פורום אוצר החכמה

אבא יודן כתב:

בוצינא כתב:האם יש לכך מקור שהצפרדע הראשונה שהוציאה נחלים אכן היתה יותר גדולה מכל האחרות?

כ"ה בפירוש הרוקח בדף לט ו-מד. אחד ויחיד בזה

דבר חידוש עצום כתב מהר"א הכהן בספרו המופלא מגלה צפונות בפרשת וארא

האם יש מקור למש"כ גננת אחת, שבשעת מעמד הר סיני עמדו בצד אחד הגברים, אבות ובנים, ובצד שני נשים, אמהות ובנות. משום צניעות?

נשר כתב:האם יש מקור למש"כ גננת אחת, שבשעת מעמד הר סיני עמדו בצד אחד הגברים, אבות ובנים, ובצד שני נשים, אמהות ובנות. משום צניעות?

פרקי דר"א פרק מא. [פרק מ במהד' היגר]. וע"ש ברד"ל.

אזכור ולא אשכח את הכלימה והחרדה שאחזוני בו זמנית,
שעה שבתי שבה מן הגן ביום שישי של פרשת שמות ובידה...
נקניקיה עטופה בבצק עלים..
"משה בתיבה"!!!
חידודין חידודין אוחזים בי עתה כשאני נזכר בחזיון זה.

טוב לי כתב:אזכור ולא אשכח את הכלימה והחרדה שאחזוני בו זמנית,
שעה שבתי שבה מן הגן ביום שישי של פרשת שמות ובידה...
נקניקיה עטופה בבצק עלים..
"משה בתיבה"!!!
חידודין חידודין אוחזים בי עתה כשאני נזכר בחזיון זה.

זהו הכינוי העממי של המאכל הזה.
לא יודע על מה הכלימה והחרדה והחידודים...

משה בתיבה הוא מאכל, המזוהה בעיקר כארוחת ילדים המורכב מנקניקיות עטופות בבצק עלים .... בעברית הוא מכונה "משה בתיבה", שם שמקורו בספרה של רות סירקיס "ילדים מבשלים" (1975).

את השם טבעה ב-1972 בתה בת ה-8 של סירקיס, נורית, שבמהלך שהותה של המשפחה בארצות הברית למדה בבית ספר יהודי דתי. "יום אחד חזרה הביתה לאחר הלימודים וראתה את אמא שלה מכינה נקניקייה עטופה בבצק עלים, ואז אמרה לה: 'אמא, מה שאת עושה מזכיר לי מה שלמדנו היום בבית הספר על משה בתיבה'".

(מתוך ויקיפדיה העברית ערך משה בתיבה)

והנה כינוי זה של הגב' סירקיס מעורר בחילה - זאת בלי קשר לטעמו של נקניק סויה העטוף בשומן טרנס

לעומקו של דבר כתב:והנה כינוי זה של הגב' סירקיס מעורר בחילה - זאת בלי קשר לטעמו של נקניק סויה העטוף בשומן טרנס

כנראה הורגלתי בכינוי זה מילדותי, ולכן אינני נבחל ממנו, וכמארז"ל (פ"א דשבת) "אין שוטה נפגע ... אין בשר המת מרגיש באיזמל"...

אינו שונה מהותית מ'מושית השבע' = 'פרת משה רבנו'.

לייטנר כתב:אינו שונה מהותית מ'מושית השבע' = 'פרת משה רבנו'.

אין שינוי מהותי בין הרוק שבתוך הפה של האדם, לבין הרוק לאחר שיצא ממנו, ואעפ"כ מזה נגעלים ומזה לא (המשל מיוחס כמדומני לרס"ג בהקשר שונה).
הכל ענין של רגישות, שהיא שונה מאדם לאדם לפי הענין.
ומסתמא יש כאלו שיזדעזעו גם מפרת משה רבינו...

לייטנר כתב:אינו שונה מהותית מ'מושית השבע' = 'פרת משה רבנו'.

יכול להיות, ודון מינה
(מצד שני לפחות מצהירים שזו הפרה השייכת לו ולא הוא גופו...)

לעומקו של דבר כתב:

לייטנר כתב:אינו שונה מהותית מ'מושית השבע' = 'פרת משה רבנו'.

יכול להיות, ודון מינה
(מצד שני לפחות מצהירים שזו הפרה השייכת לו ולא הוא גופו...)

היודע מקורו של שם זה בהשוואת עבד לרבו, וד"ל...

מה שנכון נכון כתב:

נשר כתב:האם יש מקור למש"כ גננת אחת, שבשעת מעמד הר סיני עמדו בצד אחד הגברים, אבות ובנים, ובצד שני נשים, אמהות ובנות. משום צניעות?

פרקי דר"א פרק מא. [פרק מ במהד' היגר]. וע"ש ברד"ל.

[והוא גם מקור מפורש יחיד לכך שהנשים בכלל היו בקבה"ת, ראה כאן:
viewtopic.php?f=17&t=8237#p73498
ואף זה רק לפי' הרד"ל ואולי יל"פ באו"א.]

השבת שמעתי מביתי בת הארבע פרוש חדש בעשרת הדברות, לא תרצח הינו לא לצעוק... לא לצרוח.
הגננת פשוט לא הסבירה מה זה לא תרצח, אז הילדה הסיקה לבד...

(משנ"נ רק שלא תמצא גם לזה "מקור"...)

יעקב כהן כתב:השבת שמעתי מביתי בת הארבע פרוש חדש בעשרת הדברות, לא תרצח הינו לא לצעוק... לא לצרוח.
הגננת פשוט לא הסבירה מה זה לא תרצח, אז הילדה הסיקה לבד...

באותו אופן, שמעתי פעם מילד ש'לא תנאף' הוא איסור לכעוס.

יעקב כהן כתב:השבת שמעתי מביתי בת הארבע פרוש חדש בעשרת הדברות, לא תרצח הינו לא לצעוק... לא לצרוח.
הגננת פשוט לא הסבירה מה זה לא תרצח, אז הילדה הסיקה לבד...

לא תצרח

לייטנר כתב:באותו אופן, שמעתי פעם מילד ש'לא תנאף' הוא איסור לכעוס.

קרוב לזה: לא תביא חרון אף.

עזריאל ברגר כתב:

טוב לי כתב:אזכור ולא אשכח את הכלימה והחרדה שאחזוני בו זמנית,
שעה שבתי שבה מן הגן ביום שישי של פרשת שמות ובידה...
נקניקיה עטופה בבצק עלים..
"משה בתיבה"!!!
חידודין חידודין אוחזים בי עתה כשאני נזכר בחזיון זה.

זהו הכינוי העממי של המאכל הזה.
לא יודע על מה הכלימה והחרדה והחידודים...

גם אם הגננת רגילה לכנות את המאכל הזה בכינוי הכל כך טפשי, והמעורר בחילה כאמור לעיל.
מ"מ לקשר את זה באופן ישיר לפרשת שמות, ולסיפור התורה,
כך שזו תהיה האסוציאציה של הבנות הפעוטות ממשה רבנו,
הוא דבר שבהחלט מעלה חידודין.

נכתב למען מי שלא הבין, ואמנם כבר אמר החכם מי שמבין מבין, ומי שלא מבין לא יועיל...

פגשתי בידידי שהוא מלמד תשב"ר ותיק ומוכשר מאד בציור, ובידו תכריך ציוריו על פרשות השבוע,
בעלעולי כה וכה ראיתי בפרשת תולדות
והנה מי שאמור להיות יעקב אבינו מאכיל את עשו מנזיד העדשים... בכף...
מיד נזעקתי: הרי עשו אמר "הלעיטני נא", ובכל ציורי הגן רואים את יעקב מלעיט את עשו ישירות מהסיר?
ענה הוא לעומתי: והיכן כתוב שיעקב נענה לו בזה? פתח פסוק ותראה את הכתוב:
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" ולא נאמר: "ויעקב הלעיט לעשו".
ונשתתקתי.

ואז סיפר הוא לי שביום מן הימים זכה להכניס את תכריך ציוריו הזה לעיני מרן הגרי"ש,
[בעקבות ידידותו עם אחד מנכדי מרן]
לפי עדותו מרן דפדף בין הציורים בענין רב,
ומשהגיע לציור הזה הפנה נכדו הנ"ל את תשומת לבו לשינוי הזה,
ומשהצייר הסביר את הענין כאמור לעיל,
נענה מרן ואמר:
"פשוט אזיי!!"

טוב לי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

טוב לי כתב:אזכור ולא אשכח את הכלימה והחרדה שאחזוני בו זמנית,
שעה שבתי שבה מן הגן ביום שישי של פרשת שמות ובידה...
נקניקיה עטופה בבצק עלים..
"משה בתיבה"!!!
חידודין חידודין אוחזים בי עתה כשאני נזכר בחזיון זה.

זהו הכינוי העממי של המאכל הזה.
לא יודע על מה הכלימה והחרדה והחידודים...

גם אם הגננת רגילה לכנות את המאכל הזה בכינוי הכל כך טפשי, והמעורר בחילה כאמור לעיל.
מ"מ לקשר את זה באופן ישיר לפרשת שמות, ולסיפור התורה,
כך שזו תהיה האסוציאציה של הבנות הפעוטות ממשה רבנו,
הוא דבר שבהחלט מעלה חידודין.

נכתב למען מי שלא הבין, ואמנם כבר אמר החכם מי שמבין מבין, ומי שלא מבין לא יועיל...

והבת שלי הגיעה בחודש אדר עם מאכל שמכונה משם המעורר בחילה אוזן המן

טוב לי כתב:פגשתי בידידי שהוא מלמד תשב"ר ותיק ומוכשר מאד בציור, ובידו תכריך ציוריו על פרשות השבוע,
בעלעולי כה וכה ראיתי בפרשת תולדות
והנה מי שאמור להיות יעקב אבינו מאכיל את עשו מנזיד העדשים... בכף...
מיד נזעקתי: הרי עשו אמר "הלעיטני נא", ובכל ציורי הגן רואים את יעקב מלעיט את עשו ישירות מהסיר?
ענה הוא לעומתי: והיכן כתוב שיעקב נענה לו בזה? פתח פסוק ותראה את הכתוב:
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" ולא נאמר: "ויעקב הלעיט לעשו".
ונשתתקתי.

ואז סיפר הוא לי שביום מן הימים זכה להכניס את תכריך ציוריו הזה לעיני מרן הגרי"ש,
[בעקבות ידידותו עם אחד מנכדי מרן]
לפי עדותו מרן דפדף בין הציורים בענין רב,
ומשהגיע לציור הזה הפנה נכדו הנ"ל את תשומת לבו לשינוי הזה,
ומשהצייר הסביר את הענין כאמור לעיל,
נענה מרן ואמר:
"פשוט אזיי!!"

אם כבר היה לו לצייר שנתן לו ולא שהאכילו בכף
עיין חתם סופר על הפסוק

א צענטער כתב:והבת שלי הגיעה בחודש אדר עם מאכל שמכונה משם המעורר בחילה אוזן המן

איכשהו על כבודו של המן פחות אכפת לי, משום מה

לעומקו של דבר כתב:

א צענטער כתב:והבת שלי הגיעה בחודש אדר עם מאכל שמכונה משם המעורר בחילה אוזן המן

איכשהו על כבודו של המן פחות אכפת לי, משום מה

תיזהר שלא יאשימו אותך בגזענות...

לעומקו של דבר כתב:

א צענטער כתב:והבת שלי הגיעה בחודש אדר עם מאכל שמכונה משם המעורר בחילה אוזן המן

איכשהו על כבודו של המן פחות אכפת לי, משום מה

לא ידעתי שאתה חושב שמשה רבינו נעלב

חשבתי שמגעיל אותך הרעיון שאוכלים את משה רבינו

אז אותי יותר מגעיל שהילדים הטהורים אוכלים את המן הרשע

צונאמי כתב:

אוצר החכמה כתב:

עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...

המורה בבית יעקב אצלכם היא אשתו של הרעבע בחיידר?

:)
כנראה שניהם שאבו מ"אוצר מדרשי הגננות" כלשהו.

כמדומה שנמצא הסיפור על נמרוד אצל אברהם אבינו בתוכנת אוצר החכמה

ירח מלא כתב:בקשר לעיזים והזאבים-דובים של רבי חנינא בן דוסא, יצויין כי המהרש"א מוכיח מכמה ראיות שצריך למחוק מהגמרא את תחילת הסיפור שההלך שכח תרנגולים אותם מכר רבי חנינא בעד העיזים.

כמדומה שזה מופיע בפירוש רבי דוד הנגיד על אבות

א צענטער כתב:חשבתי שמגעיל אותך הרעיון שאוכלים את משה רבינו

אז אותי יותר מגעיל שהילדים הטהורים אוכלים את המן הרשע

שאוכלים את משה רבינו זה מזעזע משום שזה זלזול מחפיר. שאוכלים את המן הרשע, זה מגעיל. וההבדל ברור.

ארזי ביתר כתב:

א צענטער כתב:חשבתי שמגעיל אותך הרעיון שאוכלים את משה רבינו

אז אותי יותר מגעיל שהילדים הטהורים אוכלים את המן הרשע

שאוכלים את משה רבינו זה מזעזע משום שזה זלזול מחפיר. שאוכלים את המן הרשע, זה מגעיל. וההבדל ברור.

צריך להזמין לכאן גננת שתפסיק את הויכוח ה"חכם" הזה....

שיף כתב:

ירח מלא כתב:הקרן של ושתי הכוונה זנב? מהיכי תיתי. הילדים שרים קרן על הראש.

לא.
הכוונה בחז"ל שעשה לה זנב היינו אבר מיותר ופירשו רבותינו הקדמונים שזה היה על הראש כעין קרן.

ועיין כאן, ותראה שדווקא בזה הגננות צדקו יותר מהחכמים הצעירים

viewtopic.php?f=26&t=12314&p=269945#p269945

הכהן כתב:הכהן הגדול היה מדליק את המנורה

השבוע היתה לזה הוספה, משהו כמו:
"התרגשות גדולה אחזה וכו', בעת שהכהן הגדול היה מדליק בכל לילה את המנורה"

א. הדלקה כשרה בכהן הדיוט, ואפי' בזר.
ב. זמן הדלקת המנורה הוא 'בין הערביים' דהיינו קצת אחר חצות אבל לא בלילה.
"ובדיעבד אם הדליק הנרות אחר חצות אפי' קודם זריקת דם התמיד כשר" (לשון החפץ חיים בלקוטי הלכות מסכת תמיד פ"ג תורת הקדשים אות פ.)
(ואולי הסתמכה הגננת תליט"א על התוס' במנחות [ואולי יש גם אבן עזרא כזה] שזמן ההדלקה הוא בלילה).

נו נו.

א. לרוב הראשונים אסור לזר להדליק, רק אין חיוב מיתה. דעת הרמב"ם היא יחידאית.

ב. הדלקת המנורה היא הפעולה האחרונה ביום, כי אין לך דבר שכשר מערב עד בוקר אלא הדלקת המנורה בלבד. ברור שלא היו מדליקים קצת אחרי חצות, כאשר את סיום הקרבת התמיד עשו כמעט ארבע שעות אחרי חצות.

אברך אחד הרצה באזני במהלך השבת העעל"ט פירוש על דברי רש"י "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" שלמרות שהקטורת מעשרת ואהרן היה חפץ להקטיר את הקטורת כדי להעשיר, מ"מ לא שינה והדליק את המנורה בכל לילה כפי משנצטווה "שאתה עומד ומדליק את הנרות".
כמדומני בשם "בנין דוד-אוהעל".
וא"כ בדורו של אהרן כן הדליק רק הכהן גדול את המנורה בכל לילה ולילה. [לחידודא בעלמא].

ז"ל הרמב"ן על אתר:

וטעם ויעש כן אהרן - לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו, ואע"פ שהמצוה כשרה בבניו כמו שנאמר (שמות כז כא) יערוך אותו אהרן ובניו, אבל היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב. ואולי נרמז לו זה מפסוק (ויקרא כד ג) מחוץ לפרכת העדת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר, כי בו בחר השם בימיו.

האם יש מקור שבכל הדורות לא היה הכה"ג נוהג להדליק בעצמו בערב?

אפרקסתא דעניא כתב:נו נו.

א. לרוב הראשונים אסור לזר להדליק, רק אין חיוב מיתה. דעת הרמב"ם היא יחידאית.
ב. הדלקת המנורה היא הפעולה האחרונה ביום, כי אין לך דבר שכשר מערב עד בוקר אלא הדלקת המנורה בלבד. ברור שלא היו מדליקים קצת אחרי חצות, כאשר את סיום הקרבת התמיד עשו כמעט ארבע שעות אחרי חצות.

א. להדיוט לית מאן דפליג שמותר להדליק כך שההדלקה לא מחייבת כה"ג.
ב. כנ"ל, ההדלקה עכ"פ לא היתה בלילה.
וכעת מצאתי את המקורות למה שכתבתי לעיל שיש ראשונים שס"ל שההדלקה היתה בלילה:

א) בתוס' מנחות פט. (ד"ה אין) וכן באב"ע (שמות י"ב ו'), משמע שהיו מדליקין בלילה ולא קודם.
ב) וכן משמע ברבנו גרשום במנחות פט. שכתב "אין לך עבודה כשרה מערב עד בקר ולא ביום אלא זו" וכן ברבנו הלל בפי' לתור"כ פרשת אמור פרשתא יג "קא אתא לאשמועינן דלא מתכשרא עבודה בלילה כלל חוץ מהדלקת ז' נרות בלבד".

אפרקסתא דעניא כתב:נו נו.

א. לרוב הראשונים אסור לזר להדליק, רק אין חיוב מיתה. דעת הרמב"ם היא יחידאית.

לא מדוייק.
להלן תמצית דעות הראשונים בזה:
להרמב"ם (פ"ט מביאת מקדש ה"ז) הדלקת הנרות כשרה בזר לכתחילה להראב"ד בהשגות שם רק בדיעבד (וא"כ להראב"ד זר פסול רק לכתחילה) להריטב"א (יומא כד: הביאו הכסף משנה) מה דאמרינן דהדלקה לאו עבודה הוא רק לענין חיוב מיתה אבל ההדלקה פסולה בזר דבעי כהן (וכן הבין באבהא"ז בדעת הריטב"א אמנם יעויין דבר אברהם סימן א' אות י"ג ד"ה והנראה) להריטב"א שם בשם הרב יתכן דזר חייב מיתה (יעויין שלמי יוסף יומא א' עמ' תק"ז)

פי האתון כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:נו נו.

א. לרוב הראשונים אסור לזר להדליק, רק אין חיוב מיתה. דעת הרמב"ם היא יחידאית.

לא מדוייק.
להלן תמצית דעות הראשונים בזה:
להרמב"ם (פ"ט מביאת מקדש ה"ז) הדלקת הנרות כשרה בזר לכתחילה להראב"ד בהשגות שם רק בדיעבד (וא"כ להראב"ד זר פסול רק לכתחילה) להריטב"א (יומא כד: הביאו הכסף משנה) מה דאמרינן דהדלקה לאו עבודה הוא רק לענין חיוב מיתה אבל ההדלקה פסולה בזר דבעי כהן (וכן הבין באבהא"ז בדעת הריטב"א אמנם יעויין דבר אברהם סימן א' אות י"ג ד"ה והנראה) להריטב"א שם בשם הרב יתכן דזר חייב מיתה (יעויין שלמי יוסף יומא א' עמ' תק"ז)

ובכן, להראב"ד אסור לזר להדליק, רק אין חיוב מיתה. להריטב"א אסור לזר להדליק (ופסול) רק אין חיוב מיתה. להריטב"א בשם הרא"ה אולי גם חייב מיתה.

להרמב"ם מותר לזר להדליק לכתחילה.

הרי לנו ש:

לרוב הראשונים אסור לזר להדליק, רק אין חיוב מיתה. דעת הרמב"ם היא יחידאית.

אז מה בדיוק לא מדויק במה שכתבתי?

לצייר "דורון תפילה ומלחמה", עם איזה חרב בעוד שלא הייתה התכוונות אלא למלחמת מגננה ולא מתקפה, מעשר בהמה נותנים לכהן, מהסוכה חייבים לראות כוכבים. מגע אש בברכות אולי נזכר באיזה אחרון אבל גם הוא טעות למדי, כי עץ אינו קודם לאדמה רק לדעת בה"ג ולא חוששים לכך רק במקום שאין סיבה אחרת של עדיפות.

צייר "דורון תפילה ומלחמה", עם איזה חרב בעוד שלא הייתה התכוונות אלא למלחמת מגננה ולא מתקפה,

באיזה כלי עושים מלחמת מיגננה? במזלג?

פרי יהושע כתב:מעשר בהמה נותנים לכהן.

בהשגחה פרטית - היום שמעתי בשיעור (מוקלט) של הרב חיים סבתו שיש דעה (כמדומני רס"ג) שמעשר בהמה נאכל לכהנים (אולי חלק ממנו?).

אגב, הרמב"ם כותב שהפסוק "את דמם תזרוק" כולל בכור ומעשר. אם כך - לכאורה צ"ל שגם המשך הפסוק מדבר גם על מעשר, ושם נאמר "ובשרם יהיה לך" - לאהרן הכהן!

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:מעשר בהמה נותנים לכהן.

בהשגחה פרטית - היום שמעתי בשיעור (מוקלט) של הרב חיים סבתו שיש דעה (כמדומני רס"ג) שמעשר בהמה נאכל לכהנים (אולי חלק ממנו?).

אגב, הרמב"ם כותב שהפסוק "את דמם תזרוק" כולל בכור ומעשר. אם כך - לכאורה צ"ל שגם המשך הפסוק מדבר גם על מעשר, ושם נאמר "ובשרם יהיה לך" - לאהרן הכהן!

ומה נעשה עם המשנה "הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם"? והמעשר אינו מכ"ד מתנות כהונה.

הרוצה להחכים כתב:אברך אחד הרצה באזני במהלך השבת העעל"ט פירוש על דברי רש"י "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" שלמרות שהקטורת מעשרת ואהרן היה חפץ להקטיר את הקטורת כדי להעשיר, מ"מ לא שינה והדליק את המנורה בכל לילה כפי משנצטווה "שאתה עומד ומדליק את הנרות".
כמדומני בשם "בנין דוד-אוהעל".
וא"כ בדורו של אהרן כן הדליק רק הכהן גדול את המנורה בכל לילה ולילה. [לחידודא בעלמא].

כמדומה שייחודו של אהרן היה בזה שהיה 'מדליק ומטיב' את הנרות [כך לשון רש"י], והטבת הנרות לכו"ע אינה כשרה רק בכהן ולא בזר
[ואגב, יש לבאר לשונו הזהב של רש"י הק', 'מדליק ומטיב' שהרי ההטבה היה קודם ההדלקה, וצ"ב]