א"כ נח לא הקריב מן הג'ירפות ולכך לתיבה נכנסו רק שתים ולא שבעה.
גם לטעמו של הכלי יקר שהכניס שבעה כי רגילים לאכול מהם הרבה- גם יש לדחוק כי הפסול היחיד שמצאו בג'ירף הוא שאין עליו כלל מסורת ולא הי' נאכל כלל. הרבה וודאי שלא.
פעם, החתול והעכבר היו חברים מאוד מאוד טובים
מתי שנכנסו לתיבה, ביקש העכבר מנוח לאכול את החתול.
בתגובה, נתן נוח רשות לחתול לאכול את העכבר.
העכבר רץ והתחבא במקום נמוך,
ונהיה לו קרע בשפתיים.
בא העכבר לנוח, ושאל אותו מה אעשה?
אמר לו נח:
אי אפשר לרפא את זה, רק ע"י תפירה עם שערה מהשפם של החתול
הלך העכבר בשקט מתי שהחתול ישן, ותלש לו שערה,
ונוח תפר את שפתו בחזרה, והכל שב למקומו בשלום.
אוצר החכמה כתב:יפה!
יש לרבה של הבן שלך עוד סיפורים כאלה?
ציפורן כתב:(והרי קיימ"ל כהש"ך והחכמת אדם (חזון איש יו"ד יא' כמדומני) שגם בחיות ובהמות יש צורך במסורת)
עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...
אוצר החכמה כתב:עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...
המורה בבית יעקב אצלכם היא אשתו של הרעבע בחיידר?
אוצר החכמה כתב:זה לא קשור לזמן נח, כי הכלי יקר כותב שהיה צריך שבעה שבעה כדי שירבו מהם הרבה כי נאכלים ע"י שומרי התורה, וכוונתו שיהיה מהם הרבה שיוכלו לאכול אחר מתן תורה (איני מבין כ"כ כוונתו שגם אם הגויים אוכלים הרי זה מתכלה אם יהיו מעט ואתם המעט מכל העמים, מכל מקום כך כתב) אבל ברור שאחר מתן תורה לא היה דין לאכול במסורת ולא היו בהמות טהורות שלא היה עליהם מסורת.
חובב_ספרים כתב:לא הבנתי איך ענין מסורת שייך כאן. הרי נח למד תורה וידע מה טמא ומה טהור - והרי כל ציווי הקב"ה אליו היה בהנחה שהוא ידע איזה מינים טהורים. או שהוא ידע זה מקודם או שהקב"ה לימד אותו בשעת הציווי. יהיה איך שיהיה נח היה לו המסורת הכי טוב שהקב"ה סמך עליו.
בלא"ה מי אמר שמנהג זמנינו להצריך מסורת היה בזמן נח.
חובב_ספרים כתב:אוצר החכמה כתב:זה לא קשור לזמן נח, כי הכלי יקר כותב שהיה צריך שבעה שבעה כדי שירבו מהם הרבה כי נאכלים ע"י שומרי התורה, וכוונתו שיהיה מהם הרבה שיוכלו לאכול אחר מתן תורה (איני מבין כ"כ כוונתו שגם אם הגויים אוכלים הרי זה מתכלה אם יהיו מעט ואתם המעט מכל העמים, מכל מקום כך כתב) אבל ברור שאחר מתן תורה לא היה דין לאכול במסורת ולא היו בהמות טהורות שלא היה עליהם מסורת.
אם זה אינו קשור לזמן נח איך נח היה אמור לדעת מה יהיה המסורת אלפי שנים אח"כ. וא"ת היה לו נבואה על זה, למה תלתה התורה בטמא וטהור ולא במה שיהיה מסורת בזמנינו.
(עתה עיינתי ואכן כך הוא בב"ר א"ל נח וכי צייד אני, וכו' מאליהן היו באים וכן הוא בפרד"א)
משולש כתב:מישהו יודע האם יש איזה גננת שגלשה כאן והחליטה מהיום ללמוד יותר לעומק לפני שמלמדים את הילדים?
האם יש דרך לשנות את זה? ס"ה ילדים הם רכים ושבשתא כיון דעל על. וחבל על גירסא דינקותא שתהיה משובשת.
צונאמי כתב:פעם, החתול והעכבר היו חברים מאוד מאוד טובים
מתי שנכנסו לתיבה, ביקש העכבר מנוח לאכול את החתול.
בתגובה, נתן נוח רשות לחתול לאכול את העכבר.
העכבר רץ והתחבא במקום נמוך,
ונהיה לו קרע בשפתיים.
בא העכבר לנוח, ושאל אותו מה אעשה?
אמר לו נח:
אי אפשר לרפא את זה, רק ע"י תפירה עם שערה מהשפם של החתול
הלך העכבר בשקט מתי שהחתול ישן, ותלש לו שערה,
ונוח תפר את שפתו בחזרה, והכל שב למקומו בשלום.
עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...
ז, א צדיק לפני. למה צדיק, לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתבה. אמרו בתחלה בימי אדה"ר היו חתול ועכבר בביתו של אדה"ר שותפין זע"ז. יום א' נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו אדוני תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם הואיל וספרת עליו לה"ר תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר, אמרו עוד לא תהיה פלטה לפני החתול אויבינו. כשבא נח והכניסן בתבה, יום א' היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו ורדף החתול אחריו, ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר, גם החתול קרע לו בצפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע לי החתול אויבי. א"ל לך והביא לי נימת שערו. הלך אצל החתול עצמו ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו. ולזה נקרא איש צדיק (ו' ט').
(ט"ו) אמר לו מפני מה תפירה בפי העכבר? אמר לו בימי המבול נכנסו בתיבה שקצים ורמשים זכר ונקבה, פעם אחת ישב עכבר עם נקבתו אצל חתול, אמר חתול זוכר אני שאבי אכלו ואת זרעו מותר לי שאכלנו, מיד הלך לאוכלו, ברח העכבר והיה מבקש נקב להחבא ולא מצא, מיד נעשה לו נס ומצא נקב ונכנס שם, בא חתול אל הנקב ורצה ליכנס אחריו ולא היה יכול לפי שהנקב קטון, הכניס ידו להוציאו, פתח פיו העכבר ומשך לחייו בצפרניו ונקרע מפיו למטה כחצי זרת, כשהלך חתול יצא העכבר מן הנקב והלך לנח ואמר לו, איש צדיק עשה עמי צדקה ותפור לחיי שקרע לי חתול אויבי, אמר לו לך הביא לי שער מזנב החזיר [והלך אצל החזיר ומצאו ישן וגנב משער זנבו], והלך לנח ותפר, ועד עתה נראית התפירה.
ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.
גבול ים כתב:הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"
צונאמי כתב:גבול ים כתב:הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"
יתכן שהר"י הוא הראשון שמאמין שזה קרה באמת...
גבול ים כתב:צונאמי כתב:גבול ים כתב:הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"
יתכן שהר"י הוא הראשון שמאמין שזה קרה באמת...
אני לא חושב שהוא בעצמו מאמין, אולי הרופאים
גבול ים כתב:ירח מלא כתב:ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.
יש לציין שבלקט יושר מבואר שהתרומת הדשן היה משקה מכוס ההבדלה גם לבנותיו
בברכה המשולשת כתב:הדיון היה על מסורת הגננות שכך מלמדות את הילדים (ע"פ הנטען לעיל)
ובאמת אה"נ- לתיבה באו 14 גי'רפות
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 718 אורחים