פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:עצם השאלה איני יודע (האם כת"ר הוא מצאצאי בעל טוב הארץ...?)
אבל מש"כ כשרובו בפנים וראשו בחוץ, הרי בסוכה לא מיקרי בפנים בכה"ג, ואיני יודע איך בשאר מקומות (אהל המת ועוד).

איש_ספר כתב:ג. כיון שיושבים בסוכה, איך מזכירין גשמים. הרי גשמים מנגד לסוכה. כדאמרו בריש תענית.

איש_ספר כתב:גדר ספיקא דיומא שאנו נוהגים גם בתאריך כמסופק ולא רק בקדושת היום. לא?

כהן כתב:האם נכסי גוים שבעיר הנדחת נאסרים [אף שגם נכסי צדיקים נאסרים מ"מ אולי רק בישראל]

איש_ספר כתב:(האם כת"ר הוא מצאצאי בעל טוב הארץ...?)

איש_ספר כתב:

כהן כתב:האם נכסי גוים שבעיר הנדחת נאסרים [אף שגם נכסי צדיקים נאסרים מ"מ אולי רק בישראל]

לא מצאתי באוצר (יש באוצר ספר של ראי"ש שטיינמן שכולו על דיני עיר הנדחת לפרטי פרטים וגם שם ל"מ) אבל מסברא נ"פ שנאסרים דהרי אין לימוד מיוחד לצדיקים, אלא מדכתיב ואת כל שללה, ומאי שנא.

אוצר החכמה כתב:עכשיו הבנתי, אתה מפרש שהכוונה היא שדין זריזין הוא לעשות בבוקר, ומכח זה אחר חצות היום לא שייך זריזות, וממילא מה שייך בלילה. אבל לי היה פשוט שהסברא היא מכוח שהופלג מהזמן שנועד למצווה, ואין שייך זריזות בעצלות, וברור שבמצוות הנוהגות בלילה יהיה שייך זריזין, כמו בהכנסת אורחים שמיהר אברהם כי מזדרזים מהזמן שהמצווה באה לפניו.

מה שהוספת שאחר תצות היום אין עניין להזדרז זה איני יודע מנין לך, כי אע"פ שביטל לפי השבו"י את עיקר מצוות זריזין וודאי יש עניין להזדרז יותר וכעין דברי רבא בזבחים ומנחות ב א.

לא עיינתי בשבות יעקב, אך אם כפי שהובא כאן, הרי סבר שעניין זריזין מקדימין הוא שעה מסויימת, שאם לא כן מה הפשט שאחר חצות הפסיד זריזין

אוצר החכמה כתב:בעלות השחר ? כנראה פלטה קולמוסך שכן הוא נגד משנה מפורשת מגילה כ ע"א.
גם אחר הנץ לכאורה מדין תדיר ק"ש קודם.

אוצר החכמה כתב:אתה צודק שלכאורה מדברי הדבר אברהם היה צריך לצאת שמילה שלא בזמנה יהיה דין למול מייד אחר עלות השחר, ומכוח טענתך כבר הקשו על הדבר אברהם בזה שהרמב"ם הביא את דין המשנה בין במילה בזמנה ובין במילה שלא בזמנה, הדבר אברהם השיב ע"ז שהוא מצד יש כוח ביד חכמים לעקור בשוא"ת, כך שלמעשה הדין וודאי גם במילה שלא בזמנה. עיין בכל זה בחלק שני סימן א.

(אגב המנהג וודאי לא כדברי הדב"א ומילה שלא בזמנה אין עושין אותה מייד אחר הנץ קודם התפילה, שזה לכאורה וודאי יהיו חייבים לפי הדב"א)

אני מעתיק למר מאשר כתבתי [אני מעתיק מתוך מהדורת ביקורת ולכן חסרים מ"מ]:
אם צריך שתדייק בפועל
בהא דמבואר דסמכינן על העד משום שהאשה מדייקת, כתבו האחרונים שאין הביאור שאחרי שיעיד ונראה שאכן היא מדייקת ומבררת תהיה מותרת, ואם באה להינשא בלא בירור אינה מותרת. גם אין לומר שאף שאין צריך בירור בפועל מכל מקום ההיתר נגמר רק כאשר באה להינשא. אלא, מיד שהעיד העד כבר נגמר ההיתר. ושמעתי הוכחה ברורה לזה, דהא נוטלת כתובה מיד, כדמשמע בפשטות, הרי שההיתר נגמר מיד.
הטעם לדבר הוא, שענין הדייקא ומינסבא אינו באשה, אלא בעד, שכיון שחושש שתברר לכן הוא נזהר בעדותו. כן עולה מדברי הנודע ביהודה (קמא אהע"ז סי' כז). וכתב לבאר בזה למה שאלו בגמ' רק לגבי עד אחד ביבמה ומלחמה וקטטה, אם דייקא, ולא בקטנה, אף שגם היא לא מדייקת, ובהכרח שאין צריך לדיוקא דידה בפועל רק שהעד יתירא שמא תדייק, וזה שייך גם בקטנה שירא שתגדיל ותדייק .
וכן כתב הנתיבות (במכתבו לרעק"א שנדפס כאן...........), והוכיח לה דאם כן בנאנסה או זינתה ואינה רוצה להנשא, יהרגו משום אשת איש והולד ממזר, ובגמ' נראה לא כך. גם רעק"א במכתבו לנתיבות (שו"ת רעק"א סי' קכה הנדפסת כאן.........) הסכים לזה, והוסיף בראיות.
וראיתי באוצה"פ (סי' יז סעיף ג ס"ק ל אות יב) בשם האמרי אש, שלפי זה בגוונא שמאיזו סיבה אין אצלה סברת דייקא, אבל העד לא ידע מזה, יהא נאמן, דהכל תלוי בעד, כאמור.
אמנם העירוני לעיין בתשובת הרי"ד הידועה (סי' נז עמוד פג ונדפס כאן.........) גבי מומר, שכתב שם בתוך דבריו שאין העד נאמן דהא חזינן שלא דייקא, עיין שם וצ"ע. גם בחזון איש (סי' כ סק"ט) חלק על דברי האחרונים הנ"ל והוכיח דלא כוותייהו מתוס' (צג:) שמדייקת שמא תחלוץ וכו', אף שעתה הרי התייבמה, עיין שם. עוד שמעתי שהחמדת שלמה והחזון איש הוכיחו דלא כהאחרונים מדין מסיח לפי תומו, שגם כן בעינן ביה לדייקא ומינסבא, כמבואר להדיא ברמב"ן בסוגיא דעד אחד במלחמה (קטו.), ולא שייך לומר שם שהוא ירא ממנה כיון שהוא מסיח לפי תומו.
ובחזון איש שם כתב שההיתר נגמר מיד מפני שהחליטה מיד, עיין שם

איש_ספר כתב:ברור שכשהאשה עצמה מעידה אין שאלה שסומכים על זה שהיא מדייקת בעדותה, השאלה אם במקום שיש עד אחד, האם דייקא בדברי העד או דייקא בסיפור. וברור גם ששאלה זו היא מסוג השאלות שעובדת אי מציאותן היא תשובה לשכעצמה.

כהן כתב: [אע"פ שאולי אין דעתה לינשא רק ליטול כתובה]