מ"ש בסקירות ספרים בגיל' המעין האחרון על הספר 'העונה לאליהו'
העונה לאליהו. חקרי הלכות ובירורי דינים, מאמרים, הערות והארות בדברי הפוסקים. או"ח ויו"ד. אליהו ואזאנא. ירושלים, תשפ"ג. שנו עמ'
Vazana104@gmail.com))
עשרים סימנים בענייני או"ח ותליסר סימנים בענייני יו"ד מכיל הספר החשוב הזה, שכתב אותו בוגר הישיבה הקטנה-הלאומית 'דרך חיים' שבשעלבים, שכבר לומד כמה שנים בישיבת מרכז הרב, בנו של רבי אברהם ואזאנא שליט"א, ת"ח ואיש חינוך ידוע בבאר שבע. המחבר מברר בכל סימן נושא הלכתי אחד שכבר דנו בו רבים, פותח בסוגיות הגמרא וממשיך בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, מקשה ומתרץ, ולעיתים דוחה או משאיר בצ"ע את דבריהם של גדולי הפוסקים בדורות הקודמים ובדורנו, ומגיע עד לפסיקה הלכה למעשה על פי דעתו ומסקנתו. ממבט ראשון מתעוררת תמיהה מה עוד ניתן לחדש בעניינים שכבר דשו בהם ודנו בהם בלי סוף, והנה מתברר שבלימוד שיטתי ומעמיק יש ויש נקודות וכיוונים שניתן עוד להתגדר בהם. אין לי כוונה ח"ו לחלק ציונים לדברי תורה עמוקים ורחבים הבנויים ממסד ועד טפחות בלמדנות ישרה, בידע נרחב ובסגנון למדני-ספרדי מושך וקולח, אבל אין ספק שמדובר בספר מרשים ביותר. מעניינת מאוד הסכמתו של הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א - אחרי כמה שבחים על המחבר ולמדנותו הוא כותב כך: 'והאמת אומר כי בתחילה הסתפקתי אם לכתוב לו דברי הסכמה, שהרי בכמה וכמה מקומות נעשה תנא ופליג על גדול הדור [=אביו הרב עובדיה זצ"ל], והוא עדיין צעיר לימים... אבל מאחר וראיתי שהמחבר באמת ירא אלוקים, ואין לו שום כוונה ח"ו להתגדל... לכן אני מברך את המחבר' וכו' וכו' (הראשל"צ שליט"א הוסיף בדבריו שם הערה מזלזלת בלומדים בישיבות ההסדר בניגוד ללומדים בישיבות גבוהות, ואני הקטן מסופק אם מתאים וכדאי היה שדברים אלו ייכתבו). ואכן, גם בלי היכרות אישית (אני הקטן זוכר את המחבר מזמן לימודו בישיבת 'דרך חיים' הנ"ל כלמדן ומתמיד משכמו ומעלה) ניתן לחוש בתוכן ובסגנון של הדברים בספר שמדובר בתורה 'נטו', בלי אג'נדות ובלי הנחות יסוד, תוך צעידה בפשטות ואמיתות ואומץ בדרך הבנת דברי הסוגיא והפוסקים, בנימוס ובדרך ארץ לגדולי ישראל שבכל הדורות – אבל ללא משוא פנים, הן לחומרא והן לקולא. שני הפסקים שהראשל"צ העיר עליהם בדברי ברכתו היו החומרא של המחבר בסימן הראשון בספר שהנשים חייבות בשלוש תפילות בכל יום - בניגוד למנהג המקובל ולפסקי הלכה ארוכים ומנומקים של הרב עובדיה זצ"ל ושל בנו יבלח"א הרב יצחק עצמו בספרו 'ילקוט יוסף', והקולא שהקיל גם לספרדים להוסיף מים רותחים מכלי ראשון לתבשיל שנמצא על האש ועומד להתייבש, בניגוד לפסק השו"ע כפי שהבינו אותו הרב עובדיה ופוסקים רבים אחרים. המחבר גם נכנס למחלוקת האחים לבית יוסף בקשר לחטיף הבמבה אם ברכתו שהכל או בורא פרי האדמה (הוא מכריע לברך שהכל, בניגוד לדעת הראשל"צ שליט"א וכדעת אחיו רבי דוד שליט"א), נוטה להקל בשמיעת כלי שיר בזמן הזה בכפוף לתנאים מסוימים, דן בעניין אמירת הלל ביום העצמאות, בהיתר גילוח הזקן במכונה, בעניין חומרת האור זרוע וחומרת תרומת הדשן בדיני נידה ובסוגיא המרתקת והמעשית של 'וסת חצי קבוע' ועוד ועוד, כך שספרו תואם לחלוטין את הביטוי החז"לי 'כלי חדש מלא ישן'. ברכות מכל הלב לרבי אליהו היקר שיזכה לתורה וגדולה במקום אחד, ושעָם ישראל יפיק ממנו את המיטב לאורך ימים ושנים.