פורום אוצר החכמה

יניק וחכים כתב:לפי מה ששמעתי, תורת רפאל, היא ישיבה קטנה בירושלים אשר יש בה כמאתיים בחורים.
הר"י הוא ר' חיים קוק שלמד בזילברמן ומתעסק הרבה בעניני השקפה בכיוון הגר"א רמח"ל ומהר"ל, וזהו תוכן השיחות שלו, הבחורים נוטים להתקשר אליו ומוסר שיחות גם לבוגריו שבישיבות גדולות, ואף אברכים שלמדושם עדיין קוראים את שיחותיו.
בנוסף לכך יש בישיבה כמה רמי"ם שהם במפורש זילברמנים.
אפשר לומר שזה סוג גירסה של זילברמן מעודנת בשביל הציבור הרחב.

איש_ספר כתב:מצאתי עוד שאלה להקפצה

ט. האם יש שם בין הזמנים?

כתבו לי כמה באישי על ישיבת תורת רפאל. מאי האי?

איש_ספר כתב:איך נראית הישיבה קטנה של "זילברמן"

א. האם זה תואם את הגיל של ישיבה קטנה רגילה?
ב. מה סדר הלימוד שם? כמה גמ' וכמה לימודים אחרים ואיזה?
ג. האם זה מיועד גם לבוגרי ת"ת רגילים?
ד. כמה תלמידים יש שם?
ה. האם יש שם פנימיה?
ו. מי ראשי הישיבה והרמי"ם?
ז האם ילד שאביו מזהה בו צמאון לבקיאות והיקף כדי לשלוח לשם?
ח. מה יעשה אבא שחושב שקול התור/ריבלין חבורת זייפנים, האם יכול לשלוח את בנו למקום שמאמינים בקדושת המסורות הללו?

שאלות חשובות יותר וחשובות פחות, ולא חשובות כלל, אשמח מאד לקבל תשובות ממי שיודע.

איש_ספר כתב:ט. האם יש שם בין הזמנים?

בן ציון46 כתב:

איש_ספר כתב:ט. האם יש שם בין הזמנים?

יש בין הזמנים מצומצם מאד, יש איזה טיול ואחריו איזה יומיים עד שיתחילו שוב.

איתן כתב:

מוישי כתב:לידידנו הרב איתן שליט"א ישנו מאמר המתמצת את עיקרי משנתה של השיטה ואם תלחצו עליו אולי יואיל להעלותו כאן למען יכירו וידעו.

תודה רבה. אולי באיזה שלב אכן אעשה את זה. אני עדיין לא יודע האם יש תועלת בפרסום המאמר. והאם יכול לצאת איזה נזק למישהו.
על כל פנים לטעמי יש לעדכן את המאמר, למשל להוסיף הפניות לאבן בוחן. להעיף את סיפור על שלושה האברכים במיר, שהחלטתי שאינו מוסמך...
אך מי שמעוניין - אני יכול לשלוח לו באישי. ממילא כבר שלחתי אותו בגירסואתיו השונות להרבה אנשים, ואף העלתי קטעים מגירסתו האחרונה בפורום.

נ.ב. אני תמיד עושה טיוטות וגירסאות אינסופיות למאמרי במקום לערוך אותם באופן סופי.

לענין כתב:נראה יפה מאד (מקופיא)
חשוב להדגיש, כדי שהקורא יוכל לקבל את הרושם הנכון-
האם הכותב נולד בין החומות, מה גרם לו להצטרף לקהילה, האם לפני כן נמנה על בני חו"ל או על ציבור חרדי ישיבתי קלאסי ישראלי, מה מעמדו בקהילה, ומה חתך גילו קרי צעיר או מבוגר.
בגלל שזו לא עבודה מסודרת אלא התרשמות אישית, חשוב לדעת מהי הזוית של הכותב.

[אפשר לומר, על פי המעט שקראתי, שהכותב הצליח להסביר את עצמו מצוין!]

יניק וחכים כתב:[א] לפי מה ששמעתי, תורת רפאל, היא ישיבה קטנה בירושלים אשר יש בה כמאתיים בחורים.
[ב] הר"י הוא ר' חיים קוק שלמד בזילברמן
[ג] ומתעסק הרבה בעניני השקפה בכיוון הגר"א רמח"ל ומהר"ל, וזהו תוכן השיחות שלו,
[ד] הבחורים נוטים להתקשר אליו ומוסר שיחות גם לבוגריו שבישיבות גדולות, ואף אברכים שלמדושם עדיין קוראים את שיחותיו.
[ה] בנוסף לכך יש בישיבה כמה רמי"ם שהם במפורש זילברמנים.
[ו] אפשר לומר שזה סוג גירסה של זילברמן מעודנת בשביל הציבור הרחב.

אוצר בלוס כתב:היכן ניתן להשיג את הספר אבן בוחן המוזכר במאמר המובא לעיל?

צפונות כתב:ביקשו ממני לשאול כאן,
1. אם יש מי שיוכל להסביר מדוע בקהילת זילברמן לא אומרים פיוטים בתפלה דר"ה, אלא רק אחרי התפלה קודם קריה"ת.
והלא, מדברי הגר"א מבואר שאכן כך נהגו.

נוטר הכרמים כתב:'מערב מזמינים'. נעניתי להזמנתו של אחד הידידים היקרים מחו"ר דמתא הדרים בפרברי עיה"ק ירושת"ו,
ולנתי בסתר בצל סוכתו הרחבה יחד עם ילדיי שיחי'.
האושפיזא נהג בנו טובת עין מופלגת ואירחנו בשלימות ממש,
זה לי פעם ראשונה שראיתיו פנים בפנים, והנה הוא נוהג בי ובני משפחתי מנהג ידידים ותיקים.
ברוך שככה לו בעולמו.

ובאשמורת השכמנו קום, אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אל' נהלך ברגש,
ובמכוניתו בה הצטופף עובר אורח נוסף נחפזנו אל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
הלב הומה על גדותיו. כבר עם עפעפי שחר, הרחבה על כל מבואותיה מבית ומחוץ תצפנו בקבוצי מטה מכל העדות והחוגים, אלפים עטויי גדילים,
ובידם בחיבה יתירה לקוחים בחבה מינים ארבעה.

עומדים ומשתחוים צפופים, והדעת מתבלבלת מעט, אך הלב זועק לשמים, אנא שובה עלינו בהמון רחמיך, ורצה את הבאים בפעמי רגליך,
די לנו עם ה'זכר' וה'חביבות' של הדברי סופרים, רצונינו לחדש ימינו כקדם, שיהיו ארכובותינו טובלות בדם כבשים פרים ואילים.

שחרית חטופה עם הנץ, בבליל קולות רוגשים בפאר מסלסלים.

ואז שמנו פנינו אל ה'חורבה', מקום קהל עדת 'אדרת אליהו' בקיבוצם.
תפסנו מקומנו בירכתי הסוכה הגדולה, אין מילים בקולמוסי לתאר את רגשי הרוממות שגאו כים ושטפו כל לבב כנחל גבים,
ברכת לישב בסוכה נשמעה בגילת ורנן,
ולאחר מכן הלל נקרא כמאמרו ברוב עם, אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול, מתנשאים בשפה ברורה ובנעימה. בניגון ערב וכובש, בקצב מדויק ונפלא.

והמינים בהדרם כלולים, זה בא בגימוניות של כסף וזהב, וזה בידו הפרי עץ הדר כגודל יבול המרגלים.
אנשי המקום - תכלת בכנפיהם, ורבים מסתופפים נבלעים בקולם.
והנענועים כדת של תורה, בכיסכוס כביר, ובהטיה כלפי מטה תגרש גויים ותטעה.

בתום השירה בנחת ובשלוה, והעם עושים דרכם אל היכל החורבה הגדול, רם על רמים, כגובה ארזים גבהו, והחלונות שקופים אטומים פיתוחי חותם.
שליח הציבור מרעים בקולו הושענא אבן שתיה, וכל העם עונים אחריו הושע נא. כהושעת אלים... כן הושע נא.

[והלב אם אבן הוא נימוח סמוך ונראה למקום בית הבחירה, לזבול ולדביר, והדמעות מתפרצות חוצה,
ותמיהני שלא הרגשתי קול הבכי והכיסופין בתוככי קהל הקודש, וחוששני לקרוא עליהם 'אבירי לב', וכמה ההרגל מקהה החושים].

ולאחר מכן, תפילת המוסף כאשר רוב הציבור אינו פוסק מלהחזיק במינים כמנהג יקירי ירושלים. אשרי עין ראתה השמחה הגדולה,
ועולים כולם אל גג הבית, לחזות ברצפת העזרה,
חיל ורעדה, תחינה ואימה.
ואולם העין דומעת והלב כמה, לראות בשוב ד' ציון.

[אז לא יזדקקו להחניף לרשעים ושיהודי קל שבציבור, בקושי שומר מצוות, ינחל כבוד מלכים,
ועוד יקריא את הכהנים בנשיאת כפיהם, מכוער הדבר].

ונחתום מעין הפתיחה, כללו של דבר,
קריאת הלל מהודרת ביופיה ובנעימתה, ומראות מלבבים של חיבוב מצוה והדרה.

נוטר הכרמים כתב:ועוד הרגשה חריפה שחויתי בכותל, ואקדים בזה מילי מעלייתא מענינא דיומא.

לדאבון הלב, כהיום הזה, כאשר אתה בא אצל הכותל המערבי שריד לעזרה, אין לך שום אוירה של השתחויה והתבטלות. יש שם הרבה אנשים שבכל הנהגתם הינם מקרינים ומשדרים לכולם שהכותל הוא ביתם הפרטי וירושתם מדור דור. הינם מוחזקים בבעלות ובקנין על 'מנין' פלוני ועל 'מקום פלוני', מחלקים עליות ו'כיבודים' כראות עיניהם, ואבוי לו למי שימרה את פיהם. בפסיעה גסה מעל ראשי עם הקודש מנהלים את כל סדרי המקום, ואין פוצה פה.

בימי הרגל, תחת אשר יהיו מנינים מסודרים בהסכמה לפי נוסחאות, או שיסכימו על איזה בעל תפילה מסוים, נשמע בליל והמולה של קולות שונים משונים, זה בכה וזה בכה, באין כבוד והדר, ע"י כל מיני 'יחסנים', וכל אחד אומר כולה שלי, ומתנשא בקולו לומר אני אמלוך. לא תואר ולא הדר, לא שמחה ולא תפארת.

ואתה עוצם את עיניך ומדמה ששב את את שבות עמו, ותקע בשופר גדול לחירותו, וקיבצו יחד אל העזרה, ואז אין ישיבה אלא למלכי בית דוד, אין כרטיסי חניה מיוחדים לכל מיני, ואין כסאות פאר לבנשקי"ם, רק כולם שוים לפני במקום, בניו אהוביו בחוניו של מקום, שהוא מקומו של עולם ממלא כל עלמין, ואין משתמשין בשרביטו ויושבים על כסאו.

מתי נזכה שלכל הפחות בקרית חנה דוד סמוך ונראה לאבן השתיה מקום שלא זזה שכינה משם, ישתחוו הבאים מלא קומתם ויתבטלו לפני האדון ד', ויתנו אל לבם מה נורא המקום הזה, ואילו ידעתי לא... ולא...

ההשתחויה מיסודות הקיבוץ של בני ישראל, משתחוים רוחים, כאשר כל אחד מבטל את עצמו מהיכנו, בהרגשת 'של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא', אזי נמצאת הרווחה, ולא צר המקום. כבוד ד' מלא את ההיכל, ועל כסאו לא ישב זר. בית אלקים הוא מעולם ועד עולם ולא נחלה פרטית של איזה ארגון או הקדש.
'ושמחנו בתיקונו'.

נוטר הכרמים כתב:[והלב אם אבן הוא נימוח סמוך ונראה למקום בית הבחירה, לזבול ולדביר, והדמעות מתפרצות חוצה,
ותמיהני שלא הרגשתי קול הבכי והכיסופין בתוככי קהל הקודש, וחוששני לקרוא עליהם 'אבירי לב', וכמה ההרגל מקהה החושים].

נוטר הכרמים כתב:[אז לא יזדקקו להחניף לרשעים ושיהודי קל שבציבור, בקושי שומר מצוות, ינחל כבוד מלכים,
ועוד יקריא את הכהנים בנשיאת כפיהם, מכוער הדבר].

יושב ירושלים כתב: [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

שמואל שלומוביץ כתב:

יושב ירושלים כתב: [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

דבריך ברורים ופשוטים, ואין שום מקום לבכי בזמן ההושענות, אלא לשמחת גיל והתעוררות הרצון ותשוקת הקודש אל ישועתו ואור פניו, ואף בהלל בעיני נאה מנהג אלו המשוררים 'אנא ה' הושיענה נא', בתפילת הבוטח ותקוותו, לבל יהפך לצווחה וזעקה שאין לה מקום בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

שמואל שלומוביץ כתב:

יושב ירושלים כתב: [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

דבריך ברורים ופשוטים, ואין שום מקום לבכי בזמן ההושענות, אלא לשמחת גיל והתעוררות הרצון ותשוקת הקודש אל ישועתו ואור פניו, ואף בהלל בעיני נאה מנהג אלו המשוררים 'אנא ה' הושיענה נא', בתפילת הבוטח ותקוותו, לבל יהפך לצווחה וזעקה שאין לה מקום בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
ואף הביצה הזו אשר הזכרת אמנם כ"כ הפוסקים, אבל הגר"א ז"ל הרי כתב שח"ו אינה משום אבילות שאין להזכיר במועד, ואינה אלא משום זכר לחגיגה.

יושב ירושלים כתב: . . הלא אם נבוא לתאר לעצמנו איך היה נראה ליל הסדר הראשון לאחר החורבן, ההרגשה לא מתחילה להתקרב להרגשת האבילות בתשעה באב, יושבים סביב השולחן כאשר העיקר חסר מן הספר . .

נוטר הכרמים כתב:ואגב, נסעתי פעם לכותל עם הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א ראש ישיבת בית מאיר,
והתאונן מרה על כך שכיום הכותל נהפך למעין 'שטיבלאך' למניני תפילות בזה אחר זה,
ונאבדה ההרגשה של 'מקום שפיכת הלב' בבקשות ואמירת תהילים, וכל האוירה השתנתה.

איש לוי כתב:רק מלקרוא את הדברים, מתעוררת תשוקה עזה לחזות בעין באנשי ירושלים

יוֹסֶפֶר כתב:נ''ל הקטן לסכם שכבוד נוטרינו שליט''א, אינו התכוון בדווקא לכינוי 'רשע'. אלא לתמוה היאך ינתן כבוד מלכים למי שצביונו ואורח חייו אינו מחוגינו וכו' ואינו ת''ח אף שהוא ודאי דתי ובעל רגש בתפילה, ואף מצוות ציצית מקיים יותר בשלימות...
ונוטרינו מקבל את הביאור שיש כיבוד המיועד לראשי כנסיות ודומיהם ושיש ענין הכרת הטוב אלא שחש באי נוחות נוכח נתינת כבוד מוגזם.

איתן קלמנס כתב:
יש סיפור, ששמעתי ממקור נאמן, אבל עדיין אינני בטוח באמיתתו, אבל מה שלא יהיה, גם אם
הוא לא נכון או לא מדויק, הוא יפה בתור משל. הסיפור הוא הבא: פעם אחת הרב אליהו זילברמן
שליט"א פגש את נתי גרוסמן בעת טיסה במטוס, והם התחילו להתווכח על שיטת הלימוד הנכונה
בחדרים. ואז הרב אליהו אמר לו שאליבא דאמת, כל המחלוקת היא רק בין שנינו. כי כל שאר
האנשים יפעלו לפי התוצאות. אם מחדרים בשיטת זילברמן יצאו אנשים יותר יראי שמים ויותר
תלמידי חכמים - הם ישלחו ילדיהם לחדרים האלו. ואם מחדרים בשיטה הנפוצה בציבור הליטאי
- לחדרים ההם. אבל אני - גם אם מהחדרים בשיטת זילברמן יצאו גוים גמורים, ומחדרים הרגלים
יצאו תלמידי חכמים ויראי שמים. אני אשלח ילדי לחדרים בשיטת זילברמן כי חז"ל הורו לנו שזה
הסוג הנכון של החדר, ולא יכול להיות שהם טעו. וכן אתה אפילו אם מהחדרים הרגילים יצאו
גוים, ומהחדרים של זילברמן יצאו תלמידי חכמים ויראי שמים. אתה תשלח ילדיך להחדרים
הרגילים, כי הרב שך אוחז מהחדר בשיטה הרגילה, והרב שך לא טועה. ודאי שכל זה לשון גוזמא,
אבל הכיוון ברור.