קרית מלך כתב:ועוד: כל ה'פלפולים' המבקשים להכשיר את הפירוש הנ"ל עוסקים הרבה במעטפת, לא ראיתי תשובה ענינית על כך שבמקומות רבים בחר המפרש להתעלם מהמסר הרוחני הטמון בפסוקי התורה, וכפי שהאריכו בזה גם במאמר שהתפרסם וגם כותבים אחדים שחידדו את הדברים. לימוד פש"מ חייב ללכת ביחד עם ההתעלמות ממסר רוחני?
גם אם נניח שאין בכך חטא ועוון או כפי שהגדיל לעשות אחד החברים שכתב שלבו עליו דווי על שמבזים את גדולי הראשונים וכו'... האם אין בכך שינוי עצום מהמקובל בלימוד המקרא בדורות האחרונים? עולם הפוך ראיתי! המבקרים צריכים להצדיק את הביקורת והמחדשים ידם על העליונה, אתמהה.
בודאי שיש שבעים פנים לתורה, ופשוטו של מקרא הוא מדרכי הלימוד המסורים לנו, אך ממש באותה מדה שלא הופכים את הדרש או הסוד לדרך הלימוד הרגילה לרבים כך גם פש"מ לא אמור להפוך לשיטת הלימוד אותה מנחילים לרבים. ואין זה מגרע מאומה מחשיבות הדרך הזאת ח"ו.
השינוי הדרסטי הזה בגישה ללימוד המקרא הוא העומד בבסיס הטענה.
[אולי המחברים לא עשו זאת מתוך כוונה מקודמת לשנות את המסורת המקובלת (ושמעתי מאלו המכירים את הרב נ. א. שאכן א"א לחשוד בו בכך) אך כשהחיבור הזה מתקבל כך וכל המרימים על נס את פש"מ עולזים בכך, אל להם להלין על כך שיראי ה' מבקשים להעמיד דברים במקומם, אלא לשמוח שלא תצא תקלה מתחת ידם].
אם יורשה לי להוסיף על דבריך: כל זה כבר חוזר לשורש ה"מחלוקת" שבין המנפנפים בפשש"מ לבין כלל הציבור (הן אלה שמתייסרים על גבי העיתון בביטויי זעקה ונאקה מחרידי כל קרב איש ולב עמוק, והן אלה שלא מבינים בכלל על מה מדובר), הוא החילוק בין האנליטי לסינתטי, כלומר, חסידי הפשש"מ אצים רצים לייקר את האנליטי, להבין כל מילה וכל פסוק וכל חטיבה בפרק כלשהיא באתרו ובמקורו, בלי "לערבב" פרשנות מאוחרת (ועל כך אתמהה, מהי אותה פרשנות מאוחרת (לרבות מדרשי חז"ל!!), לרוב (אלא אם כן הוצהר על כך במפורש בכוונת אותו מחבר, שכוונתו היא אחרת) אם לא צורך קודם וברור להסביר את הכתוב במקרא?!).
(ובנוסף לכך, לעת עתה... מגבילים את עצמם מלהפך לגמרי דברים המשתמעים מהפסוק כנגד יסודי התורה)
מאידך, רוב ציבור היראים, אמונים על הדרך הסינתטית, כלומר, זו שמסתכלת בראיה רחבה, על הקא-משמע-לן העולה מן הפסוקים, וכדוגמא שחזרה ונשנתה לעיל פעמים רבות מן הפסוק "ראה ריח בני כריח שדה", "ויחרד יצחק", שחז"ל דרשו שהריח ריח גן עדן, ושגיהנם היה פתוחה וכו'. התועלת והמסר הקדוש והרוחני נכוחים למבין, הן מבחינת רום מעלתו של יצחק אע"ה והרחקתו ממושגי ומשגי בני אנוש, ועל יראתו כי רבה וכו' וכו'.
איכו השתא, לענ"ד נראה כי הדיוק הוא היכן שהוא באמצע. כיון שסוף-סוף, גם חז"ל הקדושים ביססו דבריהם (או לכל הפחות עיגנו דבריהם, במקרה דקרא אסמכתא בעלמא) על הכתוב בקרא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועל הפשט האנליטי בנו תילי-תילים של תורת אמת, הנה בוודאי אסור באיסור חמור וגמור להתעלם מהם, אבל מאידך אי אפשר להתעלם שקודם לכן ישנו מסלול, מן אבני היסוד של הכתוב, לשונותיו, טעמיו, ודקדוקיו, הרכבת הפסוקים וההקשר, וכו', עד הבנת המסר הקדוש (רוחני היא מילה רדודה לתאר זאת) שהתורה באה להעביר לנו לדורי דורות. ומזה ומזה אל תנח ידך.
ה'פגם' בספרי הביאור-הרהוט לתורה* הללו, הוא ההתמכרות לאנליטי, הגם שבכתיבה שכזו אינה באה לידי ביטוייה המוחלט, אחרת זה היה "דקדוקי סופרים" על התורה, ומאידך כאשר נצרכים אחרי הפירוק לגורמים, להרכיב את משמעות הפסוק מחדש, מתקבלת תמונה מאוד רדודה, ועל כך ובצדק מתריעים המבקרים, שבעצם אומרים כי "נטלו את הקדושה מהתורה" ובצדק.
(ע"ע ביקורות קנאי ארה"ב לשוטנשטיין (לגופם של דבריהם, ולא מגמתם), ולהבדיל שיטת הרבדים וסתמא דגמרא וכו').
מאידך, אי אפשר לעשות קיצורי דרך, ורק לאחוז במסר ובמוסר או בהלכה למעשה היוצא מן התורה, בלי להבין את הדרך עד שהגיעו להוציא המסר הזה מן התורה בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, ובשאר אופני הדרש באגדה. דאם כן, לשם מה נדרשים כל המדרשים, הגמרא, הזוהר, ושאר ספרי קודש, נסתפק לנו בלימוד הדור-הדור במשנה-תורה, או למצער קיצוש"ע, וגם איזה ספר מוסר נחמד, שמסביר איך צריך להיות מענטש ולקיים את חובות הלבבות ומצוות תמידיות, הא ותו לא. לשם מה העמל שבתורה להבין מה כתוב? זוהי דרך קצרה וארוכה (לתלמידי תשב"ר מובן למה צריכה להיות דרך קצרה, אי אפשר עכשיו להתחיל להסביר לילד בחיידר (ובדורנו, גם לא לבחור בישיבה קטנה, וספק אם בישיבה גדולה) מהלך שלם למה הפסוק כתב כפשוטו 'ריח שדה', והיאך באו חז"ל דרוש גן עדן, ומה המוסר הנלמד מזה, אז מלמדים גן עדן וזהו, וכעזה"ד בשאר דוגמאות).
לכן, לענ"ד היה נפלא אם מישהו (לא-סביר להניח שההוצאה הזו תחזור ותוציא דבר כזה, ומעוז"ה איני מצפה כ"כ) שיוציאו חומש (כמובן עם פירש"י ואונקלוס, בלי להשמיטם ח"ו. על בשרנו חשנו בתשס"ג כשישיבת כסא רחמים הוציאה חומש עם ליקוטי רש"י, והעולם (רוצה לומר ב... וב...) הזדעזע ת"ק אלפי פרסאות על ת"ק אלפי פרסאות) עם פירוש פשוט למעלה, בתוספת המדרשים הידועים והמפורסמים שבפירוש רש"י, או בתלמודים, וכיוצא בהם - עם הסבר (ע"פ המפרשים השונים, ובזה נראה דמותר לבכר פירוש מסויים על אחרים.....) מדוע וכיצד יוצאת הדרשה מהפסוק ומהו ההכרח והמקור שלה. ובזה ילכו יחדיו הן המסר הקדוש שמועבר בפסוק על פי תורה שבעל פה ומדות שהתנ"ב, והן פשט תיבות הפסוק, בצורה מכובדת, הגיונית, ובלי כחל ושרק.
(כמובן שאז כנראה יהיה מי שישאל למה הפשט למעלה והדרש למטה, וכו' וכו', אך עכ"פ זה נראה רעיון סביר. האמת שאני חושב שבעל "שימה בפיהם" הלך בדרך דומה לזו)בסופו של דבר, דיונים שכאלו מסתכמים בדרך כלל בכך, האם היה על המו"לים-מחברים-עורכים להתריע בשער בת רבים שספר זה לא נועד להחליף את רש"י ושארי מפרשים, או שהוא 'דרך' בפירוש, וכעזה"ד
(וכיוצא בו בשלל המסקנות העולות מפולמוסי שטיינזלץ-קהתי (שאגב שניהם ז"ל כתבו גם הם פירושים למקרא, הרב שטיינזלץ בהקלטות שנערכו על ידי גברת אחת לסדרה שיצאה בשנים האחרונות, וקהתי התחיל על כמה פסוקים (נמצא באוצר כמדומה) ולא המשיך (אגב, ביאורו, זכורני, שהוא עם מראי מקומות ומאוד יסודי, אף יותר מביאורו למשנה)) ובוודאי לא לקרוא לספרם בשם "פשוטו של מקרא", על הטיותיו - או שאולי אפילו יצטרכו לכדי מסירת מודעה בכל עמוד ועמוד, בדומה ל'שויתי' שבסידורי עדות המזרח...
*במאמר מוסגר - שמעתי מאחד המשפיעים (כמדומה שזה היה רצ"מ זילברברג שליט"א) 'היאך מעיז אדם לפתוח סוגריים ולכתוב את הגיגי מוחו בין אותיות התוה"ק', זה אולי נשמע חסידישע מאוד (בפרט לאור מה שהתרגלנו בדור האחרון, וגם זה ניתן לשיעורין כמובן), אבל יש בזה נקודה מאוד חזקה, לפקוע"ד.
(אגב, הרהורון, אני "מופתע" מכאלה שמיאנו במש"כ, ולמעשה בדברי רוב חכמי ישראל בעניין קדמות הזוהר (באשכול של מאמר הרב יהושע ענבל על קדמות הזוהר, וגם עשו לעתים קצת ליצנות מכך), ואילו כאן דעותיהם חלוקות בעניין הפירוש הזה. מחשבות...)