Re: מהו ליל ניטל זמנו ומנהגיו
פורסם: ו' דצמבר 25, 2020 8:00 am
שמואל בארג כתב:עניני דיומאמשה ששון כתב:י"א שמנהג ברסלב לומר שחצות הוא 6 שעות אחרי תחילת הלילה
ולכן יש בברסלב רב שאמר שזמן האיסור מתחיל בשקיעה של ר"ת - מקודם עדיין יום
ונגמר בשעה 11.00 כי זה 6 שעות אחרי תחילת הלילה
ואע"פ שזה תרתי דסתרי, מ"מ מקיימים בזה את המנהג.
הא לך לשון הגרי"מ שעכטר שליט"א מברסלב, מתוך מכתבו.
עוד בזה: בספר "שיח שרפי קודש" החדש (כרך ג, עמוד שע"ד, הערה יט) כתב שאצל חסידי ברסלב באוקראינה נהגו בניטל, וז"ל: "אצל אנשי שלומינו באוקראינה היו נוהגים בליל ניטל, החל בליל העשרים וחמישה בדצמבר, לספר מעשה זה של "סורוק סוועטיע" (ראה בהמשך את סיפור המעשה) בין תפילת מנחה וערבית, כמו כן, היו לומדים אז ב'קלויז' סיפורי מעשיות, ומיד אחרי תפילת ערבית היו הולכים לישון וקמים בחצות הלילה כרגיל, שאז כבר אין זה 'ניטל'." כך סיפר רבי לוי יצחק בנדר ז"ל. וכאן בארץ ישראל – סיים רלי"צ בנדר ז"ל – אין שייך כלל ענין זה"
הראת לדעת שלא נהגו באופן של 'לכתחילה' בניטל, אלא היה בדרך ממילא כיון שהיו משכימים בחצות לילה (וכן משמע מתשו' החת"ס שהובאה למעלה שכן יש לעשות (ועל מנת כן למעשה תוקן ה'ניטל', כדי לגרום לאנשים ללכת לישון ע"מ לקום בחצות (שלא בדרך חיוב, שלא יתדמו לגויים ההולכים לתיפלות שלהם בחצות) או שיקומו כבר בבוקר, אך בוודאי שלא על מנת לשחק קלפים וכדו') וכן יעויין בתשובת הגרע"י ביבי"א ח"ז חיו"ד כ' סעי' ב' שכתב כי בלאו הכי מנהג חכמי הספרדים היה (ע"פ הקבלה) לישן בתחילת הלילה ולקום בחצות ללמוד, וממילא אין בכלל צד לדון אי לומדים בתחילת הלילה או לא, כיון שבכל תחילות הלילות אין לומדים אלא ישנים.
מצ"ב לשון המעשה מ"סאראק סוועטיע"
בְּלֵיל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן, לְאַחַר שֶׁהֶעְתִּיק רַבֵּנוּ הַקָדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרַסְלֶב אֶת מוֹשָׁבוֹ מִזְּלָאטִיפָּאלִי לָעִיר בְּרֶסְלֶב, וּבָאוּ מִבְּנֵי הָעִיר לְקַבֵּל פָּנָיו בָּאוּ גַּם הַחַזָן יוֹסֵף, שֶׁכִּנּוּ אוֹתוֹ "יוֹסְ'ל חַזָן" וְסִיַּע לְרַבֵּנוּ בְּדִירָתוֹ, כִּי רָצָה לְהַחְנִיף לְרַבֵּנוּ, מִשּׁוּם שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר לֹא אָהֲבוּ אוֹתוֹ. אוּלָם רַבֵּנוּ לֹא קֵרְבוֹ כְּלַל
וּבְלֵיל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן בָּאוּ תּוֹשָׁבִים מִבְּנֵי הָעִיר אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, ובֵּינֵיהֶם בָּא גַּם "יוֹסְל חַזָּן", וְרָצָה לְזַמֵּר לִפְנֵי רַבֵּנוּ אֶת הַזֶּמֶר "מְנוּחָה וְשִׂמְחָה". וְאוּלָם עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחִיל, פָּתַח רַבֵּנוּ אֶת פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר לִפְנֵי הָעוֹלָם אֶת הַתּוֹרָה, "אַקְּרוּקְּתָא" שֶׁבְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן ג' הַמַּתְחֶלֶת: "הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נִגּוּן מִמְּנַגֵּן רָשָׁע וְכוּ'", וְתֵכֶף סָתַם הַחַזָּן אֶת פִּיו.
(וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, בְּסַפְּרוֹ מַעֲשֶׂה זֶה דִּיֵּק וְאָמַר, שֶׁעַל-כֵּן לֹא הִתְחִיל רַבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ בְּמַעֲלַת הַמְנַגֵּן הַכָּשֵׁר, אֶלָּא הִתְחִיל הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַמְנַגֵּן הָרָשָׁע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב הַחַזָּן שֶׁעָלָיו מִתְכַּוֵּן רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא מְנַגֵּן כָּשֵׁר, וּמִשּׁוּם הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה בְּהֶכְרַח לִפְתֹּחַ בִּשְׁלִילַת הַחַזָּן, כְּדֵי שְׁיִשְׁתּוֹק.)
אַחַר-כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בִּסְעֻדַּת הַמְּלַוֶּה מַלְכָּה, הִתְחִיל לָשִׁיר לְלֹא רְשׁוּת רַבֵּנוּ, אֶת הַזֶּמֶר: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּבוֹת: "חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי" טָעָה וְאָמַר "עוֹנַת מִטָּתִי…" וְאָמַר עַל זֶה רַבֵּנוּ: "הוּא מְגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא…" ("עֶר זָאגְט אוֹיס וָואס עֶר אִיז…") וּמֵרוֹב בּוּשָׁה, שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בָּרַבִּים, עָקַר דִּירָתוֹ מִבְּרֶסְלֶב וְנָפַל מִדֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת, עַד שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד רַחְמָנָא לִיצְלָן, וְאַחַר-כָּךְ חָזַר לַיַּהֲדוּת עַל-יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִפְנֵי רַבֵּנוּ בְּלֵיל "נִיטְל", שֶׁסִּפֵּר אֶחָד לִפְנֵי רַבֵּנוּ מֵהַחָגָא שֶׁל הַנּוֹצְרִי הַנִּקְרָא "סָארָאק סְוַועטְיֶיע", "אַרְבָּעִים הַקְדוֹשִׁים", שֶׁפַּעַם יָשְׁבוּ אַרְבָּעִים אֲנָשִׁים בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס, שֶׁמָּצְאוּ שְׁלשָׁה כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְהִסְפִּיק לֶחֶם מוּעָט זֶה לְכָל הָאַרְבָּעִים אִישׁ הַנַּ"ל, אוּלָם זֶה שֶׁסִּפֵּר זֹאת לְרַבֵּנוּ הָפַךְ הַנַּ"ל, דְּהַיְינוּ: שֶׁסִּפֵּר, שֶׁהָיוּ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים עִם אַרְבָּעִים לְחָמִים וְהוֹתִירוּ מְהַלֶחֶם, וְכַמוּבָן שְנַעֲשָׂה צְחוֹק גָּדוֹל, וְאָז נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: "אַזוֹי? אִיז שׁוֹין יוֹסְל חַזָן צוּרִיק אוֹיסְגֶעקוּמֶען!" – "כַּך? אִם כֵּן, אֲזַי יוֹסְל הַחַזָן כְּבָר שָׁב בַּחֲזָרָה!" הַיינוּ שֶׁשָׁב בִּתְשׁוּבָה וְחָזַר לְדֶרֶךְ הַיַּהֲדוּת.