הודעהעל ידי משולש » ד' אוקטובר 14, 2015 5:10 pm
הוא מדבר באופן כללי על כל המנהגים. שאסור לשנות כלום.
אעתיק יותר:
ועל פי עיקרי התורה שבכתב ושבעל פה, עלינו לשמור בדייקנות גם אותם הדברים שלא נמסרו כמצוה מפי הגבורה, אף לא תיקנום חז"ל, הלא הם מנהגי ישראל שיסודותיהם בקודש. מנהג כזה הוא כל דבר אשר נתקבל על ידי קהל עדת ישראל מרצונם, גם אם לא תוקן מכח סמכות גבוהה יותר. ומעתה, כמו ששני הסוגים הראשונים, מצוות התורה ותקנות חז"ל, מיוסדים ומושרשים בקבלתם מרצון על ידי כלל ישראל – "קיימו וקבלו" (שבת פ"ח ע"א, שבועות לט.) ו"גזרו וקבלו" (שבת יד: עז לו. ) – כך גם קיבלו הם מרצונם ומדעתם את המנהגים וחיובם חיוב גמור מצד דין תורה הקדושה. והם נמסרים כמצוה מחייבת מאבות לבנים ולבני בניהם בתנאי שאין בהם משום מנהג טעות ולא משום מנהג שיש בו איסור, ובמקורם הם מנהג ותיקין, היינו שנוסדו על ידי צדיקי עולם, ועיין פסחים נ: "וכבר קבלו אבותיכם עליהן שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". ובירושלמי פסחים פ"ד ה"א "מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש".
על מנהג כזה נאמר מנהג ישראל תורה הוא וקיומו חובה וביטולו עבירה, (פסחים בבלי וירושלמי הנ"ל, מסכת סופרים יד, מרדכי בבא מציעא דף פג, תשובת הרשב"א שכג, תשובות הריב"ש סי' לז, מד קיא, קכב, שצט, תקיב, מהר"י קולון שורש ט, נד, קמד, תשב"ץ ח"ב סי' קלב, מהר"י איסרלין יא: ר' מאיר ב"ר יצחק איזנשטט בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' לא).
אפילו אם יבוא נביא כאליהו ויבטל מנהג כזה אין שומעין לו (מנחות לב. יבמות קב.)
ולא רק מנהג שנתקדש מחמת קבלתו מדורות ראשונים או מנהג שנתפשט בכל תפוצות ישראל, אלא גם מנהג שנוסד מקרוב, מנהג של מדינה או של עיר מצוה לנהגו על פיו באותה מדינה או באותה עיר. ואפילו אם מנהג כזה אינו נהוג אלא בבית כנסת אחד מכל בתי הכנסת שבאותה עיר, יש לקיימו באותו בית כנסת ללא כל שינוי (פסחים נ: מהרי"ק שורש ט) ואפילו מנהג המקום הזה סותר את המנהג הנהוג בכל ישראל, יש לקיימו ללא כל שינוי, אף אם יש ליישבו אך בדוחק ואין לו מקור אלא בשיטה אחת בפוסקים (תענית כח: במעשה דרב איקלע לבבל וראה שהם קוראים הלל בר"ח סבר לאפסוקינוהו כיון דחזא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. ועי' חולין יח: שם קטז. יבמות טז תשובות הרא"ש כלל כו סי' א, ריב"ש קכב, שלד, תקיב, רדב"ז ח"א תשמ [?] מהרי"ק ט קמד).
עיקרי הדינים האלה נוהגים ללא יוצא מן הכלל גם לגבי מנהגי התפילה. כל הפוסקים מכריעים בשאלות של סדר ונוסח התפילה על פי המנהג, ולא רק על פי מנהג שנפוץ בכל ישראל, אלא גם על פי מנהג המקום המיוחד, והם אוסרים בהחלט כל שינוי בדרך קיומו. (תשובות הרשב"א רצ"ג, תס"ט, ת"י, ל"ז, שכג, רא"ש כלל ד', סי' ו, כו – א, ריב"ש שלד, תקיב, תשב, ח"ב כד: מהרי"ק ט, נד, שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' לא, רדב"ז ח"ג תקלב [תתקסז] וכן בספרי הפוסקים רמב"ם טור, שו"ע כלבו, אבודרהם, רוקח, מנהיג ועוד).
אפילו חלקים רבים של התפילה השגורה בפי כל אינם אלא מכח המנהג, אמירת הלל בר"ח והדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת אינם אלא מנהג, ואף על פי כן מברכים עליהם. הרי לך שאנו מכריזים עליהן בפומבי "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" היינו שהן מצוה מפי נותן התורה. (עין תענית כח: תשובות ריב"ש קיא).
ולא עוד אלא אפילו חלקים כאלה שאין להצידקם מצד דינא דגמרא אלא מכח המנהג, כגון הרבה פרשיות והפטרות, קידוש ליל שבת בבית הכנסת ועוד, אף על פי כן נפסק גם לגביהם: מנהג של ישראל תורה. (תשובת רשב"א תע, לז, שכג, שו"ת הריב"ש סיק לד, מ).
היוצא מדברינו שלא רק כל ביטול או שינוי בסדר התפילה אשר יסודו מדאורייתא או מדרבנן אסור בהחלט. אלא אף ביטול או שינוי של נוסח או סדר התפילה שאין יסודו אלא בכח המנהג סותר את ההלכה ופוגע פגיעה קשה בדת תורה הקדושה.
בקשר למה שכתבת ששינו, ונראה מדבריך שאתה סובר להלכה שזה מותר ורק צריך ליישב את הפוסקים שאומרים שלא לשנות שכנראה לא התכוונו כפשוטו או משהו כזה.
אם תוכל להביא דוגמאות למה אתה מתכוין ששינו.
הלכה שנפסקה בשו"ע ובטור ובכל הפוסקים שאין לשנות מנוסח התפילה שום מילה. (למרות שיש ראשונים בודדים שמתירים לשנות קצת מילים שלא פוגעים במטבע הברכות, וצריך לדעת מה המטבע כדי לשנות כזה דבר).