אודות הספר ארחות טהרה

בברכה המשולשת

למיטב זכרוני היה על זה (מראות ועיוורון צבעים) מאמר באסיא

שער כותש · הודעהעל ידי **שער כותש** » ג' אוקטובר 27, 2015 7:00 pm

רב אוצר,
בעצמי שאלתי אותו ואח"כ הזדעזעו על היתרו כל רבני הבי"ד כולל הגרש"צ, וענו כנ"ל.
השאלה היתה על אדמימות הכתם ולא שום נדון אחר.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ג' אוקטובר 27, 2015 7:29 pm

דווקא מי אומר שעיוור צבעים זה לא טוב.
דווקא עיור צבעים רואה גוונים ולא צבעים, ויתכן וזה טוב יותר למראות הדמים. כך שמעתי פעם שטענו, וגם בענייני חול מגלים אצלם כשרון בהבחנה כיון שאין הצבעים מבלבלים אותם. על דרך אפשר...
[אגב למי כוונתך בר"ת הגרש"צ]

ולמען הדיון, מראות הדמים זו לא הטענה על הרב כהנא, הטענה על כמה הוראות שהוא מיקל בדברים שלדעת החותמים אינו כדין.
אף אחד לא מערער עליו על מראות הדמים. בכל אופן לא במכתב שיצא זה עתה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' אוקטובר 27, 2015 7:45 pm

המאמר הוא אכן פורסם באסיא והוא של הרב ד"ר מרדכי הלפרין. המסקנות שלו שם מדהימות.

הרב שער, אם ידוע לך דברים נכוחים, פלא איך אתה מכחידם תחת לשונך, ותחת זה מטיל צל וערעור על כל החותמים שם, שלא כדת.

אולי תוכל לציין היכן באסיא או להביא את הדברים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' אוקטובר 27, 2015 7:54 pm

חפשתי באוצר..

זה התחיל במאמר שבקובץ ע"ז ע"ח מאת הרב שלומי רייסקין. (כמדומה וכמעט ברור שאינו ההוא מאפרת).
בקובץ שאחריו תגובת הרב עידו בן אפרים והרב ד"ר מרדכי הלפרין. ובקובץ שלאחר מכן חזר הכותב הראשון להעמיד דבריו.

חובב_ספרים

שער כותש כתב:ורק שאלה קטנה, דיברו כאן באשכול הרבה ע"כ שעיקר הזירוז והבהילות במכתב נעשה היות והרבה שואלים להריא"כ במראות דמים והוא מיקל בהם הרבה, והנה בבי"ד חשוב בבני ברק אחד מגדולי המו"צים ממש מהיושבים ראשונה במלכות הוא עיוור צבעים גמור ל"ע, דבר זה אינו תלוי פרשנות או נתון במחלוקת, באזניי שמעתי מעמיתיו הבכירים בבתי הוראה שם שהוא מתיר דם אסור, ולשאלתי הכיצד לא מפרישים אותו מהוראות בעניינים אלו או את הציבור ממנו - התחמקו בטענות שונות של כבודו וכו'
והתמיהה אכן זועקת, על הנעשה בתוך הבית שותקים משיקולים שונים ומשונים אבל על איזה מו"ץ ירושלמי במאה שערים קמים וזועקים?!

קצת קשה לי לקבל המעשה משום שלדעתי עוור צבעים עלול לטמא הטהור לפני שהוא יטהר הטמא מחמת זה. שהרי הוא קיבל שימוש וראה מה נחשב טמא. מה שהוא עיוור צבעים גורם לו שלא להבחין בין שני צבעים וממילא הוא צריך לטעות על עוד צבע שנראה לו כמו צבע אדום והוא יטמא אותו. אבל איני מבין למה עיוור צבעים יטהר הטמא.
עכ"פ לדבריך אם הם שתקו מאיזה טעם למה אתה שותק כשאתה יודע בבירור שהוא מכשיל אנשים באיסורי כרת. תגיד לנו מי הוא, או עכ"פ תדבר אם עוד רבנים ות"ח מה אפשר לעשות ומה חייבים לעשות כדי להסיר מכשול הזה.

בברכה המשולשת

איש_ספר כתב:זה התחיל במאמר שבקובץ ע"ז ע"ח מאת הרב שלומי רייסקין. (כמדומה וכמעט ברור שאינו ההוא מאפרת)ו.

ברור שלא. המחבר באסיא הוא גיסו של מכובדנו הרה"ג הקיק שליט"א

שער כותש · הודעהעל ידי **שער כותש** » ג' אוקטובר 27, 2015 9:21 pm

א. הגרש"צ הוא כמובן ר' שבח רוזנבלט שליט"א.
ב. היות ומדובר בת"ח גדול שאינו קל דעת ואינו מזיד בפסקיו צ"ע אם יש היתר לפרסם הדברים ברבים כשהתועלת לא מובטחת שלא לצאת בנזק, אם יש מי שחושב שהדברים נוגעים אליו אתן בל"נ פרטים באישי לפונים.
ג. אכן כפי שהעירו הוא גם מחמיר במקומות שאין לזה נטיה כלל, אבל כמובן שעם כל ההפסד בזה, לאין ערוך הדברים חמורים כשמדובר בהיתר של דבר האסור בחומרת כרת ר"ל.
ד. עיקר הבעיה לענ"ד היא בכך שאברכים עושים אצלו שימוש במראות, והנזק מבואר, ואם משיקולים שונים קשה להגביל פסיקתו מה יענו על כל אותם שמקבלים היתר להורות על סמך התלמדות כזאת, אין לי שום הסבר.

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 27, 2015 11:31 pm

מכתב עדכני
וכ"ש בהוראת מראות...

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 27, 2015 11:33 pm

המכתב משבוע שעבר - להשוואה, וצ"ע

קורא עכביש

הוסיפו עליו עדי"ם וחותמים...

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 27, 2015 11:55 pm

קורא עכביש כתב:הוסיפו עליו חותמים...

קצת צ"ע לשון "ידוע שהגאב"ד".

ישבב הסופר

עוד הערה:
דוק ותשכח - במכתב האורגינלי, כל המכתב החתום ע"י הרבנים (לא זה של הרב שיינברגר) דן בספר 'ארחות טהרה', ולא באיש. ופי' "על כן אין לסמוך עליו כלל, כי הדבר נוגע לחיוב כרת ממש" נסוב על הספר (עליו = על הספר). יתכן שזה משיקולים של "ארור אפם" או שיקולים אחרים, אבל זאת העובדה, שנושא המכתב הוא הספר ולא הרב כהנא.
ואילו כעת הוסיפו שורה אחת באמצע משפט זה "על כן אין לסמוך עליו כלל, וכ"ש בהוראת מראות, כי הדבר נוגע לחיוב כרת ממש". כמובן שאי אפשר שזה ג"כ נסוב על הספר, וזה הופך את כל השורה הזאת לפסילת הרב כהנא כפוסק.
אי לכך, לא נראה שזה היה במכתב המקורי (כלומר שזה הושמט ועתה הוחלט להשיבו), אלא ניכרת כאן אינטרפולציה. אמנם יתכן שהוספה זו נעשתה ברשות כל הרבנים החתומים, ואולי לא. המכתב הזה השני התפרסם באיזו במה רשמית? כל זה כבר צריך לברר, אבל מה שברור הוא שהשורה הזאת אינה הוספה של מה בכך, ואם זה אכן מכתב אמיתי, יש לברר מה בדיוק גרם למשנה אחרונה לצאת, בפרט כשמתחתיו נכתב שורה (ללא בית אב) אודות הגאב"ד הגרי"ט ווייס, כאשר העירו.

בדיעבד · הודעהעל ידי **בדיעבד** » ד' אוקטובר 28, 2015 7:00 am

ישבב הסופר כתב:עוד הערה:
דוק ותשכח - במכתב האורגינלי, כל המכתב החתום ע"י הרבנים (לא זה של הרב שיינברגר) דן בספר 'ארחות טהרה', ולא באיש. ופי' "על כן אין לסמוך עליו כלל, כי הדבר נוגע לחיוב כרת ממש" נסוב על הספר (עליו = על הספר). יתכן שזה משיקולים של "ארור אפם" או שיקולים אחרים, אבל זאת העובדה, שנושא המכתב הוא הספר ולא הרב כהנא.
ואילו כעת הוסיפו שורה אחת באמצע משפט זה "על כן אין לסמוך עליו כלל, וכ"ש בהוראת מראות, כי הדבר נוגע לחיוב כרת ממש". כמובן שאי אפשר שזה ג"כ נסוב על הספר, וזה הופך את כל השורה הזאת לפסילת הרב כהנא כפוסק.

בעצם יכול להיות שישנן קולות בספרו בעניני מראות.

ואם תדקדק תשכח שבל הכתב סודר בדרך 'לא זו אף זו'. בתחילה כתבו נגד "הספר אורחות טהרה", ושוב פסל הגרי"ש שיינברגער בשם הגריש"א את "שיטתו ומהלך פסקיו... בהל' נדה" ולבסוף הביאו בשם הגר"נ קופשיץ "שאי אפשר לסמוך על רב זה כלל."

צעיר_התלמידים

הרב מרדכי הלפרין

האם יכול להתקיים עיוורון צבעים חלקי אצל פוסקים רואי דמים*?
א. הצגת הבעיה
כושר ראיית צבעים ויכולת ההפרדה בין גוונים שונים אינם זהים אצל כל אחד. להבדלים בין אנשים שונים יכולים להיות השלכות על יכולתם להבחין בין צבעים של כתמים בגוונים שונים. הבדלים בכושר ראיית הצבעים שכיחים בעיקר בתחומי האדום והירוק והם מצויים בגברים רבים, בסביבות 8% מאוכלוסיית הגברים בעולם (לעומת 0.5% מאוכלוסיית הנשים). לתופעה זו יכולה להיות השפעה על פסיקה בכמה מראות מצויים. יש לחקור אם יתכנו הבדלים בראיית צבעים בין מורי הוראה, ולהבהיר את המשמעות ההלכתית של התופעה.
ב. הצבעים האוסרים בהלכות נדה
מעיקר הדין רק "חמישה דמים" טמאים באשה: "האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג", כמפורש במשנת נדה פ"ב מ"ו; ונפסק להלכה בבה"ג הלכות נדה; רמב"ם איסו"ב פ"ה ה"ז; שם מטמו"מ, פ"א ה"ח; סמ"ג לאוין קיא. "איזהו אדום – כדם המכה. שחור – כחרת. עמוק מכן – טמא. דהה מכן – טהור. וכקרן כרכום – כברור שבו. וכמימי אדמה – מבקעת בית הכרם ומציף מים. וכמזוג – שני חלקים מים ואחד יין, מן היין השרוני" (נדה שם, מ"ז. רמב"ם איסו"ב פ"ה, הל' ח-יא ).
המשנה קובעת את מראות הדמים האסורים, ומגדירה צבעים מוכרים כצבעי השוואה. בגמרא (נדה דפים יט-כ) מבואר כי האמוראים ביצעו בפועל את ההשוואה הנדרשת והורו על פיה את הדין לשואליהם. אולם כמה מגדולי האמוראים נמנעו מלראות ולפסוק על מראה כתמים לאחר שנתקשו להבדיל בין צבעים מסויימים: רבי יוחנן, עולא, רבה ורב אשי. רבי יוחנן נהג בתחילה לראות ולפסוק על מראה כתמים, וחדל אחרי שדמים שנראו מותרים בעיניו נאסרו על ידי רבי חנינא (תלמידו הגדול של רבי), ודמים אחרים שהיו אסורים בעיניו – הותרו על ידי רבי חנינא. רב אשי נמנע מלהורות לאחר שלא הצליח להבדיל בין צבעים של שתי דגימות דם הקזה. חשוב לשים לב כי האפשרות שמעורבים כאן ליקויים מצויים בראיית הצבעים יכולה להסביר בשופי את קשיי אבחנת הצבעים של הני אמוראי, וקשה לשלול אפשרות זו על הסף.
ובירושלמי נדה סוף פ"ב, "שמואל אמר: כל מי שאינו יודע לראות דמים טהורים לא יראה דמים טמאים. רב אמר: עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן. מלתיה דר' יוחנן אמרה כן: כל דמים טהורין אני יודע וכל דמים טמאים אני יודע. אם טהור שבאדום הוא, הוא טמא שבמימי אדמה. מאן דלא ידע הא, לא ידע חמי. (וראה בערוך השלחן, יו"ד, סי' קפח, סע' ה-ו, שמדובר כאן בשני מדדים שונים של ראיית צבעים: הצבע והבהירות. עוד ראוי לדון בהבדלים בין הבבלי לירושלמי על אתר, אך אכמ"ל)
בימי רב אשי נהג עדיין דין המשנה לאסור רק חמישה דמים. וכן מובא דין המשנה כצורתו בשאילתות דרב אחאי גאון בסוף שאילתא צו, ובספר הלכות גדולות בהלכות נדה. אמנם בשו"ע הרב, יו"ד קפח ס"ק ב, הסתפק אם ההחמרה בכל מראה אדמומיות היא "גזירת חכמים האחרונים מחכמי הגמרא או גזירת הגאונים שאחר הגמרא", וצ"ע.
בכל אופן, רב סעדיה גאון בפירושו לספר יצירה פ"ב, ב, (הובא בספר טהרת הבית לגר"ע יוסף שליט"א, ח"א, עמ' רצט, ובספר תא-חזי [תשס"ה] לרב דוד חזן, עמ' ב); הרי"ף בפסקיו, שבועות פרק ב, רפט, ב; הראב"ד באיסו"ב פ"ה הי"ב; הרמב"ם באיסו"ב פי"א הי"ג והרא"ש בפסקיו עמ"ס נדה סוף פ"ב, כולם פסקו להלכה כי אף שדין המשנה המגבילה את האיסור לחמשת מיני הדמים, הוא דין תורה שנהגו על פיו בנות ישראל בזמן שחכמים ראו עצמם בקיאים במראות הדמים, אבל לאחר שהתמעטו החכמים הבקיאים "אין לטהר שום דם הנוטה למראה אדמימות" פרט למראות שאין לספק בהן באדמומית כלל (ב"י שם). ע"פ שלושת עמודי ההוראה פסקו הטור והשו"ע ביו"ד סי' קפח סע' א. "ולכן כל מראה אדום טמא אפילו דיהה, כי אין יודעים מהו אדום ומהו בהיר ועמוק, ומ"מ כל זה דווקא אם הוא מראה הנוטה לאדמימות", כלשון הגר"ש הלוי ואזנר, בשיעורי שבט הלוי, יו"ד, קפח א, ס"ק א.
מהסבר הקדמונים שגזירת הגאונים לאסור כל מראה הנוטה לאדמימות נועדה להתגבר על הקשיים המצויים בראיית כתמים, משמע לכאורה שהחמרת הגאונים היתה יכולה לפתור את קשיי האמוראים – ר' יוחנן, עולא ורבה, אילו נהגה ההחמרה כבר בימיהם. וכ"כ הב"ח שיובא להלן.
ג. ראיית הצבעים של ג'ון דלתון האנגלי
"תמיד חשבתי – אם כי לא הזכרתי זאת תכופות – שצבעים אחדים נקראים בשמות שאינם הולמים אותם... נהגתי לייחס את הליקוי הזה שלי לבלבול מושגים שמקורו במינוח הצבעים. אבל.. בספקטרום אני מבחין רק שנים, או לכל היותר שלשה אזורים – את אלה אני מכנה צהוב וכחול, או צהוב, כחול וארגמני... הצהוב שלי כולל את האדום, הכתום, הצהוב והירוק שבהם מבחינים האחרים. ... הכתום, הצהוב והירוק נראים לי כצבע אחד... שאותו אני מכנה גוונים שונים של צהוב. ההבדל בין החלק הירוק והחלק הכחול שבספקטרום בולט לעיני מאד. הם נראים לי מנוגדים ביותר זה לזה." (ג'ון דלתון, 1798)
הליקוי שתיאר דלתון אצל-עצמו, הוא רק אחד מתוך מספר רב של ליקויים מצויים, באבחנת הצבעים. המונח המקובל "עיוורון לצבעים" כתיאור לחריגות הזו, איננו מוצלח, ואיננו מדוייק. כפי שציין דלתון עצמו הוא ראה בוודאות לפחות שני צבעים שונים – צהוב וכחול – ואף הבחין בניגוד חריף ביניהם. ברור, איפוא, שיש הגזמה רבה במינוח "עיוורון צבעים". הוא איננו מתאר את הליקוי של דלתון ואיננו מתאר באופן אמיתי את הרוב המכריע של הליקויים בראיית צבעים. אמנם יש עיוורי צבעיים אמיתיים הרואים את העולם כולו רק בשחור ולבן, אך הם נדירים מאד. להבנה טובה יותר של התופעה יש להבין את המצב התקין ראיית צבעים, כדי להבדיל בין סוגי הליקויים בראיית צבעים.
ד. מהו אור ומהו צבע?
האור הוא קרינה אלקטרומגנטית שנקלטת על ידי חיישנים (רצפטורים) הממוקמים ברשתית העין. כאשר אור ממקור כלשהו פוגע בעצם, חלק מהאור נבלע בעצם וחלקו מוחזר ממנו. צבע האור המגיע אל העין נקבע על ידי עוצמת האור אשר מגיעה אל העין. כמות הארה זו נקבעת על ידי שני גורמים: צבע האור שמאיר את העצם הניצפה, ועקומת החזרת הצבעים המוחזרת מן העצם הניצפה אל עין הצופה. שני גורמים אלה קובעים, איפוא, את הצבע של העצם. הבדלים פיזיקליים בין עצמים גורמים לספקטרום החזרה שונה ומכאן לתחושת צבע שונה.
למרות זאת, ישנם עצמים בעלי ספקטרום החזרה (= צבע) שונה זה מזה, שבכל זאת, תחת תאורה מסוימת, יוצרים תחושת צבע זהה, למרות שתחת תאורות אחרות צבעם ייראה שונה. בהלכות נדה תופעה זו באה לידי ביטוי בדרישת חז"ל בנדה דף כ ע"ב, שראיית מראות דמים תתבצע דוקא כשהשמש היא מקור האור, אך הכתם הנצפה נמצא בצל ולא באור שמש ישיר - "בין חמה לצל".
ה. הפיזיולוגיה של ראיית צבעים
הרשתית שבתוך העין שלנו מורכבת מאוסף של חיישנים – תאים רגישים לאור – משני סוגים: קנים ומדוכים. החיישנים ממירים את התמונה המתמקדת על הרשתית לאותות חשמליים שמועברים דרך עצב הראייה למרכז הראיה במוח. ברשתית העין יש כמאה ועשרים מליון קנים בממוצע. הקנים הם תאים דקים ומאורכים, רגישים לאור יותר מהמדוכים אך לא רגישים לצבעו של האור. הם פזורים בכל היקף הרשתית לכן בחושך הראיה המרחבית שלנו חזקה יותר. לעומת זאת, יש רק כשישה מליוני מדוכים ברשתית ממוצעת. המדוכים הם תאים שמנמנים, מעט אליפטיים, שרגישותם לאור היא נמוכה, הם זקוקים לתאורה רבה יותר כדי ליצור תמונה אך עוצמת התגובה שלהם משתנית לפי הצבע הפוגע בהם. הם מרוכזים בעיקר במרכז הרשתית, והם נושאים בתוכם צבען (פיגמנט) שהופך אותם פחות רגישים לצבעים מסוימים (ולכן רגישים יותר לאחרים).
ככל שעוצמת התאורה יורדת, משתמש המוח יותר במידע שמגיע מהקנים ופחות מהמדוכים, כך שיכולת ראיית הצבע נפגמת. בחשיכה הראייה היא למעשה בשחור-לבן – כמעט שאין יכולת להבדיל בין צבעים.

הרשתית מקרוב: שימו לב למדוכים השמנמנים בינות לקנים
קנים ומדוכים כפי שצולמו במיקרוסקופ אלקטרוני סורק
מעובד מתוך: EYE DESIGN BOOK Curt Deckert,
כאמור, ברשתית העין יש שלושה סוגים של מדוכים. לכל סוג קיימת עקומת רגישות שונה לקרינת אור, עם רגישות רבה יותר לתחום מסוים של הקרינה ורגישות פחותה לקרינה בתחום אורכי גל אחרים. יש מדוכים בהם הרגישות המקסימלית היא לאור באורך גל של 532 ננומטר (בתחום הירוק), אחרים רגישותם המקסימלית היא לאור באורך גל של 420 ננומטר (בתחום הכחול), והסוג השלישי רגישותו המקסימלית היא לאורך גל של 564 ננומטר (בתחום הצהוב). האחרונים רגישותם רבה גם בתחום הירוק, והם רגישים במידה פחותה, אך הרבה יותר משאר המדוכים, גם לאור בתחום האדום. למרות שהם בעצם "מדוכים צהובים ירקרקים", מטעמי נוחות הם נקראים "המדוכים האדומים". כשהמוח מקבל מהמדוכים את האותות החשמליים מתגובת המדוכים לפגיעת האור בהם – אנו רואים צבע.
אור כחול נקלט בעוצמה רבה במדוכים קולטי הכחול, בעצמה חלשה בקולטי הירוק, ובעצמה חלשה עוד יותר בקולטי הצהוב-ירקרק ("האדומים");
אור צהוב נקלט בעיקר ב"אדומים", פחות בירוקים ועוד פחות בכחולים;
אור אדום נקלט באופן סביר ב"מדוכים אדומים", אם כי באופן חלש הרבה יותר מאור צהוב או ירוק. הוא נקלט מעט מאד בירוקים וכמעט שלא בכחולים.
אחרי קליטת האור הצבעוני בשלשת המדוכים, המוח מפענח את תערובת הצבעים שנקלטו לפי משוואה (המוכרת כמשואה על שם החוקר ריילי) שמתייחסת לאותות המתקבלים מכל סוגי הקולטנים. לדוגמא, קליטת אור אדום בתדר יחד עם קליטה בעוצמה שווה של אור ירוק מתפענחת ע"י הצופה המצוי כאור צהוב.
מכאן שאור המוחזר לעין המסתכל יכול לתת תחושת צבע מסויים בשני אופנים:
א. ניתן לצפות בהקרנה ישירה של אור באורך גל טהור של הצבע הנדרש. (ניתן להקרין אור חד-צבעי כזה באמצעות פנס לייזר)
ב. ניתן לצפות בהקרנה של תשלובת המורכבת מכמה צבעים של אורות טהורים, אשר הפיענוח שלהם על פי משוואת ריילי יתן לצופה את התחושה של הצבע המסויים הנדרש. בשיטה זו יתכנו הבדלי פיענוח בין אנשים שונים, בהם נדון להלן.
לסיכום, ראיית צבעים היא תחושה סובייקטיבית הנגרמת ע"י יחס תגובה מסויים של כל סוגי המדוכים ברשתית העין כפי שהם מתפענחים בתאי העצב של מרכז ראיית הצבעים במוח.
ו. חריגים בראיית צבעים
ראיה רגילה – היא ראייתה של רוב האוכלוסיה, כולל רוב גדול מאד של הטרי-כרומטים. ראיה טריכרומטית (טרי = שלש) היא הראיה המצויה בה קיימים ברשתית העין גם קנים וגם שלשה סוגי מדוכים. שילוב זה מאפשר אבחנה עדינה בין אלפי סוגי צבעים. לעומת זאת יש ארבע קבוצות של חריגים בראיית צבעים:
הקבוצה הראשונה
א-כרומטים – חסרי מדוכים – כשכל הראיה שלהם מבוססת על החישנים ה"קנים". מצב כזה מהווה עיוורון צבעים מלא. הלוקים בו מבחינים רק בגוונים שונים של שחור אפור (בדרגות שונות) ולבן. מצב של אכרומטים הוא נדיר ביותר. ברור לכל שאכרומט איננו יכול לדון בשום נושא הלכתי הדורש אבחנה בין צבעים מעבר לשחור, האפור והלבן.
הקבוצה השניה
מונו-כרומטים – בעלי קנים ומדוך יחיד מתוך שלושת המדוכים. ראייתם מבוססת גם על ראיית הקנים חסרת הצבע, וגם על ראיית הצבע של המדוך הבודד שבעיניהם. גם המונו כרומטים כמעט ואינם יכולים להבדיל בין צבעים שונים, ולכן גם מצב כזה מהווה עיוורון צבעים מלא. גם מצב של מונוכרומט נדיר מאד. גם כאן ברור לכל שמונוכרומט איננו יכול לדון בשום נושא הלכתי הדורש אבחנה בין צבעים.
הקבוצה השלישית
די-כרומטים – בעלי חיישנים ממשפחת הקנים עם שני סוגי חיישנים ממשפחת המדוכים מתוך שלושת מיני המדוכים המצויים במשפחה זו. קבוצה זו בה חסר סוג אחד של מדוכים, באמת לוקה בעיוורון צבעים חלקי, וקיימים בה שלשה סוגים המשתנים בהתאם לסוג המדוכים החסרים.
תיאורו של ג'ון דלתון (פרק ג' לעיל) יכול להתאים לליקוי מסוג זה של קיום מדוכים כחולים ומדוכים ירוקים והעדר מדוכים אדומים (ואולי גם למצב קיום "המדוכים הכחולים" ו"המדוכים האדומים"). לכן דלתון הבחין בצורה חדה מאד בין צבעים בתחום הירוק והכחול, תחום בו פעלו שני סוגים של חיישנים מדוכים, ולא הבחין בין האדום והצהוב, תחום בו פעל רק סוג מדוכים בודד.
גם כאן ברור לכל שדיכרומט מסוגו של דלתון איננו יכול לדון בנושא הלכתי הדורש אבחנה בין צבעים בתחום האדום, הנוטה לאדום והצהוב.
אמנם דיכרומט מהסוג השלישי בקבוצה זו, אשר יש לו גם "מדוכים אדומים" וגם "מדוכים ירוקים" (וחסרים רק "מדוכים כחולים") מבחין היטב בין גווני האדום, הצהוב והירוק, ורק הבחנתו בין גווני הכחול והירוק לקויה. דיכרומטיה כזו קרויה גם "טריטאנופיה" (tritanopia). סוג זה של דיכרומט הוא נדיר בהרבה משני סוגי הדיכרומטים הראשונים. למרות יכולת האבחנה המצויין שלו בגווני האדום, יתכנו הבדלים בינו לבין טריכרומט נורמלי בהגדרת קיום או העדר של "נטיה לאדום", אך הטריטאנופי לעולם לא יטעה בזיהוי צבעי אדום מלאים. מן הראוי לציין כי טריטאנופיה מולדת נדירה מאד, וטריטאנופיה נרכשת מצויה קצת יותר. היא מצויה בין היתר בקרב סובלים מגלאוקומה, optic neuritis, נזקים בעקבות טיפול בנוירופתיות של עצב הראייה ומצבים פתולוגיים נוספים.
אין ספק שלטריטאנופי יש חסר ממשי באחד מסוגי המדוכים המצויים אצל טריכרומטים רגילים המהווים את הרוב המכריע של האוכלוסיה. לכן יש כאן מקום לדיון בשאלותיו של שלומי רייסקין במאמרו החשוב עיוור הצבעים בהלכה (אסיא עז-עח, 13-22, תשס"ו), לגבי מעמדו בהלכות המושפעות על ידי מומים של אדם, מומים ניכרים ומומים שאינם ניכרים.
הקבוצה הרביעית
טרי-כרומטים חריגים – בעלי חיישנים מכל שלושת סוגי המדוכים. לטריכרומט חריג אין חוסר בשום חיישן שהו, אלא משואת הפיענוח של אותו טריכרומט שונה במקצת מהמשוואה המצוייה, המוזכרת בסוף פרק ה' למעלה. חשוב להדגיש כי טריכרומט-חריג יבדיל היטב בין גוונים קרובים של צבעי אורות טהורים מפנסי לייזר. כמו כן ניתן לבחור את התשלובת המתאימה (הצבעים ועוצמתם), אשר בהקרנתה לעיניו הם יפוענחו על פי המשוואה האישית שלו ויתנו תחושה של צבע טהור מסויים שנקבע מראש. אלא שקביעת תשלובת הצבעים הזו שונה אצל טריכרומט חריג מאשר אצל טריכרומט רגיל (אדם רגיל). תשלובת מסויימת תיראה זהה לצבע המסויים בעיני [הטריכרומט] האדם הרגיל, ותיראה שונה ממנו בעיני הטריכרומט החריג, בעוד שתשלובת אחרת תיראה זהה לצבע המסויים דווקא בעיני הטריכרומט החריג, בעוד שהיא תיראה שונה מהצבע המסויים בעיני האדם הרגיל. את ההבדלים הללו מנצלים הרופאים בעת בדיקת ראיית צבעים של נבדקים, כשהם מראים לנבדקים תערובת צבעים הנראית שונה מצבע תקני בעיני מסתכל רגיל אך זהה לו בעיני טריכרומט-חריג. את המצב ההפוך מנצלים לא רק רופאים בבדיקותיהם, אלא גם שירותי המודעין הצבאי. כבר במלחמת העולם השניה השתמשו חילות האויר של בנות הברית בטריכרומטים חריגים לסייע באיתור מתקנים מוסווים בצבעי הסוואה. מאחר ויש תשלובות הנראות זהות לצבע תקני בעיני מסתכל רגיל אך נראות שונות מהצבע התקני בעיני טריכרומט-חריג, התברר כי חלק מצבעי ההסוואה של מתקנים חיוניים התאימו מאד להטעות עיני מסתכל רגיל, אך באותה שעה נראו שונים מהסביבה שלהם בעיני טריכרומט-חריג. לגביו צבעי הסוואה אלו פשוט נכשלו ולא הצליחו לטשטש את מיקום המתקנים החיוניים.
ז. טריכרומטים חריגים אינם עיוורי צבעים
באוכלוסיות המצויות, בדרך כלל רוב האנשים הנקראים בשם "עיוורי צבעים" או עיוורי צבעים חלקיים" אינם דיכרומטים ודאי שלא מונוכרומטים אלא דווקא טריכרומטים-חריגים. בדומה לבעלי הראיה המצויה גם הם משתמשים לשם פיענוח צבעים בכל שלשת סוגי הקנים ובכל שלשת הצבעים הספקטריים הראשונים (פרק ה' לעיל). אלא שמשואות הפיענוח שלהם שונות מאלה של רוב האוכלוסיה – הטריכרומטים הרגילים. לכן, כבר הדגישו אנשי המדע, כי מבחינה מדעית, הביטוי "עיוורון צבעים חלקי" המיוחס לעיתים גם לטריכרומטים חריגים, הוא ביטוי מטעה מאד בחוסר הדיוק שבו. לא מדובר כאן באדם עם חוסר ביולוגי כלשהו. בניגוד לעיוור צבעים אפילו חלקי (דיכרומט) או למי שראייתו נחלשה כמו בימי הזיקנה, כאן מדובר באדם שלם לחלוטין, ללא חוסר בחיישנים, אשר גם מזהה את כל צבעי הקשת בבירור. עיוור צבעים "אמיתי" הוא כזה שאיננו מזהה חלק מצבעי ספקטרום האור הנגלה. טריכרומטים חריגים, לעומת זאת, הם כאלה המזהים את כל הצבעים אלא שהמשוואה הפעילה שלהם לזיהוי קומבינציות של צבעים שונה מזו של אחרים. טריכרומטים חריגים אלה "גם הם אינם מעור אחד: חלקם טוענים שהתערובת התקנית של האדום והירוק ירוקה וכהה מדי, לעומת הצהוב התקני הטהור, ואילו חלקם טוענים שהיא אדמדמה! אנשי הקבוצה הראשונה – שהליקוי שלהם נקרא "פרוטאנומאליה" (protanomaly) – מתאימים אל הצהוב התיקני תערובת שבה הוגדלה כמות האדום (על-חשבון הירוק), תוך הפחתה בעוצמת האור של הצהוב. הוי אומר, תערובת אדום ירוק הנראית בעיניהם צהובה ללא שמץ אדום, תראה ע"י רוב האוכלוסיה כנוטה לאדום בגלל תוספת המרכיב האדום שבה. אנשים כאלה צפויים להיות "מקילים" בראיית כתמים; ואילו אנשי הקבוצה השנייה – בעלי הליקוי הנקרא "דיטראנומאליה" (deuteranomaly) – מגדילים דווקא את כמות הירוק שבתערובת". הוי אומר, תערובת אדום ירוק (בלא התוספת הירוקה הנדרשת להם לראיית הצהוב) עשויה להראות בעיניהם כנוטה לאדום, בעוד שע"י רוב האוכלוסיה היא תיראה כצהוב טהור ללא שמץ אדמימות. אנשים כאלה צפויים להיות "מחמירים" בראיית כתמים.
לאור האמור ברור כי מצב כזה של טריכרומטים-חריגים, בין אם הם "מחמירים" (דיטראנומלים) ובין אם הם "מקילים" (פרוטאנומלים), איננו עיוורון ואפילו לא חולשת ראיה, אלא וריאציה של פענוח תערובת צבעים, השונה מעט מרוב האוכלוסיה. בודאי שלא ניתן להגדירו כמום או כחסר כלשהו, אף שפיענוח תשלובת-צבעים שלו יכול להיות מחמיר או מקל מזה של הרואה המצוי.

ח. החמרת הראשונים הקדמונים
כאמור, לכל המאוחר בימי הגאונים האחרונים (רס"ג), נקבעה לדורות ההחמרה המחייבת לסטות מדין המשנה המגבילה את האיסור לחמשת מיני הדמים, ולאסור כל דם שמראהו נוטה למראה אדמימות, פרט לחריגים – "לבן או ירוק כמראה הזהב". בעקבות כל הראשונים ושלשת עמודי ההוראה פסקו כך הטור והשו"ע. "ולכן כל מראה אדום טמא אפילו דיהה, כי אין יודעים מהו אדום ומהו בהיר ועמוק, ומ"מ כל זה דווקא אם הוא מראה הנוטה לאדמימות". מדברי הראשונים נשמע שהחמרת הקדמונים לאסור כל מראה הנוטה לאדמימות האמורה לפתור את הקשיים שלנו בראית כתמים, בודאי שהיתה יכולה לפתור את קשיי האמוראים – ר' יוחנן, עולא, רבה ורב אשי, ולאפשר להם לפסוק במראות הדמים, אילו היתה החמרה זו קיימת כבר בימיהם.
הדברים מפורשים עוד יותר בדברי הב"ח על טור יו"ד, קפג, יב. בפרשו את חומרת הגאונים כתב הב"ח: "פירושו חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת, שיורו על דם טמא שהוא טהור ... על כן החמירו לטמא כל מראה דם אדום – דאפילו לא יהא נראה לנו שיהא דם נדה – אפילו הכי החמירו לטמא כל מראה דם להחזיקה בדם נדות ממש. וכדאשכחן דר' יוחנן ורבי זירא ועולא לא חזו דמא כדי להורות בין טמא לטהור, אלא טמאו את הכל, ופשיטא דלא טמאו את הלבן והירוק, דבהא לא בעינן חכמתא דהכל יודעים להבדיל בין אדום ללבן וירוק, אלא באדום גופיה בעינן חכמתא [להבדיל] בין מראה אדום טמא למראה אדום טהור." עכ"ל.
מפורש בדברי הב"ח כי היודע להבדיל בין אדום לירוק רשאי להורות גם אם איננו מבחין בין גוונים מסויימים של אדום, ולפירושו כך נהגו כמה מגדולי האמוראים שהורו במראות דמים אחרי שהחמירו ונתנו לכל המראות האדומים דין דם נדה.
עוד מבואר בדברי הב"ח כי ר' יוחנן ר' זירא ועולא לא נמנעו מלהורות כפשטות דברי הגמרא (לגבי ר' יוחנן: "חכמתא דר' חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא". לגבי ר' זירא: "טבעא דבבל גרמא לי דלא חזאי דמא". לגבי עולא: "אייתו ליה דמא ולא חזא". נדה כ,ב), אלא דווקא הורו אך החמירו בכל המראות הנוטות לאדום כפי שאנו מחמירים היום, אף שבימיהם טרם נתקנה החמרת/גזירת הגאונים. פירוש "לא חזו דמא" לפי הב"ח הוא שלא ראו להקל בדמים נוטים לאדום אשר אינם מהדמים האמורים במשנה.
על הבנה זו של הב"ח לכאורה יש מקום להקשות. הרי בימיהם טרם נתקנה תקנת/גזירת הגאונים להחמיר בכל הנוטה לאדום. ודוחק לומר שאמוראים אלו תיקנו/גזרו כבר בימיהם את החמרת הגאונים. ואם כן לכאורה צע"ג, מי התיר לגדולי האמוראים להחמיר בראיית דמים על הנשים השואלות, אך ורק בגלל קשיי הראייה של הנשאלים, בשעה שאמוראים אחרים במקומם היו יכולים להורות להקל כדין המשנה שהיה תקף אז, כמבואר בבבלי ובירושלמי בסוגיא. הרי כשם שאסור להתיר את האסור אסור גם לאסור את המותר (ראה בפרק י' להלן). ושמא נאלצו להורות להחמיר דווקא במקום בו לא היו מצויים בעלי הוראה אחרים שהיו רשאים להורות על פי הדין. כשאין אחרים ממילא מוטל עליהם להורות לפי כלל ההחמרה הראוי שקבעו לעצמם.
עכ"פ ברור מכאן, כי למרות שגזירת הראשונים לאסור כל צבע הנוטה לאדום היא דין גמור ולא חומרא בעלמא, אע"פ כן דין זה כולל בתוכו כבר את ההתחשבות בהבדלי הראיה בין מורים שונים, בין "טריכרומטים-חריגים מחמירים" (דיטראנומאלים) לבין "טריכרומטים חריגים מקילים" (פרוטאנומאלים), וביניהם לבין רוב הרואים הטריכרומטים רגילים, הנמצאים בתווך.
אם כן, זכינו לדין שאין בית מיחוש בראיית טריכרומטים חריגים במראות הדמים. עבורם תוקנה החמרת הגאונים, והם הותרו לפסוק במראות על ידי עצם החמרת הגאונים, כאשר לאחר ההחמרה אין יותר חשש שיפגעו בארבע מיני הדמים האדומים האמורים במשנה, דמים שצבעיהם גם בעיני טריכרומטים חריגים הרבה מעבר ל"נוטים לאדום".
ט. היש צורך ב"שימוש" לראיית כתמים?
בשקט מדהים מתנהל בדורות האחרונים ויכוח חריף בין גדולי הפוסקים בשאלה הלכתית מעשית ביותר הנוגעת לפסיקה בראיית כתמים: היש חובה לעבור "שימוש חכמים" מיוחד בראיית הכתמים לפני היתר הוראה בהם. בשם הגרמ"פ פיינשטיין זצ"ל הובא כי אין לפסוק על מראה אם לא היתה לו קבלה או מסורה בזה, ולעומת זאת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ויבל"א הגר"ר חיים פנחס שינברג שליט"א והגרי"ש אלישיב שליט"א פוסקים כי אין צורך בקבלה או מסורה מיוחדת כדי לפסוק במראה. וז"ל הג"ר אריה זאב גינזברג שליט"א, בספרו שאלות ותשובות דברי חכמים (הילקראסט, ניו-יורק), פרק ז' תשובה 54 (עמ' קצה): "ידוע מהגרמ"פ שלא יכולים לפסוק על מראה אם לא היתה לו קבלה או מסורה בזה. אבל שאר פוסקים סוברים שכולם יכולים לפסוק במראה." ושם בעמ' ט מפרש מי הם ה"פוסקים": הגר"ר חיים פנחס שינברג שליט"א והגרי"ש אלישיב שליט"א. ועיי"ש עוד בעמ' ז, בהסכמת הגרח"פ שיינברג שליט"א שעבר על הספר ומאשר כי המובא בשמו מכוון כראוי. כמו כן שמעתי עדות נוספת כי דעת מרן הגריש"א שליט"א, "שאין צריך כלל מסורת מעשית של הצגת הצבעים למעשה בשימושה של תורה אצל החכמים, אלא די לנו במסורת הכתובה בחז"ל ובספרים. ולכן בהחלטה איזה צבע טהור או טמא – יחליט כל חכם לפי חכמתו בלבד".
גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הורה למעשה שאין צורך בשימוש לראיית דמים וכל המכיר צבע אדום ראוי להורות. כך מסר לי בשמו יבל"א תלמידו הגדול הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א ביום ה' בתמוז תשס"ז.
הג"ר ישראל מרדכי פלס שליט"א כתב לי כי לכאורה תלויה במחלוקת זו גם השאלה אם אשה יכולה לפסוק בעצמה במראות. מדברי התבואות שור (סי' מו) שכתב לחלק בין ספיקות בבדיקת ריאה לבין מראות נדה, שבנדה יש להחמיר "שאיסור נדה מסור לנשים" משמע שנשים יכולות לראות כתמיהן ולנהוג לפי ראייתן שאין בראית דמים גדרי הוראה אלא קביעה טכנית אם נוטה לאדום אם לאו. בעוד שמדברי הסדרי טהרה (סוס"י קפח) שכתב שמעולם לא היתה הוראה זו מסורה לנשים אלא רק לחכמים הבקיאים, כמו גם מדברי החכם צבי (סי' מו) שכתב בעניין מראות ש"אין בנות ישראל מורות לעצמן אלא חכם הבקי בדינין" משמע שראיית דמים היא הוראה גמורה ולכן היא מסורה דווקא לחכמים.
אמנם לענ"ד נראה שאין ראיה מוכרחת מדברי הסדרי טהרה והחכ"צ לכך שעצם קביעת צבע הכתם – נוטה לאדום או לא נוטה לאדום – הינה הוראת חכם. יתכן כי גם הסדרי טהרה וגם החכ"צ מודים שעצם קביעת הצבע היא עובדתית ומסורה לכל, ובכל זאת ההוראה, הפסיקה על המראה, מסורה רק לחכם הבקי בדינין. הסיבה לכך היא שגם בראיית דמים לעיתים קרובות הפוסק מביא בחשבון פרטי הלכה נוספים כגון מראה בדיקה לעומת מראה כתם; מהות הבדיקה וזמנה, אם בבדיקת הפסק טהרה, או בבדיקת ראשון, או שביעי, ג' ימים ראשונים או שאר ימי הז' נקיים, או בעת היותה מסולקת דמים וכדומה. כמו כן צריך לדעת מתי ראוי להשתמש בזכוכית מגדלת ומתי לא. פרטים אלו יכולים להשפיע על פסיקת ההלכה במצבי ספיקות שונים ובמקום חששות לשיטות שונות של פוסקים. ובגללם יש מקום לחייב שימוש חכמים, גם אם לעצם הגדרת הצבעים האוסרים אין חיוב כזה.
משום כך, גם אם עצם הקביעה באם צבע במראה מסויים נוטה או לא נוטה לאדום איננה קביעה פסיקתית אלא עובדתית טכנית, בכל זאת יש מקום לדעת הסדרי טהרה והחכ"צ שמגבילה את הפסיקה למשמעות הלכתית של מראה דמים דווקא למורה הוראה. וראה עוד בהערת הגרי"מ פלס להלן.
ראוי, כמובן, להוסיף כאן את פסק ההלכה של החכמת אדם הלכות נדה כלל קיא ס"ג ג, כי "נאמנת אשה לומר ראיתי ממראות הכשרות ואיבדתיו," ובבינת אדם שער בית הנשים בסעיף ה, כי בימינו - אחרי תקנת הגאונים - אישה שראתה מראה שהיא מסופקת אם היא נוטה לאדמומיות, רשאית להראות אותה לחברתה, ואם חברתה אמרה שאינה נוטה לאדמומיות - מותרת לסמוך עליה, עיי"ש.
על כל פנים, ההסבר היחידי אותו אני מכיר, והיכול להסביר את דעת גדולי הפוסקים שאינם מצריכים שימוש מוקדם בראיית כתמים, הוא האמור למעלה: אף כי גזירת הגאונים לאסור כל צבע הנוטה לאדום היא דין מוחלט, דין זה כולל בתוכו כבר את הבדלי הראיה בין מורים שונים, כאשר הדרישה ההלכתית לבדיקת נטיה או העדר נטיה לאדום מסורה לכל מורה הוראה באשר הוא, והכל לפי מראה עיני הדיין. ותו לא מידי.
י. פסילת טריכרומטים חריגים לראיית צבעים – משמעות מעשית
האמור כאן נראה לכאורה כדבר פשוט שאמיתתו גלויה לכל. אך על דברים שאמיתתם גלויה לכל כבר אמר החכם כי ההעלם מהם מצוי מאד. אין להתפלא, איפוא, אם בכל זאת ימצאו עוררים שיעדיפו לומר כי לטריכרומט חריג אסור להורות בכתמים. חשוב לזכור כי לשיטת חולקים אלה, אם יהיו, תהיה משמעות מעשית לא פשוטה. למשל, כל מורה הוראה יתחייב היום לבדוק עצמו כדי לוודא שהוא איננו שייך למיעוט הניכר, קרוב ל- 10% מבין הזכרים בעולם. הדבר ניתן לבירור בקלות רבה ע"י בדיקה של זיהוי ספרות העשויות מפסיפס צבעוני -- מבחן ע"ש אישיהארה (Ishihara), בדיקה מהימנה הנמשכת דקות אחדות בלבד אצל כמעט כל רופא עיניים. כמו כן ניתן לבצע בדיקה מדוייקת באנומלוסקופ ע"ש נאגל, ותוך דקות ספורות לקבל תוצאה מדוייקת.
כידוע לכל מורה הוראה, במיעוט מצוי אין היתר לסמוך על הרוב, כמבואר בדברי הגאונים, הובאו בפסקי הרא"ש חולין פרק א', סי' ה', שאף כי רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הם, "אם איתיה קמן, לא סמכינן ארובא, ואסור לאכול עד שיבדקנו" עכ"ל. וכתב הרשב"א (חולין ג, ד"ה אמר; תוה"א, ב"א, ש"א, ו; שו"ת הרשב"א ח"א, תמב) שסברתן של גאונים תורה היא ואין לזוז ממנה. הביאו הב"י ריש הלכות שחיטה. והוסיף ש"כן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל, וכן הלכה." וכ"פ מרן בשו"ע שם, וראה ברמ"א שם שהחמיר עוד יותר בחובת הבדיקה.
ולענייננו חובה לדון מהו מיעוט המצוי להצריך בדיקה. על כך כבר האריך בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' פ"א, "דיש הוכחות דאינו תולה באחוזים אלא בטבעות הדבר דכל דהרוב כשרות מלווה מעולם ע"י מיעוט טריפות כמו טריפות הריאה וכדומה שבדרך הטבע לכל רוב מוחזק יש מיעוט מוחזק זה נקרא מיעוט המצוי" (לשון שבט הלוי חלק ח סימן קפ ד"ה הנה אני, שלא כריב"ש סי' קצא ומשכנות יעקב חלק יו"ד, סי' טז). מצב זה של "מצוי" בודאי קיים לגבי המיעוט של טריכרומטים-חריגים, המצוי גם בין רואי מראות דמים.
ומכאן, שבודאי במיעוט מצוי אשר ניתן לבירור בקלות רבה, (דאז ע"פ שו"ת מים עמוקים ח"ב, לח, שאם ליכא טירחא אפילו הרז"ה מודה דבדקינן), ברור שאין שום היתר לסמוך על הרוב, סמיכה הנראית לכאורה כ"סגירות העיניים לראות מה שאפשר לראות". ומכאן, שאם לא נקבל את שיטת הב"ח ואת האמור למעלה, יתחייב היום כל מורה הוראה לבדוק עצמו כדי לוודא שהוא איננו שייך למיעוט הניכר, המקל או המחמיר בראיית דמים.
משמעות נוספת לשיטת העוררים (אם ימצאו כאלה) היא כי בין אלפי מורי ההוראה, ברור משיקולים סטטיסטיים שיש ביניהם מאות מורים שהם טריכרומטים חריגים שלא נבדקו מעולם, ולדעת החולק כנ"ל פסקיהם לא פסקים, היתריהם לאו היתרים והחמרותיהם לא חומרות. שהרי כשם שאין רשות להתיר את האסור כך אין רשות לאסור את המותר. כמבואר בירושלמי, תרומות, סוף פרק ה', ה"ג; חגיגה ספ"א; סוטה פ"ח ה"ב, "אמר רבי לעזר: כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור." וכתב הבית יוסף, יורה דעה, סימן קטו, אות ג ד"ה וה"ר פרץ, בשם הגהות מיימוניות (דפוס קושטנטינא הרס"ט על הרמב"ם, תשובות מיימוניות ס' טו): "דאמרינן בירושלמי כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר עכ"ל". וע"ע ירושלמי, עבודה זרה, פ"ב ה"ט, "לא ביש לי דאמרת על טהור טמא, אלא סופך לומר על טמא טהור", ובשו"ת בית יוסף, דיני כתובות ס' ג, ד"ה כתב ת"ל, העתיק "לא באיש לי על דאמרת על מותר אסור וכו" (ציון ירושלים, שם). וע"ע בספר מעשה הגאונים לרב נתן המכירי, בן זמנו של רש"י (מהד' אפשטיין, ברלין תר"ע, ס" ז, עמ' 5): "ולדעתי כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר, שהתורה חסה על ממונם של ישראל ". גם הרמב"ם כתב באגרתו על נסיעה בנהרות בשבת (מהדורת שילת, כרך א תשמ"ז, עמ' רעט): "... ואין הפרש בזה בין איסור המותר והתרת האסור". וע"ע בוידוי הגדול המיוחס לרבנו ניסים (תפילת יו"כ קטן) : "... את אשר התרת אסרתי ...".
מאידך, לענ"ד לא יאמר כן בישראל. כמבואר למעלה, מסתבר שכשהגאונים תקנו את חומרת דין נוטה לאדום, האפשרות של הבדלים מצויים בראייה כבר נכללה בתוספת האיסור. יתר על כן, הרי נראה מדברי הקדמונים ומפורש עוד יותר בדברי הב"ח, שהבדלים כאלה בראית צבעים היו עצם הסיבה להחמרת הגאונים. ומכאן שלא החמירו הקדמונים כלל ועיקר לאסור ראיית כתמים לטריכרומטים חריגים. שהרי עם קביעת ההחמרה שוב אין כאן שום חשש לפגיעה בדין תורה. במיוחד כאשר אנו יודעים היום בבירור כי לא מדובר בחסר תחושתי ובעיוורון צבעים אמיתי ואפילו לא בחולשת ראיה, אלא רק בשינויים בדרך פענוח אותות הבאים מצבעי תערובת, פענוח המתבצע בעיניו ובמוחו של האדם, וכמבואר לעיל בפרק ז'.
הדבר נכון בין אם מדובר בשינויים המביאים להקלה בפסיקה ובין אם מדובר בשינויים המביאים להחמרה בראיית כתמים, כי הכל לפי מראות עיני הדיין, היינו ראיית העיניים כמו גם סברת הלב, כמבואר ברשב"ם, ב"ב קלא, א, ד"ה ואל תגמרו.
לסיכום ראוי להזכיר כאן את הערתו המעשית של הג"ר ישראל מרדכי פלס שליט"א:
"נראה שלדינא העיקר כשיטה הראשונה, שאין היום הוראת מראות, וכל מי שיודע 'אדום' מהו יוכל לקבוע מה נוטה לאדום. ברם, נראה שבכל אופן יש להוציא מסקנה מעשית מהדיון. אמנם כל הנשאל רשאי ואף חייב לענות ולהורות, אף אם ידוע לו כי פגם ראייתו הופך אותו ל'מקיל' או ל'מחמיר' בכתמים. אולם, כל זה במקום שאין אחר שיורה, אבל כשיש אחר שראייתו רגילה, תינח ה'מיקל', כשם שהנחנו שמותר לו לפסוק כשאין אחר, יותר לו לפסוק גם כשיש מורה אחר, אבל ה'מחמיר' – מדוע יאסור לחינם נשים על בעליהן? אם כן, נראה שטוב יעשה כל המצוי בהוראה למעשה בכתמים שיבדוק את טיב ראייתו, ואם יתברר לו שהוא מן ה'מחמירים' ישתדל למשוך ידו במידת האפשר מלהורות בדינים אלו, ובזה יתרבה "שלום באוהלך". ואדון השלום יפרוש עלינו סוכת שלומו בב"א." עכ"ל.

* מו"ר הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א עבר על המאמר. הגר"א נבנצל מסר לי כי אף שאינו רואה עצמו בקי בהסברים הרפואיים הנדונים בו, הוא מסכים למסקנות ההלכתיות הכתובות כאן, ודברים אלו נכתבים ברשותו.

גימפעל · הודעהעל ידי **גימפעל** » ד' אוקטובר 28, 2015 7:35 am

צונאמי כתב:מכתב עדכני
וכ"ש בהוראת מראות...

אולי למכתב זה התכוונו אלו שכתבו לעיל שיש מכתב מר' עזריאל אוירבאך

שער כותש · הודעהעל ידי **שער כותש** » ד' אוקטובר 28, 2015 8:25 am

כל ההיתר של הלפרן לא נוגע ולא פוגע בענייננו, כי הוא מדבר בחומרת נוטה לאדום, ואנן עסקינן בדם אדום ממש שהנ"ל מתיר.
ועכשיו כשמתברר שמוחים הרבנים על הקולא במראות נשאר לנו לתהות מה יעשו עם הקורה המוטלת "בין עיניהם", וצ"ע....

גם זו לטובה

לפי מה שידוע לי ממקורות מוסמכים
א' עיקר הנושא היה המראות ובמכתב המקורי היה כתוב מפורש עניין המראות, וכבר הופץ כך בבתי מדרשות, אולם ביתד הושמט משום שבעיתון לא כותבים על מראות.
ב' הרב שינברגר נשלח ע"י הגרי"ש לגאב"ד העדה"ח כדי לפעול כנגד הרב כהנא

בלי קשר לכל הנושא, אם זה נכון שהמכתב עוות משום הסיבה הזאת, זה מצחיק ועצוב גם יחד.

גימפעל · הודעהעל ידי **גימפעל** » ד' אוקטובר 28, 2015 2:15 pm

גם זו לטובה כתב:ב' הרב שינברגר נשלח ע"י הגרי"ש לגאב"ד העדה"ח כדי לפעול כנגד הרב כהנא

הגע בעצמך הגרי"ש לא היה צריך להגאב"ד של העדה החרדית והיה יכול בקול קורא אחד ביתד לפוסלו מן הקהל עולמית, אלא מאי אית לן למימר שהוא רצה שהגאב"ד ימתן אותו אך לא לתלותו על עמוד התלייה ברחובה של עיר,
וגם מה שכתבו לעיל שבשיעוריו ברבים אומר הגאב"ד נגד הרב כהנא, אכן זו דרכה של תורה להתווכח בתוך הבית מדרש.

אנא עבדא

עתניאל בן קנז כתב:מתוך עיון בספר ובירורים פה ושם, עלה בידי איזה 'תמונת מצב' במה מדובר. (לא מוסמך, כל אחד יברר בעצמו, כתבתי לפי מה שעלה בידי).

הרי"א כהנא יש לו שיטה מיוחדת בכל פסקי הלכ' טהרה, אשר מבוסס על כמה הנחות, וכדלקמן.

א. נשים בזמן הזה אין להם 'הרגשה'. ואצלו זה כוודאות, אפילו מישהי שאומרת שהרגישה, היא כנראה טועה בדמיונות, ואין להתחשב בזה כלל.

ב. ולפי זה, מאחר שמן התורה אין טמאין בלא הרגשה, הרי כל הנשים כיום - אין טמאות מן התורה כלל, אלא מדרבנן. ולדעתו כל הראיות כיום דינם ככתמים בלבד. אלא שלמעשה כמובן אי אפשר להסיק שאשה הרואה דם וסתה כדרכה לא תהיה טמאה נדה, לכן המציא איזה שיעור חדש, שאם רואה כמות גדולה - כפי שנהוג ב'מחזור', הרי היא נדה, ובלא"ה זה רק כתם. והוא משער זאת בדם בערך בגודל של כף יד ...

ג. לאור האמור, שבעצם כל השאלות על דם נדות, הם בעצם לא שאלות על דינים דאורייתא, אלא על טומאה דרבנן, מובן יותר הקלות על ההדק לטהר כל מיני דמים ממש, שהרי בכל מקרה לא מדובר אלא בדרבנן. (הוא כמובן לא יצהיר בפירוש שהוא סובר שדם נדות הוא דרבנן, אבל מחשבתו ניכרת מתוך דבריו, ובספרו, ומדברי תלמידיו, שזוהי גישתו). וכל ספק שיש לצרף יש לסמוך עליו.

ד. לדעתו כל גזירה שגזרו חז"ל על 'כתמים' הוא רק לעשות סייג וגדר לטומאה דאורייתא ולא שבעצם חז"ל רצו לטמאות דם הכתם. ולכן צריך רק לשמור על הגדר שקבעו חז"ל. וכל ששומר על גדרי חז"ל, אף שיודע קרוב לוודאי (או אולי אף בוודאות) שיש לו דם וודאי מגופה - דם כתמים, אין לו למיחש כלל. הוא לומד זאת מדין כתם על דבר שאמק"ט אף שוודאי מגופה. וכן מהא דיעצו לנשים ללבוש צבעונים אף דיודעות דעלולות לראות דם.

ה. ואם נצרף השקפה זו לדעתו הקודמת, שכיום כל הדמים שרואות הנשים האם בלא הרגשה וכדין כתם. לא יפלא שהוא סובר שעל אשה לחפש רק לעמוד ב'קריטוריונים' שקבעה ההלכה לבדיקות וכו', ובכלל לא לוודאות שלא ראתה דם. / ולכן פוסק שבז' נקיים אם חושבת שכעת תראה דם, פשוט לא תבדוק עד שיעבור זמן מה (והדם יאבד...) ואז תבדוק / ולכן פוסק שאשה שיש לה בעיות בדמים, פשוט תלבש פעדים, שלדעתו הראיה על זה הוא ככתם על גבי דבר שאינו מקבל טומאה וטהור / ותשמעו איזה רעיון -- הלא הוא בעצמו מודה שרואה בשיעור גדול מכף יד הרי היא רואה כדרכה, ואז היא טמאה נדה ולא כתם... אז יש פטנט, פשוט שתחליף את ה'פעד' לעתים קרובות, ואז בכל פעם יהיה רק מעט דם...

זה פחות או יותר ה'יסוד' לרוב הקולות שלו. [כמובן שיש פסקים פרטיים נוספים בכל שאלה לגופה. אבל זוהי ההשקפה המנחה אותו בכל הלכ' נדה, ולכן כל הפסקים הם בהתאם].

ו. ונקודה נוספת שמעתי. שאילו היה מדובר ברב 'קל דעת', אשר קולותיו נובעות מזלזול בתורה ומצוות. הרי היה איזה גבול ושיעור לקולותיו כי בחוגים שלנו (לאפוקי רבני 'צהר' והמסתעף) אין זה ניחא להצטייר כקל דעת הרוצה להקל בכל. אבל מאחר שמדובר שרב ירא-שמים, בנש"ק 'עילית החרדיות', הרי הטעם לקולותיו הוא מחמת 'שליחות קדושה' שהוא מרגיש שהטילו עליו מלמעלה 'לטהר אשה לבעלה', והוא עושה זאת בלהט דקדושה וללא מעצורים, ואינו בוש מן המלעיגים והמערערים, שכן הם שליחי הסט"א לעצור אותו בעבודת הקודש שהטיל עליו הקב"ה לפי שורש נשמתו...

ז. נקודה נוספת. כל האמור התייחס לפסקים ה'משונים' שלו, שעליהם יצא הקצף... אבל אי אפשר להתעלם שמדובר ברב שיש לו המון המון נסיון של עשרות שנים בתחום. ויש הרבה שנהנים ממנו עצה ותושיה מהידע הפרקטי הרחב בתחום הזה. ולכן זה נשמע שלמעשה הוא זה 'בעל הנסיון' שיודע הכל, וכל המלעיזים לא הגיעו לקרסוליו, ומה להם להלין עליו ... כשיגיעו לדרגתו גם הם יחשבו כן...

ניתוח יפה ומחוור. שכוייעך.

עדיאל ברויאר

אוצר החכמה כתב:
והנה בבי"ד חשוב בבני ברק אחד מגדולי המו"צים ממש מהיושבים ראשונה במלכות הוא עיוור צבעים גמור ל"ע, דבר זה אינו תלוי פרשנות או נתון במחלוקת, באזניי שמעתי מעמיתיו הבכירים בבתי הוראה שם שהוא מתיר דם אסור, ולשאלתי הכיצד לא מפרישים אותו מהוראות בעניינים אלו או את הציבור ממנו - התחמקו בטענות שונות של כבודו וכו'

קשה להאמין. עיוורון צבעים הוא דבר פשוט ומובחן, ויש לו בדיקה פשוטה וידועה (בין השאר עורי צבעים רואים מסלול שאנחנו לא רואים אותו).
אבל יש הרבה פרטים הקשורים למראות שאינם קשורים כלל לצבע ואולי עליהם משיב.

למה שאדם יבדוק את עצמו במבחנים הללו?! עד שמישהו אומר לאדם שמשהו מוזר בראייה שלו אין סיבה שהוא יתחיל להסתכל על מבדקים שכאלו.

יאיר1 כתב:דווקא מי אומר שעיוור צבעים זה לא טוב.
דווקא עיור צבעים רואה גוונים ולא צבעים, ויתכן וזה טוב יותר למראות הדמים. כך שמעתי פעם שטענו, וגם בענייני חול מגלים אצלם כשרון בהבחנה כיון שאין הצבעים מבלבלים אותם. על דרך אפשר...

עיוור צבעים חלקי רואה צבעים אבל יש גוונים של צבעים מסוימים שהוא מפספס, דהיינו שהוא מגדיר אותם כצבע לא נכון (כגון סגול שקרוב לכחול הוא מגדיר ככחול). ממילא ברור שזה ממש עשוי להטות את הדין.

לומד_בישיבה

א. נשים בזמן הזה אין להם 'הרגשה'. ואצלו זה כוודאות, אפילו מישהי שאומרת שהרגישה, היא כנראה טועה בדמיונות, ואין להתחשב בזה כלל.
ב. ולפי זה, מאחר שמן התורה אין טמאין בלא הרגשה, הרי כל הנשים כיום - אין טמאות מן התורה כלל, אלא מדרבנן. ולדעתו כל הראיות כיום דינם ככתמים בלבד.

לא הבנתי מה הקשר, הרבה סברו שבזמן הזה אין להן הרגשות ואעפ"כ טמאין מן התורה, כן הוא גם דעת הגריש"א ז"ל וראה כאן גאוני עולם שסברו שאין צריך להתחשב במישהי שאומרת שהרגישה.

אלא אם כן כך כותב הרב כהנא להדיא בספרו.

---
בנוגע לעוור צבעים ל"ע זכור לי שפעם שמעתי בקלטת את הרב יעקב יוסף ז"ל שאומר שהגר"י פישר ז"ל היה עוור צבעים.

אוהב אוצר

כל ילד יכול להדפיס מודעות כאלו.
בושה למעצב, לא יכל להביא את החתימות המקוריות?
אני מהמר שהכל היה בע"פ.

נו, ברור שאשכול שנסוב על מישהו, יצה"ר יגרום שיהיה מבין הפוריים ביותר בזמן הקצר ביותר.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' אוקטובר 29, 2015 12:35 am

אוהב אוצר כתב:כל ילד יכול להדפיס מודעות כאלו.
בושה למעצב, לא יכל להביא את החתימות המקוריות?
אני מהמר שהכל היה בע"פ.

נו, ברור שאשכול שנסוב על מישהו, יצה"ר יגרום שיהיה מבין הפוריים ביותר בזמן הקצר ביותר.

אהבתי....

לומד_בישיבה

מה שמעצבן בכל הסיפור.
אני מכיר אברכים שבקושי קראו ושנו ולקחו שימוש ועושים ככל העולה על רוחם, יותר מזה, אברכים פונים אליהם בשאלות באבן העזר והם משיבים בלי למצמץ, וכבר נתקלתי ביותר מסיפור אחד, הם אינם יודעים הלכות שבת והם עונים, העיקר שיהיה להם קליינטורה, עליהם אין פוצה פה. על הרב כהנא שעל פניו זה נראה שהוא בעניינים עליו הכצעקתה!

בלי נדר אגיע עם הסיפור עד מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א ואשאל את פיו, ולמרות שמעולם נזהרתי מלהקליט אותו, הפעם סברתי כן להקליט אותו.
---
סיפור אמיתי!
קרוב משפחתי קנה אתרוג שנה שעברה בכסף רב, הוא הלך לדיין ומו"ץ מפורסם מאוד, והוא השיב לו, בדיעבד! הוא הגיע אלי שבור ורצוץ, אמרתי לו תן לי ללכת לדיין, אתה נראה איזה נעבאך ולכן הוא כך ענה לך, כשאני יופיע אצלו התמונה תשתנה, ולצערי צדקתי, באתי אליו עם האתרוג ובקושי הסתכל על זה והחל לשאול אותי כמה זה עלה לך לבטח הון תועפות ועוד כל מיני שאלות כאלו.

אוהב אוצר

אל תדאג, גם אם תביא הקלטה ממנו שלא מניה ולא מקצתיה, יהיו כאלו 'שיטמאו את הטהור' באלף תירוצים.

נו באמת, אולי מספיק? מישהו באמת חושב להראות את גדולתו ויחכה שיאמרו אמן על סברותיו וכולם ישימו עליו איקס אחד גדול?
שמענו, ראינו, זהו. מי שרוצה יסמוך על המודעות המודפסות, מי שלא ישאל את רבותיו וחסל.
הת"ח האמיתיים שכאן שאיני מגיע לקרסוליהם, יכולים לפתוח אשכול בהלכות החמורות הללו מבלי לנסות לכתוש איזה אחד עד אשר דק לעפר.

נוה הלבנון

לומד_בישיבה כתב:מה שמעצבן בכל הסיפור.
אני מכיר אברכים שבקושי קראו ושנו ולקחו שימוש ועושים ככל העולה על רוחם, יותר מזה, אברכים פונים אליהם בשאלות באבן העזר והם משיבים בלי למצמץ, וכבר נתקלתי ביותר מסיפור אחד, הם אינם יודעים הלכות שבת והם עונים, העיקר שיהיה להם קליינטורה, עליהם אין פוצה פה. על הרב כהנא שעל פניו זה נראה שהוא בעניינים עליו הכצעקתה!

בלי נדר אגיע עם הסיפור עד מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א ואשאל את פיו, ולמרות שמעולם נזהרתי מלהקליט אותו, הפעם סברתי כן להקליט אותו.
---
סיפור אמיתי!
קרוב משפחתי קנה אתרוג שנה שעברה בכסף רב, הוא הלך לדיין ומו"ץ מפורסם מאוד, והוא השיב לו, בדיעבד! הוא הגיע אלי שבור ורצוץ, אמרתי לו תן לי ללכת לדיין, אתה נראה איזה נעבאך ולכן הוא כך ענה לך, כשאני יופיע אצלו התמונה תשתנה, ולצערי צדקתי, באתי אליו עם האתרוג ובקושי הסתכל על זה והחל לשאול אותי כמה זה עלה לך לבטח הון תועפות ועוד כל מיני שאלות כאלו.

איזה מרתק!

איפה אתה מוצא את כל הרבנים האלה? מעניין.

גם זו לטובה

הלכ' "יחוד" מספר "ארחות טהרה"- viewtopic.php?f=17&t=24497

בן טובים · הודעהעל ידי **בן טובים** » ה' אוקטובר 29, 2015 9:48 am

אנא עבדא כתב:
עתניאל בן קנז כתב:מתוך עיון בספר ובירורים פה ושם, עלה בידי איזה 'תמונת מצב' במה מדובר. (לא מוסמך, כל אחד יברר בעצמו, כתבתי לפי מה שעלה בידי).

הרי"א כהנא יש לו שיטה מיוחדת בכל פסקי הלכ' טהרה, אשר מבוסס על כמה הנחות, וכדלקמן.

א. נשים בזמן הזה אין להם 'הרגשה'. ואצלו זה כוודאות, אפילו מישהי שאומרת שהרגישה, היא כנראה טועה בדמיונות, ואין להתחשב בזה כלל.

ב. ולפי זה, מאחר שמן התורה אין טמאין בלא הרגשה, הרי כל הנשים כיום - אין טמאות מן התורה כלל, אלא מדרבנן. ולדעתו כל הראיות כיום דינם ככתמים בלבד. אלא שלמעשה כמובן אי אפשר להסיק שאשה הרואה דם וסתה כדרכה לא תהיה טמאה נדה, לכן המציא איזה שיעור חדש, שאם רואה כמות גדולה - כפי שנהוג ב'מחזור', הרי היא נדה, ובלא"ה זה רק כתם. והוא משער זאת בדם בערך בגודל של כף יד ...

ג. לאור האמור, שבעצם כל השאלות על דם נדות, הם בעצם לא שאלות על דינים דאורייתא, אלא על טומאה דרבנן, מובן יותר הקלות על ההדק לטהר כל מיני דמים ממש, שהרי בכל מקרה לא מדובר אלא בדרבנן. (הוא כמובן לא יצהיר בפירוש שהוא סובר שדם נדות הוא דרבנן, אבל מחשבתו ניכרת מתוך דבריו, ובספרו, ומדברי תלמידיו, שזוהי גישתו). וכל ספק שיש לצרף יש לסמוך עליו.

ד. לדעתו כל גזירה שגזרו חז"ל על 'כתמים' הוא רק לעשות סייג וגדר לטומאה דאורייתא ולא שבעצם חז"ל רצו לטמאות דם הכתם. ולכן צריך רק לשמור על הגדר שקבעו חז"ל. וכל ששומר על גדרי חז"ל, אף שיודע קרוב לוודאי (או אולי אף בוודאות) שיש לו דם וודאי מגופה - דם כתמים, אין לו למיחש כלל. הוא לומד זאת מדין כתם על דבר שאמק"ט אף שוודאי מגופה. וכן מהא דיעצו לנשים ללבוש צבעונים אף דיודעות דעלולות לראות דם.

ה. ואם נצרף השקפה זו לדעתו הקודמת, שכיום כל הדמים שרואות הנשים האם בלא הרגשה וכדין כתם. לא יפלא שהוא סובר שעל אשה לחפש רק לעמוד ב'קריטוריונים' שקבעה ההלכה לבדיקות וכו', ובכלל לא לוודאות שלא ראתה דם. / ולכן פוסק שבז' נקיים אם חושבת שכעת תראה דם, פשוט לא תבדוק עד שיעבור זמן מה (והדם יאבד...) ואז תבדוק / ולכן פוסק שאשה שיש לה בעיות בדמים, פשוט תלבש פעדים, שלדעתו הראיה על זה הוא ככתם על גבי דבר שאינו מקבל טומאה וטהור / ותשמעו איזה רעיון -- הלא הוא בעצמו מודה שרואה בשיעור גדול מכף יד הרי היא רואה כדרכה, ואז היא טמאה נדה ולא כתם... אז יש פטנט, פשוט שתחליף את ה'פעד' לעתים קרובות, ואז בכל פעם יהיה רק מעט דם...

זה פחות או יותר ה'יסוד' לרוב הקולות שלו. [כמובן שיש פסקים פרטיים נוספים בכל שאלה לגופה. אבל זוהי ההשקפה המנחה אותו בכל הלכ' נדה, ולכן כל הפסקים הם בהתאם].

ו. ונקודה נוספת שמעתי. שאילו היה מדובר ברב 'קל דעת', אשר קולותיו נובעות מזלזול בתורה ומצוות. הרי היה איזה גבול ושיעור לקולותיו כי בחוגים שלנו (לאפוקי רבני 'צהר' והמסתעף) אין זה ניחא להצטייר כקל דעת הרוצה להקל בכל. אבל מאחר שמדובר שרב ירא-שמים, בנש"ק 'עילית החרדיות', הרי הטעם לקולותיו הוא מחמת 'שליחות קדושה' שהוא מרגיש שהטילו עליו מלמעלה 'לטהר אשה לבעלה', והוא עושה זאת בלהט דקדושה וללא מעצורים, ואינו בוש מן המלעיגים והמערערים, שכן הם שליחי הסט"א לעצור אותו בעבודת הקודש שהטיל עליו הקב"ה לפי שורש נשמתו...

ז. נקודה נוספת. כל האמור התייחס לפסקים ה'משונים' שלו, שעליהם יצא הקצף... אבל אי אפשר להתעלם שמדובר ברב שיש לו המון המון נסיון של עשרות שנים בתחום. ויש הרבה שנהנים ממנו עצה ותושיה מהידע הפרקטי הרחב בתחום הזה. ולכן זה נשמע שלמעשה הוא זה 'בעל הנסיון' שיודע הכל, וכל המלעיזים לא הגיעו לקרסוליו, ומה להם להלין עליו ... כשיגיעו לדרגתו גם הם יחשבו כן...

ניתוח יפה ומחוור. שכוייעך.

מצטרף לברכת השכוייח. פשוט ניתוח מרתק' ומעולה הן ברמה הבנת פסקי ההלכה (בחפצא), והן ברמת הבנת נבכי האישיות שמאחורי הפסקים (בגברא).

למה שאדם יבדוק את עצמו במבחנים הללו?! עד שמישהו אומר לאדם שמשהו מוזר בראייה שלו אין סיבה שהוא יתחיל להסתכל על מבדקים שכאלו.

כיוון שאני מכיר עוורי צבעים, אני יכול לומר לך שהשאלה אם אדם עוור צבעים מתעוררת כבר בילדותו כך שהאפשרות שאדם נעשה אחד מחשובי המוצי"ם (וודאי עשה שימוש על כתמים) ואף פעם לא שם לב הוא או בני משפחתו לאי הבהירות שלו ביחס לצבעים זו אפשרות רחוקה. אחרי שיש שאלה העניין קל לבירור כפי שכתבתי.

אבי זללה"ה היה עוור צבעים (לא הבחין כראוי בין צהוב וירוק) ולכן לא השיב על שאלות של כתמים, זכורה לי פעם אחת שבאה לפניו שאלה שכנראה היתה דחופה ואחרי ששאל מישהו אחר אם אין בזה שום צד אדמומית (איני יודע איזה צבע היה שם בכלל) התיר.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ה' אוקטובר 29, 2015 2:54 pm

אוצר החכמה כתב:
למה שאדם יבדוק את עצמו במבחנים הללו?! עד שמישהו אומר לאדם שמשהו מוזר בראייה שלו אין סיבה שהוא יתחיל להסתכל על מבדקים שכאלו.

כיוון שאני מכיר עוורי צבעים, אני יכול לומר לך שהשאלה אם אדם עוור צבעים מתעוררת כבר בילדותו כך שהאפשרות שאדם נעשה אחד מחשובי המוצי"ם (וודאי עשה שימוש על כתמים) ואף פעם לא שם לב הוא או בני משפחתו לאי הבהירות שלו ביחס לצבעים זו אפשרות רחוקה. אחרי שיש שאלה העניין קל לבירור כפי שכתבתי.

אבי זללה"ה היה עוור צבעים (לא הבחין כראוי בין צהוב וירוק) ולכן לא השיב על שאלות של כתמים, זכורה לי פעם אחת שבאה לפניו שאלה שכנראה היתה דחופה ואחרי ששאל מישהו אחר אם אין בזה שום צד אדמומית (איני יודע איזה צבע היה שם בכלל) התיר.

מצד שני, עובדה היא שכל התופעה של עורון צבעים לא נתגלתה אלא לפני כמאתיים שנה, או עכ"פ לא תועדה בשום מקור כתוב. בפרט, משמעותי הדבר שהפוסקים לא הזכירו ענין זה בקשר למראות דם, טרפות וכו', הלא מדובר בתופעה שכיחה.

צעיר_התלמידים

ברזילי כתב:
אוצר החכמה כתב:
למה שאדם יבדוק את עצמו במבחנים הללו?! עד שמישהו אומר לאדם שמשהו מוזר בראייה שלו אין סיבה שהוא יתחיל להסתכל על מבדקים שכאלו.

כיוון שאני מכיר עוורי צבעים, אני יכול לומר לך שהשאלה אם אדם עוור צבעים מתעוררת כבר בילדותו כך שהאפשרות שאדם נעשה אחד מחשובי המוצי"ם (וודאי עשה שימוש על כתמים) ואף פעם לא שם לב הוא או בני משפחתו לאי הבהירות שלו ביחס לצבעים זו אפשרות רחוקה. אחרי שיש שאלה העניין קל לבירור כפי שכתבתי.

אבי זללה"ה היה עוור צבעים (לא הבחין כראוי בין צהוב וירוק) ולכן לא השיב על שאלות של כתמים, זכורה לי פעם אחת שבאה לפניו שאלה שכנראה היתה דחופה ואחרי ששאל מישהו אחר אם אין בזה שום צד אדמומית (איני יודע איזה צבע היה שם בכלל) התיר.
מצד שני, עובדה היא שכל התופעה של עורון צבעים לא נתגלתה אלא לפני כמאתיים שנה, או עכ"פ לא תועדה בשום מקור כתוב. בפרט, משמעותי הדבר שהפוסקים לא הזכירו ענין זה בקשר למראות דם, טרפות וכו', הלא מדובר בתופעה שכיחה.

מצד שלישי אולי לפני שהיה שימוש רווח במשקפיים היו הרבה שלא ראו טוב, ולא ייחסו לזה שם מיוחד של עיוורון צבעים.

עדיאל ברויאר

אוצר החכמה כתב:
למה שאדם יבדוק את עצמו במבחנים הללו?! עד שמישהו אומר לאדם שמשהו מוזר בראייה שלו אין סיבה שהוא יתחיל להסתכל על מבדקים שכאלו.

כיוון שאני מכיר עוורי צבעים, אני יכול לומר לך שהשאלה אם אדם עוור צבעים מתעוררת כבר בילדותו כך שהאפשרות שאדם נעשה אחד מחשובי המוצי"ם (וודאי עשה שימוש על כתמים) ואף פעם לא שם לב הוא או בני משפחתו לאי הבהירות שלו ביחס לצבעים זו אפשרות רחוקה. אחרי שיש שאלה העניין קל לבירור כפי שכתבתי.

אבי זללה"ה היה עוור צבעים (לא הבחין כראוי בין צהוב וירוק) ולכן לא השיב על שאלות של כתמים, זכורה לי פעם אחת שבאה לפניו שאלה שכנראה היתה דחופה ואחרי ששאל מישהו אחר אם אין בזה שום צד אדמומית (איני יודע איזה צבע היה שם בכלל) התיר.

בתור אדם שכזה, אני יכול להעיד שעד הבדיקות של צו ראשון, שם בדקו את זה ואמרו לי (תוך פחות מעשר שניות) שאני עיוור צבעים, לא ידעתי שאני כזה. אמנם, מאידך, זה לא הפתיע אותי, כי כמה פעמים (לא הרבה) העירו לי לפני כן שאני לא מדייק, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.

אם כך יתכן שאני באמת לא מעריך נכונה את יכולת הטעות בעניין.
מצד שני אני משער שלא עשית שימוש על כתמים לפני צו ראשון.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' אוקטובר 29, 2015 6:26 pm

עדיאל ברויאר כתב:בתור אדם שכזה, אני יכול להעיד שעד הבדיקות של צו ראשון, שם בדקו את זה ואמרו לי (תוך פחות מעשר שניות) שאני עיוור צבעים, לא ידעתי שאני כזה. אמנם, מאידך, זה לא הפתיע אותי, כי כמה פעמים (לא הרבה) העירו לי לפני כן שאני לא מדייק, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.

לי לא עשו בדיקות רפואית בצו הראשון אז אולי אני עיוור צבעים, כי כל הזמן מציקים לי שאני לא אומר צבעים נכון.... תמיד חשבתי שזה באג בראש...

אם התכוונת ברצינות אתה יכול לבדוק כאן.
http://www.prokerala.com/health/eye-care/eye-test/color-blindness-test.php#

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' אוקטובר 29, 2015 6:42 pm

תשמע כנראה אני לא עיוור צבעים, אבל ברור שאני לא יודע אנגלית, כך שאני לא בדיוק יודע מה עשיתי שם...
בוצע שם איזה מבדק אבל לא בכל השלבים הוצגה בכלל טומאה.

אתה אמור לזהות מספרים. אנשים שאינם עורי צבעים מזהים מספרים מסויימים ואומרים על אחרים שאין שם מספר. עוורי צבעים אינם מזהים חלק מהמספרים, ולעומת זאת רואים מספר במקום שאחרים אינם רואים אותו.
אני מכיר את המבדק הזה מודפס ואני יודע שהוא עובד נכון. אני משער שזה אותו מבדק.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר