פשרן של מליצות על דעת אומרן

[מה שנכון נכון]

אולי ע"ש ואץ ברגלים. איצצא - דוחק (ב"מ מ, א ועוד). וע"כ קראו בעירובין ק, ב פסוק זה על הכופה אשתו או הבועל ושונה, שדוחקה ומטריחה.

[גל של אגוזים]

מענין לענין - צורם לי תמיד לשמוע בהספדים [בדר"כ אצל אסון או בימי הקורונה] לשמוע ההוא ספדנא מסיים בתפלה 'עליה השלם כל הקרבנות כולם'. איני יודע אם זה מליצה או פשוט טעות שחושבין דקאי אתמיד של בין הערביים, ולי זה צורם כי זה נשמע כקללה ולא ברכה. כדאי לבדוק אם נמצא 'מליצה' זה בהספדים קדומים.

[לבי במערב]

כדאי לבדוק אם נמצא 'מליצה' זה בהספדים קדומים.

כך חתם הגר"מ זעמבא הי"ד את הספדו על הגרי"מ שפירא זצללה"ה.

[יהודה בן יעקב]

בהרבה מספרי הספרדים נהוגה המליצה:

תשובה ראיתי את השאלה והיא ארוכה מאר"ש (משנה למלך הלכות מלוה ולוה פרק כא הלכה א)

המליצה ע"פ הפסוק [איוב יא, ט] 'ארוכה מארץ מדה'. אך מה המשמעות בשינוי התיבה 'מאר"ש'?

[מה שנכון נכון]

ל' דיבור (ארשת שפתיו), כלומר דיבור רב.

כיו"ב אר"ש טובה; אר"ש זבת חו"ד; אר"ש ברזל ועוד.

[יהודה בן יעקב]

יישר כח

[וונדרבר]

מענין לענין - צורם לי תמיד לשמוע בהספדים [בדר"כ אצל אסון או בימי הקורונה] לשמוע ההוא ספדנא מסיים בתפלה 'עליה השלם כל הקרבנות כולם'. איני יודע אם זה מליצה או פשוט טעות שחושבין דקאי אתמיד של בין הערביים, ולי זה צורם כי זה נשמע כקללה ולא ברכה. כדאי לבדוק אם נמצא 'מליצה' זה בהספדים קדומים.

מענין לענין, הגר"מ שפירא זצ"ל מלובלין, בסיום מס' זבחים במחזור הראשון של הדף היומי, בכנסיה הגדולה השניה, אחרי מאורעות תרפ"ט, אמר: "אנו מסיימים היום מסכת זבחים, די לנו בזבחים ... ונזכה לזבחי רצון בבית מקדשנו שיבנה במהרה ימינו אמן".
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=65&book=171130

[גל של אגוזים]

כדאי לבדוק אם נמצא 'מליצה' זה בהספדים קדומים.

כך חתם הגר"מ זעמבא הי"ד את הספדו על הגרי"מ שפירא זצללה"ה.

אפשר לצרף?

[וונדרבר]

מענין לענין - צורם לי תמיד לשמוע בהספדים [בדר"כ אצל אסון או בימי הקורונה] לשמוע ההוא ספדנא מסיים בתפלה 'עליה השלם כל הקרבנות כולם'. איני יודע אם זה מליצה או פשוט טעות שחושבין דקאי אתמיד של בין הערביים, ולי זה צורם כי זה נשמע כקללה ולא ברכה. כדאי לבדוק אם נמצא 'מליצה' זה בהספדים קדומים.

אתה צודק שלפי הפשט האמיתי, דרשת חז"ל 'עליה השלם כל הקרבנות כולם' לא קאי אתמיד של בין הערבים ואין פירוש "השלם" שזה יהיה הקרבן האחרון, אלא קאי אתמיד של שחר, ופירוש המילה "השלם" הוא להיפך שצריך להקריב את כל הקרבנות עכשיו, [ולא לחכות עד אחרי תמיד של בין הערבים], עיין פסחים נ"ח ע"א (וברש"י שם ד"ה עליה חלבי השלמים) וברש"י על התורה פ' צו (ויקרא ו' ה').
אבל בדרשות ובהספדים אומרים את זה במליצה, ומליצות אינם כפופות לפשט האמיתי.
לדוגמה, "כחא דהיתרא עדיף", כוונת המליצה היא הפוכה מהפשט האמיתי, כי לפי הפשט האמיתי מי שמסופק צריך ללכת לחומרא, שספק דאורייתא לחומרא, ולכן אם יש תנא שמתיר זה חידוש גדול מאוד וצריכים להשמיע אותו, משא"כ במליצה של "כחא דהיתרא עדיף" שמשמע שצריך תמיד לנסות להקל.
ראה viewtopic.php?f=17&t=19837&p=193119&hilit=#p193119

[איש_ספר]

ז"ל הר"ב אשכנזי בתשובותיו סי' כא, בענין גט שנכתב בו גט פטורין, בלא יו"ד ראשונה (פיטורין)

עוד ראיתי בקונט' החכם המכשיר: נראה דכיון ד"גט פיטורין" אינו מעיקר הגט, אף אם יהיה בו משמע שתי עניינות ויהיה לשון חוב, אין בכך כלום וכו' ואחד מן החכמים הביא ראיה לזה ממאי דקאמר כתב גט ואחר שגמר כתב שאלו בשלום פלוני וכו' וכו' ע"כ ראייתו שפתים ישק דברי פי חכם חן ע"כ דברי החכם המכשיר נר"ו.
ומה מאד יפלא בעיני הפלא ופלא אשר שכל טוב יתן חן ויקלס ראיה כזאת הראויה לקלסה באמת אבל קטיר קא חזינא הכא ושפת אמת תכון לעד הגם כי רבים שתו עליו ויוצק זהב לתוך פה אשר הוצק חן משפתותיו ויציק עפר למוצק לגנות תושבחות מצוקי ארץ כי מה ענין הא דשאלת שלום לנדון דידן

אותה ראיה שהחכם האלמוני הביא מהחכם הפלמוני, וקילסה וסיים עליה דפח"ח, הרב"א מתנגד לה, ומסיים עליה: ראוי לקלסה באמת.
לכאורה כוונתו למשמעות הכפולה של לשון קילוס, החכם מקלס ורב"א מקלס...

אגב, אחד מן החכמים הוא כנראה מהריק"ש. עי' תשובותיו סי' כ.

גם סוף דברי הרב"א אינם ברורים לי כל הצורך....

[איש_ספר]

הריק"ש (אהלי יעקב סי' לג) בתוך השגותיו החריפות (ביותר!) כנגד הר"ש גאביזון כותב עליו באיזה מקום (אחרי שהרש"ג כתב על הרדב"ז שכתב מה שכתב מאהבת הניצוח)

מוטב לו שנהפכה שליתו על פניו ולא דבר סרה על ה' רביה דרביה להחזיקו ח"ו ככופר, שמפני אהבת הניצוח העלים עיניו והלואי כ"ת העלימה וכו', ולדונו לזכות צ"ל דשותא דאינשי לא גמיר.

מה הפשט המשפט המודגש?

(אגב, למדנו מכאן לכאורה שהרש"ג היה תלמיד תלמיד הרדב"ז, לא נראה לי שיש יותר מידי פרטים על חכם זה (האוצר לא זמין לי עכשיו וישל"ע במבוא של שוחטמן לשו"ת ר"מ גאביזון)

[מה שנכון נכון]

כתוב שם: כת' העלימה. היינו 'כתב'.
כנראה הוא עוקץ אותו על טעות בדקדוק, דעל 'אהבת הנצוח' יש לנקוט לשון נקבה 'העלימה עיניו', ולא כמ"ש הרש"ג בלשון זכר "אהבת הנצוח העלים עיניו". וע"ז כתב הריק"ש לדונו לזכות שאינו בקי בשפת בנ"א.

[איש_ספר]

נפלא!

הלימוד זכות ("וע"ז"...) הוא נחמד, אבל תציץ שם בשאר הלשונות ותבין...

[מה שנכון נכון]

הלימוד זכות ("וע"ז"...) הוא נחמד, אבל תציץ שם בשאר הלשונות ותבין...

הלימוד זכות הוא כמובן אירוני, ולמעשה הוא עקיצה נוספת...
כוונתי שגם במשמעות זו אי"ז מתאים ועולה יפה על הטענה העיקרית שהרש"ג כתב בלשון חוצפה, ומתייחס רק ל'והלואי וכו''.

[מה שנכון נכון]

ומה מאד יפלא בעיני הפלא ופלא אשר שכל טוב יתן חן ויקלס ראיה כזאת הראויה לקלסה באמת
אותה ראיה שהחכם האלמוני הביא מהחכם הפלמוני, וקילסה וסיים עליה דפח"ח, הרב"א מתנגד לה, ומסיים עליה: ראוי לקלסה באמת.
לכאורה כוונתו למשמעות הכפולה של לשון קילוס, החכם מקלס ורב"א מקלס...

ניקוד המלה לקלסה הוא כביחזקאל כב, ד. (והיא שם עצם ולא פועל).

[איש_ספר]

ומה מאד יפלא בעיני הפלא ופלא אשר שכל טוב יתן חן ויקלס ראיה כזאת הראויה לקלסה באמת
אותה ראיה שהחכם האלמוני הביא מהחכם הפלמוני, וקילסה וסיים עליה דפח"ח, הרב"א מתנגד לה, ומסיים עליה: ראוי לקלסה באמת.
לכאורה כוונתו למשמעות הכפולה של לשון קילוס, החכם מקלס ורב"א מקלס...

ניקוד המלה לקלסה הוא כביחזקאל כב, ד. (והיא שם עצם ולא פועל).

יפה!
אגב, בנתיים עיינתי באוצר וראיתי במבואו של שוחטמן המציין לשו"ת הר"ח כפוסי סי' לד, שם מזכיר הרח"כ את הרש"ג וקורא לו זקן ויושב בישיבה וכ"ז בשנת שנ"ו, ושבשנת שס"ח כבר לא היה בין החיים. וקצת נראה מזה שהיה בגילו או אף קשיש מהריק"ש, ובעוד שהריק"ש תלמיד רדב"ז הוא תלמיד תלמידו, (כמובן לא קושיא גדולה...) ואולי רביה דרביה יש משמעות אחרת.

[איש_ספר]

מהריק"ש מזכיר את החכם הקראי בן דורו של רס"ג קרקסאני: קרק שאני. כך בדפוס וכך בכתב יד (כת"י שונה ממה שעמד לפני המדפיסים). האם יתכן שמדובר כאן בכינוי גנאי שפשרו בלשון ערב? או שמא זו ט"ס בלבד. (כמובן שאיני שואל על חילוף ס/ש).

[מענה איש]

מהריק"ש מזכיר את החכם הקראי בן דורו של רס"ג קרקסאני: קרק שאני. כך בדפוס וכך בכתב יד (כת"י שונה ממה שעמד לפני המדפיסים). האם יתכן שמדובר כאן בכינוי גנאי שפשרו בלשון ערב? או שמא זו ט"ס בלבד. (כמובן שאיני שואל על חילוף ס/ש).

ספר מצוות זמניות הלכות יום הכפורים
ואסור לו לאדם ללכת בביתו במיני מנעל הנקראים בלשון ערבי קרק או קבאקב.
ו'שאני' על היותו משונה (קראי)

[מה שנכון נכון]

שמחה אסף הבין שזו ט"ס. באהלי יעקב עמ' 198.

[איש_ספר]

מהריק"ש מזכיר את החכם הקראי בן דורו של רס"ג קרקסאני: קרק שאני. כך בדפוס וכך בכתב יד (כת"י שונה ממה שעמד לפני המדפיסים). האם יתכן שמדובר כאן בכינוי גנאי שפשרו בלשון ערב? או שמא זו ט"ס בלבד. (כמובן שאיני שואל על חילוף ס/ש).

ספר מצוות זמניות הלכות יום הכפורים
ואסור לו לאדם ללכת בביתו במיני מנעל הנקראים בלשון ערבי קרק או קבאקב.

נפלא!

---
כידוע שהנעל נחשבת בתרבות ערב כמשהו נחות ובזוי מאד. הזכרתני דבר נחמד שקראתי בשו"ת מהריט"ץ

שו"ת מהריט"ץ (ישנות) סימן לט

ילמדנו רבינו חכם אחד ואשה נפל ביניהם דין ודברים ומתוך הדברים פצתה האשה את פיה ואמרה המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך ונודע בשערים משפחת החכם היותה מיוחסת משפחת רם מהם חכמים ואנשי מעשה ובעלי הוראה ומהם בעלי כיסין מטילי מלאי לכיסן של ת"ח ואבי האשה נודע אשר הוא אדם כשר הולך בתום לא רב יתקרי ולא חכים יתקרי כי אם מלמד תנוק' והחכ' כששמ' דברי האש' העזה פני' ותאמר לו בדברים הללו נדה אותה יורנו מורנו אם הנדוי כדין או שלא כדין לפי שא' מקרובי האשה הורה אותה שהנדוי היה שלא כדין ולמה לא אמרה האשה אדרבא שהיה הנדוי חל על החכם יורנו מורה צדק ושכומ"ה.

תשובה נראה דהאשה הזאת בת נדוי היא מכמה טעמים חדא לפי שבזתה תלמידי חכמים כאשר בא בשאלה שבמשפחת ההיא נודעו בה חכמים ואנשי מעשה וידוע מה שכתב הרמב"ם ז"ל וכו'

ומה שבא בדברי השאלה שאבי האשה לא חכים יתקרי ולא רב כל הדברים הללו הם שפת יתר דאפי' יהיה אביה גדול מכל בני קדם לא תהיה תפארת האיש הגדול ההוא בעבור נעלים מי לנו גדול ממשה רבן של כל הנביאים נאמר לו של נעלך מעל רגלך וגו' א"כ אין ספק שהאשה היא בת נדוי
הרי תרי טעמי דהאשה הכושית ההיא בנדוי.

[צופה_ומביט]

מהריק"ש מזכיר את החכם הקראי בן דורו של רס"ג קרקסאני: קרק שאני. כך בדפוס וכך בכתב יד (כת"י שונה ממה שעמד לפני המדפיסים). האם יתכן שמדובר כאן בכינוי גנאי שפשרו בלשון ערב? או שמא זו ט"ס בלבד. (כמובן שאיני שואל על חילוף ס/ש).

ספר מצוות זמניות הלכות יום הכפורים
ואסור לו לאדם ללכת בביתו במיני מנעל הנקראים בלשון ערבי קרק או קבאקב.
ו'שאני' על היותו משונה (קראי)

אי משום הא - הרי "סאני" גם הוא "מנעל" בלשון הגמרא. ערקתא דמסאנא. כי סיים מסאניה וכיו"ב.


נ.ב.
צריך למסור ל"קרוקס" שיש מי שקידם אותם בלקרוא כך לקבקבים...

[מעט דבש]

ובתרגום אונקלוס 'של נעליך' (שמות ג, ה) - 'שרי סינך'.

[צופה_ומביט]

ובתרגום אונקלוס 'של נעליך' (שמות ג, ה) - 'שרי סינך'.

א"כ אולי ביטוי הענוה "סינא טינא" פירושו "מנעל מלא טיט/בוץ". היינו לא רק עצם המנעל שהוא לשון שפלות, אלא עוד כזה שהלך בבוץ והתלכלך בו.

[מעט דבש]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p ... 9ba#p61020

[וונדרבר]

א"כ אולי ביטוי הענוה "סינא טינא" פירושו "מנעל מלא טיט/בוץ". היינו לא רק עצם המנעל שהוא לשון שפלות, אלא עוד כזה שהלך בבוץ והתלכלך בו.

"סין וטין" הוא תרגום של "רפש וטיט", ראה בפסוק (ישעי' נ"ז כ') ויגרשו מימיו רפש וטיט.

[צופה_ומביט]

א"כ אולי ביטוי הענוה "סינא טינא" פירושו "מנעל מלא טיט/בוץ". היינו לא רק עצם המנעל שהוא לשון שפלות, אלא עוד כזה שהלך בבוץ והתלכלך בו.

"סין וטין" הוא תרגום של "רפש וטיט", ראה בפסוק (ישעי' נ"ז כ') ויגרשו מימיו רפש וטיט.

אני יודע, הצעתי עוד פירוש לפי הנ"ל.

[חד ברנש]

האם האיחול יצ"ו הוא ספרדי במובהק ולא היה מוכר אצל האשכנזים בתקופה שלפני ארבע מאות או חמש מאות שנה?

[באמונתו]

לפי הבדיקות שלי, יצ"ו הגיע לאשכנז עוד יותר מחמש מאות שנה אחורה, ולפני כן היה הביטוי: י"ץ = ישמרהו צורו או יחייהו צורו.

[חד ברנש]

אודה לך מאוד אם תרשום לי כמה דוגמאות (אפשר באימייל או באישי). יישר כוח!

[בברכה המשולשת]

בויכוח מים חיים של רבינו חיים ב"ר בצלאל אחי מרנא המהר"ל, יש יצ"ו

[באמונתו]

אודה לך מאוד אם תרשום לי כמה דוגמאות (אפשר באימייל או באישי). יישר כוח!

ארשום מספר דוגמאות;

י"ץ (יש ספרים - י"צ): ישנו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג - דפוס פראג סימן לד:

להאריך בשבחך אין פנאי, ואבא היום בקצרה אל שער המלך מורי קרובי ה"ר מנחם י"ץ...

מושב זקנים דברים (פרשת כי תצא) פרק כב פסוק יב:

גדילים תעשה לך. וסמיך ליה לא תלבש וכו'. ומקשי' לחייב נשים בציצית מטעם כל שישנו בלבישת שעטנז וכו'. ותי' ה"ר אביגדור י"ץ משום דכתיב במצות ציצית וזכרתם את כל מצותי מי שישנו בכל מצותי וגומר...

מדובר מסתמא בחיי ה"ר אביגדור.

תרומת הדשן מלא: יצ"ו, ולפניו, במהרי"ל כבר מצוי הוא.
אמנם, מצאתי כבר בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג יצ"ו פעם אחת, ראה המצורף.

אגב, בשו"ת הרא"ש מצוי יצ"ו רבות (אף י"ץ פעם אחת), אפשר בהשפעת ארץ ספרד, מקום מושבו.

[צופה_ומביט]

לגבי ה"ר אביגדור אולי זה ט"ס מכ"ץ, כהן צדק?

[באמונתו]

לגבי ה"ר אביגדור אולי זה ט"ס מכ"ץ, כהן צדק?

צדק - צודק!

[יוסף אומץ1]

מרן החיד"א כותב במקום מסויים "בנו יאי וגואלתיה יאי" (ההקשר לא משנה כלל),
אשמח לעזרה, מה כוונתו?

[מה שנכון נכון]

הוא יאי וגולתיה יאי. ע"פ ב"ב קיא, א.
יש לשאלות כאלו אשכול מיוחד.

[יוסף אומץ1]

כעת מצאתי בספר החיד"א שהביא על זה,
וזה "גולתיה" לא "גואלתיה"

[יוסף אומץ1]

בעקבות הרב 'שלח' שפתח לאחרונה אשכולות מעניינים ומגוונים, נזכרתי באוסף שהיה לי ממליצות שונות שכתבו חכמי הדורות, ואיננו אתי, וכדי לחדש את אסמי אנא היו בעזרי ועזרוני ללקט נפזרים כמלקט שבלים.
ידוע מהאוה"ח הקדוש שספרו מלא עם מליצות, אם אינני טועה הרי שבספרי אחינו הספרדים הדבר יותר מצוי, וכידוע שהגאון רבי חיד"א ז"ל היה מרבה לכתוב כך. [ובדורנו: הרב עובדיה יוסף ז"ל גם נהג כך].
------------
ראיתי פעם כמענה לכמה שאלות השיב החכם כדלהלן:
וזה יצא ראשונה......, ואשר על ידו השנ"י..., ואל השלישי ל"ו בא...., ואל ארבעה לו אשיבנו........, וחמישיתיו יוסיף עליו....., ועתה ארדוף אציג, כשרצו לומר שבאמצע חיפושו מצא, כתב כך: ובמשים חפשי. וזאת תורת העולה.

את קסת״י נתתי. קסתי [קסת הדיו] במקום קשתי.
וכאן הב״ן שואל - רוצה להבין,
אלף עולות יעלה שלומ״ו. שלומ״ו-שלמה. דברי ברכה.
ימות החור״ף - ימי חורפי, פי׳ ימי נעורי. (מההקדמה לברכ״י) ומקורו באיוב
ותצא דינ"א - פסק הדין. דינא [-דין], במקום דינה בת יעקב.
קצ״ר אמיץ, בא להודיע על מעלת הקיצור (מצוי בפיתחה לרוב ספריו של החיד״א ב7 כוכבי הלכת), קצ״ר במקום קשר.
וקנ״ה לך חבר. מלשון המשנה באבות, במקום קנה [לשון קנייה], כאן הכוונה אינה כפשוטו אלה, וקנ״ה - קנה הדיו,
הלוא היא הנוצה - ״לך חבר״, חבור עמה והט אל מלאכת הכתיבה.
פריו יתן בעט"ו. מליצה עה"פ פריו יתן בעתו [-זמנו], כאן הכוונה ש"פריו" [הצלחתו] יתן בעטו [-בעט שלו].
ר"ב הונא/חסד"א/שלמי"א/ברכי"א - הרבה הון חסד שלו' ברכה
ותבט עיני - רואה הייתי.
ותורף דבריו - תמצית דבריו.
והבאתי את השלישית - קושיא שלישית על דבריו, ע"פ זכריה יג, ט.
ועל ארבעה לו אשיבנו - קושיא רביעית על דבריו, ע"פ עמוס א, ג ועוד.
והיית"ה העלמ"ה - ביטוי שמשמעותו שהחכם בתשובתו התעלם מענין מסוים, כמו 'וחיפשתי בדבריו האם יתיר גם בזה והיית"ה העלמ"ה..."
הד"ר הו"א לכ"ל חסידי"ו - כשחכם חוזר בו 'הדר הוא לו'. [הדר- הדר ביה - חזר בו].
וָאֶשְׁמְעָ֥ה אֶֽחָד־קָד֖וֹשׁ מְדַבֵּ֑ר - מצוי בספרי השו"ת כשרוצה לצטט תשובה של חכם מפורסם כו'.

ואנכי תולעת. ע"פ תהי' (כב ז) ואנכי תולעת ולא איש. כיוון שהמחבר מזכיר א"ע, מוסיף בענווה זאת..
כמה הצע"ר עלה. ע"פ בראשית (יט טו) "וכמו השחר עלה" והיא ל"ו נדפסה
ואנן מה נענ"ה. במילה נענה יש גרשיים המצביעות על המליצה, כיוון שכאן הכוונה לא כפשוטה -מה יש לנו לענות, אלא, כמה מעונים היינו (מעגל טוב בהוצאת הרב רביב)
אר"ש נתנה. מליצה מאוד מפורסמת. ראו בקישור המצורף הסבר.
אנשים של צורה. פי' אנשים חכמים, לשון התלמוד מו"ק ט:
ויצאתי בכי טוב. פי' בהצלחה, ע"פ פסחים ב.
הולך וצוע"ר. מליצה מלשון הפסוק ביונה (א יא) "והים הולך וסוער" וכאן הכוונה שהיה בצער. (מעגל טוב בהוצאת הרב רביב).
וכאשר דימיתי [כן ראיתי/מצאתי]. ע"פ במדבר (לג נו).
וזאת למודעי/למען דעת. סיפא ע"פ יהושוע (ד כד).
...כענן בוקר. פירוש, ... אינו אמיתי, ע"פ הושע ו ד. לדוג', חסדכם כענן בוקר.. וכיוון שענן בוקר הינו ערפל הנמוג עם הזריחה ממילא הכוונה לחסד שאינו אמיתי.
ויאמר המן/כאשר נפג"ר (במקום נפטר), נהוג לומר זאת על אדם רשע.
מכל הבהמה אשר על הארץ. המבין יבין ודו"ק בס"ת. [היו לי עוד כמה נפלאות.. אך שכחתים.. אם יש לכם אשמח שישלחו לי בפרטי]
ויהי בבוקר. נהוג לומר זאת על דבר פלא, ע"פ בראשית "ויהי בבוקר והנה היא לאה".
עייף ויגע ורפה ידיים, מליצה מגאונותו ובקיאותו המבהילה של מרן החידד"א, חיבור של שני פסו' "ואתה עייף ויגע" (דברים כה יח) ו"יגע ורפה ידים" (שמואל ב, יז ב)
נפלאה אהבתו לי מאוד. לידיד קרוב, ע"פ שמואל (ב, א כו).
יצא לחפש"י, פי' יצא לחפש.. מלשה"כ בשמות כא ב יצא לחפשי חינם
וישב עליהם את הונ"ם, מליצה נפלאה של מרן הרחיד"א במעגל טוב מלשה"כ בתהי' (צד כג) "וישב עליהם את אונם" וכאן הכוונה שהקב"ה יחזיר להם את הונם שאבד (שם)
לא ידענא מאן נינהו. לא ידענו מי זה (מליצה שהכיר לי הרב @פדהצור השרף)
והנה עוד אחת נפלאה ויקרה מפז שלו ומעפר דל - בדרבה מיניה קים. אני עייף מכדי להסביר ופשוט..
ושמח"ו כל השומעים. מליצה נפלאה של ג"ע מרן הרחיד"א מלשון הפסוק "וסמכו כל השומעים" (ויקרא כד יד).
איש אלקים קדוש. על צדיק.
עיניכם תחזינה משרים. ברכה.
מצאתי את שאהבה נפשי... מצוי מאוד בשותי"ם.
ועיני נשאתי ל.. מצוי בשותי"ם ראיתי בשו"ת מרכבות ארגמן. נראה שזה חילוף מילים בלשון מהסליחות אֵלֶיךָ ה' נָשָׂאתִי עֵינַי.-ועיני נשאתי ל..
והט אוזן. ראיתי בשו"ת מרכ"א.
ואחר התשובה, מצוי בשותים, אולי הכותב מתכוון שהדבר רומז לתרי אנפין, אחר התשובה - בשו"ת, ואחר תשובתו שלו [ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו]. (שם)
סוף דבר הכל נשמע. מלשה"כ בקהלת יב יג
ובאפוקי שבתא. פי', ובצאת שבת
טרם צאתי את העיר. מצוי בשותי"ם ראיתיו בשו"ת מרכ"א.
ובבואי היום אל העיו"ן במקום "אל העין", ע"פ בראשית. נהוג לכתוב זאת בשותי"ם.
עד כאן רוב ככל המליצות היו מעט מזעיר מהים הגדול של הרחיד"א [רובן לקחתי ממעגל טוב אך לא רק וכדי לא להאריך לא ציינתי בכל או"א מניין לוקחה]
אשמח להכיר ולשמוע על עוד חכמים שנהגו להשתמש במליצות בספריהם בנוסף לרב חיד"א
וכבר ידוע שמליצותיו של מרן החיד"א נכתבו בכוונות וייחודים ממש.
גם בהסכמות לספרי קודש ולסידורים לא חסר מליצות, והנה מעט מזעיר:
ליקט כעמיר גורנה. ע"פ ברכות י.
אתא לקמן נטע נאמן. "אתא לקמן" ע"פ נזיר לד ועוד. "נטע נאמן" ע"פ מעשה ידי אומן נטע נאמן (ישעיהו לג ו).
דבר דבור על אופניו. מלשון הפסוק דָּבָר דָּבֻר עַל-אָפְנָיו (משלי כה יא).
תפוחי זהב במשכיות כסף. ע"פ משלי (כה יא).
הן הראני. ע"פ הן הראנו (דברים ה כ)

[פרנצויז]

מרן החיד"א בס' ראש דוד ריש פרשת תרומה (עמ' רמ"ו במהדורה הנפוצה, שורה לפני אחרונה) כותב, בתוך החרוזים:
"כי שם בלל ראש וחלל והוא מחולל העצמות והאלל פרט וכלל ...".
מה מקור המליצה "ראש וחלל"?

ראש דוד ריש פרשת תרומה.pdf

(530.49 KiB) הורד 45 פעמים

ראש דוד פרשת תרומה.jpg (20.56 KiB) נצפה 1195 פעמים

[איש_ספר]

מדנא די?

מה המשמעות של זה?

לי מדנא די.jpg (7.67 MiB) נצפה 721 פעמים

[איש_ספר]

לאיזה מהם ידבר פרוכם
?
להשים עיר
?

להשים.jpg (6.94 MiB) נצפה 721 פעמים