פורום אוצר החכמה

ושא_נס כתב:ואני מצאתי רשב"י שנהפך לר' שמעון בן יוסי. דומני לא היה ולא נברא תנא כזה, והפשוט הוא ר' שמעון בן יוחאי.

וכן הפך לר' שמעון בן יהושע (העיר על כך רח"י כהנא, כוכבי אור, דף כג ע"ד).
לאידך יש ר' ינאי בן ר' שמעון בר' ינאי (תנחומא יתרו ג לגירסת דפוס קושטא), שהפך בדפוסים המאוחרים לר' ינאי ברשב"י, ובימינו בכמה דפוסים חדשים: ר' ינאי בשם ר' שמעון בן יוחאי...

אגב, בענין תנא ששמו ר' שמעון בן יוסי, באמת היה ר"ש בן יוסי בן לקוניא. אבל אני מבין שבדקת במקורות ומצאת שהכוונה במקום ההוא לר"ש בן יוחאי. ופשוט.

קאצ'קלה כתב:וכן הפך לר' שמעון בן יהושע (העיר על כך רח"י כהנא, כוכבי אור, דף כג ע"ד)

הוא הביא את המדרש תנחומא פר' בשלח כ'. מכאן היה ר"ש בן יהושע אומר לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה, וכ"ה כבר בדפוס אמשטרדם תצ"ג, ואכן ברוב דפו"י כתוב רשב"י בר"ת, ובדפוס קושטא כתוב רבי שמעון בן יוחאי. וקושטא קאי.

וטעות זה נשנה בעוד מקום, בילקוט שמעוני קהלת (תתקס"ז) בדפוסים חדשים גם ישנים איתא
מעות לא יוכל לתקון אמר רבי שמעון בן יהושע אין קורין מעות אלא למי שהיה מתוקן מתחילתו ונתעות ואיזה זה ת"ח שפרש מן התורה
וגם זה טעות דמקור הילקוט הוא משנה בחגיגה (ט.) ושם מפורש ר"ש בן יוחאי, וביל"ש דפו"ר כתוב רשב"י.
ולא מצינו בשום מקום תנא בשם ר"ש בן יהושע.

מצו''ב

תולדות פרץ

בילקוט שמעוני פרשת ואתחנן: אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה תשעה באב בחלום – סימן יפה לו. מאי טעמא, אילימא משום טי"ת, אימא 'טבעו בארץ שעריה'. אלא וכו'. כ"ה בדפוס הראשון (שאלוניקי רפ"ו). והוא פענוח פנטסטי של המאמר בסוף הפרה 'הרואה ט"ב בחלום', דהיינו האותיות טי"ת בי"ת.

הכל בכתב כתב:

איש_ספר כתב:

DBS.jpg

הפלא ופלא!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שום פלא! זו דוגמה לתוצאות האומללות הנגרמות משימוש ב'חיפוש והחלפה' בחוסר זהירות מספקת.
שים לב, כי מדובר בהקדמה למסכת כתובות.

א נ
פוענח: אין נוחלין. הפענוח הנכון: איזהו נשך.
בסדר הדורות, הוצאת ספרי אור החיים, בני-ברק תשס"ג, חלק א, שנת ד'תתק"ל, עמ' שמז:

בדפוסים הראשונים נדפס: פרק א"נ. וכונתו לפרק איזהו נשך (מרדכי ב"מ רמז תלה). במהדורה זו בדו מלבם פרק חדש, וַיִקָרא שמו 'פרק אין נוחלין', וכדי להקל על הלומדים ציינו את מקום מנוחתו כבוד בבא בתרא פרק ח'. הפכו את פרק יש נוחלין לאין נוחלין. וישימו יש לאין!
והרי זו טעות אחת ממאה ומעלה שיש במהדורה זו.

במהרש"א הנדפס במסכת ראש השנה דפוס ווילנא תקצ"ח דומני דף יח בדפי המסכת דף ג בדפי הספר, שכתוב בו: "פי' בעבודת כוכבים ומזלות". ובגליון נכתב בכ"י כי צ"ל "פי' בע"א", היינו בענין אחר, והמדפיס חשב כי ר"ת "בע"א" הוא "בעבודת אלילים" ושינה ל"בעבודת כוכבים ומזלות".

איני יודע אם זה המקום אבל יצא לי כמה פעמים לראות שמישהו כותב שהוא עובד על משהו שכבר הוזכר ואז הוא כותב ע"ז בראשי תיבות.
בעיני צועק השיבוש היכול להגרם מקריאת משפט: "אני עובד ע"ז".

כדכד כתב:איני יודע אם זה המקום אבל יצא לי כמה פעמים לראות שמישהו כותב שהוא עובד על משהו שכבר הוזכר ואז הוא כותב ע"ז בראשי תיבות.
בעיני צועק השיבוש היכול להגרם מקריאת משפט: "אני עובד ע"ז".

הרי זו שאלה של מראית עין.
מובן שפעמים רבות נפתחו ראשי תיבות ע"ז שלא כהוגן, ונשתנו מ'על זה' ל'עבודה זרה', וכן להיפך.
אי אפשר לפורטם כי רבים הם, אבל אביא דוגמא אחת שראיתי לאחרונה:

לדידי אמינא שהמילות "ע"ז" שייכות למילים הבאות, ושיש לפענח 'על זה'. אבל במהדורה החדשה של מגן אבות (מכון הכתב) מובא כך:

כנר' נפלה ט"ס וצ"ל 'יין נסיכם' כלה"כ. [נסיכ' נהפך ל'נסיכי']. וכ"ה במקו"א בספר (עמ' 200 במהדורת הכתב).

גם תוספת ה"[נמצא]" מיותרת.

עושה חדשות כתב:בתורת הבית (ז-ו) הישנים מופיע כך:
"אעפ"י שרבנו תם ז"ל חלוק בדבר ואמר דבהא הלכה כאביי דלידה שאינה סותרת ואינה עולה וזו היא למאן דאמר של יע"ל קג"ם. אנו אין לנו אלא קבלת הגאונים ז"ל שקבלו שהלכה למשה מסיני היא מחלוקתן בלחי העומד מאליו שבעירובין וקבלתן תכריע".

אכן המילה "למד" כציון לאות ל היתה קשה להבנת המדפיס, ולכן בפעם הראשונה קראה "למאן דאמר", ובפעם השניה "הלכה למשה מסיני"...

הנוסח האמיתי הוא:
"וזו היא למד של יע"ל קג"ם וכו' שקיבלו שהלמד היא מחלוקתן בלחי".


וכמובן אין שום הלמ"מ מהי ל' של יע"ל קג"ם, ולא מה הדין בלחי העומד מאליו...

באותו קטע של הרשב"א הנ"ל, כמה שורות לפני כתוב ג"כ בכמה מהדורות:

ואעפ"י שרבנו תם ז"ל חלוק בדבר ואמר דבהא הלכה באביי דלידה שאינה סותרת ואינה עולה וזו היא למאן דאמר של יע"ל קג"ם.

וכמובן צ"ל למ"ד במקום 'למאן דאמר', היינו אות ל' של יע"ל קג"ם שעל זה דן שם הרשב"א.

השיבוש של פתיחת זצ"ל הוא סתם שילוב של פתיחה ממוחשבת והגהה לא מספקת, אך למה החליפו את הכתיב של שם המשפחה קאצנאלנפוגין, בפ"א, לצורה הידועה יותר קאצנאלנבוגין בבי"ת?
וזה גם אם לא נקבל את המסופר כאן, שהייתה הקפדה במשפחתו לכתוב דווקא בפ"א.

גם צ"ל "ינובבו שפתותיו".
ואגב לדעתי הבעי' הוא לא רק ההגהה הבלתי מספקת, אלא עצם ההוראה הטפשית לטעמי להחליף כל צ"ל לצריך לומר

א.
ביערות דבש ח"ב דרוש יא כתב: כי בעל מ"ע ז"ל כתב בקושיא שהתעורר הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' יג) דפעם אחת משמע דבערב שבת מת משה רבינו ופעם אחת משמע בשבת, ותירץ דנשמה של אדם מסתלקת יום שלפני מיתה ולכך כשמת משה נסתלקה נשמתו בערב שבת אבל נפשו בשבת כו'.

בדפוסים המאוחרים פתחו "מ"ע" מגלה עמוקות [ראה לדוגמא במהד' אור הספר ח"ב עמ' קפה].
אמנם אילו היה כוונת המחבר למגלה עמוקות היה לו להקדים "זקיני" כדרכו ברוב הפעמים.

ויתכן שכוונתו להרמ"ע מפאנו, ומ"ע היינו מנחם עזריה. (אם כי אינני יודע למה כתב "בעל". ואולי הוא הוספת המדפיס).
(וכבר מצינו לבעל החת"ס שיכנה להרמ"ע מפאנו "מנ"ע" בלי תואר "וכמ"ש מנ"ע בעשרה מאמרות").
וכעין דברים אלו נמצא להרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות - מאמר חקור הדין חלק ב פרק יג.
והרב חיד"א בדבש לפי (מער מ' אות מג) הביא דבר זה בשם יערות דבש בשם הרמ"ע ז"ל.

ב.
ביערות דבש חלק ב' דרוש י' כתב: ובראש השנה אף רשעים נכתבים למיתה ואולי ע"י תשובה גדולה יזכו לחיים כמ"ש בעל מנ"ע בעשרה מאמרות כי על ידי תשובה גדולה מכל מקום זוכים כו'.
בדפוסים המאוחרים פתחו "מגלה עמוקות" [עי' לדוגמא במהד' אור הספר עמ' קעד], אך הדבר נמצא בעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו - מאמר חקור הדין חלק ב פרק כו.

י. אברהם כתב:ויתכן שכוונתו להרמ"ע מפאנו, ומ"ע היינו מנחם עזריה. (אם כי אינני יודע למה כתב "בעל". ואולי הוא הוספת המדפיס).
(וכבר מצינו לבעל החת"ס שיכנה להרמ"ע מפאנו "מנ"ע" בלי תואר "וכמ"ש מנ"ע בעשרה מאמרות").

יש לזכור שתשובות רמ"ע מפאנו נדפסו לראשונה בשם "ספר תשובות מ"ע", ועל כן מכונה אצל רבים מרבותינו האחרונים בלי תואר ר'. גם מובן מדוע יש שקראו לו "בעל מ"ע".

ייש"כ.

בקובץ מפרשים עמ"ס קידושין

מיללער כתב:בקובץ מפרשים עמ"ס קידושין

חבל לבזבז הזמן על מהדורא משובשת זו.
יש שם גם:

ואותיות שלפני מרצע, דהיינו אותיות שלפני מ"ם הוא למאן דאמר, ולפני ר' הוא ק'... ואותיות שלפני צריך עיון של מרצע הוא ס"פ.

תמורת:

ואותיות שלפני מרצע, דהיינו אותיות שלפני מ"ם הוא למד, ולפני ר' הוא ק'... ואותיות שלפני צ"ע של מרצע הוא ס"פ.

וכהנה וכהנה, נער יכתבם.

כעת מצאתי בראבי"ה מהדורת דבליצקי ח"ג עמ' רנד:

ויש לתקן 'שמועתא' או 'שמועה' במקום 'שמואל'.
נראה כי בשלב מסוים היה כתוב שמו' ופוענח בטעות שמואל.

קאצ'קלה כתב:כעת מצאתי בראבי"ה מהדורת דבליצקי ח"ג עמ' רנד:

ויש לתקן 'שמועתא' או 'שמועה' במקום 'שמואל'.
נראה כי בשלב מסוים היה כתוב שמו' ופוענח בטעות שמואל.

התמיהה יותר גדולה, שהרי לעיל מיניה בסמוך ליד הערה ג נכתב כהוגן 'שמועה'.

היום למדתי את המימרא בעירובין (נד, א), בה נאמר "תאות לבו נתת לו", וכתב רש"י: "זכה - אם יש לו מזל טוב".

ועלה בדעתי, שייתכן ויש כאן טעות-דפוס. שמא היה כתוב מ"ט, ופירושו 'מעשים טובים'. לא אומר שזה מוכרח לחלוטין, אבל בעיני כך סביר הרבה יותר (ה'מזל טוב' נראה מעט תמוה ומוזר)

כבר קדמך ח"א שהובא בס' מגדים חדשים.
אך ע"ש שגם בב"ב ט ע"א פירש רש"י זכה למזל טוב.

שו"ר שבעיון יעקב בב"ב (מח ע"ב מדפי העין יעקב) כבר הביא כן

יוצא פוניבז' כתב:כבר קדמך ח"א שהובא בס' מגדים חדשים.
אך ע"ש שגם בב"ב ט ע"א פירש רש"י זכה למזל טוב.

יוצא פוניבז' כתב:שו"ר שבעיון יעקב בב"ב (מח ע"ב מדפי העין יעקב) כבר הביא כן

תודה לך! ושו"ר אצל הר"ר מרגליות במאמרו 'ראשי תיבות וקצורם' (בתוך 'מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו'), שכתב בזה.


וכאן אולי המקום לציין ל- viewtopic.php?f=19&t=6824&start=80#p396002

ודוגמה הפוכה – הפיכת מלה שלמה לראשי תבות על ידי הוספת גרשים:

הכהנים נהגו היתר בחלב שעל גבי הקב"ה כרבי ישמעאל (מסכת חולין מהדורת שוטנשטיין קטע אחרון של דף מט ע"א).

וכבר ספד ההוא ספדנא: לִוְיָתָן בְּחַכָּה הֹעֲלָה, מַה יַּעֲשׂוּ דְגֵי רְקָק?

נזדמן לידי היום:

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן א) כתב,

הנה מציאה מצאתי בספר ישן נקרא בשם מלכי בקודש מגיסו של הפר"ח ז"ל, ובחדושיו על השו"ע ה' פסח לאחר שג"כ מסתפק בזה וכותב דזה שכתוב שיעור גדול הוא כדי אכילת פרס או שתיה רביעית, הוא מוסיף וכותב וז"ל: וראיתי בכתיבת יד שהיה כתוב ברוקח ראשי תיבות שג"ב שהוא שיעור ג' ביצים, וטעה המדפיס וכתב, שעה גדולה ביניהם, עכ"ל. ותיקון זה מתקבל מאד גם בלשון הב"י בשם הרוקח שמשם לקוחים דברי הרמ"א בשו"ע כאן שכתוב בזה"ל: כתב הרוקח בסימן רפ"ג, בתוספתא שתאן בפוסין לא יצא. פי' ששהה שעה גדולה ביניהם עכ"ל. והיינו כנז' שהיה כתוב בר"ת שג"ב, ור"ל: פי' ששהה שיעור ג' ביצים, ולא "שעה גדולה ביניהם", ומוכרע איפוא כהמפרשים שלא ישהה יותר מכדי אכילת פרס.

נוטר הכרמים כתב:נזדמן לידי היום:
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן א) כתב,

הנה מציאה מצאתי בספר ישן נקרא בשם מלכי בקודש מגיסו של הפר"ח ז"ל, ובחדושיו על השו"ע ה' פסח לאחר שג"כ מסתפק בזה וכותב דזה שכתוב שיעור גדול הוא כדי אכילת פרס או שתיה רביעית, הוא מוסיף וכותב וז"ל: וראיתי בכתיבת יד שהיה כתוב ברוקח ראשי תיבות שג"ב שהוא שיעור ג' ביצים, וטעה המדפיס וכתב, שעה גדולה ביניהם, עכ"ל.

הוא בס' מלכי בקדש (דפוס ראשון) דף י"א סוף ע"ב.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=Y0172
ובמהדורת אהבת שלום הוא בסוף הספר [אולי בעמ' קכ"ט?]

האם לרש"ש היו כת"י של הרשב"א שאין לנו?



הרש"ש פשוט הביא שיטת ר'בי ש'מעון ב'ן א'לעזר.

וכעין הרשב"א המובא בשע"ת או"ח ר"ס א', דס"ל דכולא ביתא כד"א.

רש"ש סוטה טו ב על המשנה ד"ה פיילי כתב:ועיין לעיל

כן הוא בכמה דפוסים ופשוט שהפותח טעה וצ"ל ועוד יש לומר.

לדוגמא
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=770

במסתרים כתב:

רש"ש סוטה טו ב על המשנה ד"ה פיילי כתב:ועיין לעיל

כן הוא בכמה דפוסים ופשוט שהפותח טעה וצ"ל ועוד יש לומר.
לדוגמא
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=770

הדוגמה שהובאה היא מש"ס נהרדעא - וגשל, שהדפיסו את המפרשים מחדש.
המעניין הוא שגם בדפוס וילנא המקורי נדפס כך
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 539&hilite

זהו שיבוש שנוסד בדפוס ווילנא השלישי, ובדפוס ווילנא השני (בו נדפסו לראשונה הגהות רש"ש) סוטה שם דף קלה ע"ד לנכון: "ועי"ל".
מכאן נלמד שעדיף להסתמך על הגהות רש"ש דפו"ר, אלא שהתוהו במיקום ההגהות שלו בדפוס ווילנא השני, ובשנים המדוייקות בהן נדפסו הגהותיו, הוא עצום ורב, ואף אחד לא עשה עד היום סדר אמיתי וראוי בענין זה. וכבר כתבתי במקום אחר שראיתי כמה מסכתות עם הגהות רש"ש בכ"י קדשו.

משנה ברורה סי' תרמ"ה בשערי תשובה

שו"ת שמחת יום טוב להרי"ט אלגאזי סי' ס אות ב



צ"ל דהא לא קשיא ליה

מנחם זאב צוקרמן כתב:

זקן ששכח כתב:מצאתי (ילקוט שמעוני, ויקרא, רמז תריג, שבתוכנת די. בי.אס.)

מה חמור יותר: טעות שבידי מחשב, או טעות בידי אדם?
לדוגמא של טעות חמורה בידי אדם אביא את פענוחו המופרכת והבלתי נסבלת של מהדיר 'יחוסי תנאים ואמוראים', ר' משה יהודה הכהן בלוי. בעמ' ריג נאמר: "וקבלתי ממורינו ורבינו אש"ל זכור לעולם הבא...", ובסוף הפיסקה נכתב בפירוש: "כך קבלתי ממורי אברהם בן רבנא שמואל, דוד אמי". אבל
הוא פענח במהדורתו בסוגרים מרובעות בתוך הטכסט: "ר"ת אברהם שלמה לוי". את הפענוח מצא בספרו של שאול חיות, אוצר בדויי השם, וינה תרצ"ג, עמ' 52: "אש"ל - אברהם שלמה הלוי איש הורוויץ (גיסו של מו"ז מוהר"ץ חיות זצ"ל)". http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 9D&page=64

טוב שלא פענחו 'אש"ל' - אדמו"ר שליט"א...

חידושי מהר"ם שיק בבא מציעא סד, ב

והנה בש"ע [שם סעי' ב'] מביא י"א כרמב"ם י"א כרש"י, ופרמ"ג בפתיחה ליו"ד דבכהאי גוונא בדאורייתא לחומרא, ושם בכלל ד' בשם אליהו רבה ואור זרוע דקיי"ל כיש אומרים בתרא ואם כן קיי"ל דגם שלא בשעת מתן מעות הריבית מה"ת אסור וכך כתב הש"ך בשם רוב הפוסקים לחומרא.

מקור הקטע שו"ת שאילת יעקב ח"ב סי' פב

הטעות זועקת, ופשוט שצ"ל אליה זוטא [סי' תריב, א].

בעובדא דגיטין כט: זיל שדריה לאבא בר מניומי ראה אמרי משה סו''ס יח שהיו ראשי תיבות לאב''מ והמגיה תרגם 'לאינו בן מינו', ויצר הלכה חדשה בהלכות גיטין דאין לאדם למסור גט לאישה, וראוי לחוש לדבריו הואיל ונפיק מפומיה. בהוצאת ברוכמן העתיקו מהמעתיק וכתבו 'לאינו בן מינו' בסוגריים עגולות ו'לאבא בר מניומי' בסוגריים מרובעות...

בכף החיים החדש הלכות יום כיפור סי' תריג אות חן מובא על אחד שנכנס לבית הכנסת והתלכלך כיון שהיה שם חשך...

עוד ראיתי ספר תורה שהוצא לא מארון הקודש אלא מן הבועה (וטעה בר''ת ס''ת שהן סירכא תלויה, והיה כתוב ס''ת היוצאת מן הבועה ותרגם כנ''ל).