אלי כהן כתב:(שגם הוא דן בערבית של כל יום, והיינו בגוונא דבכל יום לא התפלל שחרית ולא מנחה).
הפמ"ג איירי באמת במי שלא התפלל כל היום, אך הראי' שהבאתי מדבריו נוגעת לכאו"א - גם המתפלל בכ"י ג' תפלות כסדרן.
הפמ"ג הסתפק בראשונה האם תפלת התשלומין מועילה למה שלא קיים מצות תפלה מה"ת, וע"ז תירץ דאי"מ להשלים הציווי
מה"ת, וחזר הדין - דכל עצמה של תשלומין מד"ס היא, וספק דרבנן לקולא.
ועצם ספקו, ובפרט דחייתו - מוכיחה דס"ל שסדר תפלות מתחיל מערבית, דאל"כ הו"ל לדון בגוונא דמתפלל
שחרית שתים. ויש עוד מקום אתי לעיין בד"ז.
אלי כהן כתב:לא זו אף זו, לענ"ד בפתרוני כלולים פרטים - שחיוניים לצורך פתרון חידתך - ושאינם עולים מתוך דברי הפמ"ג, דהגע בעצמך: בגוונא - דמלכתחילה ידע האדם שיוכל להתפלל את כל שלוש התפילות - והתכוון אפוא מלכתחילה כי ערבית (אשר לגביה קי"ל דהיא "רשות" למי שמתפללים גם שחרית או מנחה) תיועד רק לקיים מצוות תפילה מדרבנן וכי למשל דווקא שחרית תהיה זאת אשר תיועד לצאת ידי חובת תפילה דאורייתא, אז פשוט שבערבית לא יוכל לצאת מדאורייתא, ולכן נזהרתי להעמיד את פתרון חידתך דווקא בגוונא דהאדם לא התפלל שחרית ומנחה, ובמיוחד בגוונא - דמלכתחילה ידע כי לא יוכל להתפלל אותן - ודלהכי כשהתפלל לפני כן את ערבית התכוון מלכתחילה לצאת ידי חובת תפילה מדאורייתא, וכל זה חיוני לצורך פתרון חידתך.
לאו דוקא. לשיטתם דהאומרים מצוות אי"צ כוונה
(רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע ישראל; ר"ן ספ"ג דר"ה בשם הגאונים - הובאו בב"י או"ח סי' תקפט) - יצא י"ח המצוה מה"ת כשהתפלל ערבית בסתם. ושאלתי לא לענין הלכה היא אמורה [ד(לכאו') הלכתא דסדר תפלות מערבית מתחיל], אף שנפק"מ נמי להלכה.
אלי כהן כתב:לא הבנתי מה יש בדברי הפמ"ג שאין בפתרוני . . גם לא הבנתי, מהו אותו "פתח חידתך" - אשר לדעתך עדין נותר "עומד על מכון" גם אחרי שהיצגתי את פתרוני לחידתך.
עתה שמתי אל לבי, כי אכן דברי כת"ר הנם כד' הפמ"ג. ועמו המחילה והסליחה.
לא הבחנתי במילים אלו בהודעת כת"ר:
אלי כהן כתב:קיים עוד קודם לכן את מצות עשה דאורייתא של "ולעבדו בכל לבבכם" - כאשר התפלל את שמו"ע של ערבית בתחילת היממה ההיא - ובמיוחד אם מלכתחילה כיוון לקיים בזה מצות עשה דאורייתא (כגון אם ידע מלכתחילה שלא יוכל להתפלל שחרית ומנחה).
הרי ש
סוף רמיזתי הוא שנותר עומד על מכונו. אבל נו, שיהי'...
[כוונתי בסוף חידתי היתה, ל
חלוקים על הפמ"ג ודעימי', וס"ל שסדר התפלות מתחיל בשחרית - ולשיטתייהו, לא תימצי לתפלת הערב מדאורייתא אלא כשלא התפלל כלל שחרית ומנחה באותו היום].
אלי כהן כתב:אם כעת התכוונת, שמלכתחילה גם ביקשת ראיה לכך שסדר התפילות מתחיל בערבית, הנה לא זו בלבד שבחידתך אין זכר להא דהו"א דסדר התפילות מתחיל בתפילה אחרת, אלא אף זו - דתמהני אמאי הו"א הכי, והלא מתוך פסוק מפורש בפרשה הראשונה של התורה "ויהי ערב ויהי בקר" - הוכיחה להדיא הגמרא בעמוד הראשון של הש"ס - דהיממה מתחילה בערב, וא"כ בשביל זה - לא צריך את דברי הפמ"ג - ואפילו לא את מה שהוכחת בעקיפין (ולא להדיא) שערבית קודמת לשחרית מתוך דברי הגמרא המאוחרים יותר שבתחילת פרק רביעי.
כוונתי היתה לראשית רמיזתי, לפי שסברתי שדבריך מופנים כלפי סוף חידתי - וכפי שבארתי לעיל.
הלא יש מן המפרשים שסבורים שסדר תפלות בשחרית הוא מתחיל, ולאו קטלי קניא באגמא אינהו...
הלא הם הפנ"י, הצל"ח ובעל ה'סמיכת חכמים'. ויש לדייק כן אף בלבוש או"ח ר"ס פט.
ויש לתרץ שאלת כת"ר לדבריהם (וכמ"ש חלקם בפירוש), דכ"ז הוא בשאר ענינים לבר מתפלה; משא"כ תפלה - הן למ"ד אבות תקנום - הלא שחרית נתקנה בראשונה (ע"י אאע"ה); ובין למ"ד כנגד קרבנות תקנום - הלא שחרית ומנחה כנגד ב' התמידין, וערבית כנגד אברים ופדרים (
דהתמיד וכו') שלא נתעכלו מבעו"י. וא"ש.
ולזה הוכחתי מהגמ' בפ"ד, דהתם מיירי בתפלה. ויש לתרץ אף לדבריהם - כמבואר בלקו"ש הנ"ל.
ויש לציין ראי' נוספת לד' הפמ"ג, מדברי הש"ס בברכות (בבלי לא, א. ירושלמי פ"ד ה"א): "יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד דכתיב
ערב ובקר וצהרים וגו'", היינו שסדר תפלות מתחיל בערבית; ואף בזו בתפלה מיירי.
אלי כהן כתב:אילו מטרת הרמז הייתה - לא רק לרמוז לפתרון אלא גם - לייגע קצת את הפותרים המנסים להיעזר ברמז, אז זאת למודעי - שיש דרכים יותר יעילות להשיג את זה, למשל למסגר בתוך ראשי תיבות - גם את שתי המילים הראשונות של הרמז: מ"א. "מורי אבי"? לא! אז אולי "מגן אברהם"? גם כן לא! . . לישנא אחרינא: בשלמא אילו ראשי התיבות שכתבת היו מתפענחים באופן אחד ויחיד - אלא שהוא היה עלול שלא להיות ידוע לבורים ולעמי הארצות - באופן שמטרת החידה הייתה בין השאר גם לבחון את הידע הלשוני של אותם בורים, ניחא, ולחיי. דא עקא, שלאותם ראשי תיבות יש יותר מפענוח אחד, וא"כ כשיקראו בורים כמוני את לשון-הרמז - ויזכרו כמוני רק בפענוח: "שבכ"י = שבכתב יד", אז לשון הרמז רק תטעה אותם, ותהיה יותר מכשול מייגע מאשר רמז מסייע.
אי"ז לשון מטעה;
בעניננו - ישנו פירוש
אחד ויחיד לר"ת אלו [וה"ז כדוגמת המפענח 'רה"י' שבדיני עירובין - 'ראש הישיבה'... (ו'הרה"ר' - 'הרב הראשי'...). ואי"מ על מה יצא הקצף].
ומכיון שרמז הוא - לא חשתי להקל על שאינם יודעים פירושן של ר"ת אלו
בנדו"ז (וזו היתה כוונתי בהודעתי דלעיל). ומן הסתם, חיפוש קצר הי' מועיל לכת"ר בזאת.