לכל מילה ומילה שמופיעה בחידה.

נכון...

היכן מצאנו בתנ"ק ששה מילים שמתחילים באות א ?
יש שני תשובות.

אחד בפרשת השבוע שלפני שבועיים, והשני בפרשת השבוע הבא.
כמדומני שכבר נידון באשכול זה.

היכן מצינו בנוסח התפילה 3 מקומות שיש בהם 5 מילים רצופות שמתחילות באות א'?
רמז: אחד בכל יום, ולכו''ע. אחד פעם בשבוע, ולכו''ע. אחד בכל יום, אבל לא בכל הנוסחים.

ברוך ברגר כתב:היכן מצאנו בתנ"ק ששה מילים שמתחילים באות א ?
יש שני תשובות.

בתנ"ך שש מילים.

שתי תשובות:

"איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו"

יש גם:
"אמר אויב ארדוף אשיג אחלק" (5).