פורום אוצר החכמה

טרקטור כתב:עטרת המועדים

פתיחה בכבודה של תורה
איתא בשבת בשמעתתא דמתן תורה (פח, א), דרש רב סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע.
ולהלן שם (פח, ב) עה"פ (משלי ח), שמעו כי נגידים אדבר, ד"א נגידים, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרים לו שני כתרים. ופירש"י, לדבור שהיה בו ממש ונראה כדכתיב רואים את הקולות.
וגוף הענין צריך ביאור, מה ענין שני כתרים לכל דיבור ודיבור, דענין שני הכתרים לכאו"א מישראל נשנה הטעם בגמ', אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, אמנם לא נתבאר מה טעם הני שני כתרים שנתנו לכל דיבור ודיבור.
והנה דעת האגור (סי' מז) דנשים מברכות ברכת התורה אף שפטורות ממצות תלמוד תורה, דכיון שמחויבות ללמוד דינים שלהם שייך בהו ברכת התורה, ואייתי לה הב"י (או"ח סי' מו), ופסק כן להלכה בשו"ע.
והדברים תמוהים טובא, דהן אמת דבעו ללמוד דינים דידהו כדי לידע היאך לקיים המצוות שנצטוו בהן, אמנם לכאורה אי"ז אלא כהיכי תימצי והכשר מצוה לידע דרך קיומם ואופן עשייתם, אבל בפשוטו אין בזה משום מצות ת"ת, וא"כ מה נתינת טעם יש בזה כדי לברך ברכת התורה, וכבר עמד בזה הבית הלוי.
וראיתי חידוש גדול בספר אבי עזרי ריש הל' ת"ת שכתב שבכל מצוה ומצוה, מלבד הציווי דגוף המצוה עוד נכלל בזה לימוד הלכותיה של המצוה, כגון בציווי דלולב מלבד חובת 'ולקחתם לכם' מחויב עוד ללמוד דיני והלכות נטילת לולב, וזהו חובת ת"ת פרטית של כל מצוה ומצוה, ואף כי נתמעטו נשים ממצות ת"ת מקרא דולמדתם אותם את בניכם ודרשינן ולא את בנותיכם, זהו כלפי החיוב הכללי דמצות ת"ת, אבל לענין החיוב הפרטי דת"ת שנתחדש בכל מצוה ומצוה באנפי נפשה, מהא לא נתמעטו נשים, ולכך במצוות דידהו מחויבות ללמוד הלכות ודיני המצוה מצד שהמצוה גופא מחדשת תלמוד תורה דידה.
ועוד הוסיף שם שזהו המבואר בגמ' ריש ע"ז (ג, א) שעכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, והקשו התוס' הרי עו"כ הלומד תורה חייב מיתה, ותירצו דאיירי במצוות שהם מחויבים בהם. והקשה שם הרי אף במצות דבני נח, מ"מ אי"ז אלא כהיכי תימצי היאך לקיימם, ואכתי לית בהו שם ת"ת. וחידש שם דע"כ בכל מצוה מלבד הציווי דגוף המעשה נאמר שמחויבים ללמוד הלכותיה של המצוה, והוא מצות ת"ת פרטית דכל מצוה, ודבר זה איתא אף בגוי, ולזה נאמר שגוי הלומד תורה במצוות דידהו הרי הוא ככהן גדול.
ומעתה נראה שזהו המכוון שעל כל דיבור ודיבור קושרים לו שני כתרים, והיינו דבכל דיבור ודיבור תרתי איתנייהו בהו, עיקר הציווי האמור בגווה, ועוד מצות הת"ת הפרטית של כל מצוה. ונמצא דמלבד הכתר לקבלת ועשית עצם הדיבור, ישנו כתר נוסף מיוחד לחלק ה'נשמע' שישנו בחלק ה'נעשה' גופא, שהדיבור ד'נעשה' מצד עצמו מחייב 'נשמע' מלתא דידיה, וכמו שנתבאר.
ונראה לבאר עוד, מאי נפ"מ לדינא בכך שבעצם הציווי על העשיה פתיך מצות תלמוד תורה, ואמאי לא סגי לן במצוה הכללית של ת"ת דילפינן מקרא דושננתם לבניך שיהיו ד"ת מחודדים בפיך, ומה מוסיף לן בצורת מצות ת"ת שנכרך ציווי על התלמוד בהדי העשיה.
ונראה דהנה שתי מידות מצינו בהליכותיהם וארחותיהם של בני תורה, המין האחד, דמחד גיסא מקיימים מצות ת"ת, ככתוב והגית בו יומם ולילה, כמו שנאמר ושננתם, ובר מן דין מקיימים כל המצוות בהכשרם ובהידורם כיאות, ומלאכת הקיום נעשית מתוך ספרי ה'קיצורים' המצויים, כך בהל' שבת וברכות, מועדים ותערובות, לכל עת וחפץ ב'קיצור' דידיה.
אבל ישנן בני עליה והן מועטין שמדה אחרת להן, שהם מורים הלכה מתוך משנתם ותלמודם ומקישים זכירה לעשיה, באופן שמצות לולב קשורה ואחוזה בעסק העיון של פרק לולב הגזול, ראשונים ואחרונים, וכל אביזרייהו, וכך מצות סוכה מתוך הלינה בעמק הלכה בסוגיות חמורות של דפנות ומעמיד. מצות מצה לרגלי לימוד ערבי פסחים בעיון, ושמירת שבת לכל דקדוקיה לאורם של פרק כירה וסוגיות מוקצה. הליכות המטבח המה הלכות, דיני תערובות שביו"ד, החל מסי' פב ועד סוף כללי ספק ספיקא בסי' קי.
ויתכן שזהו הנלמד מענין נתינת הנך שני כתרים לכל דיבור, דכך ניתנו מעיקרא מן שמיא המדרש והמעשה, וכרוכים יחדיו ירדו מן השמים, וזוהי מעלת המצוה כאשר היא נעשית מתוך תלמודה המיוחד לה, וזהו כתרה המיוחד לה, יופיה ותפארתה. יתן ה' שנזכה לקיים כל דיבור ודיבור שניתן לנו בסיני על שני כתריו.

***

אסופת שיעורי ההלכה המקובצים והניתנים בזה, בסיעתא דשמיא, מלבד עצמותם של דברי תורה המאירים והמשמחים בנבכי הסוגיות ובעמקי הסוגיות, ואין לך בית המדרש בלא חידוש, תכליתם ויעודם של העיונים והבירורים הוא להגדיל לרומם ולהאדיר את התלמוד המביא לידי מעשה, מתוך עמל ויגיעה בשרשי הנידונים ובמקורות הדינים בגמ' ובראשונים, ובדברי רבותינו גדולי הפוסקים, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולאסוקי הלכתא אליבא דשמעתתא, והיו לאחדים לא יפרדו.
ומתוך כך ריח ניחוחה של תורה ועיונה עולה לרצון בכל עת חג ומועד, כאשר אין מעשי המצוות נעשים כסוס כפרד אין הבין, מצות אנשים מלומדה, אלא מתוך שמחת הליבון והחידוד של כל מצוה, לקיימה כמאמרה על כל פרטיה ודקדוקיה, ואזי ה'נעשה וה'נשמע' נאמרים כאחד.
שיעורים אלו נאמרו סמוך ועובר לפקודת הימים, ימי מועד ושמחה וימי תענית ותשובה, בבחינת שואלין ודורשין בענינו של יום, לפני סגל חבורת תלמידי חכמים מופלגים ומובחרים, בכולל 'עטרת יצחק' פה עיה"ק ירושלים ת"ו, מתוך משא ומתן דרישה וחקירה, בדרך בנין וסתירה, במיצוי הענינים לעומקן עד היכן שהיד מגעת. שבט ביקורתם ותבונתם החודרת הרי היא כ'הסכמה היותר מאומתת' כלשון רבינו האור שמח זי"ע.
דגש מיוחד ניתן על תורתו של הכהן הגדול מאחיו רבינו החפץ חיים זי"ע, לדלות פנינים ומרגליות בדיוקי לשונו הזהב אמרת ד' צרופה וברה, ולגלות כי אין כאן רק פסקי דינים והלכות, אלא ליבון עומקה של שמועה, משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד.

מדבר קדש כתב:ב. הפילוסוף המקובל :עיונים בספר "קול הנבואה" /יהודה ביטי. מונוגרפיה רחבה על ספר "קול הנבואה" לרב דוד כהן (תרמ"ז–תשל"ב), תלמידו המובהק של הראי"ה קוק, ...למרות האופי האקדמי של הספר, תוכנו ענייני וראוי, נראה שהמחבר עצמו הוא תלמיד מרכז הרב או לכל הפחות בעל זיקה עמוקה לחוג זה.

אינו תלמיד מרכז הרב, אבל אכן ת"ח ויהודי יר"ש. זהו פשוט הדוקטורט שלו, שמסתובב חופשי ברחבי הרשת. בין היתר, אדם נחמד מאוד.

עובדיה חן כתב:היכן ניתן להשיג

ישראליק כתב:יצא לאור פירוש על פרקי אבות מבעל צרור המור ר' אברהם סבע זצ"ל מכת"י

מענין שעוד לא הובא פה באתר, כי נראה לי שזהו בשורה משמחת מאוד, עכ"פ לי

נריהו כתב:

מדבר קדש כתב:ב. הפילוסוף המקובל :עיונים בספר "קול הנבואה" /יהודה ביטי. מונוגרפיה רחבה על ספר "קול הנבואה" לרב דוד כהן (תרמ"ז–תשל"ב), תלמידו המובהק של הראי"ה קוק, ...למרות האופי האקדמי של הספר, תוכנו ענייני וראוי, נראה שהמחבר עצמו הוא תלמיד מרכז הרב או לכל הפחות בעל זיקה עמוקה לחוג זה.

אינו תלמיד מרכז הרב, אבל אכן ת"ח ויהודי יר"ש. זהו פשוט הדוקטורט שלו, שמסתובב חופשי ברחבי הרשת. בין היתר, אדם נחמד מאוד.

למיטב ידיעתי, וכך הוא מעיד על עצמו בהקדמתו, הוא כן

מדבר קדש כתב:

נריהו כתב:

מדבר קדש כתב:ב. הפילוסוף המקובל :עיונים בספר "קול הנבואה" /יהודה ביטי. מונוגרפיה רחבה על ספר "קול הנבואה" לרב דוד כהן (תרמ"ז–תשל"ב), תלמידו המובהק של הראי"ה קוק, ...למרות האופי האקדמי של הספר, תוכנו ענייני וראוי, נראה שהמחבר עצמו הוא תלמיד מרכז הרב או לכל הפחות בעל זיקה עמוקה לחוג זה.

אינו תלמיד מרכז הרב, אבל אכן ת"ח ויהודי יר"ש. זהו פשוט הדוקטורט שלו, שמסתובב חופשי ברחבי הרשת. בין היתר, אדם נחמד מאוד.

למיטב ידיעתי, וכך הוא מעיד על עצמו בהקדמתו, הוא כן

עד כמה שידוע לי הוא למד בבית אל

י. אברהם כתב:השנה נדפס מהדורה מתוקנת של הקינות עם לב אהרן בכריכה קשה
המחבר אינו מפיץ עוד את הקובץ הישן (ומבקש שמי שמחזיק בו לא יפיצו הלאה)

המהדורה החדשה תימכר רק בבתי הכנסת (הפצת בלוי) בירושלים ובני ברק, מיום א' ערב ר"ח מנ"ח, ועד יום ו' ערב שבת חזון. המחיר לכיסוי עלויות בלבד: 30 ש"ח. (אפשר להשיג גם אצל המחבר).

המהדורה הראשונה נמצאת באוצר החכמה

בברכה המשולשת כתב:ראיתי מודעה על ספר חדש של ר' זהר עמר, על חילופי המנהגים בין בני תימן לבני אשכנז וספרד

מה שנכון נכון כתב:

בברכה המשולשת כתב:ראיתי מודעה על ספר חדש של ר' זהר עמר, על חילופי המנהגים בין בני תימן לבני אשכנז וספרד

הספר הוא על החילוקים שבין הבלדי לשאמי ('לבני הצפון').

בברכה המשולשת כתב:

מה שנכון נכון כתב:

בברכה המשולשת כתב:ראיתי מודעה על ספר חדש של ר' זהר עמר, על חילופי המנהגים בין בני תימן לבני אשכנז וספרד

הספר הוא על החילוקים שבין הבלדי לשאמי ('לבני הצפון').

מעניין, כי במודעה שראיתי היה כתוב כפי שכתבתי
אבל כתר"ה ראה את הספר אז בודאי הקובע

מה שנכון נכון כתב: הנה הספר באתר המו"ל, והנה השער ודוגמא.
אא"כ מדובר על ספר נוסף...

תם מה הוא אומר כתב:יצא לאור ספר כל החיים להגר"ח פלאג'י, עם קונטרס של הרי"ח סופר שליט"א, מישהו יודע על מה מדובר?

מה שנכון נכון כתב:'בני הצפון' הם השאמים עצמם, שנקראו כן בגלל שנמשכו אחר מנהגים מא"י המכונה בערבית (יחד עם סוריא והאיזור) 'שאם' דהיינו צפון ביחס לערב.
כך שאין סתירה בין שני המשפטים.

בברכה המשולשת כתב:

מה שנכון נכון כתב:'בני הצפון' הם השאמים עצמם, שנקראו כן בגלל שנמשכו אחר מנהגים מא"י המכונה בערבית (יחד עם סוריא והאיזור) 'שאם' דהיינו צפון ביחס לערב.
כך שאין סתירה בין שני המשפטים.

ייש"כ. אז למה הוא הזכיר את בני אשכנז?

מה שנכון נכון כתב:

בברכה המשולשת כתב:

מה שנכון נכון כתב:'בני הצפון' הם השאמים עצמם, שנקראו כן בגלל שנמשכו אחר מנהגים מא"י המכונה בערבית (יחד עם סוריא והאיזור) 'שאם' דהיינו צפון ביחס לערב.
כך שאין סתירה בין שני המשפטים.

ייש"כ. אז למה הוא הזכיר את בני אשכנז?

אינני יודע, וגם אינני יודע אם הוא אחראי ללשון הפרסומת.
עדיין לא ראיתי את הספר עצמו, וכתבתי לפי הבנתי את הקישורים הנ"ל. אולי שגיתי.