פורום אוצר החכמה

יאיר כתב:

איש ימיני כתב:איזו מילה בתנך מופיעה כ...
1. תואר לאדם 2. חומר גלם 3. שם אדם 4. שם כלי 5. תואר לכלי

מורג חרוץ
בירקרק חרוץ
ויקרא
[פרק כב' פסוק כב']
עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ-חָרוּץ אוֹ-יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא-תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהֹוָה וְאִשֶּׁה לֹא-תִתְּנוּ מֵהֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לַיהֹוָה
מלכים ב'
[פרק כא' פסוק יט']
בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת-חָרוּץ מִן-יָטְבָה
ישעיה
[פרק י' פסוק כב']
כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה
[פרק מא' פסוק טו']
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים
תהילים
[פרק סח' פסוק יד']
אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ
משלי
[פרק יב' פסוק כז']
לֹא-יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן-אָדָם יָקָר חָרוּץ
[פרק כא' פסוק ה']
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ-לְמוֹתָר וְכָל-אָץ אַךְ-לְמַחְסוֹר
איוב
[פרק מא' פסוק כב']
תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט

בכל הרשימה היפה הזאת, אין אפי' שם כלי אחד.
והיה עליך להביא הפסוק (ישעיה כח כז), כי לא בחרוץ יודש קצח. וגם שם אפשר להתווכח, ש'חרוץ' הוא כינוי, כי הכונה הוא מורג חרוץ.

ראה פרטי

לבנון כתב:

יאיר כתב:

איש ימיני כתב:איזו מילה בתנך מופיעה כ...
1. תואר לאדם 2. חומר גלם 3. שם אדם 4. שם כלי 5. תואר לכלי

מורג חרוץ
בירקרק חרוץ
ויקרא
[פרק כב' פסוק כב']
עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ-חָרוּץ אוֹ-יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא-תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהֹוָה וְאִשֶּׁה לֹא-תִתְּנוּ מֵהֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לַיהֹוָה
מלכים ב'
[פרק כא' פסוק יט']
בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת-חָרוּץ מִן-יָטְבָה
ישעיה
[פרק י' פסוק כב']
כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה
[פרק מא' פסוק טו']
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים
תהילים
[פרק סח' פסוק יד']
אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ
משלי
[פרק יב' פסוק כז']
לֹא-יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן-אָדָם יָקָר חָרוּץ
[פרק כא' פסוק ה']
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ-לְמוֹתָר וְכָל-אָץ אַךְ-לְמַחְסוֹר
איוב
[פרק מא' פסוק כב']
תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט

בכל הרשימה היפה הזאת, אין אפי' שם כלי אחד.
והיה עליך להביא הפסוק (ישעיה כח כז), כי לא בחרוץ יודש קצח. וגם שם אפשר להתווכח, ש'חרוץ' הוא כינוי, כי הכונה הוא מורג חרוץ.

אכן כיוונתי לפסוק בישעיהו. ולכאורה ברור שהכוונה שם למורג חרוץ אך עדין מכנים את המורג החרוץ בשם חרוץ.

לכאורה בפסוק בויקרא ישנה משמעות נוספת... ואפשר להוסיף לחידה 6. סוג מחלה/ מום

הרשימה המלאה [להוי ידוע שביקשתי התשובה מאיש ימיני בפרטי ובטעות שלחתי הפס' לפורום במקום לפרטי]

ויקרא

[פרק כב' פסוק כב']
עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ-חָרוּץ אוֹ-יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא-תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהֹוָה וְאִשֶּׁה לֹא-תִתְּנוּ מֵהֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לַיהֹוָה


מלכים ב'

[פרק כא' פסוק יט']
בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת-חָרוּץ מִן-יָטְבָה


ישעיה

[פרק י' פסוק כב']
כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה

[פרק כח' פסוק כז']
כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל-כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט

[פרק מא' פסוק טו']
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים


יואל

[פרק ד' פסוק יד']
הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ


זכריה

[פרק ט' פסוק ג']
וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר לָהּ וַתִּצְבָּר-כֶּסֶף כֶּעָפָר וְחָרוּץ כְּטִיט חוּצוֹת


תהילים

[פרק סח' פסוק יד']
אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ


משלי

[פרק ג' פסוק יד']
כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר-כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ

[פרק ח' פסוק י']
קְחוּ-מוּסָרִי וְאַל-כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר

[פרק ח' פסוק יט']
טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר

[פרק יב' פסוק כז']
לֹא-יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן-אָדָם יָקָר חָרוּץ

[פרק טז' פסוק טז']
קְנֹה-חָכְמָה מַה-טּוֹב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף

[פרק כא' פסוק ה']
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ-לְמוֹתָר וְכָל-אָץ אַךְ-לְמַחְסוֹר


איוב

[פרק מא' פסוק כב']
תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט


דניאל

[פרק ט' פסוק כה']
וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים

יאיר כתב:

עזריאל ברגר כתב:באיזה יום בשנה אומרים 5 או 6 פעמים "הלל"?
(תלוי בחילוקי מנהגים)

פסח (יו"ט ראשון)?

אכן.

עזריאל ברגר כתב:

יאיר כתב:

עזריאל ברגר כתב:באיזה יום בשנה אומרים 5 או 6 פעמים "הלל"?
(תלוי בחילוקי מנהגים)

פסח (יו"ט ראשון)?

אכן.

?

בליל הסדר אומרים את המילה 'הלל'...

יאיר כתב:בליל הסדר אומרים את המילה 'הלל'...

אין צורך. אומרים שלש פעמים הלל המצרי (פעמים בלילה ופעם אחת בבקר), ופעמים הלל הגדול (אחד בלילה ואחד בבקר). אלא שלא ידעתי למה התכון במנהג של 6 (אם נצרף את אמירת המילה 'הלל' נגיע ליותר)

איש גלילי כתב:

יאיר כתב:בליל הסדר אומרים את המילה 'הלל'...

אין צורך. אומרים שלש פעמים הלל המצרי (פעמים בלילה ופעם אחת בבקר), ופעמים הלל הגדול (אחד בלילה ואחד בבקר). אלא שלא ידעתי למה התכון במנהג של 6 (אם נצרף את אמירת המילה 'הלל' נגיע ליותר)

אמר רבי יוסי יהי חלקי מאומרי הלל בכל יום, ואוקמינא בפסוקי דזמרה.
ולכן 6 להאומרים הלל בבית הכנסת בערבית, ו5 לאלו שא"א.

איש גלילי כתב:

יאיר כתב:בליל הסדר אומרים את המילה 'הלל'...

אין צורך. אומרים שלש פעמים הלל המצרי (פעמים בלילה ופעם אחת בבקר), ופעמים הלל הגדול (אחד בלילה ואחד בבקר). אלא שלא ידעתי למה התכון במנהג של 6 (אם נצרף את אמירת המילה 'הלל' נגיע ליותר)

הוא כנראה התכוון לתוך יממה של 24 שעות, ונצרף לכך מנהג הנוהגים לומר הלל בשעת אפיית מצות מצוה של ער"פ. (ובזמן הבית, בשעת הקרבת הפסח).

"ותשלח את אמתה" - ידא אריכתא. הסבר.

יאיר כתב:"ותשלח את אמתה" - ידא אריכתא. הסבר.

חיבור ב' הפירושים, ידה או שפחתה. כי יד עבד כיד רבו, והוא ידא אריכתא.

יפה מאוד (או מדין שליחות).

מטות משה ואהרן.

יפה מאוד!

גבאי האוצר כתב:
היכן בתורה:
1. המלך? וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם... אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ (ברא' יד יז) וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר-אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים (בר' לט כ) דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ (במד' כ יז) בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ (במד' כד כב)

מקובל לשאול כך: היכן בתורה המילים "המלך היושב על כסא רם ונישא" כל אחת בנפרד כמובן.

וישב-מקץ /
בראשון כדיבריא
(ולנשר עוד כמה)
חמישית של הצדיק (של ציון)
חמישית של תפארת ישראל
והשאר של הערלים
את העלילה משדרגים...

ויחי /
מבין כל הארבעה שעד כה מתוארים
שימו לב לפרטים
דוקא באחרון, הכי מרגש,
חסר האלמנט המתבקש,
(לקרוא קריאת שמע ביקש).

לבנון כתב:

שברי לוחות כתב:שני שאלות בחורש"י פרשת שמות
האם במצרים היו תרנגולים
והאם לאריה יש זקן?

עיין רש"י שהנוגש המצרי היה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם
ועוד עיין רש"י ד ד משמואל א יז: ויאמר דוד אל שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר: ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו.

.

מה המכנה המשותף לספרים:
משך חכמה , מגלה עמוקות, אור החיים, אגלי טל.

איני יודע אם מישהו ניסה את כוחו.
אוסיף את הספר "עין איה"
ורמז: המכנה המשותף נמצא בשמות הספרים...

שכולם לקוחים מספר איוב
פרק יב
(כב) מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת:
פרק כח
(ז) נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה:
(יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים:
פרק לג
(ל) לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים:
פרק לח
(כח) הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל:
[בספר איוב מופיעים עוד הרבה שמות של ספרים כשאגת אריה וקול שחל ואכמ"ל]

איש ימיני כתב:מקובל לשאול כך: היכן בתורה המילים "המלך היושב על כסא רם ונישא" כל אחת בנפרד כמובן.

בראשית פרק יד
(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:
שם
(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר:
דברים פרק יז
(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
שם פרק כז
(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:
שמות פרק כה
(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן:

[כמובן שהמלים המלך והיושב מופיעים עוד אך לאו כרוכלא וכו']

בקרו טלה כתב:שכולם לקוחים מספר איוב

איישר!

בקרו טלה כתב:[כמובן שהמלים המלך והיושב מופיעים עוד אך לאו כרוכלא וכו']

המלך עוד ג' פעמים (אף לא אחד בפרשת המלך), הישב עוד ז' פעמים (כלם חסרים).

חידה ללומדי "טהרות"
כיצד יתכן שישנה טומאה בכלי, ואוכלים נוספים שנמצאים בכלי, טהורים. ואילו אוכלים שנמצאים מחוץ לכלי, טמאים?

כלי הצמיד פתיל, ויש מחיצה בתוכו, בצד א' טומאה, ובצד השני אוכלים.
האוכלים בכלי טהורין, כדין צמיד פתיל. כל האוהל טמא, שאין צמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה שלא תצא (רק שלא תכנס).

ממ"נ, אם המחיצה עדיין מחשיבה את זה לכלי אחד אז גם האוכלים בצד השני יהיו טמאים, אלא מאי, זה נחשב לשני כלים, אם כך זה לא עונה על השאלה...

משנה מסכת כלים פרק ח
בית שאור מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים התנור טמא והשאור טהור ואם היה כזית מן המת התנור והבית טמא והשאור טהור

ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלים פרק ח משנה ו
השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים - כגון שיש לכלי זה שני קבולין, והמחיצה המפסקת בין בית קבול לחבירו נקראת קרץ, לשון מחומר קורצתי גם אני (איוב ל"ג ו') והמחיצה מגעת עד שפתו, והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחר והקרץ היא המחיצה החוצצת בינתים, ומוקף הכלי כולו צמיד פתיל, דנמצאו השאור והשרץ שניהם מוקפים צמיד פתיל:
התנור טמא - מחמת השרץ שבתוך הצמיד פתיל. שצמיד פתיל מציל על הטהרות שבתוכו מלקבל טומאה, ואינו מציל על הטומאה שבתוכו שלא לטמא את אחרים:
והשאור טהור - דהרי הוא מוקף צמיד פתיל בפני עצמו:

אני מסכים שהדין נכון. רק שהחידה היא אפילו במקרה שזה כלי אחד ממש, עם קיבול אחד, ויש לזה דין של כלי אחד, ובכל אופן האוכלין שבפנים יהיו טהורים ואלו שבחוץ, טמאים.

משנה מסכת עדויות פרק א
משנה יד
כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכו אמרו להם בית שמאי כשטהרנו אוכלים ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

כולנו מכירים את שבעת המינים וארבעת המינים.
מי מכיר שבעה מומים ובמקום אחר ארבעה מומים?

עתניאל בן קנז כתב:משנה מסכת עדויות פרק א
משנה יד
כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכו אמרו להם בית שמאי כשטהרנו אוכלים ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

מטרת החידה להוסיף עיון ולחדד את הדברים, ועל כן אני מרשה לעצמי לנדנד...
דין זה אינו קשור כלל לחידה מפני שהוא מדבר על כך שכלי חרס בצמיד פתיל אינו מציל על כלי שטף.
בחידה, הטומאה נמצאת בתוך הכלי, אם כך ודאי שעליה לטמאות את כל מה שבכלי אם זה כלי חרס, ואת מה שבחוץ אם זו טומאת מת ויש שם אוהל. בכל מקרה גם אם מדובר על כלי חרס המוקף צמיד פתיל הטומאה אמורה לצאת ולטמא באוהל הכל כולל מה שבתוך הכלי.
וכאן החידה, איך יתכן שמה שבתוך הכלי יהיה טהור ומה שבחוץ טמא.
ישר כח על המאמץ, אם לא ילך, אגלה..

עזריאל ברגר כתב:כולנו מכירים את שבעת המינים וארבעת המינים.
מי מכיר שבעה מומים ובמקום אחר ארבעה מומים?

ארבעה מומין עוברין יש באדם. [רמב"ם איסורי מזבח פ"ב ה"ז]
ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים. [רמב"ם ביאת מקדש פ"ח הט"ז]
נמצאו כל המומין...ושבעה בריס העין...ושבעה בידים...ושבעה בכח הגוף... [שם הי"ז]

לא לזאת התכוון המשורר.
ראיתי בדברי אחד הראשונים שמזכיר "שבעה מומים" בענין מסוים בתנ"ך, וזהו ענין שמופיע גם במקום אחר, ושם יש רק ארבעה מומים.

ברשותכם אחודה נא לכם חידה:
איפה מוזכרים בתלמוד בבלי ארבעה חכמים: סבא, חתנו, נכדו ונינו, שמסרו שמועה זה מפי זה?
כלומר "אמר רב פלוני אמר רב פלוני אמר רב פלוני אמר פלוני". מי שמוזכר ראשון ברשימה הוא בנו של השני, השני הוא חתנו של השלישי, והשלישי הוא חתנו של הרביעי!

חולין ס"ג.

נכון!
"אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב: עשרים וארבעה עופות טמאין הן".
אבל עדי הנוסח הקדומים (כתבי היד והראשונים) אינם מאשרים את הדבר המיוחד הזה. הגירסא הקדומה היא: "אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא, ואמרי לה: אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב".
הרי שהמסורה חלוקה איזה רב חנן אמר כן, האם רב חנן בנו של רב חסדא אמר כן בשם אביו, או רב חנן בר רבא זקנו אמר כן בשם חמיו. ולא שזה אמר בשמו של זה כשרשרת ארוכה.

עזריאל ברגר כתב:

גלאגוזים כתב:

עזריאל ברגר כתב:כולנו מכירים את שבעת המינים וארבעת המינים.
מי מכיר שבעה מומים ובמקום אחר ארבעה מומים?

ארבעה מומין עוברין יש באדם. [רמב"ם איסורי מזבח פ"ב ה"ז]
ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים. [רמב"ם ביאת מקדש פ"ח הט"ז]
נמצאו כל המומין...ושבעה בריס העין...ושבעה בידים...ושבעה בכח הגוף... [שם הי"ז]

לא לזאת התכוון המשורר.
ראיתי בדברי אחד הראשונים שמזכיר "שבעה מומים" בענין מסוים בתנ"ך, וזהו ענין שמופיע גם במקום אחר, ושם יש רק ארבעה מומים.

יעוין בעל הטורים דברים יא,טז, אשר מציין לשבעה מומים שהוזכרו בתהילים קטו, אבל בתהילים קלה הוזכרו רק ארבעה מומים.

קאצ'קלה כתב:אבל עדי הנוסח הקדומים (כתבי היד והראשונים) אינם מאשרים את הדבר המיוחד הזה. הגירסא הקדומה היא: "אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא, ואמרי לה: אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב".
הרי שהמסורה חלוקה איזה רב חנן אמר כן, האם רב חנן בנו של רב חסדא אמר כן בשם אביו, או רב חנן בר רבא זקנו אמר כן בשם חמיו. ולא שזה אמר בשמו של זה כשרשרת ארוכה.

כעי"ז (לא לגמרי) במס' ע"ז י"א: ושם ט"ז.