פירוש דעת מקרא - ראוי לבוא בקהל לנו?

[גביר]

אכן כך, ויתר על כך -

רבי אב"א למרות היותו יליד ליוורנו וכמעט שלא יצא ממנה מימיו, צמח וגדל על קרקע בית מדרשם של חכמי המערב הפנימי, ובראשם דודו רבו ומאמצו רבי יהודה קוריאט, ונותר רב וחכם ספרדי מובהק, שכיהן בפועל כרב ואב"ד בליוורנו והיה קשור לחכמי הספרדים דאז [בבית הדפוס שלו נדפסו כמה מספרי הבא"ח, היה בקשר עם ר"ח פלאג'י. מבין חכמי האשכנזים התכתב עם רד"צ הופמן בנוגע לשריפת המתים - נושא שכתב עליו קונטרס הלכתי שלם ; אמנם יש להתפלא קצת שככל הידוע לא התייחס כלל לחסידות הבעשטי"ת, שכמקובל היה קרוב אליה ברוחו במידה מסוימת - אגב שנות חייו חופפות לשנות חייו של רבי צדוק הכהן מלובלין], עם זאת היה בעל ידע כללי נרחב ומעמיק והשתמש בו גם בלימודו.
ניתן אולי לומר שהיו בו 'שני דינים' - רב וחכם ספרדי מחד גיסא וחוקר ואיש מדע מאידך גיסא.
נראה שלמרות שחי בדורות האחרונים ניתן להגדירו, במובנים רבים, 'דמות רנסאנסית' בעלת ידע רחב המשלבת בתוכה גוונים שונים.

שד"ל, לעומתו, עם כל ייחודו ודתיותו העמוקה ולמרות שגדל במשפחה עם רקע תורני וזיקה לקבלה, היה 'משכיל' בן זמנו, איש 'חכמת ישראל' מובהק וככזה מתנגד חריף לקבלה ולנגזרותיה [כולל לחסידות, שאותה לא הכיר מקרוב אלא מכתביהם של חבריו לעט המשכילים]. ועל משקל הדברים שנכתבו לעיל, היה בו 'דין' אחד - משכיל שומת"צ.
מכותביו היו המשכילים באשכנז, גליציה והונגריה ולא היו קשרים בינו לגדולי תורה. היה מלומד וחוקר, ולא רב [אע"פ שעמד בראש 'בית המדרש לרבנים' בפדובה ותלמידיו שם הוגדרו 'רבנים'] וממילא, כמו שציין הרב פלוריש, לא עסק בפסיקת הלכה.

[הבאר ההיא]

יש"כ לעונים.

אבל הרב גביר כתבת שדעת מקרא קרוב בדרכו הפרשנית לרב בן אמוזג יותר מלשד"ל ועל כן התעניינתי מה ההבדלים בין דרכיהם בפרשנות, ובכל הנ"ל לא מצאתי תשובה מלבד ששד"ל הגיה במקרא במקומות מועטים.

[דרומי]

כדאי לציין, שכותב(י) הפירוש 'דעת מקרא' בדרך כלל כותבים בסגנון של חקירה פתוחה, כלומר: לא קובעים בפסקנות שכך וכך הוא הפירוש, אלא החוקר מעלה בפני הלומד את מה שהעלה, והוא נותן ללומד להחליט לבד אם לקבל אם לרחק וכו' וכו'. כך לדוגמא המלה 'ואפשר' חוזרת על עצמה בפירוש זה שוב ושוב, כאשר הכותב מביא השערות שהוא בעצמו לא בטוח בהם. גם המלה 'ונראה' חוזרת על עצמה הרבה מאוד פעמים, להדגיש את חוסר הוודאות. והרבה פעמים גם נכתב 'והשווה'... - כלומר, אנו מביאים לך את המקור הדומה, ואתה תחליט לבד כיצד להשוות בינו לבין המקור כאן.

לדוגמא, בפסוק המספר על לידת משה רבינו - "ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים", הביאו שלושה פירושים זה אחר זה, בלי לתת 'ציונים' לפירושים ולהכריע ביניהם, אלא כרוכל המציע את כל מה שיש במרכולתו:

"ותרא אותו כי טוב הוא -

שהוא נאה וחביב, ואף שכל תינוק חביב על אמו ונאה בעיניה - זה היה נאה ביותר, ומשהתבוננה והסתכלה בו נוכחה כי טוב הוא.

פירוש אחר: ראתה שהוא בריא וחזק ויכול לסבול את היסורים הצפויים לתינוק במקום המחבוא.

פירוש אחר: שהוא תינוק שקט, שאינו צורח הרבה בבכי; ועל כן יכלה אמו להחביאו שלשה חדשים".

[ולאחר מכן, בסיכום הפרשה, מביאים גם היבט נוסף: "הלשון האמורה בהולדת משה, 'ותרא אותו כי טוב הוא', דומה ללשון האמורה במעשה בראשית 'וירא אלקים כי טוב', וביחוד ללשון האמורה שם בבריאת האור 'וירא אלקים את האור כי טוב'. וכבר עמדו בעלי האגדה על כך ודרשו, 'כשנולד נתמלא כל הבית אורה'"].

בקיצור, לא קובעים במסמרות אלא משאירים כמה אופציות פתוחות.

בכך שונה הוא לגמרי מפירוש אחר שנתחבר לאחרונה, שבו יושב הכותב ודורש כמפי הגבורה וכאילו נמסרה לו הלכה למשה מסיני מהו 'פשוטו' של מקרא, ויכול הוא לקחת הברקה נאה של אחד מאחרוני האחרונים ולהפכה ל'פשוטו' הבלעדי של המקרא תוך התעלמות מכל פשטי הראשונים.

וכמו במקרה זה עצמו

פשוטו של.PNG (115.9 KiB) נצפה 1317 פעמים

[דרומי]

שוב העירוני שיש לפירוש זה שמשה היה "שקט" מקור בראשונים.

אבל הלוא דבר הוא, שרוב רובם של המפרשים הראשונים והאחרונים לא העלו בכלל בדעתם לפרש כן, ואטו כי רוכלא כו', וכולם למדו 'טוב' כמשמעו הפשוטה והרגילה בכ"מ - שהיה במשה עצמו הילה מיוחדת, משום שהיה יפה / גדול / חזק / בריא / מאיר. וראה אברבנאל שהאריך בזה.

[ובאמת דעת רובם ככולם של המפרשים הזאת היא בדיוק הפוכה מהפירוש המחודש הזה, שהרי לפי השיטה הפשוטה בא הכתוב לומר שמשה היה בולט יותר מתינוק רגיל, ואילו לפי פירוש מחודש זה היה שקט ובלתי מורגש].

ויש להוסיף, שלפי פירוש מחודש זה (מלבד שהמלה "טוב" אינה מיושבת כלל וכלל, כמובן, הרי גם) תיבת "אותו" ("ותרא אותו") מיותרת לגמרי, והיה צריך לומר: "ותרא כי טוב הוא - ותצפנהו גו'".

[צופה_ומביט]

רוב רובם של המפרשים הראשונים והאחרונים כולם למדו 'טוב' כמשמעו הפשוטה והרגילה בכ"מ - שהיה במשה עצמו הילה [??] מיוחדת, משום שהיה יפה / גדול / חזק / בריא / מאיר. וראה אברבנאל שהאריך בזה.

האם הפירושים יפה / גדול / חזק / בריא אינם מגשמים את התורה? שלא כתבו שנתמלא הבית אור כי טוב וכיו"ב.
ומאי נפק"מ לעניין הפרשה בכך שהוא בולט יותר במראהו משאר תינוקות כאשר הורגים את כל התינוקות ולא רק את הבולטים שבהם.
ובמה זה מסביר מדוע ותצפנו ג' ירחים? ואם הוא לא היה יפה לא היתה מצפינה אותו? וכן עזה"ד. אולי לפירושים שהיה גדול וחזק זה מסביר למה לא יכלה להצפינו יותר, וצ"ע.

[הבאר ההיא]

אחרי הכל גם לומר שטוב משמעותו ילד טוב שלא בוכה זה לא ממש פשט חלק, אין לנו אלא שהפסוק נכתב בלשון מעט סתומה (לומר צופנת סוד יהיה כבר גוזמא) כזו שלא מבארת מה בדיוק ראתה בו.

1. אם היה ילד רגוע למה אחר ג' חדשים החל לבכות, דברי הרשר"ה שלא יכלה למנוע מאנשים לשחק עמו תמוהים מאוד הרי בסכנת נפשות קעסקינן, וברוקח משמע שמאחר שהתחזק קולו נשמע הוי אומר 'טוב' משמעותו ילד חלש שאין בו כח לבכות. ולפי כל פירוש ג' חדשים הוא במקרה משא"כ לדברי חז"ל שילדה לו' חודשים, אם כי ניתן לשלב את ב' הפירושים (הגיוני שתינוק נולד מוקדם קולו חלש יותר, אבל אנחנו לא מכירים את המציאות של ו' חדשים שהיתה בזמנם שהיא היתה יותר טובה מז' חדשים).

2. אבל העיקר שכל הפירוש מיוסד על כך שכי טוב הוא זה סיבה למה החביאתו, ובא נשאל ולמה לא כל אם הניחה את בנה בתיבה והתשובה כמובן שזה צעד מטורף וחסר סיכוי להניח ילד בתיבה על פני המים, וא"כ נותרנו בלא תשובה מה ראתה יוכבד מכל נשות ישראל לעשות כך, כמובן שלדברי חז"ל והרמב"ן זה מבואר היטב אלא שעדיין נותרה שאלה מדוע בתחילה יכלה להחביאו ואח"כ נזקקה לתיבה, וע"כ מפרשים חז"ל אפשרות הגיונית שגם יש לה סמך מהא דג' חדשים שיוכבד ילדה מוקדם ולכן לא חיפשו אחריה.

[צופה_ומביט]

לא הבנתי במה דבריך עונים לשאלות ששאלתי.

[הבאר ההיא]

לא הבנתי במה דבריך עונים לשאלות ששאלתי.

בחפזוני טעיתי, התכוונתי להסביר מדוע מיושבות השאלות ששאלת בסוף דבריך לפי דברי חז"ל, לא נתתי דעתי שהשאלות היו מכוונות רק על המפרשים טוב יפה וכדו'.

[דרומי]

איני מבין מה הפלפול של הרב צו"מ.

תכל'ס, רוב המפרשים הקלאסיים שלמדו יהודים בכל הדורות, ובראשם רש"י, הראב"ע והרמב"ן, לומדים שהפירוש "ותראה אותו כי טוב הוא" היא שיוכבד ראתה במשה טוב מיוחד וחריג למעליותא. ורק שבזה גופא נחלקו במה בדיוק היה ה"טוב" שלו.

ועל כן תמוה מאוד שבא מישהו על דעת עצמו ו"משתיק" את כל המפרשים הללו והופך אותם (במקרה הטוב) ל"מדרשו", ועל הדרך הוא גם "משתיק" את משה רבינו בעצמו והופך אותו מ"טוב" ל"שקט".

[ומעניין מה פירש בפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב" - האם גם שם הפירוש שהאור הוא שקט ולא עושה בעיות ולכן אפשר לגונזו?...]

ובפירוש 'דעת מקרא', אם כי הוא רחוק מהשלימות כמובן, מבינים שאין לנו לסמוך על שכלנו הדל בענינים אלו ובמקרה הטוב איננו אלא חוקרים שמגששים בין כמה אפשרויות.

אגב, היום ראיתי עוד פירוש מחודש שנתחבר בשנים האחרונות שגם הוא הלך בשיטת ה"משתיקים" ולפלא

[מי שיש לו סבים בחיים לאויש"ט, אבקש שישאל אותם איך לימדו אותם ב"חדרים" מאז ומקדם בפירוש פסוק זה]

[האמת אדרוש]

תכל'ס, רוב המפרשים הקלאסיים שלמדו יהודים בכל הדורות, ובראשם רש"י, הראב"ע והרמב"ן, לומדים שהפירוש "ותראה אותו כי טוב הוא" היא שיוכבד ראתה במשה טוב מיוחד וחריג למעליותא. ורק שבזה גופא נחלקו במה בדיוק היה ה"טוב" שלו.

איני מבין. גם ילד שקט ורגוע נוכל לומר שהוא טוב מיוחד וחריג למעליותא.

[האמת אדרוש]

ועל כן תמוה מאוד שבא מישהו על דעת עצמו ו"משתיק" את כל המפרשים הללו והופך אותם (במקרה הטוב) ל"מדרשו", ועל הדרך הוא גם "משתיק" את משה רבינו בעצמו והופך אותו מ"טוב" ל"שקט".

הרב שמשון רפאל הירש:

[סגי נהור]

?
הרי על פירוש זה גופא הדיון. אלא שרשר"ה לא הכין ספר פונקציונלי להוראת הפשט, אלא כתב חיבור משלו, ושבעים פנים לתורה. ואינו דומה לחיבור שאינו מבקש לחדש אלא להורות מהו הפשט מתוך כל הפירושים (ועל היומרה כבר דובר בהרחבה במקומו).

לגופו של ענין מובן החילוק בין הפירושים. לפרש"י ועוד מפרשים, הנה כבר עם לידת מרע"ה מציין הכתוב שאין מדובר בילד בעלמא אלא בילד בעל מעלה וסגולה מיוחדת [ולהעיר, שאם כבר ניתנה תורת כאו"א בידו... הרי זה נראה כפשט הכתוב היותר ראשוני], ואין זה בהכרח ביאור על "ותצפנו" (אלא שהרמב"ן מקשר את שני הענינים).

[האמת אדרוש]

?
הרי על פירוש זה גופא הדיון. אלא שרשר"ה לא הכין ספר פונקציונלי להוראת הפשט, אלא כתב חיבור משלו, ושבעים פנים לתורה. ואינו דומה לחיבור שאינו מבקש לחדש אלא להורות מהו הפשט מתוך כל הפירושים (ועל היומרה כבר דובר בהרחבה במקומו).

והמחברים שליט״א בחרו בפירוש זה (לא כמכריע אלא) כפשט הכי פשוט בפשוטו ומשמעו של התיבה וכמו שנראה לרב הירש כן נראה להם.

[דרומי]

וכמו שלרס"ג, רש"י, הראב"ע, הרשב"ם, הרמב"ן, הספורנו - ועוד ועוד - לא נראה הפירוש הזה כפשט, כך הוא לא נראה בעיני רבים מהלומדים המביעים את תמיהתם על בחירה זו

[האמת אדרוש]

וכמו שלרס"ג, רש"י, הראב"ע, הרשב"ם, הרמב"ן, הספורנו - ועוד ועוד - לא נראה הפירוש הזה כפשט, כך הוא לא נראה בעיני רבים מהלומדים המביעים את תמיהתם על בחירה זו

ומאחר שתמיד נחלקו הראשונים ואחרונים בפירוש המקראות ופירשו כפי מה שנראה להם, מובן שאין מקום לקול מלחמה וצעקה כשאנשים יראי שמים בוחרים בפשט מסויים כפי הבנתם כ״ז שמקורו טהור בראשונים.