פורום אוצר החכמה

בספר 'אור חדש' להגאון מוה"ר חיים בוכנר [נדפס לראשונה באמסטרדאם תל"א, ונדמ"ח ע"י זכרון אהרן תשס"ג], סוף כלל כה כותב:
כמו שצריך לומר בערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם כו', כן צריך לומר קודם נטילת ידים אם כל דבר מוכן הראוי לקידוש ולברכת המוציא, כדי שלא יצטרך להפסיק (לשון ברכת המזון מהר"ן).
בפירוש על ברכת המזון למהר"ן שפירא בעל 'מבוא שערים' לא מצאתי כלל מהלכות אלו, שהוא רק פירוש על ברכת המזון, וכן בסדר השולחן למה"ר נפתלי, שנדפס יחד עם פירוש בהמ"ז הנ"ל בשנת שס"ג, לא מצאתיו.
מישהו מחכמי הפורון יודע אולי לאיזה מהר"ן כוונתו?

יבנה כתב:

מיללער כתב:חולין ב' ע"ב בתוד"ה אבל אמר בסופו, כדאמרינן בב"ר וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה.

וכתב על זה הגרעק"א בגליון הש"ס: עי' תשובת מהר"ם פאדוואה סימן עט בסופו.

לכאורה נראה שיש כאן בדבריו ט"ס בציון מספר הסימן בתשו' מהר"ם פאדוואה (ובלקוטי רעק"א שבקובץ מפרשים - אשכול, הוסיפו בסוגריים "ולא ידענו כוונתו") ואולי הכוונה לסי' ע"ב בתשובת מהרמ"פ שדן בענין נדר בעת צרה (הובא בטו"ז יור"ד סי' רכ"ח) אבל אין זה בסוף התשובה וגם לא ברור שיהי' ממש שייכות לדברי המדרש הובא בתוס'.

הצעות נוספות? דנו בדברי רעק"א?

כבר הגיהו שצ״ל מהר״ם מינץ.

נכון מאד
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=142

חיס כתב:

יבנה כתב:

מיללער כתב:חולין ב' ע"ב בתוד"ה אבל אמר בסופו, כדאמרינן בב"ר וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה.

וכתב על זה הגרעק"א בגליון הש"ס: עי' תשובת מהר"ם פאדוואה סימן עט בסופו.

לכאורה נראה שיש כאן בדבריו ט"ס בציון מספר הסימן בתשו' מהר"ם פאדוואה (ובלקוטי רעק"א שבקובץ מפרשים - אשכול, הוסיפו בסוגריים "ולא ידענו כוונתו") ואולי הכוונה לסי' ע"ב בתשובת מהרמ"פ שדן בענין נדר בעת צרה (הובא בטו"ז יור"ד סי' רכ"ח) אבל אין זה בסוף התשובה וגם לא ברור שיהי' ממש שייכות לדברי המדרש הובא בתוס'.

הצעות נוספות? דנו בדברי רעק"א?

כבר הגיהו שצ״ל מהר״ם מינץ.

נכון מאד
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=142

תודה רבה!

כתבתי אתמול: בספר 'אור חדש' להגאון מוה"ר חיים בוכנר [נדפס לראשונה באמסטרדאם תל"א, ונדמ"ח ע"י זכרון אהרן תשס"ג], סוף כלל כה כותב:
כמו שצריך לומר בערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם כו', כן צריך לומר קודם נטילת ידים אם כל דבר מוכן הראוי לקידוש ולברכת המוציא, כדי שלא יצטרך להפסיק (לשון ברכת המזון מהר"ן).
בפירוש על ברכת המזון למהר"ן שפירא בעל 'מבוא שערים' לא מצאתי כלל מהלכות אלו, שהוא רק פירוש על ברכת המזון, וכן בסדר השולחן למה"ר נפתלי, שנדפס יחד עם פירוש בהמ"ז הנ"ל בשנת שס"ג, לא מצאתיו.
מישהו מחכמי הפורון יודע אולי לאיזה מהר"ן כוונתו?

כעת מצאתי בסייעתא דשמיא שהכוונה לספר 'ברכת המזון וזמירות ופירושיהם' להג"ר מיכל מאראפציק בעמ"ח סדר ברכות, נדפס בקראקא שנ"ז, ששם הביא דבר זה.
ותוך כדי בדיקה מצאתי שהרבה פעמים שהביא בעל אור חדש הנ"ל מס' ברכת המזון למהר"ן, הכוונה לו, ופעמים אחדות הכוונה לפירוש ברכת המזון למוה"ר נתן שפירא בעל 'מבוא שערים'.
ועיין באליה רבה סי' קפז ס"ק א [עמ' תצט. במהדורת 'זכרון אהרן'] על מש"כ הא"ר בשם אור חדש ודלא כיש טועים כשיש חתונה אומר 'את החתן והכלה וכו' בה"מ [=ברכת המזון], כתב בהערות אות יב: כוונתו ל[פירוש] ברכת המזון של מהר"ן שפירא, אך שם איתא רק הא שכתב... . אולם לפי המתבאר כאן אין כוונתו בזה לספרו של מהר"ן שפירא, אלא לזה של מה"ר מיכל מאראפציק, ושם אכן נמצא כפי שהביא האור חדש. ויש להתפלא עוד, שכן באור חדש הביא במפורש 'ברכת המזון למה"ר מיכל'.

גם אור חדש (בוכנר) ברכת המוציא:

צריך האדם ליתן ריוח בין הדבקים בין מלת לחם למן הארץ, דאז מובטח הוא שאין ניזוק באותה סעודה (לשון ברכת המזון מהר"ן).

המובא אף באליה רבה סימן קסז:

כתב בהלכות מהר"ן [הובא באור חדש כא ע"ד] הנותן ריוח בין לחם למן הארץ, מובטח הוא שאינו ניזוק באותה סעודה.

הרי שם מקורו, ראה המצורף פה:

באתי רק להעיר כתב:

כתבתי אתמול: בספר 'אור חדש' להגאון מוה"ר חיים בוכנר [נדפס לראשונה באמסטרדאם תל"א, ונדמ"ח ע"י זכרון אהרן תשס"ג], סוף כלל כה כותב:
כמו שצריך לומר בערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם כו', כן צריך לומר קודם נטילת ידים אם כל דבר מוכן הראוי לקידוש ולברכת המוציא, כדי שלא יצטרך להפסיק (לשון ברכת המזון מהר"ן).
בפירוש על ברכת המזון למהר"ן שפירא בעל 'מבוא שערים' לא מצאתי כלל מהלכות אלו, שהוא רק פירוש על ברכת המזון, וכן בסדר השולחן למה"ר נפתלי, שנדפס יחד עם פירוש בהמ"ז הנ"ל בשנת שס"ג, לא מצאתיו.
מישהו מחכמי הפורון יודע אולי לאיזה מהר"ן כוונתו?

כעת מצאתי בסייעתא דשמיא שהכוונה לספר 'ברכת המזון וזמירות ופירושיהם' להג"ר מיכל מאראפציק בעמ"ח סדר ברכות, נדפס בקראקא שנ"ז, ששם הביא דבר זה.
ותוך כדי בדיקה מצאתי שהרבה פעמים שהביא בעל אור חדש הנ"ל מס' ברכת המזון למהר"ן, הכוונה לו, ופעמים אחדות הכוונה לפירוש ברכת המזון למוה"ר נתן שפירא בעל 'מבוא שערים'.
ועיין באליה רבה סי' קפז ס"ק א [עמ' תצט. במהדורת 'זכרון אהרן'] על מש"כ הא"ר בשם אור חדש ודלא כיש טועים כשיש חתונה אומר 'את החתן והכלה וכו' בה"מ [=ברכת המזון], כתב בהערות אות יב: כוונתו ל[פירוש] ברכת המזון של מהר"ן שפירא, אך שם איתא רק הא שכתב... . אולם לפי המתבאר כאן אין כוונתו בזה לספרו של מהר"ן שפירא, אלא לזה של מה"ר מיכל מאראפציק, ושם אכן נמצא כפי שהביא האור חדש. ויש להתפלא עוד, שכן באור חדש הביא במפורש 'ברכת המזון למה"ר מיכל'.

יפה מאד ונכון
על הספר ברכת המזון וכו' הנ"ל על המחבר זצ"ל
ראה מחקר מאד יפה בארוכה כאן מאת הרב משה דוד צ'צ'יק שליט"א
https://jgbherzog.jgaliciabukovina.net/ ... 7%9E%D7%90

אני מחפש ספר באר מים חיים

בשלימות כתב:אני מחפש ספר באר מים חיים

הספר הזה (ג' כרכים) נמצא באוצר החכמה
https://tablet.otzar.org/#/book/14241/p ... /0/end/0/c

בספר "פרשת דרכים" דרוש י', בענין וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול, מביא חילוק בין חייב מיתה בדיני אדם לחייב מיתה בדיני שמים, שבחייב מיתה בדיני אדם הורגים אותו אפילו אם עתיד לצאת ממנו זרע מעליא, ורק בחייב מיתה בידי שמים יש ענין של זרע מעליא, עיי"ש (עמ' קי"א במהדורת תשנ"ב).


ובהמשך דבריו (עמ' קי"ג) כותב שחילוק זה נכתב גם ע"י חכמי אשכנז, אך הם הקשו על זה מבבא קמא ל"ח ע"א שמשה רבינו נשא ק"ו שאם אמרה תורה צרור את המדיינים קל וחומר שיש להלחם במואבים, אמר לו הקב"ה אל תצר את מואב שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית וכו', והקשו על זה חכמי אשכנז שעפ"י הק"ו יש חיוב מיתה בידי אדם וא"כ הדין שהורגים אותם גם אם עתיד לצאת מהם זרע מעליא. ותירצו "דחידוש הוא שחידשה תורה משום מלכות בית דוד", עיי"ש.


האם ידוע מי הם "חכמי אשכנז" האלו, המובאים בס' פרשת דרכים?

מה שנכון נכון כתב:

אשי ישראל כתב:אשמח לעזרתכם המדהימה:
באיי הים יומא ט ע"ב (אות ז, ד"ה "אמר ר"י טובה צפרנן") לבעל האפיקי יהודה, כתב "אחר שידוע מפי ספרים כי משרע"ה ממזגו הטבעי לא היה ראוי אל המידות הנאותות זולת שכבש את יצרו (עיי' ד' מים קדשים בע"נ א')"
מהו " ד' מים קדשים בע"נ א' " ? (חיפשתי ולעת עתה לא מצאתי)

כוונתו לספרו אפיקי יהודה: "עיין דרוש מים קדושים (הוא דרוש יז) בערבי נחל א (כלומר בהגהה א)".

תודה רבה

בהגהות וציונים ברמב"ם פרנקל פט"ו ממאכלות אסורות ה"ד כתבו:

היכן ניתן לראות ספר זה?

יהודה בן יעקב כתב:בהגהות וציונים ברמב"ם פרנקל פט"ו ממאכלות אסורות ה"ד כתבו:

הגוצ.png

היכן ניתן לראות ספר זה?

בשיטת הקדמונים. נמצא באוצר בשם 'איסור והיתר - יעקב בן משה מבוניולש'.

אספקלריא כתב:בספר "פרשת דרכים" דרוש י', בענין וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול, מביא חילוק בין חייב מיתה בדיני אדם לחייב מיתה בדיני שמים, שבחייב מיתה בדיני אדם הורגים אותו אפילו אם עתיד לצאת ממנו זרע מעליא, ורק בחייב מיתה בידי שמים יש ענין של זרע מעליא, עיי"ש (עמ' קי"א במהדורת תשנ"ב).

פרשת דרכים דרוש י עמוד קיא.png

ובהמשך דבריו (עמ' קי"ג) כותב שחילוק זה נכתב גם ע"י חכמי אשכנז, אך הם הקשו על זה מבבא קמא ל"ח ע"א שמשה רבינו נשא ק"ו שאם אמרה תורה צרור את המדיינים קל וחומר שיש להלחם במואבים, אמר לו הקב"ה אל תצר את מואב שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית וכו', והקשו על זה חכמי אשכנז שעפ"י הק"ו יש חיוב מיתה בידי אדם וא"כ הדין שהורגים אותם גם אם עתיד לצאת מהם זרע מעליא. ותירצו "דחידוש הוא שחידשה תורה משום מלכות בית דוד", עיי"ש.

פרשת דרכים דרוש י עמוד קיג.png

האם ידוע מי הם "חכמי אשכנז" האלו, המובאים בס' פרשת דרכים?

מעין העניין נמצא בלשון המזרחי (רא"ם) שמות פרק ב פסוק יב, וביפה תואר שם (פרשה א סימן כט) לרבי שמואל יפה אשכנזי.

בקטע הראשון המצולם לעיל (עמ׳ קי״א) הפרשת דרכים מביא את החילוק הזה במפורש בשם הרא״ם והיפה תואר למהר״ש יפה, ואח״כ בקטע השני (עמ׳ קי״ג) הוא מביא שגם חכמי אשכנז כתבו את החילוק הזה, והקשו ע״ז קושיא ותירצו.
והשאלה היא מי הם ״חכמי אשכנז״ האלו?

הן הן הדברים, והן הן הדוברים.
ספר פרשת דרכים ומשנה למלך, ליקט רבי יעקב כולי מתוך כתבי הרב אחרי פטירתו, וערכם מתחילתם. מעולם לא היו דרשות מסודרות דבר דבור. אין לדקדק כל כה"ג.

בסידור שב"ס (הקדמה פרטית ו - עמוד 116 בהוצאת נ"י) הרב כותב רש"ס את זה צריך אני להודיע שבסדורי ספרד כתוב לומר בקשה זו קודם פרשת התמיד: יהי רצון..."
באיזה סדור(י) ספרד קודם זמן רש"ס זה נמצא?

אספקלריא כתב:האם ידוע מי הם "חכמי אשכנז" האלו, המובאים בס' פרשת דרכים?

באמונתו כתב:מעין העניין נמצא בלשון המזרחי (רא"ם) שמות פרק ב פסוק יב, וביפה תואר שם (פרשה א סימן כט) לרבי שמואל יפה אשכנזי.

אספקלריא כתב:בקטע הראשון המצולם לעיל (עמ׳ קי״א) הפרשת דרכים מביא את החילוק הזה במפורש בשם הרא״ם והיפה תואר למהר״ש יפה, ואח״כ בקטע השני (עמ׳ קי״ג) הוא מביא שגם חכמי אשכנז כתבו את החילוק הזה, והקשו ע״ז קושיא ותירצו.
והשאלה היא מי הם ״חכמי אשכנז״ האלו?

באמונתו כתב:הן הן הדברים, והן הן הדוברים.
ספר פרשת דרכים ומשנה למלך, ליקט רבי יעקב כולי מתוך כתבי הרב אחרי פטירתו, וערכם מתחילתם. מעולם לא היו דרשות מסודרות דבר דבור. אין לדקדק כל כה"ג.

במחילה, אין שום אפשרות לפרש את המילים "וחילוק זה שכתבנו כתבוהו ג"כ חכמי אשכנז ז"ל, אך הוקשה להם...", שכאילו כוונתו שחילוק זה שכתבנו בשם חכמי אשכנז, כתבוהו ג"כ אותם חכמי אשכנז, אך הוקשה להם וכו'.
וטענה כזו על ר"י כולי שכאילו לא ידע לכתוב כהוגן, מעולם לא נשמעה ...
(וחוץ מזה עד כמה שידוע הרא"ם לא היה מאשכנז ...).

613מצו כתב:בסידור שב"ס (הקדמה פרטית ו - עמוד 116 בהוצאת נ"י) הרב כותב רש"ס את זה צריך אני להודיע שבסדורי ספרד כתוב לומר בקשה זו קודם פרשת התמיד: יהי רצון..."
באיזה סדור(י) ספרד קודם זמן רש"ס זה נמצא?

ראה סידור ספרדים ויניציאה רפ"ד (דף ל"ח ע"א)
https://tablet.otzar.org/#/book/196130/ ... /0/end/0/c

וונדרבר כתב:ראה סידור ספרדים ויניציאה רפ"ד (דף ל"ח ע"א)
https://tablet.otzar.org/#/book/196130/ ... /0/end/0/c

תודה!

אספקלריא כתב:במחילה, אין שום אפשרות לפרש את המילים "וחילוק זה שכתבנו כתבוהו ג"כ חכמי אשכנז ז"ל, אך הוקשה להם...", שכאילו כוונתו שחילוק זה שכתבנו בשם חכמי אשכנז, כתבוהו ג"כ אותם חכמי אשכנז, אך הוקשה להם וכו'.

הרי יש אריכות דברים בין הקטעים, ובהחלט ייתכן כן כוונתו, ולא "חילוק זה שכתבנו" בשם אחרים, אלא "חילוק זה שכתבנו" אנחנו, באריכות שקדמה.

וטענה כזו על ר"י כולי שכאילו לא ידע לכתוב כהוגן, מעולם לא נשמעה ...

נכשלת והוצאת שם רע, דבר של עלה חלילה על הדעת, אלא ע"י שליקט רבי יעקב כולי קטעי כתבי הרב, ממילא אין הדברים מסודרים מקשה אחת, והנה נעלמו מעיניך דברי גאון עוזנו בשם הגדולים - מערכת גדולים אות י [סג] מהר"ר יהודה רוזאניס:

כבר נודע שהרב הגדול הנז' היה כותב ומעלה על ס' ענינים נפרדים עפ"י סימנים.
והמסדר מהר"ר יעקב כולי זלה"ה שכל את ידיו, ונתח אותו לנתחיו, וסדרו בסדר הרמב"ם, גם סדר כל אשר מצא בגליונות והגהות ונכתב בספר.
ואם היות שהגדיל לעשות מלאכה וחכמה בסדר נאה, אפריון נמטייה.
מ"מ, לגודל המלאכה בכמות ואיכות ורוב הטורח, השאיר איזה גרגיר בתוך מלאכת הקדש, זכר לדבר פ"ט מבכורים דין ח' שדחה דברי הרב ב"ח, וקושייתו קושיא עצומה, אלא דלא שייך שם, וכיוצא בזה, באופן דהמעיין יפקח עיניו, אם יתכן שמחמת הסדור הוא הדבר הקשה על הרב:
עוד זאת אדרש שבכמה מקומות שיש איזה דברים קצרים בס' מש"ל, ובפרט כשכותב בתוקף להשיג על האחרונים, כל זה לאו מר חתים עלה, ואינו מתורת הרב.
רק הן הן דברי הרב מר חמיו מהר"א רוזאניס, והרב העתיק דברי מר חמיו בגליונות, ומצאם מהר"י כולי מכתיבת ידו, וחשב דתורה דיליה היא, וזה קבלתי מפום רבנן קדישי.
וכיוצא מצאה ידי יד כהה בספרים אחרים.
ודי בהערה זו:

(וחוץ מזה עד כמה שידוע הרא"ם לא היה מאשכנז ...).

לעניינינו מספיק לשון היפה תואר מאת רבי שמואל יפה אשכנזי.

באמונתו כתב: הרי יש אריכות דברים בין הקטעים, ובהחלט ייתכן כן כוונתו, ולא "חילוק זה שכתבנו" בשם אחרים, אלא "חילוק זה שכתבנו" אנחנו, באריכות שקדמה.
...
נכשלת והוצאת שם רע, דבר שלא עלה חלילה על הדעת, אלא ע"י שליקט רבי יעקב כולי קטעי כתבי הרב, ממילא אין הדברים מסודרים מקשה אחת, והנה נעלמו מעיניך דברי גאון עוזנו בשם הגדולים - מערכת גדולים אות י [סג] מהר"ר יהודה רוזאניס: ...
...
לעניינינו מספיק לשון היפה תואר מאת רבי שמואל יפה אשכנזי.

תודה רבה על המאמץ. אך לצערי התירוצים האלו לא מתיישבים על דעתי.
כי זה לא מסתדר עם הפירוש הפשוט של המילים.
ומה שהובא מדברי גאון עוזנו בשם הגדולים, ידעתי גם ידעתי, אך יש מקום רב לחלק בין הענינים.
[ועיין עוד בשם הגדולים, מע"ס, ערך עזרת נשים, שכותב על מהר"י כולי הרבה שבחים, וביניהם "היה סופר מהיר"].
ובענין בעל יפה תואר, לא נלע"ד שהפרשת דרכים יכנה "חכמי אשכנז" למהר"ש יפה שלא היה גר בארץ אשכנז אלא היה מרבני קושטנדינא. [גם אם היה ממשפחה אשכנזית].
ולכן אני עדיין מבקש את עזרת הציבור,
האם ידוע מי הם חכמי אשכנז הנזכרים ב"פרשת דרכים" דרוש י' (עמ' קי"ג)?

אספקלריא כתב:ובענין בעל יפה תואר, לא נלע"ד שהפרשת דרכים יכנה "חכמי אשכנז" למהר"ש יפה שלא היה גר בארץ אשכנז אלא היה מרבני קושטנדינא. [גם אם היה ממשפחה אשכנזית].
ולכן אני עדיין מבקש את עזרת הציבור,
האם ידוע מי הם חכמי אשכנז הנזכרים ב"פרשת דרכים" דרוש י' (עמ' קי"ג)?

רבי שמואל יפה אשכנזי כיהן כרב הקהילה האשכנזית בקושטא.

בסידור קמחא דאבישונא עמ' 58 (מופיע באוצר) כתוב:

ה' צבאות וכו' ג פסוקים הללו אמר ר' עקיבא כל האומר אותם בכל יום ג' פעמים מובטח לו שאין נזוק כל אותו היום

מאיפה הוא מביא שר' עקיבא אמר את זה?

מוסיף - מצאתי דומה בסידור תפילה למשה עמ' 130 (גם באוצר):

אמר רבי עקיבא כל האומר שלשה פסוקים אלו מובטח שאינו ניזוק ואני ערב בדבר

מה המקור?

מופיע אף בספר מעגלי צדק. ראה המצורף פה:

ייש"כ! זה הוביל אותי לזה מכתב יד משנת 1403:

מישהו יכול לפענח את הסוף? אולי זה יתן לנו רמז למקורו...

ור"ל בכונתו/ככונתו ע"כ?

אספקלריא כתב:האם ידוע מי הם "חכמי אשכנז" האלו, המובאים בס' פרשת דרכים?

באמונתו כתב:מעין העניין נמצא בלשון המזרחי (רא"ם) שמות פרק ב פסוק יב, וביפה תואר שם (פרשה א סימן כט) לרבי שמואל יפה אשכנזי.

אספקלריא כתב:אין שום אפשרות לפרש את המילים "וחילוק זה שכתבנו כתבוהו ג"כ חכמי אשכנז ז"ל, אך הוקשה להם...", שכאילו כוונתו שחילוק זה שכתבנו בשם חכמי אשכנז, כתבוהו ג"כ אותם חכמי אשכנז, אך הוקשה להם וכו'.
...
(וחוץ מזה עד כמה שידוע הרא"ם לא היה מאשכנז ...).

אספקלריא כתב:ובענין בעל יפה תואר, לא נלע"ד שהפרשת דרכים יכנה "חכמי אשכנז" למהר"ש יפה שלא היה גר בארץ אשכנז אלא היה מרבני קושטנדינא. [גם אם היה ממשפחה אשכנזית].

למעשה, נזכרו כאן רק הטענות הצדדיות, שהכינוי 'חכמי אשכנז' לא מתאים על הרא"ם והיפה תואר וכו', אך לא הוזכרה הטענה העיקרית, שלא יתכן שהפרשת דרכים התכוין עליהם, כי מה שכתב הפרשת דרכים (בעמ' קי"ג) בשם חכמי אשכנז שהביאו גמ' ב"ק שהקב"ה אמר למשה רבינו שלא ילחם במואב מפני שתי פרידות טובות שיצאו מהם רות המואביה ונעמה העמונית וכו', והקשו על זה חכמי אשכנז שעפ"י הק"ו "יש חיוב מיתה בידי אדם וא"כ הדין שהורגים אותם גם אם עתיד לצאת מהם זרע מעליא". ותירצו "דחידוש הוא שחידשה תורה משום מלכות בית דוד", גם הקושיא וגם התירוץ לא נמצאים לא ברא"ם שמות ב' י"ב, ולא ביפה תואר שמות פר' א' סי' ל"ב, עיי"ש.
https://tablet.otzar.org/#/book/198395/ ... /0/end/0/c
https://tablet.otzar.org/#/book/103293/ ... /0/end/0/c

באמונתו כתב:ור"ל בכונתו/ככונתו ע"כ?

גם לי זה נראה ככה. וזה לא כ"כ עוזר עם המקור.

אספקלריא כתב:

אספקלריא כתב:האם ידוע מי הם "חכמי אשכנז" האלו, המובאים בס' פרשת דרכים?

באמונתו כתב:מעין העניין נמצא בלשון המזרחי (רא"ם) שמות פרק ב פסוק יב, וביפה תואר שם (פרשה א סימן כט) לרבי שמואל יפה אשכנזי.

אספקלריא כתב:אין שום אפשרות לפרש את המילים "וחילוק זה שכתבנו כתבוהו ג"כ חכמי אשכנז ז"ל, אך הוקשה להם...", שכאילו כוונתו שחילוק זה שכתבנו בשם חכמי אשכנז, כתבוהו ג"כ אותם חכמי אשכנז, אך הוקשה להם וכו'.
...
(וחוץ מזה עד כמה שידוע הרא"ם לא היה מאשכנז ...).

אספקלריא כתב:ובענין בעל יפה תואר, לא נלע"ד שהפרשת דרכים יכנה "חכמי אשכנז" למהר"ש יפה שלא היה גר בארץ אשכנז אלא היה מרבני קושטנדינא. [גם אם היה ממשפחה אשכנזית].

למעשה, נזכרו כאן רק הטענות הצדדיות, שהכינוי 'חכמי אשכנז' לא מתאים על הרא"ם והיפה תואר וכו', אך לא הוזכרה הטענה העיקרית, שלא יתכן שהפרשת דרכים התכוין עליהם, כי מה שכתב הפרשת דרכים (בעמ' קי"ג) בשם חכמי אשכנז שהביאו גמ' ב"ק שהקב"ה אמר למשה רבינו שלא ילחם במואב מפני שתי פרידות טובות שיצאו מהם רות המואביה ונעמה העמונית וכו', והקשו על זה חכמי אשכנז שעפ"י הק"ו "יש חיוב מיתה בידי אדם וא"כ הדין שהורגים אותם גם אם עתיד לצאת מהם זרע מעליא". ותירצו "דחידוש הוא שחידשה תורה משום מלכות בית דוד", גם הקושיא וגם התירוץ לא נמצאים לא ברא"ם שמות ב' י"ב, ולא ביפה תואר שמות פר' א' סי' ל"ב, עיי"ש.
https://tablet.otzar.org/#/book/198395/ ... /0/end/0/c
https://tablet.otzar.org/#/book/103293/ ... /0/end/0/c

גם הקושיא וגם התירוץ נמצאים, אך בנוסח אחר קצת;
מזרחי (רא"ם) שמות פרק ב פסוק יב (פרשת שמות):

אך קשה דמהכא משמע דאם היה עתיד לצאת ממנו איש שיתגייר או שום תוחלת של צדיקים, לא היה הורגו, ואמאי, והלא כבר נתחייב מיתה ממה שעשה בבית ובשדה, דלא דמיא לההיא דבבא קמא פרק שור שנגח (בבא קמא לח. ב), דקאמרי גבי (דברים ב, ט) "אל תצר את מואב - וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות, אלא נשא קל וחומר בעצמו ואמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה (במדבר כה, יז): 'צרור את המדינים והכיתם אותם', מואבים עצמן לא כן שכן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית", דהתם לא נתחייבו מיתה אלא מכח הקל וחומר של מדינים, ומכיון שלא נתחייבו מיתה אלא ממה שצוה ה' עתה "צרור את המדינים והכיתם אותם", אמר לו ה', שאין רצונו להרוג אלא את המדינים, ולא את המואבים והעמונים, שעתידין לצאת מהן זרע כשר, אבל הכא שכבר נתחייב מיתה מדינא, מפני שכבר הוזהר על העריות ועל ההכאה שהכה את ישראל, כדאמרן, אפילו אם היה עתיד לצאת ממנו תוחלת של צדיקים היה לו להורגו, מידי דהוי אכל שאר מחוייבי מיתה, שאין משגיחין על העתידין לצאת מהם.

יפה תואר - שמות פרשה א סימן כט (פרשת שמות):

ואמנם מ"ש [= הרא"ם] לחלק בין חייב מיתה מדינא ומקל וחומר, ומ"ש שמשה לא הרג המצרי לפי שלא היה לו עדות אלא על פי רוח הקודש, כולם דברים שאין להם טעם ואין צורך להאריך.
ואולם היסוד שהכל תלוי בו לתרץ הכל הוא, כי הסנהדרין לא ימנעו מהריגת חייב מיתה מפני זרע העתיד לצאת ממנו, דלא ידיע להו בודאי שיצא ממנו כשר, ואי הוו חיישי לספיקא, לא משכחת הרוג בב"ד, אבל השי"ת שיודע העתיד, כשיראה מי שעתיד לצאת ממנו זרע כשר יאריך לו, כענין המואבים [ב"ק לח ע"ב]. ומשה נמי לפי שיכול לידע ברוח הקודש אם עתיד לצאת מהמצרי זרע כשר, לא הרגו עד שעיין בו:

הרב איננו מעתיק לשונם מלה במלה, אלא מוסרם ומסבירם, לפי הבנתו בהם.

באמונתו כתב:גם הקושיא וגם התירוץ נמצאים, אך בנוסח אחר קצת;
...
הרב איננו מעתיק לשונם מלה במלה, אלא מוסרם ומסבירם, לפי הבנתו בהם.

הדברים האלו הובאו (פחות או יותר) בפרשת דרכים עמ' קי"א, בשם אומרם.
אבל הקושיא והתירוץ שנוספו בעמ' קי"ג, לא נזכרים כלל לא ברא"ם ולא ביפה תואר, ודו"ק.

אספקלריא כתב:

באמונתו כתב:גם הקושיא וגם התירוץ נמצאים, אך בנוסח אחר קצת;
...
הרב איננו מעתיק לשונם מלה במלה, אלא מוסרם ומסבירם, לפי הבנתו בהם.

הדברים האלו הובאו (פחות או יותר) בפרשת דרכים עמ' קי"א, בשם אומרם.
אבל הקושיא והתירוץ שנוספו בעמ' קי"ג, לא נזכרים כלל לא ברא"ם ולא ביפה תואר, ודו"ק.

בעמוד קי"א לא מוזכרת כלל גמרא של שתי פרידות טובות, שזהו העיקר סביבו דבריו.

באמונתו כתב:

אספקלריא כתב:

באמונתו כתב:גם הקושיא וגם התירוץ נמצאים, אך בנוסח אחר קצת;
...
הרב איננו מעתיק לשונם מלה במלה, אלא מוסרם ומסבירם, לפי הבנתו בהם.

הדברים האלו הובאו (פחות או יותר) בפרשת דרכים עמ' קי"א, בשם אומרם.
אבל הקושיא והתירוץ שנוספו בעמ' קי"ג, לא נזכרים כלל לא ברא"ם ולא ביפה תואר, ודו"ק.

בעמוד קי"א לא מוזכרת כלל גמרא של שתי פרידות טובות, שזהו העיקר סביבו דבריו.

אבקש מכת"ר לעיין שם היטב היטב, ולא למהר להגיב.
היכן נזכר ברא"ם ו/או ביפה תואר הקושיא הבאה: איך יתכן שהענין של שתי פרידות טובות ידחה את החיוב להלחם במואבים, הרי זה חיוב מיתת ב"ד?
והיכן נזכר ברא"ם ו/או ביפה תואר התירוץ שחידוש הוא שחידשה תורה משום מלכות בית דוד?

613מצו כתב:

באמונתו כתב:ור"ל בכונתו/ככונתו ע"כ?

גם לי זה נראה ככה . .

כמדומה דצ"ל: מ"כ.
אף שעדיין:

613מצו כתב:לא כ"כ עוזר עם המקור.

מובא בכמה מקומות לומר ג פסוקים בשם ר' יהודה החסיד. לדוגמא:

חשבתי שמדובר על ר"י החסיד השני שחי במאה ה17 אבל היום מצאתי את זה:

בסידור מנהג רומה משנת ר"ס (1500). אז מדובר על ר"י החסיד הראשון? יש לזה מקור מדויק?

לבי במערב כתב:

613מצו כתב:

באמונתו כתב:ור"ל בכונתו/ככונתו ע"כ?

גם לי זה נראה ככה . .

כמדומה דצ"ל: מ"כ.
אף שעדיין:

613מצו כתב:לא כ"כ עוזר עם המקור.

טעות. ראה הבדל בין האות מ' לבין ע' אצלו, ולדוגמא בכתיבתו: פעמים, בפרט ברגליהם.

אספקלריא כתב:

באמונתו כתב:

אספקלריא כתב:

באמונתו כתב:גם הקושיא וגם התירוץ נמצאים, אך בנוסח אחר קצת;
...
הרב איננו מעתיק לשונם מלה במלה, אלא מוסרם ומסבירם, לפי הבנתו בהם.

הדברים האלו הובאו (פחות או יותר) בפרשת דרכים עמ' קי"א, בשם אומרם.
אבל הקושיא והתירוץ שנוספו בעמ' קי"ג, לא נזכרים כלל לא ברא"ם ולא ביפה תואר, ודו"ק.

בעמוד קי"א לא מוזכרת כלל גמרא של שתי פרידות טובות, שזהו העיקר סביבו דבריו.

...
היכן נזכר ברא"ם ו/או ביפה תואר הקושיא הבאה: איך יתכן שהענין של שתי פרידות טובות ידחה את החיוב להלחם במואבים, הרי זה חיוב מיתת ב"ד?
והיכן נזכר ברא"ם ו/או ביפה תואר התירוץ שחידוש הוא שחידשה תורה משום מלכות בית דוד?

העתקתי כבר דבריהם, אף כבר כתבתי שהרב בדרשתו (ספר "פרשת דרכים" מבוסס על דרשות רבינו ז"ל בבית הכנסת), איננו מעתיק דבריהם מילולית, אלא מוסר ומסביר דברי קודמיו ז"ל, ע"פ פרשנותו והבנתו.

מג"א סי' תרפה - ...ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב' ומשום פ' פרה ס"ל דלא הוי מדאורייתא דבאמת אין טעם בקריאת' מדאורייתא וגם לא ידענא היכא רמיזא...

היכן הם דברי הרא"ם בענין זה?

613מצו כתב:

באמונתו כתב:ור"ל בכונתו/ככונתו ע"כ?

גם לי זה נראה ככה. וזה לא כ"כ עוזר עם המקור.

כל הסימנים מראים ומצביעים על כך, כי המקור בכתבי חסידי אשכנז זצ"ל, בייחוד רבינו הרוקח, הרגיל להביא מדרשים מכ"י שלא זכינו עליהם, וכעדות רבי אברהם בן הגר"א זצ"ל, בספר "רב פעלים" אות מ', בשם אביו:

... ובס' רזיאל [= המלאך] המיוחס לאדה"ר, ולפי דעת א"א הגאון נר"ו, חברו הרוקח ז"ל, כי היו לו המדרשים והברייתות בשלמות, כאשר תראה בספר רוקח ובספר סודי רזי שלו.

עושה חדשות כתב:מג"א סי' תרפה - ...ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב' ומשום פ' פרה ס"ל דלא הוי מדאורייתא דבאמת אין טעם בקריאת' מדאורייתא וגם לא ידענא היכא רמיזא...

היכן הם דברי הרא"ם בענין זה?

עיין כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=24191

באמונתו כתב:

613מצו כתב:

באמונתו כתב:ור"ל בכונתו/ככונתו ע"כ?

גם לי זה נראה ככה. וזה לא כ"כ עוזר עם המקור.

כל הסימנים מראים ומצביעים על כך, כי המקור בכתבי חסידי אשכנז זצ"ל, בייחוד רבינו הרוקח, הרגיל להביא מדרשים מכ"י שלא זכינו עליהם, וכעדות רבי אברהם בן הגר"א זצ"ל, בספר "רב פעלים" אות מ', בשם אביו:

... ובס' רזיאל [= המלאך] המיוחס לאדה"ר, ולפי דעת א"א הגאון נר"ו, חברו הרוקח ז"ל, כי היו לו המדרשים והברייתות בשלמות, כאשר תראה בספר רוקח ובספר סודי רזי שלו.

כנראה לא ירדתי לסוף מחשבתך - הדבר הזו נמצא ברוקח? (אני לא מצאתי). אם לא אז מאיפה לכבודו שזה כנראה מדרש שהביא הרוקח?