כתבה באלתר ספרים
www.alterbooks.co.il בקטגוריית מאמרים
והגדת על מגילת אסתר
רעיונות ולקחים, סיפורים ומשלים מאוצרותיו של הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א
לאחר ההצלחה המסחררת של על 'הגדה של פסח', אלול וראש השנה', יום כיפור וסוכות', שב המגיד הנודע הרב יעקב גלינסקי שליט"א בכרך חדש, והפעם על 'מגילת אסתר'. בעריכתו של הרב שלום מאיר וולך.
בדרכו האופיינית והייחודית לו, מוביל הרב גלינסקי את הקורא בשבילי מגילת אסתר, על סדר הפסוקים.
סיפוריו לצד משליו ופירושיו הקולעים בניחוח הנובהרדוקאי הייחודי לו שזורים בין דפי הספר.
פורים בנובהרדוק, היה יותר מיום הכיפורים. כי ביום כפור מכפרים על העבר, ובפורים מתחזקים לקראת העתיד. ביום כיפור מתעוררים מהמחזור, ובפורים אנו יוצרים את התפילות. איך שפעו רעיונות, איך הפיקו לקחים מהמגילה!
ואותם מנחיל הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א בספר זה. מאיר את המגילה באור חדש!
הנה טעימה קטנה:
"ביום השביעי, כטוב לב המלך ביין" (א,י)
הזמנתי לשמחה, ובאתי למסר ברכת "מזל טוב". נגש אלי המחתן מהצד השני: "אני שמח כל כך שהגעתם, אני חיב לכם את כל חיי!"
האמת, לא הכרתי אותו. תלמיד חכם, מגיד שעור נודע, כל בניו למודי השם, משפחה לתפארת, ועכשו משיא את בן הזקונים.
אבל מעולם לא נפגשנו, ככל שאני זוכר. יש לי קשרים עם צד הכלה. ומדוע הוא חיב לי את חייו, הייתי השדכן של ההורים שלו?
ואז קרה דבר מוזר. ככה, בלחש, הוא החל לפזם: "אייאייאיאיי יא יאי". זה היה זיוף, כמובן, אבל הזכיר לי את הנגון שהייתי פותח בו את דרשותי בחתנות, לשמח חתן וכלה.
"מה זה", אני שואל. כלומר, מה נזכרת, מה הענין. והוא מחיך מאזן לאזן, איזה יפי, הצליח להפתיע,
אנשים מחפשים אותו, לומר "מזל טוב", אבל הוא בחתנה אחרת.
פתח וספר –
לפני שלושים שנה למד בישיבה, ולא התאקלם. הרמה היתה גבוהה, הדרישות מחמירות, המשגיח תובעני, והחברה בקרתית.
והגיל של משבר נעורים, וראה צל הרים כהרים. בקצור, החליט שזה לא בשבילו, הוא הולך לצבא. זה בסדר, שכנע את עצמו. ישאר דתי, ישמר מצוות, אפילו יקבע עתים לתורה. אז מה, איפה כתוב שכלם חיבים להיות בני תורה. מחר יעזב את הישיבה.
למה מחר? כי הערב מתחתן אחד מחבריו, עבורו זו תהיה מסבת פרדה.
הוא זוכר, זה היה ב"אולמי תל אביב". תחנה אחת לפני התחנה המרכזית, ולעבר את הכביש. איזו שמחה היתה שם!
והוא רוקד במרץ, ובלבו נפרד מכלם, מהחברים, מהישיבה.
ואז – כך ספר לי- עליתי על כסא ופצחתי בשיר, הוא עוד זוכר את הנגון: "אייאייאיאיי יאיאי". נו, טוב, לא בדיוק. חזן, אינו.
ואז התחלתי לדבר, אמרתי שנבנה כאן בית של תורה. אבל מהו בית של תורה? הרי הבעל לומד בכולל, והאשה מורה.
שניהם אינם בבית. הם, יהודים של תורה. אבל הבית, במה הוא בית של תורה? אייאייאיאיי יאיאי...
ועניתי, כך אמר, שבשבת רואים האם הבית הוא בית של תורה! איי איי אי איי יא יאי-
כמו שדרשו בגמרא (מגלה יב ע"ב) : "ביום השביעי, כטוב לב המלך ביין". האם עד עתה לא היה לבו טוב ביין? אמר רבא,
יום השביעי שבת היה. שישראל אוכלים ושותים ומתחילים בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל עובדי כוכבים שאוכלים ושותים
אין מתחילים אלא בדברי תפלות, ליצנות וקלות ראש, אייאייאיאיי יאיאי...
זו השבת בבית של תורה!
ה"חפץ חיים" שאל, אנו באים מבית הכנסת מלוים בשני מלאכי השרת, השלחן ערוך והנרות דולקים, ומלאך טוב אומר
"יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" ורעהו עונה "אמן" בעל כרחו (שבת קיט ע"ב) ואנו מקדמים פניהם ב"שלום עליכם,
בואכם לשלום וברכוני לשלום" ואז מסימים אנו ב"צאתכם לשלום", מ'טרייב זייא ארויס. מדוע משלחים אותם, מאיצים בהם ללכת?
והשיב: כי מתבישים אנו שיראו איך אנו מסבים לשלחן השבת...
זה המבחן, בכל בית!
ולא שלחן השבת בלבד.
בבית של תורה, השבת "יום קדוש הוא, מבואו ועד צאתו". "יום מנוחה וקדשה לעמך נתת". "השבת הגדול והקדוש הזה."
אבל בבית שאינו של תורה, הרי זה יום של בטלה ושנה.
הן ידועים דהרי ה"מגן אברהם" (?ארח חיים רסח, ג) שהמנהג לומר בליל שבת "וינוחו בה", ביום "וינוחו בו", ובמנחה "וינוחו בם". ומדוע? אמר לכם. כי בערב שבת עובד הבעל עד הצפצוף הראשון ואץ רץ להתרחץ ולהחליף בגדים וממהר כדי לאחר לבית הכנסת, ואלו אשתו לבושה כמלכה ומדליקה נרות, הרי "וינוחו בה".
בבקר הוא הולך לבית הכנסת והיא ישנה עד שיחזר מהתפלה, הרי: "וינוחו בו".
ואז אוכלים חמין והולכים לנוח וקמים לפנות ערב ויוצאים לטיל לרוח היום ואז "וינוחו בם" –
ואני שואל אתכם: לחלל, לא חלל. אמת. אבל לקדש, גם לא קדשו!
האם זו "שבת קדש, יום חמדתו"?! אייאיי אי יאיאי...
ואנו –
איזו שבת אנו רוצים, של בית של תורה או של משתה אחשורוש?!
אייאייאי, יאיאיי...
באותו רגע, ספר, גמלה בלבו ההחלטה: הוא נשאר בישיבה! יצליח יותר או פחות, המשגיח יקרב או יזעף, אבל הוא רוצה לבנות
בית של תורה, ורוצה שבת של תורה!
ובמשך הזמן נבקעו מעינות החכמה ונפתחו שערי אורה, והתעטר בכתר תורה וכתר שם טוב. ובנה בית של תורה וגדלה והכיר טובה...
424 עמודים