יהודה בן יעקב כתב:ezranuriel כתב:עני בן פחמא כתב:האם הם עשו היתר עיסקא? יש בעייה של רבית במבצע שלהם, הם מוזילים תמורת הקדמת המעות.
לגבי הריבית אינני בקיא בהלכות ריבית לצערי. ואולי אחד הקוראים פה ירחיב בעניין ויחכים אותנו.
אם הם מתחייבים למחיר זה לכל כמות הסטים המצויינת, אף למי שיקנה לאחר ההדפסה, ללא הקדמת מעות, יש להקל, שהרי זו הוכחה שאין כאן הוזלה מחמת ההקדמה אלא מחיר מיוחד לקונים הראשונים.
כמו"כ לא צויין במפורש שיש להתחיל לשלם בשעת ההרשמה, וישנם מקומות שנותנים הנחה לרישום מראש, אף ללא תשלום מראש, בכדי לבטח שיהיו קונים למוצר, וכמובן שבכה"ג אין איסור.
תודה רבה, רבה לך. באמת לא מצויין במודעה שחייב לשלם מראש אלא רק להירשם.לא שמתי לב לפרט זה כלל, החכמתני.
בינתיים חפשתי חיפוש קצר ומצאתי גם באופן שהתשלום מראש בהרחבה קצת כאן:
https://col.org.il/news/105818 אצטט חלק:
....לדוגמה: חנות ספרים הרוצה למכור כמות גדולה של ספרים מסוימים, מכריזה על רישום לקניית הספרים ודורשת תשלום עד לתאריך מסוים, ומתחייבת לספק לקונים את הספרים בתאריך מאוחר יותר.....
דבר זה מעורר בעיה של איסור ריבית, שנאסר על ידי חז"ל בכל פעולה של הוזלה בעת תשלום מראש, כנ"ל.
פתרון בעיה זו ייתכן בכמה אופנים[2][-כל הפתרונות המוצעים להלן מועילים כאשר הם נעשים לפני ביצוע העיסקא. אולם במצב שכבר נעשתה העיסקא באופן האסור ללא אחד מהפתרונות דלהלן, ישנו איסור על הקונה לקבל את המקח תמורת המחיר המוזל גם בדיעבד], ומהם:
א) הסכמת המוכר לקבלת תשלום מהקונה באמצעות צ'ק דחוי או כרטיס אשראי בתשלומים.
ב) היתר "יש לו" למוכר ברשותו כעין הסחורה הנמכרת.
ג) היתר עיסקא.
ד) קבוצת רכישה.
ה) קבלת המוכר את הכסף כדיני פיקדון.
ו) קבלת הכסף הניתן מראש בהוזלה עבור שכירות פועל.
אצטט את ההסבר לסעיפים א,ב.(לא ציטטתי את ההערות)
א) הסכמה לקבלת תשלום באמצעות צ'ק דחוי.
אם כחלק מתנאי המבצע המוכר מודיע לציבור הקונים שהוא מוכן לקבל צ'ק דחוי[3], שזמן פירעונו אינו לפני מועד אספקת הסחורה – הדבר מותר לכתחילה לכו"ע.
הכנסת אפשרות תשלום זו כחלק מתנאי ה"מבצע" המתפרסמים לציבור מלמדת, שכוונתו העיקרית של המוכר בהוזלת המחיר, אינה לשם קבלת המזומן קודם מסירת המקח, אלא סיבת ההנחה היא עניין אירגוני-כלכלי בלבד. הוא רוצה להתארגן מראש בנוגע לכמות הסחורה שמזמין ומוכר, וברצונו להיות בטוח בכמות שתימכר.
(לעיתים רבות, עבור דבר זה כשלעצמו משתלם למוכר לעשות הנחה. כמו כן ייתכן שהוא רוצה לגרום למכירה מרוכזת מהירה. גם דבר זה שווה כסף עבורו, עד שמחמתו הוא מוכן להוזיל במחיר הסחורה).
באופן זה, גם המשלמים מראש במזומן, אינם עוברים על איסור ריבית, כיוון שהמוכר גילה דעתו שהתשלום מראש במזומן אינו תנאי לעיכובא, וממילא אין כוונתו לשם הרווחת הזמן של הכסף.
לפי דרך זו, יש להתיר גם כאשר המוכר מפרסם לציבור על נכונותו לתת את ההנחה למשלמים בכרטיס אשראי בכמה תשלומים. גם אפשרות זו מראה שסיבת ההנחה אינה מחמת קבלת הכסף מזומן מראש, אלא מסיבות אחרות כמוזכר לעיל[4].
ב) היתר "יש לו".
מבואר בשולחן ערוך[5], שאם ברשות המוכר יש את הסחורה הנמכרת כולה, מותר להוזיל את המחיר לקונה המשלם לפני אספקת המוצר
אפילו "פחות הרבה משער של עכשיו"[6]. שכיוון שהסחורה קיימת ברשות המוכר, "עשאו חכמים נתינת הכסף" על-ידי הקונה "כאלו הוא קנין גמור . . להקנות הסחורה ללקוח מיד . . ואין כאן המתנת מעות".
כלומר: כאשר הסחורה האמורה להימסר לקונה בעתיד, קיימת בעת נתינת הכסף ברשותו של המוכר, החשיבו חז"ל את תשלום הכסף כמעשה קנין המבצע את העברת הבעלות על החפץ, וכאילו נגמרה המכירה כעת, וממילא אין כאן הלוואה כלל (ואף שבדרך כלל מעות אינן קונות לבד, לעניין איסור רבית החשיבו חכמים את נתינת הכסף כקנין גמור).
אך בהיתר זה ישנם כמה וכמה סייגים, ומהם:
1) הסחורה שברשות המוכר המתירה להוזיל את המחיר, צריכה להיות בדיוק באותו המצב בה היא תהיה כאשר היא תימסר לרשות הקונה.
2) ההיתר הוא רק כאשר המוכר אינו מפרש ומגלה שישנם שני מחירים למוצר: מחיר זול למשלמים מראש ומחיר יקר יותר למשלמים בעת אספקת המוצר; אולם כאשר הוא מפרש שישנם שני מחירים הדבר אסור גם אם "יש לו" את המוצר ברשותו. וכתיבת מחירים בקטלוג/מחירון/אתר אינטרנט וכיו"ב נחשבת כמפרש.
3) מבואר בפוסקים[7], שההיתר להוזיל על סמך קיומו של המוצר ברשותו הוא גם כאשר רוצה למכור לכמה אנשים ויש לו כמות המספיקה לקונה אחד בלבד. אולם כל זאת הוא באם מוכר להם בזה אחר זה, אולם אם מוכר לכמה אנשים בבת אחת – היתר זה אינו מועיל.
ויש לעיין בזמנינו שהרבה מכירות נעשות באופן אוטומטי באמצעות אמצעים טכנולוגיים ללא ידיעתו של המוכר כלל, ויכול להיות שכמה אנשים קונים בבת אחת. במצב זה, ייתכן מאוד שהיתר "יש לו" לא יועיל.
4) כאשר מבצעים עיסקא על סמך היתר "יש לו", לדעת כמה פוסקים המוכר והקונה צריכים לדעת מעניינו של היתר זה, ומעובדת קיומה של הסחורה ברשות המוכר[8].
5) יש לעיין במקרה שאצל המוכר ישנו חפץ כעין החפץ הנמכר, אך הוא מפרש להדיא שמתכוון למכור חפץ שעדיין אינו בעולם. כגון: מוכר ספרים הרוצה לבצע הדפסה מיוחדת לשם המבצע שעורך ומפרש זאת להדיא. האם גם באופן זה יועיל היתר "יש לו", או שמא כיוון שמפרש להדיא שהמכירה היא על דבר שאינו בעולם, לא יועיל קיומו של חפץ כעין הדבר הנמכר ברשותו של המוכר.