פורום אוצר החכמה

חלא בר חמרא כתב:

.השוחט כתב:היכי משכ"ל שאם הנתבע ת"ח הרי הוא חייב, ואם ע"ה הוא, הרי הוא פטור.

אינני יודע, אך אקפוץ על העגלה שלך- היכן מצינו להיפך, שאם הינו ת"ח [גדול] הוא זוכה בדין, ואם הוא ע"ה מפסיד?

שו"ע חושן משפט - סימן רצא
המפקיד אצל חבירו כספים ערב שבת סמוך לבין השמשות, אינו חייב לטרוח ולקבור אותם עד מוצאי שבת, ואם נתאחר למוצאי שבת כדי לקברם, ולא קברם, ונגנבו או נאנסו, חייב; ואם תלמיד חכם הוא המפקיד, אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקברן. (וי"א דה"ה אם הנפקד ת"ח)

שו"ע חושן משפט - סימן מט סעי' ב צריך שיכירו העדים ששם הלוה פלוני בר פלוני. ובשטר המכר, שם המוכר, ובשובר, שם הלוה והמלוה. ואם שטר המלוה הוא בלא קנין, צריכין להכיר אף שם המלוה. ואם אינם מכירים אותם, אפילו אשה או קרוב כשרים לומר שכך הוא שמם. והיכא דסמוך אאשה או קרוב ואשתכח טעותא, לצורבא מרבנן מקבלינן, (משום דאין דרך צורבא מרבנן לדקדק (ב"י ר"ס כ"ט בשם רשב"ם): וי"א דוקא באשה אין דרכו לדקדק, משום דאין דרכן להסתכל בנשים, כמו שנתבאר בא"ה סימן ק"י, אבל בשאר דברים אין חילוק בין תלמיד חכם לשאר גברי; וכתב המחבר בספרו ב"י סימן כ"ט שכן עיקר, ולכן תמוה מה שכתב כאן בהפך), לגברא אחרינא דאורחיה למידק, לא מקבלינן, דודאי מדקדק והשתא הדר ומשקר:

לכאורה אלו 2 תשובות לחידה ההפוכה.
לחידתי, שת"ח חייב טפי מע"ה, עדיין לא אשכחיתו פתרא.

תשובות יפות. אני התכוונתי לחו"מ רפ"ז סעיף ב'- 'אחד מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה, אם היה ת"ח גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת, הרי השכר שלו וכו'.

.השוחט כתב:לכאורה אלו 2 תשובות לחידה ההפוכה.
לחידתי, שת"ח חייב טפי מע"ה, עדיין לא אשכחיתו פתרא.

אמת.

נו, רבנו השוחט 'ואתא שוחט ופתר לחידתא'
כולנו כאותו תלמיד שרדף אחר ר' אייזל לדעת התירוץ...

ר"פ הגוזל קמא.
גזל קרקע ומכרה והשביחה לוקח, האם הנגזל גובה את השבח לר"מ דקנסינן רק בשוגג, ע"ה הוי שוגג דלא ידע דקרקע אינה נגזלת ולא קנסינן ליה
ות"ח מזיד ונקנס. יעויי"ש.

.השוחט כתב:היכי משכ"ל שאם הנתבע ת"ח הרי הוא חייב, ואם ע"ה הוא, הרי הוא פטור.

שו"ע חו"מ רצב ס"כ:

המפקיד ס"ת אצל חבירו, גוללו פעם אחת לי"ב חדש. ואם כשהוא גוללו פתחו וקרא בו, מותר; אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא. והוא הדין שאר ספרים. ואם פתח (וקרא) וגלל בגלל עצמו, הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסים. הגה: וכמו שאסור לקרות ממנו, כך אסור להעתיק ממנו אות אחת. והני מילי בעם הארץ; אבל ת"ח שאין לו ספר כיוצא בזה, מותר לקרות ולהעתיק ממנו, כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו

ומבואר שם שדינו כמו מפקיד מעות אצל שולחני שאם אינם חתומין ישתמש בהן.
ובמפקיד מעות אצל שולחני כתוב שם בסעיף ז', שבמקום שמותר לו להשתמש בהן נעשה עליהן שומר שכר.
וא"כ המפקיד ספר אצל ע"ה הוא פטור מגניבה ואבידה, ואילו ת"ח חייב.

יפה מאד. אבל זו היכי תימצי עקיפה שלא נזכרה להדיא
וכבר ציינתי לגמרא מפורשת.

היכן מצינו שהקב"ה בעצמו "נגע" כביכול במישהו?

יאיר כתב:היכן מצינו שהקב"ה בעצמו "נגע" כביכול במישהו?

בהפטרת אמש, פסוק ט.

חידה לפרשת פינחס (ע"פ גמרא במסכת קידושין, שמכריעה הלכה בהלכות קדשים):
חוסר שלמות בתורה, אומר שהשלמות הינה הכרחית אצל מקיימיה/מלמדיה.

חידה נוספת: איפה כתוב שרבע הוא אחד מחמשה?

חידה נוספת: ואיפה כתוב שחצי הוא רבע?

[הבהרה: לא מקרה שחצי ממרכיב כלשהו הוא רבע מהמנה כולה, אלא שכתוב חצי כלפי המנה כולה ובאמת הוא רק רבע ממנה].

כדכד כתב:חידה נוספת: איפה כתוב שרבע הוא אחד מחמשה?

יש מי ששאל זאת אחרת: איך ארבעה ועוד רבע הם חמשה?
ותירץ שמסתמא בלעם בכשפיו עשה זאת...
(הרב יחזקאל סופר, בספרו "אביעה חידות")

שני אנשים בתורה, ששמותיהם זהים, ושניהם נהרגו בידי יהודים.
אחד מהם - יהודי, והשני - להבדיל - גוי (מצאצאי אברהם אבינו).
מיהם?

חור בן מרים וחור מלך מדין.

צופה_ומביט כתב:חור בן מרים וחור מלך מדין.

מדויק.

צופה_ומביט כתב:חידה נוספת: ואיפה כתוב שחצי הוא רבע?

[הבהרה: לא מקרה שחצי ממרכיב כלשהו הוא רבע מהמנה כולה, אלא שכתוב חצי כלפי המנה כולה ובאמת הוא רק רבע ממנה].

בפרשת מטות:

ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב

חצי השבט שנחל בעבר הירדן כלל רק שתי משפחות מתוך שמונה, מכיר וגלעד, שזה רבע השבט מבחינת המשפחות. ואילו ששת המשפחות האחרות נחלו בארץ, כמבואר בספר יהושע.

נכון מאד, וזה לשון הרמב"ן במדבר לב, לג:

וטעם "ולחצי" - חלק אחד מהם, וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי (מלכים א טז כא). והענין כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כו כט-לב) ומשפחת המכירי ומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם ושש המשפחות עברו את הירדן דכתיב ביהושע (יז ב) ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע.

ועוד הוסיף הרמב"ן, שמבחינת משפחות היו "חצי" המנשה שבעבר הירדן המזרחי רבע השבט, אבל מבחינת מספר האנשים הם היו עוד פחות: עשירית השבט בלבד [או אולי חלק אחד מ11, לא הבנתי בדיוק ולא עיינתי בזה כה"צ].

וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן, והטעם כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר. ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם וכמו שנאמר (יהושע יז א) כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט

חידה חדשה-
הוא אחד מארבעה, אבל באמת הוא כעשירית

עזריאל ברגר כתב:חידה לפרשת פינחס (ע"פ גמרא במסכת קידושין, שמכריעה הלכה בהלכות קדשים):
חוסר שלמות בתורה, אומר שהשלמות הינה הכרחית אצל מקיימיה/מלמדיה.

כהן בעל מום שעבד - עבודתו פסולה, שנאמר "הנני נותן לו את בריתי שלום" - כשהוא שלם ולא כשהוא חסר.
והדרשה שלם במקום שלום - מגיעה מזה שהו' של שלום - קטועה.
(קידושין סו,ב)

חידה נוספת:
אבי עם מאומות העולם
נקרא בשמו גם נשיא שבט מישראל
הכולל (שם השבט) את האותיות שבשם העם מאומות העולם

כדכד כתב:חידה נוספת:
אבי עם מאומות העולם
נקרא בשמו גם נשיא שבט מישראל
הכולל (שם השבט) את האותיות שבשם העם מאומות העולם

קמואל.
אבי ארם.
נשיא אפרים.

מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

חלא בר חמרא כתב:חידה חדשה-
הוא אחד מארבעה, אבל באמת הוא כעשירית

שו"ע חלק אהע"ז. 178 סימנים מתוך 1703 סימנים בכלל חלקי השו"ע.

לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

וּבְתַחְפַּנְחֵס?

צופה_ומביט כתב:

לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

וּבְתַחְפַּנְחֵס?

אבל פה יש רק שלושה
(או שהתכוונת גם לס'?)

יאיר כתב:

צופה_ומביט כתב:

לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

וּבְתַחְפַּנְחֵס?

אבל פה יש רק שלושה
(או שהתכוונת גם לס'?)

כן

חלא בר חמרא כתב:

חלא בר חמרא כתב:חידה חדשה-
הוא אחד מארבעה, אבל באמת הוא כעשירית

שו"ע חלק אהע"ז. 178 סימנים מתוך 1703 סימנים בכלל חלקי השו"ע.

יפה

צופה_ומביט כתב:

יאיר כתב:

צופה_ומביט כתב:

לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

וּבְתַחְפַּנְחֵס?

אבל פה יש רק שלושה
(או שהתכוונת גם לס'?)

כן

כוונתי למילה שיש בה ארבעה שו"אים, לא כולל אותיות שאינן מנוקדות כמו הס' של ובתחפנחס.

"רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי אֲרַע שָׁוְיָא אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף בֵּינָא וּבֵינָךְ מָא הִיא וְיָת מִיתָךְ קְבַר"

לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

ילמדנו מר מה התשובה

לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים

עזרא ד, פסוקים ז, ח, יא.
אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ

כידוע, בדרך כלל כאשר אומרים לקיים מצווה בלא ברכה, זה מגיע מא' מג' טעמים:
א. זוהי מצווה שאין מברכים עליה - לדוגמא נתינת צדקה.
ב. יש ספק בחובת המצווה וכדו' - לדוגמא ספירת העומר ביום אחרי ששכח בלילה.
ג. חיוב המצווה הוא פחות מהרגיל - לדוגמא סוכה בשמע"צ.

היכן מצינו מצווה שבדרך כלל מברכים עליה, וחיובה ברור לכו"ע, והוא בתקפו הרגיל, ואעפ"כ אומרים לאדם שיקיים אותה בלי ברכה?
(מכיר אוקימתא אחת. אולי יש עוד?)

עזריאל ברגר כתב:כידוע, בדרך כלל כאשר אומרים לקיים מצווה בלא ברכה, זה מגיע מא' מג' טעמים:
א. זוהי מצווה שאין מברכים עליה - לדוגמא נתינת צדקה.
ב. יש ספק בחובת המצווה וכדו' - לדוגמא ספירת העומר ביום אחרי ששכח בלילה.
ג. חיוב המצווה הוא פחות מהרגיל - לדוגמא סוכה בשמע"צ.

היכן מצינו מצווה שבדרך כלל מברכים עליה, וחיובה ברור לכו"ע, והוא בתקפו הרגיל, ואעפ"כ אומרים לאדם שיקיים אותה בלי ברכה?
(מכיר אוקימתא אחת. אולי יש עוד?)

א) אם גופו אינו נקי או שהוא במקום שאינו נקי [אלא דלומר דחיובו ברור בזה הרי זה תלוי בנידוןש בביאור הלכה סי' תקפ"ח ס"ב אם מותר לקיים מצוה כך או לא].
ב) לפי הרמ"א יו"ד סי' י"ט ס"ו אם מברך על דעת לשחוט חיה אחת והביאו לו אח"כ יותר מאותו המין אינו מברך על הנוסף. וכיו"ב לכל השיטות כשהביאו לפניו הרבה ובירך ואח"כ הביאו לו עוד כל זמן שלא גמר הראשונות אינו חוזר ומברך, (וכיו"ב בשאר מצוות כמו מזוזה) וכמואר שם סעיף ז' אך גם זה לא מוסכם עי' בש"ך וט"ז שם.

גזל חטים ועשה מהם עיסה וקנאה בשינוי, כשמפריש חלה לא יברך, דאי"ז אלא מנאץ, אע"פ שמחויב להפריש. [ב"ק צד. וברא"ש שם]

תשובותיכם נאות, אך מצאתי אוקימתא שלא מדובר בה על מצוה שיש בה עברה, ולא על מצוה שנפטרת בברכה שבירך לפני כן (דאלת"ה - אפשר למצוא הרבה כאלו), ולא על גברא דלא חזי לברוכי (דאלת"ה - כל אילם מקיים מצוות רבות בלא ברכה, ומי שאינו נקי וכיו"ב - פומיה הוא דכייב ליה).

היכן מצינו בתרגום ביטוי כפול זהה (רצוף) למרות שבפס' המילים שונות?

יאיר כתב:היכן מצינו בתרגום ביטוי כפול זהה (רצוף) למרות שבפס' המילים שונות?

מסתמא יש רבים כאלו.
לדוגמא: אם מקבל יקבל קדמי קבלא אקבל קבילתיה (תרגום של: אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו).