פורום אוצר החכמה

אוצרניק כתב:

איש_ספר כתב:בערוך השולחן סי' לב ס"ד כתב, שבכל אות יש מוקדם ומאוחר, ונותן דוגמא, כגון אות ה"א שיש לכתוב קודם את הדל"ת ואח"כ את היו"ד
http://www.otzar.org/aspcrops/105788_60 ... 992013.asp
בער אנכי ולא ידעתי ולא מצאתי באוצר, מי שיכתוב שיש איזה הלכה איך כותבין אותיות. ולכאורה איך שירצה יכתוב.
ומנין לקח ערוה"ש את דבריו? (אפשר שדייק כן בפמ"ג)
מי חכם ויידע?

(ובודאי נראה גם לערוה"ש אין דין קדימות אלא באות שמורכבת מבי"ת חלקים)

זה פשטות משמעות ההלכה בסי' ל"ב סעי' י"ח. שאם נגעו רגלי ההא והקוף בגג, יגרור הרגל ויחזור ויכתבנו. ובמ"ב סקפ"ה כ' כיון שזה נעשה בפסול. ומי לא עסקינן שכתב קודם הרגל ואח"כ הגג, וא"כ הרגל נעשה בכשרות והגג נעשה בפסול. ומשמע שזהו הסדר.

עשוי לנחת כתב:

איש_ספר כתב:בגינת ורדים הביא תשו' ר' יעקב פראגי והוא עצמו מסכים לה, ששם הוי"ה נכתב כסדרו.
האחרונים קבלו דין מחודש זה בספ"י, גם אם לא לענין דיעבד, אבל לכתחילה ודאי.

המעיין בדברי הרי"פ והגו"ר שם יראה שהם מזכירים גם את הקוצו של יו"ד שלא יעשה לפני שימשיך הלאה.

לא מצאתי בשום מקום שמישהו העתיק אזהרה זו.

והרבה מהסופרים עושין כל הקוצות והתגין אחרי כל כתיבת הפרשה וכבר כתבו אחרונים שאין בזה משום שלא כסדרן.
האם נזהרים בקוצו של יו"ד של שם הויה לעשותו כסדרו? לא מצאתי רמז לזה

כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 2&pgnum=33 העתיק הגרח"פ מהאגור (תפילין פה) השני קוצות יעשה ביו"ד טרם יתחיל לכתוב אות אחרת כי פסולה היא בלא אלו ב' קוצות לדברי ר"ת עכ"ל.
לא לזה הכוונה?

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן נז:
וסיימת בדבריך שלא מצאת בשום ספר שיתעורר על זה. חלילה וחלילה שימצא כזה בשום ספר:

סוקר כתב:בספרי אמרו, בכל נפשך ר"ע אומר אפילו נוטל את נפשך, בן עזאי אומר אהבהו עד מיצוי הנפש.
וחשבתי שבן עזאי שלא נשא אשה (ולחד תירוצא נשא לזמן קצר) שלא היה לו כל אהבה אחרת בעולם, יכול לומר אהבהו עד מיצוי הנפש
אבל יראתי לומר דבר כזה מעצמי, (אולי הוא בבחינת 'חלילה חלילה שימצא כן בשום ספר', כציטוט היפה שהביא כאן אי"ס), חיפשתי באוצר ולא מצאתי איש שעמד ברעיון הזה.
פלא לא?

שפת אמת מסכת זבחים דף ב עמוד א

והנה הרמב"ם והרע"ב כ' במשנה שלא עלו לבעלים דוקא קרבן יחיד אבל בציבור סכין מושכתן למה שהן ותמוה כמ"ש בס' פנים מאירות ושאר מפרשים דשינוי קודש ישנו בצבור כדלקמן בגמ' (ד') ואפשר דדוקא בהנך דכשרין רק שלא עלו לבעלים בזו מחלק הרמב"ם בין יחיד לציבור אבל היכא דפסול כמו בחטאת אפי' בצבור פסול**) ובס' טהרת הקודש מקשה מהא דשתי הלחם ששחטן שלא לשמן לא קידש הלחם וזה י"ל דנהי דסכין מושכתן לשמן אבל התם דבעינן שיהי' שחיטה לשם לחם שפיר הלחם לא נתקדש ע"י שחיטה זו מיהו הרמב"ם בחיבורו (פט"ו מה' פה"מ) לא ס"ל הכי רק בקרבן צבור נמי לא עלה ואפשר לומר דבאמת יש עוד קושיא בלשון הרמב"ם במשניות שכ' ששחט עולה לשם שלמים ואח"כ נודע שהי' עולה משמע דס"ל דכה"ג שלא ידע שהיא עולה הוי ג"כ שלא לשמה ובחיבורו (הל' פסה"מ שם) כ' הרמב"ם דבטעות לא חשיב שלא לשמה עיין שם דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה ופלוגתא דאמוראי הוא מנחות (מ"ט) וא"כ י"ל דהא בהא תליא דהיכא דטעה אפי' למ"ד דהוי עקירה י"ל בקרבן צבור סכין מושכתן כמו לב ב"ד מתנה***) אבל היכא דעוקר בפירוש שיודע שהיא עולה ושחטו לשם קרבן אחר בזה לא שייך סכין מושכתן ולכן בחיבורו דפסק דלא מיפסל בטעות תו אין נ"מ בין יחיד לציבור אבל במשנה מיירי למ"ד עקירה בטעות פוסל ובהא יש חילוק בין ציבור ליחיד ולשון לשם בעלים משמע לי' דתנא דהכא פוסק דבטעות הוי עקירה:

גלילויני כתב:סוקר, יש"כ.
אבל לא השיב כלום על שאלתי העיקרית: ההפרש העצום בין מה שנצרך לקטורת ששיעורה גדול, למה שנצרך לבזיכין דבציר שיעוריהו.
ועכ"פ תודה רבה על המציאה.

איש_ספר כתב:

שפת אמת מסכת זבחים דף ב עמוד א

והנה הרמב"ם והרע"ב כ' במשנה שלא עלו לבעלים דוקא קרבן יחיד אבל בציבור סכין מושכתן למה שהן ותמוה כמ"ש בס' פנים מאירות ושאר מפרשים דשינוי קודש ישנו בצבור כדלקמן בגמ' (ד') ואפשר דדוקא בהנך דכשרין רק שלא עלו לבעלים בזו מחלק הרמב"ם בין יחיד לציבור אבל היכא דפסול כמו בחטאת אפי' בצבור פסול**) ובס' טהרת הקודש מקשה מהא דשתי הלחם ששחטן שלא לשמן לא קידש הלחם וזה י"ל דנהי דסכין מושכתן לשמן אבל התם דבעינן שיהי' שחיטה לשם לחם שפיר הלחם לא נתקדש ע"י שחיטה זו מיהו הרמב"ם בחיבורו (פט"ו מה' פה"מ) לא ס"ל הכי רק בקרבן צבור נמי לא עלה ואפשר לומר דבאמת יש עוד קושיא בלשון הרמב"ם במשניות שכ' ששחט עולה לשם שלמים ואח"כ נודע שהי' עולה משמע דס"ל דכה"ג שלא ידע שהיא עולה הוי ג"כ שלא לשמה ובחיבורו (הל' פסה"מ שם) כ' הרמב"ם דבטעות לא חשיב שלא לשמה עיין שם דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה ופלוגתא דאמוראי הוא מנחות (מ"ט) וא"כ י"ל דהא בהא תליא דהיכא דטעה אפי' למ"ד דהוי עקירה י"ל בקרבן צבור סכין מושכתן כמו לב ב"ד מתנה***) אבל היכא דעוקר בפירוש שיודע שהיא עולה ושחטו לשם קרבן אחר בזה לא שייך סכין מושכתן ולכן בחיבורו דפסק דלא מיפסל בטעות תו אין נ"מ בין יחיד לציבור אבל במשנה מיירי למ"ד עקירה בטעות פוסל ובהא יש חילוק בין ציבור ליחיד ולשון לשם בעלים משמע לי' דתנא דהכא פוסק דבטעות הוי עקירה:

מי חכם ויודע פשר דבר? איפה יש לשון לשם בעלים שמזה דייק הרמב"ם שמדובר בעקירה בטעות? ממש פלא פלאות.
(וגם במשנה מ"ו ע"ב אמרו לשם זובח ולא אמרו לשם בעלים, ואם כבר היה יכול להביא לשם זבח, וגם לא מובן איך משמע)
השפ"א הזה ידוע מאד ורבים שקו"ט בדבריו אבל לא מצאתי רמיזא שידונו בסוף דבריו הנזכרים.

גמח כתב:היה נר א' ושמש ונפל הא' חוזר ומברך שלא היה בדעתו על הנר החדש.(ומדוע שלא ירים הנר שנפל וידליקהו? אא"כ כשנשבר אין בו כשיעור)
אם בשעה שהדליק היו נרות נוספים, נרות ההידור יל"ע לד' האחרונים בשכח ולא בירך על הנר הראשון
האם יכול לברך על נרות ההידור.

לא רמיזי כלל כתב:הנה למזבח שעשה משה ודאי שעשה גם כבש, כמפורש בסוף פרשת יתרו לאיסור ולא תעלה במעלות וגו' ובסוף חגיגה שנינו דלעולם מזבח בלא כבש פסול להקרבה וכן מפורש בבריתא דמדות. והנה במזבח דבית עולמים וכן דשילה ונב וגבעון שהיה עשוי מאבנים גם הכבש היה מאבנים כמפורש בזבחים פרק קדשי קדשים, אבל במזבח של משה שהיה מנחשת ובכל חניה מלאוהו בעפר כמובן שלא יכלו לעשותו מאבן, והפלא הגדול שלא נתפרש ולא רמיזי בשום מקום ממה נעשה, אולי מעץ? והאם ציפוהו נחשת? בקיצור, פלא עצום.

לא רמיזא ולא בטיח כתב:ואמנם הגר"א בביאורו האריך שם לחלוק (ודעתו כידוע ששנה זו תשע"ד למניננו היא שנת השמיטה), וכתב להסביר שאף החשבון שלנו הוא משנת יצירת אדה"ר, והשנה שנוספת במניננו היא בגלל שנת המבול שלא שמשו בה המאורות ולכן מונים עוד מולד אחד אחורה לפני שנה א. עד כאן דבריו, והקושיה העצומה פלאי פלאות שהרי אמנם שנינו בסוף פ"ב מעדיות שמשפט דור המבול י"ב חודש, אבל הרי מפורש בפסוק שהמבול החל בי"ז חשון ויבשה הארץ בכ"ח חשון והיינו י"ב חודש ועוד י"א יום, והטעם מבואר בסדר עולם פל"ד וכן בראשונים שם וברש"י עה"ת דבעינן להשלים לשנת חמה, וא"כ הדברים מפליאים דלפי"ז צריכים להוסיף עוד י"א יום לפני המולד הראשון וא"כ אינו בהר"ד והדק"ל, ואמנם הרואה פיל פלאי פלאות נעשו לו, דפלא על פלא הוא שלא נשאלה שאלה זו מימות רבנו אליהו נ"ע ועד עתה, וברוך היודע.

פלתי כתב:במ"ב סי' מז סקי"ג כותב שגם באהבת עולם של מעריב יש את הדין של תחליף לברכת התורה. ובתוך הדברים כותב שם 'ונפק"מ אם עבר וישן קודם וכו''. מה כוונתו אם עבר וישן? יש עבירה לישון ביום? או שמא ישן אחרי שהגיע זמן מעריב? אבל אם כך מדוע לא אומר שזו הכוונה, וגם הרי דין ההפסק יהא גם אם ישן מוקדם יותר, אחר הצהריים.

חשבונות רבים כתב:לפי המחבר דשינת קבע הוי הפסק הרי שצריך לברך מייד כשקם ממיטתו אם ישן ביום ולכן אין נפק"מ בברכת אהבת עולם.

בברכה המשולשת כתב:כמדומני שמבואר בסימן רלא שאין לישון שנת קבע ביום