פורום אוצר החכמה

ברזילי כתב:מתגובת הרב לביא שהעלה לכאן הנזיר עולה שטעיתי והטעיתי לעיל, והמדובר באשה ששמרה אמונים לבעלה משך התקופה הארוכה בה היה מאושפז כצמח.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי כוונתך. אבל אם התכוונת שמיכאל אברהם בפסק דינו התבסס על ביה"ד בצפת זה אינו. אדרבה "פסק דינו" קדם לפסק דינם. ולאפוקי מדבריו הדגישו ביה"ד בצפת שבמקרה כמו שלו לא היו אומרים אומדנא.

משה גרוס כתב:"אני שמעתי" .

רוצה ללמוד כתב:

משה גרוס כתב:"אני שמעתי" .

ממש שמעת?

ואני "שמעתי" בפירוש שפסק הדין של הרב לביא הוא כי איימו על בנו...

טיפה רצינות בבקשה

משה גרוס כתב:וזכורני שלפני הרבה שנים סיפר לי מו"ר הגרנ"א רבינוביץ שכשבנו את כביש 6 היו הפגנות ופשקווילים נגד פינוי הקברים והוא התקשר לגרשז"א ושאלו: והלוא בשו"ע נפסק שמותר לפנות קבר הנמצא? והשיב לו הגרשז"א: אכן. ושאלו: אם כן למה כבודו פסק שאסור לפנות? והשיבו הגרשז"א: איימו על חיי.

משה גרוס כתב:

רוצה ללמוד כתב:

משה גרוס כתב:"אני שמעתי" .

ממש שמעת?

ואני "שמעתי" בפירוש שפסק הדין של הרב לביא הוא כי איימו על בנו...

טיפה רצינות בבקשה

שמעתי מכלי ראשון ואיני רוצה לפרט בכללי, וכבר פנו אליי באישי והראיתי מקום. ואגב, את בנו של הרב לביא אני מכיר אישית והוא לומד בכולל דיינות בירושלים, ולא נראה לי שאיימו עליו...
נמצא שבקשת הרצינות שלוחה בחזרה אליך, וצריך עיון כיצד להתמודד עם המציאות הקשה של איומים על רבנים.

איש_ספר כתב:

משה גרוס כתב:וזכורני שלפני הרבה שנים סיפר לי מו"ר הגרנ"א רבינוביץ שכשבנו את כביש 6 היו הפגנות ופשקווילים נגד פינוי הקברים והוא התקשר לגרשז"א ושאלו: והלוא בשו"ע נפסק שמותר לפנות קבר הנמצא? והשיב לו הגרשז"א: אכן. ושאלו: אם כן למה כבודו פסק שאסור לפנות? והשיבו הגרשז"א: איימו על חיי.

כל מי שמכיר את רשז"א ידוע שסיפור כזה עליו הוא מופרך לגמרי, אבל לא התעצלתי ועל בינתי לא נשענתי והרמתי טלפון לרב רבינוביץ, ציטטתי לו את הכתוב כאן להלן תגובתו כמעט בלשונו:
"לדאבון ליבי זכרוני אינו כמאז ודברים רבים איני זוכר כיום, יש סיפור דומה על גדול אחר, שלא כדאי להזכיר את שמו, אבל לא על רש"ז, וכנראה שהמספר התבלבל".
ואגב, כביש שש בנייתו התחילה בשנת 1999 אתם מוזמנים לבדוק מתי נפטר הגרשז"א....
מעתה ישפוט הקורא על מידת הדיוק של שאר הסיפורים...

גם זו לטובה כתב:שמעתי שהגרז"נ דיבר בכולל בבית וגן (רח' ברויאר 9) וביאר את צדדי ההיתר, וציין לסימנים הראשונים בספר באר יצחק, אולם הוסיף שלכתחילה ודאי אין לעשות כן.
[עוד שמעתי שכל המו"מ של הרב לביא עם הגרז"נ, הועלה ע"ג הכתב.]

מחולת המחנים כתב:היום ראיתי בבתי כנסת מכתב מחאה נגד "הגט מצפת" מאת בי"ד 'החורבה' (המחודש), עליו חתומים הרבנים הגאונים רבי מרדכי גרוס רבי עזריאל אויערבאך רבי שלמה זעפרני, ועוד כמה רבנים יושבי על מדין שאינני זוכר את שמותם כרגע.
האם יש מישהו שהמכתב הנ"ל נמצא תח"י ויוכל להלותו כאן.

ברזילי כתב:תגובת הרב פרבשטיין למכתב דייני צפת שהובא לעיל באשכול

יש להעיר כי הטענה שבמכתבו הנוכחי, לפיה מקובלנו כי בפסק מחודש כזה יש להוועץ בגדולים, כלל לא עלתה במכתבו הראשון. זו באמת טענה חזקה, אלא שלדבריהם קבלו הסכמה בכתב מהגרז"נ, אלא שהוא מכחיש חלקית, וצע"ג כנ"ל

ברזילי כתב:שפיל לסיפיה:
הרי שנאמנות פוסק ההלכה, לאמת הצרופה כפי מיטב הכרתו או בלשון הרא"ש: "כי תורת אמת היא" – זהו שיקול־על הגובר על שיקולים כבדי משקל אחרים, ופשיטא שנידון זה של היתר העגונה אינו שונה. על כן מאחר שגם לאחר עיון בכל דברי המשיגים שהגיעו לידינו, לשלושת חברי בית הדין בצפת, אין לנו ספק כי ההלכה התבררה כראוי וכי לא נפלה טעות בפסק הדין שניתן בעצה אחת ובעיון מעמיק משותף וממושך עם אחד מגדולי הדור ועם תלמידי חכמים נוספים, אין עולה על דעתנו לפסוק כעת "דין שקר" כהגדרתו ברא"ש ובטור, כתוצאה מהפעלת לחצים מכל סוג שהוא. בנוסף, איסור תורה של "לא תגורו מפני איש" מביא אותנו להימנע מלהתחשב באלימות מילולית מכל סוג או מלחצים גלויים וסמויים, שהן מנת חלקנו בימים אלו. מן הראוי שלא היו באים לעולם, ולפום צערא אגרא.

ברזילי כתב:תגובת הרב פרבשטיין למכתב דייני צפת שהובא לעיל באשכול

[/size]

מרן המשגיח כתב:איך שייך רוח של זכיות רוחניות באדם שאין עליו שום מצוות?

אוהב אוצר כתב:שאלה של קטן ועני בדעת:

מה יקרה אם מחר הבעל קם מתרדמתו ואומר שלא מוכן לכל התהליך הזה והאשה כבר הספיקה להתחתן, מה זה אומר,היא/הבעל השני עברה/עבר על איסור א"א?

ברזילי כתב:

גם זו לטובה כתב:כמד' שההיתר השני נסמך על ההיתר הראשון, משום שכל מה דהוי זכות משום שאינה מתאבלת מחמת טעם קמא, וא"כ הוי "גלגל" ודו"ק

יפה מאד!

ואבאר דבריך: כשבא ביה"ד להסביר מדוע יש כאן זכות גמורה לבעיל השתמשו בהנחה שהאשה היא ספק-א"א (כדי לומר שאינה חייבת לטפל בו ולהתאבל עליו וכו'), וא"כ לכאורה כל ההיתר נסמך על האומדנא , אבל אם יש אפשרות להתיר אשה כזו כבר אין אומדנא כי אולי באופן שתותר לשוק מייד אחרי שייפגע בעלה אינה מקפדת, ונמצא שיש כאן סתירה פנימית, והזיכוי בטל.

אבל יש להשיב בתרי אנפי:
(א) כמבואר למעיין שם, לגבי כל אחד מהפרטים בהם השתמשו בהיות האשה ספק-א"א יש עוד טעמים. אינה מתאבלת עליו, כי כבר כשיש קטטה ביניהם פטורה, אינה חייבת לעסוק בריפויו כי תנאי האישות כולם בטלו כשאומרת מאיס עלי וכו' וכו' עיי"ש

(ב) אבל גם בלי זה, אם נניח שאכן צריך את הגעתה למצב של ספק-א"א כדי שיהיה הגט זכות גמורה, עדיין יש מקום להעמיד דברי ביה"ד. אמת שבאשה שנפלה למצב כזה אתמול אי אפשר להתירה, שהרי ההיתר סותר את עצמו וכנ"ל. מתי נוכל לומר שאכן הפכה לספק-א"א? רק כאשר תעבור תקופה ארוכה מספיק שבה אי אפשר היה לזכות לה גט, ואז נוכל לומר שעל דעת כן שתתעגן לזמן ארוך כזה שמא לא נתקדשה והיא הופכת לספק א"א. נמצא אם כן, שגם לשיטת ביה"ד הזיכוי יכול להועיל רק אחרי זמן ארוך, נניח שמונה שנות עיגון. אם כן, אפשרות הזיכוי אינה סותרת את האומדנא שיוצרת ספק א"א, כי גם עגינות ארוכה שיש לה קצבה היא דבר שנשים אינן רוצות להכנס אליו.

להבנה זו אין כאן שני היתרים סותרים, וסרה הערת רממ"פ (הלא-מובנת מצד עצמה).

גאולה בקרוב כתב:על כל הענין, מסתמא שייך דברי האגרות חזו"א ח"ג תחילת סי' נ