פורום אוצר החכמה

יהודה בן יעקב כתב:

לבנון כתב:ציון זה לא הועיל לי מאומה, יען כי איני יודע באיזה פירוש לאיוב מדובר,

הכוונה לספר זה: https://beta.hebrewbooks.org/44475
(מזכירו ביפה תואר בראשית פרשה כד סימן ה: וע"פ מ"ש הר"י הכהן הי"ד בפירוש איוב בתחלתו)

כתב באמונתו: עיין המצורף פה.

באתי רק להעיר כתב:

כתב באמונתו: עיין המצורף פה.

לפי דברי מע"כ יוצא שהאליה רבה התכוון לדברי הראש יוסף עצמו, וזה לא כל כך מסתדר בלשונו, שמתחיל 'ותירץ... וראש יוסף', ואח"כ כתב עליו בלשון נסתר 'ויש מי שפירש', אם לא שנגיד שכתב דווקא בלשון כזה כי דחה את דבריו, וצ"ב.

אדיר במרום כתב:אני רואה שמוזכר כמה פעמים בהגהות על ביאור הגר"א לשו"ע, ספר "דמשק אליעזר" - כמי שמסביר את דברי הגר"א וכו'
לאיזה דמשק אליעזר הכוונה???

לבנון כתב:כתב בספר (צוף דבש) [מגלת סתרים] לר' וידאל צרפתי בזה הלשון:
במדרש (אסת"ר ט ג) ד' הם שפתחו באף ואבדו באף כו', פירשו בעל שולחן ערוך בפרשת קרח.
לאיזה ספר כוונתו?
חיפשתי במגיד מישרים, ובחידושי מהרי"ק למהר"י קוריאל, שנדפס בטעות ע"ש מרן בעל שולחן ערוך, בפרשה הנזכרת, ולא מצאתי הדברים.
יש"כ

שולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1558 (ה'שי"ח) ונדפס לראשונה בעיר ונציה, במהלך שנת 1565 (ה'שכ"ה–ה'שכ"ו).

החלקים "אורח חיים", "יורה דעה" ו"אבן העזר" הודפסו בשנת שכ"ה, והחלק "חושן משפט" הודפס בשנת שכ"ו.

באמונתו כתב:

שולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1558 (ה'שי"ח) ונדפס לראשונה בעיר ונציה, במהלך שנת 1565 (ה'שכ"ה–ה'שכ"ו).

החלקים "אורח חיים", "יורה דעה" ו"אבן העזר" הודפסו בשנת שכ"ה, והחלק "חושן משפט" הודפס בשנת שכ"ו.

מ"מ, אפשר שגם בזה נתחלף פתרון הר"ת מהרי"ק, שכן חסרים לפנינו מפירושיו ודרושי רבי ישראל דו קוריאל, לפי החוקרים.
לדבריהם, מסתבר שכבר בדורו התחילו החילופים.
אכן, ריד"ק דרכו לדרוש מאמרי רז"ל בעלי מספר, כדוגמת שלושה שאלו שלא כהוגן, מ"ח נביאים וז' נביאות, ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל, ד' חלוקי כפרה, וכאן ג"כ: ד' הם שפתחו באף ואבדו באף כו'.

באתי רק להעיר כתב:במגן אברהם סי' תר"ג מציין לכמה ספרים ותשובות העוסקים ב'דיני תשובה' וכתב בין השאר: רי"ט הלכות רוצח.

י. אברהם כתב:

באתי רק להעיר כתב:במגן אברהם סי' תר"ג מציין לכמה ספרים ותשובות העוסקים ב'דיני תשובה' וכתב בין השאר: רי"ט הלכות רוצח.

מגא.PNG

צ"ל בנימין זאב [סי'] ע"ב [וסי'] רי"ט, הלכות רוצח בתשו' רמ"א סימן ל"ז

וונדרבר כתב:וסוף סוף התקבל פתרון.

ועוד אתן לך טעם שבעוד שישראל לא הגיעו לסדר קדושה לא נקרא חול דלכך אנו אומרין ויהי נועם עד קידושא דסידרא באפוקי שבתא בנעימה ובמשיכה כדי שישהו ישראל סדריהן ובכך יאריך מנוח לרשעים מלחזור לגהינם כדאמרן שכל השבת נוחין הרשעים ויוצאין מגהינם ובמוצאי שבת צועק הממונה על הרוחות ואומר חזרו רשעים לגהינם שכבר השלימו ישראל סדריהן ולכך אנו מתפללין לאבינו שבשמים שיהיה נועמו עלינו ומעשה ידינו יכון עלינו ומעשה ידינו כוננהו כלומר הרי אנו מתפללין שיהא בשבוע זה מעשה ידינו בכשרות וביושר ולא נבוא לידי עבירה כדי שלא נידון בגהינם דבר אחר ע"ד הקבלה עלמא דאתי איקרי נועם וכדאתער עלמא דאתי כל טיבו וכל נהורין וכל חילו דעלמא איתער ובגיני כך איקרי נועם ועל דא תנינן חייבין דגהינם בשעתא דעאל שבתא כולהון נייחין ואית להו חירו ונייחא ובשעתא דנפיק שבתא אית לן לאיתערא חירו עילאה עלנא דנשתזיב מההוא עונשא דחייבא דאתדנו מההיא שעתא ולהלא ואית לן לאתערא ונימ' ויהי נועם ה' עלינו ד"א איהו נועם עילאה חירו דכולא ועל דא כתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום מאן נתיבותיה אינון שבילין דנפקין מלעילא וכולהו נקיט לן ברית יחידאה דאיהי איקרי שלום שלמא רבה ואעיל להון שלמא רבה כדאיהו בתוקפי וכדין יהין לן שלום הה"ד וכל נתיבותיה שלום כתבתי אני העני בנימין בכה"ר מתתיה ז"ל ה"ה:

מכנף הארץ זמירות שמענו נדיבי עמים רמים נאספו כתבו על מעשה הנגעל ושאלת ממני הדיוט לכתו' על הדרוש ההוא אמו' אמרתי מה אוסיף על מה שכתבו האלופים אבל ליעשות סניף למעלת חכמתם ולמלאות רצון עמיתי בתורה הוא האלוף ה"ה מהר"ר משה ניסים נר"ו ששאלני אלקטה אחרי הקוצרים שנים שלשה גרגירים אחת מהנה וא' מהנה ואודיע דעתי החלושה על אודות האיש ראובן אשר קם על בת רעהו וקרובו בהיותה יחידה יושבת לבטח בביתה ובא אליה לאונסה בחיבוק ובנישוק ומרוב קלונה ובושתה נפלה במטה ומתה אומר אני גדול עונו מנשא...

הרועה כתב:מה בין זה להלכות תשובה?
לכן פניתי ושאלתי את ר' אליעזר בראדט, בכל בית אברהם נאמן הוא, והוא אמר לי שדרכו של המג"א בהפניות היא שלפעמים ציין על פי הדף ולפעמים על פי הסימן! וכאן, ציין פעם אחת לסימן ע"ב ואחר כך לדף רי"ט.
ואכן, בשו"ת בנימין זאב סי' קלב, שהוא בדף רי"ט, אנו קוראים:

בהושענא רבה היה נוהג הר' יחיאל בשמנה עשרה במקום האל הקדוש המלך הקדוש, ובמקום מלך אוהב צדקה ומשפט המלך, כי גם הוא יום הדין ואומר שקבלה היא כך מן קדמוני'. אבל אין אומ' עושה השלום. וזה היה תימ' גדולה למהר"ר הילל כי אמר שלא מצינו זה בכל התלמוד.

מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים וכו'. ומצאתי במחזור כ"י בשם ויטרי וז"ל הגמ' בפ"ק דברכות כל השנה כולה אמר האל הקדוש האל המשפט וכו' טור סי' קי"ח ומהר"ם אומר אף בהושענא רבא המלך הקדוש והמלך המשפט וצ"ע אם אמר כל ימות השנה המלך וכו' ונ"ל דאינו חוזר דכל ימות השנה מלך הוא והראיה דאמרינן כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט ודו"ק ועוד מדאמר מהר"ם הושענא רבא המלך אף שאינו מוזכר בתלמוד ודו"ק:

613מצו כתב:מעניין - תודה! דווקא במקור הראשון שצירפת מדבר על ר׳ יחיאל בן יקותיאל מח״ס תניא רבתי שזה עוד אופציה…

בתפלת שחרית נהגו לומר מזמורים של שבת וקדושה רבה במוסף, כמו בשאר ימים טובים, ואף שאין שביעי של חג שבתון, מכל מקום הוא סוף החג ותשלום שבעים הפרים שמקריבים בסוכות וסוף ההקפות של המזבח, אבל אין אומרים "נשמת", ואומרים מזמור לתודה - ולא מזמור שיר ליום השבת - כמו בחול [91],

91. מנהגים טירנא סוכות; רמ"א בשו"ע שם.

הבטחתי כתב:מיהו ה'מאיר נתיב' המוזכר כאן?

יהודה בן יעקב כתב:כתב הגרי"ש נטנזון זצ"ל בספרו דברי שאול עמ"ס סוכה נג, א

דברי שאול סוכה נג, א.png

אשמח לדעת היכן דברי הרס"ג. תודה

וראיתי להעיר על שו"ת רדב"ז [חלק ה סימן שא סעיף ה] שכתב וזה לשונו: ואכתי קשה, והלא סתם כלי עכו"ם לאו בני יומן ונותן טעם לפגם מותר, ולמה הצריכו כלי מדין הגעלה. ויש לומר דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד, אבל לכתחלה אסור עד שיטהרו כל כלי כראוי לו. עכ"ל.

יהודה בן יעקב כתב:כתב בספר עמודי אש סימן יג אות א

וראיתי להעיר על שו"ת רדב"ז [חלק ה סימן שא סעיף ה] שכתב וזה לשונו: ואכתי קשה, והלא סתם כלי עכו"ם לאו בני יומן ונותן טעם לפגם מותר, ולמה הצריכו כלי מדין הגעלה. ויש לומר דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד, אבל לכתחלה אסור עד שיטהרו כל כלי כראוי לו. עכ"ל.

האם ידוע מהיכן ציטוט זה?