פורום אוצר החכמה

איני יודע אם לכך התכוונת אבל בהפטרת חקת כתוב על יפתח.

ובקרח ובלק פתיחת פי האדמה (הארץ) ופתיחת פי האתון. ("ויפתח ה' את פי האתון". חשבתי ע"ז לפני שקראתי חידתך).

יאיר כתב:איני יודע אם לכך התכוונת אבל בהפטרת חקת כתוב על יפתח.

ובקרח ובלק פתיחת פי האדמה (הארץ) ופתיחת פי האתון. ("ויפתח ה' את פי האתון". חשבתי ע"ז לפני שקראתי חידתך).

קשור...

דברי יפתח לאנשי גלעד בהפקרת חקת ודברי האתון לבלעם בקריאת בלק
שניהם מתחילים ב'הלוא'
בדברי האתון ש'במקרא' נאמר ההסכן בפתח פעמים
או שפי האתון נפתח פעמים
ובדברי יפתח בשופטים המאוחרת בזמן לדור המדבר
שבוי' שהי' מגורש מהם והשיבוהו

נתן כתב:ואנכי לא ידעתי פשר מלת וקמוצה

השם יפתח נקוד בקמץ.

נו אז מה, ובכלל למה נקראו אלו הדברים הבדלים

עזריאל ברגר כתב:חידה לא פשוטה לשבוע הנוכחי (בלק בארה"ק, חוקת בחו"ל):

שני נאומים במקביל נקראים
שלו בהפטרת חו"ל
ושלה בקריאת הארץ
ושניהם בתיבה דומה נפתחים
אם תתבקשו למצוא הבדלים
תגלו שהמקראית פתוחה פעמיים
ואילו המאוחרת שבויה וקמוצה

אכן יפתח והאתון, אבל צריך קצת חשיבה יצירתית לפתרון המשפט "ושניהם בתיבה דומה נפתחים"...

דברי יפתך אל עמון 'מה לי ולך'
ודברי האתון הראשונים 'מה עשיתי לך'
שניהם פותחים בתיבת מה וזהו 'דו' 'מה'

שמא בהפטרה 'ויפתח' בשוא וקמץ (שבויה וקמוצה) ובבלק פתוחה פעמיים, פעם אחת ''ויפתח'' בפתח והפתיחה השניה היא עצם פתיחת פי האתון בעצמה.

יאיר כתב:שמא בהפטרה 'ויפתח' בשוא וקמץ (שבויה וקמוצה) ובבלק פתוחה פעמיים, פעם אחת ''ויפתח'' בפתח והפתיחה השניה היא עצם פתיחת פי האתון בעצמה.

ויפתח ה׳ את פי האתון - ואו פתוחה ותיו פתוחה.
ויפתח הגלעדי - ואו שואית (=שבויה) ותיו קמוצה.
ובשניהם זה פתיחה - הראשון כמשמע המילה, והשני פתיחת ההפטרה!

יפה. יישר כח!

באיזה מקום התורה מזכירה את שמו של האב, ואילו התרגום נשמע כמי שמתרגם את שמו של הבן?

היתכן,
כלי הבלוע מאיסור וזקוק להכשרתו ע"י הגעלה/ליבון, ויהיה הדין שאם נשתמש בו בהרבה איסור (מלבד האיסור הבלוע בו), יהיה דין ההגעלה קל הרבה יותר מאשר אם נשתמש בו בהרבה היתר.

עושה חדשות כתב:היתכן,
כלי הבלוע מאיסור וזקוק להכשרתו ע"י הגעלה/ליבון, ויהיה הדין שאם נשתמש בו בהרבה איסור (מלבד האיסור הבלוע בו), יהיה דין ההגעלה קל הרבה יותר מאשר אם נשתמש בו בהרבה היתר.

אענה:
דין הוא שכלים שנשתמש בהם איסור בצונן - צריכים הדחה, בחמין - הגעלה, באור - ליבון. ומעיקר הדין אפשר להקל כפי רוב תשמישו של הכלי כמבו' באו"ח סי' תנא. (ואיני יודע האם מודדים רוב בנפח/משקל/מספר פעמים/כמות זמן, או שהכוונה דאם עיקר תשמישו בצונן ורק ב'אקראי' משתמש בחמין סגי בהדחה [*1]). ז.א. כוס שהשתמש בה לחלב רותח, צריכה הגעלה, אבל אם השתמש בה בנוסף לזה גם הרבה פעמים לחלב קר, סגי לה בהדחה. אמנם החזו"א בסי' קיט-טו העמיד בבירור, דאין "היתר" מצטרף לחשבון, ומה ששתה בכוס הרבה פעמים מים או הניח בה עפרונות וכו' לא משוי לה כרוב תשמישה בצונן. (ולענ"ד - נימוקו עימו. כי כל דבר המצריך הכשר, הדחה/הגעלה/ליבון, מועיל להיכנס לחשבון הרוב, כפי מה חייבוהו חז"ל בהכשר כלי שאב"י אטו ב"י, אבל המים/עפרונות/איחסון בארון, אינו מכלל הדברים הזוקקים איזה הכשרה כל שהיא).
דו"ק לפ"ז פיתרון החידה.

עריכה:
[*1]. בפמ"ג דן בזה בכללי מיעוט המצוי, וע"ע בחי' הר"ן ד"ל מש"כ על הכשר בינוני.

עזריאל ברגר כתב:באיזה מקום התורה מזכירה את שמו של האב, ואילו התרגום נשמע כמי שמתרגם את שמו של הבן?

וקרקר כל בני שת
ותרגומו: כל בני אנשא
אנוש הוא בנו של שת

היכן מצאנו זרקא בלי סגול?
והיכן מצאנו זרקא-סגול בפסוק שאין בו אתנחתא?

כמובן שניהם בנ"כ, ולא בהפטרות, ולא בספרי אמ"ת.
רמז: הראשון מוזכר ברש"י על הש"ס!

זרקא בלי סגול - ישעיה מ"ה א' (מוזכר ברש"י מגילה י"ב.)

סעדיה כתב:זרקא בלי סגול - ישעיה מ"ה א' (מוזכר ברש"י מגילה י"ב.)

יפה, ועכשיו תמצאו את הזרקא-סגול בלי אתנחתא...

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:באיזה מקום התורה מזכירה את שמו של האב, ואילו התרגום נשמע כמי שמתרגם את שמו של הבן?

וקרקר כל בני שת
ותרגומו: כל בני אנשא
אנוש הוא בנו של שת

על דרך זה:
היכן בשמו"ע נזכרו איש ונכדו במרחק 2 תיבות ביניהם?

תבא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:באיזה מקום התורה מזכירה את שמו של האב, ואילו התרגום נשמע כמי שמתרגם את שמו של הבן?

וקרקר כל בני שת
ותרגומו: כל בני אנשא
אנוש הוא בנו של שת

על דרך זה:
היכן בשמו"ע נזכרו איש ונכדו במרחק 2 תיבות ביניהם?

לאדם דעת ומלמד לאנוש

באיזו תפילה אומרים 'בראשית ברכות'?

מנצפך כתב:באיזו תפילה אומרים 'בראשית ברכות'?

מודים דרבנן:
יוצרנו יוצר בראשית, ברכות והודאות.
כמו שנאמר (היכן?):
אחד אני - והוא איש

מנצפך כתב:באיזו תפילה אומרים 'בראשית ברכות'?

מודים דרבנן

תבא כתב:

מנצפך כתב:באיזו תפילה אומרים 'בראשית ברכות'?

מודים דרבנן:
יוצרנו יוצר בראשית, ברכות והודאות.
כמו שנאמר (היכן?):
אחד אני - והוא איש

דברי שר המשקים

יאיר כתב:כל הכבוד!

ביננו..חיפוש בגוגל או באוצר (גם אני)..ויעיד הניקוד..

מי אמר בתנ"ך כל הכבוד?

תבא כתב:

יאיר כתב:כל הכבוד!

ביננו..חיפוש בגוגל או באוצר (גם אני)..ויעיד הניקוד..

מי אמר בתנ"ך כל הכבוד?

בני לבן

היכן בתפילה אומרים חמש מילים שהר"ת שלהם 'מנצפכ' [בסדר הזה]?

מנצפך כתב:היכן בתפילה אומרים חמש מילים שהר"ת שלהם 'מנצפכ' [בסדר הזה]?

מסיני נצטוו צווי פעליה כראוי, במוסף שב"ק.

נחלקו רבי יהודה וחכמים (מכות כב.) בחיוב מלקות שלר"י זה 40 ולחכמים 39. כיצד תהיה היכי תמצי ששניהם יודו שלוקה את אותו מספר מלקות [זאת, בלי לערב מחלוקות שלהם במקומות אחרים בש"ס, אלא רק בעקבות מחלוקתם הזו]?

מנצפך כתב:נחלקו רבי יהודה וחכמים (מכות כב.) בחיוב מלקות שלר"י זה 40 ולחכמים 39. כיצד תהיה היכי תמצי ששניהם יודו שלוקה את אותו מספר מלקות [זאת, בלי לערב מחלוקות שלהם במקומות אחרים בש"ס, אלא רק בעקבות מחלוקתם הזו]?

היכ"ת מפורסם: כשהשליח ב"ד -שעבר כבר על ל"ט לאוין- הלקה את מי שמחוייב מלקות 40 מלקות.
איברא, דהרבה יל"ד בזה.

מה זה 'הה' [שם עצם]?

סעדיה כתב:

מנצפך כתב:נחלקו רבי יהודה וחכמים (מכות כב.) בחיוב מלקות שלר"י זה 40 ולחכמים 39. כיצד תהיה היכי תמצי ששניהם יודו שלוקה את אותו מספר מלקות [זאת, בלי לערב מחלוקות שלהם במקומות אחרים בש"ס, אלא רק בעקבות מחלוקתם הזו]?

היכ"ת מפורסם: כשהשליח ב"ד -שעבר כבר על ל"ט לאוין- הלקה את מי שמחוייב מלקות 40 מלקות.
איברא, דהרבה יל"ד בזה.

אדרבה, במקום לסתום אולי תפרש מה יל"ד בזה?

מנצפך כתב:מה זה 'הה' [שם עצם]?

אהה.
יחזקאל ל, ב

סעדיה כתב:

מנצפך כתב:נחלקו רבי יהודה וחכמים (מכות כב.) בחיוב מלקות שלר"י זה 40 ולחכמים 39. כיצד תהיה היכי תמצי ששניהם יודו שלוקה את אותו מספר מלקות [זאת, בלי לערב מחלוקות שלהם במקומות אחרים בש"ס, אלא רק בעקבות מחלוקתם הזו]?

היכ"ת מפורסם: כשהשליח ב"ד -שעבר כבר על ל"ט לאוין- הלקה את מי שמחוייב מלקות 40 מלקות.
איברא, דהרבה יל"ד בזה.

אדרבה במקום לסתום אולי תפרש מה שיל"ד בזה?!

"וכי יכה איש את עין עבדו
ואמר לעשות הפסח
לא תאבה לו ולא תשמע אליו"
פירוש?

תבא כתב:

מנצפך כתב:מה זה 'הה' [שם עצם]?

אהה.
יחזקאל ל, ב

אני מתכוין לחפץ מסוים [חי צומח או דומם וכדו'] שזה שמו.
[זה לא מופיע בתנ"ך, כי אם בחז"ל].

מנצפך כתב:

תבא כתב:

מנצפך כתב:מה זה 'הה' [שם עצם]?

אהה.
יחזקאל ל, ב

אני מתכוין לחפץ מסוים [חי צומח או דומם וכדו'] שזה שמו.

הה דרימוני.
תולעת.

שבת צ.

תבא כתב:"וכי יכה איש את עין עבדו
ואמר לעשות הפסח
לא תאבה לו ולא תשמע אליו"
פירוש?

לא בד"ו פסח

מנצפך כתב:

סעדיה כתב:

מנצפך כתב:נחלקו רבי יהודה וחכמים (מכות כב.) בחיוב מלקות שלר"י זה 40 ולחכמים 39. כיצד תהיה היכי תמצי ששניהם יודו שלוקה את אותו מספר מלקות [זאת, בלי לערב מחלוקות שלהם במקומות אחרים בש"ס, אלא רק בעקבות מחלוקתם הזו]?

היכ"ת מפורסם: כשהשליח ב"ד -שעבר כבר על ל"ט לאוין- הלקה את מי שמחוייב מלקות 40 מלקות.
איברא, דהרבה יל"ד בזה.

אדרבה במקום לסתום אולי תפרש מה שיל"ד בזה?!

דעת הרמב"ם רפי"ז מהל' סנהדרין דשליח ב"ד הלוקה 40 אינו עובר בלא יוסיף (עי' ברדב"ז שם).

הסבא-מצא את ההיפך משמו,
ונכדו היה ההיפך משמו [של עצמו].
מי הם הסבא והנכד?