פורום אוצר החכמה

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:באמריקא גרים כמה מנכדיו של הח"ח, ואחד מהם (איני זוכר את שמו) עבר דירה במאנסי ומכר את ביתו הישן לחסיד אחד. כאשר יצא הציע את מזוזותיו עבור הדייר החדש, כמבואר בהל' מזוזה. הלה סירב לקבלם באומרו שאיננו רוצה מזוזות של מתנגדים משום שרוצה דוקא בכתב אריז"ל. כאשר הוריד הרב זאקס את המזוזות, אמר לו שאלו היו המזוזות של הח"ח, אבל כדי לקיים את ההלכה היה מוכן להשאירם אותם עבור הדייר החדש.

זקן ששכח כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:באמריקא גרים כמה מנכדיו של הח"ח, ואחד מהם (איני זוכר את שמו) עבר דירה במאנסי ומכר את ביתו הישן לחסיד אחד. כאשר יצא הציע את מזוזותיו עבור הדייר החדש, כמבואר בהל' מזוזה. הלה סירב לקבלם באומרו שאיננו רוצה מזוזות של מתנגדים משום שרוצה דוקא בכתב אריז"ל. כאשר הוריד הרב זאקס את המזוזות, אמר לו שאלו היו המזוזות של הח"ח, אבל כדי לקיים את ההלכה היה מוכן להשאירם אותם עבור הדייר החדש.

?!
זה נראה לך מוסמך שמזוזותיו של החפץ חיים הגיעו לאמריקה? מתי וכיצד?

פרי יהושע כתב:

רשמי רשותא כתב:מתאמרה משמי' דהרב מסאטמאר זצ"ל שאמר הטעם למה ממבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין, הלא אין עניות במקום עשירות ובודאי היו יכולים לעשות פתילות חדשות, ורק הטעם שעשו מהם פתילות שאם היו משתיירים בגדי כהונה היה כל כהן לובש בגדים קרועים ישן נושן מירושתו של אהרן הכהן

והלא יותר פשוט להפך, שמראה שאין בזה עניין לשמור אלא כיון ואתעבדה ביה מצוה נעביד בה מצווה אחריתי [וי"ל עוד ע"ד הדרוש למה דווקא היה מתאים בלאות אלו לפתילות כיד ה' הטובה ואכמ"ל].

עושה חדשות כתב:

מעילו הבלה.png

היא שיחתי כתב:התפרסם לאחרונה בעיתונות על גניבתו של הסטנדער של הגריש"א זצוק"ל
אני מאמין שאם הוא היה אדמו"ר אזי בוודאי היה ערך רוחני לסטנדער צא ולמד מבית המדרש של חסידי בעלזא בירושלים שם הסטנדער מונח בתיבת זכוכית (תקנוני אם טועה אני)
בחסידות יש משמעות רבה לחפצים שהתקדשו על ידי קדושי עליון

האם יש זכר לדבר בתקופות הטרום חסידיות ואצל מתנגדים אף לאחר מכן?
יש לזה מקור?
האם הטעם הוא העלאת הניצוצות מהחפץ?

(ויש להעיר מהשטריימל של בעל הלשם, וצ"ע אם החשיבו הגריש"א או רק הסטייפלער ומן הסתם נתן מתנה דבר שהחשיבו)

לבנון כתב:

זקן ששכח כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:באמריקא גרים כמה מנכדיו של הח"ח, ואחד מהם (איני זוכר את שמו) עבר דירה במאנסי ומכר את ביתו הישן לחסיד אחד. כאשר יצא הציע את מזוזותיו עבור הדייר החדש, כמבואר בהל' מזוזה. הלה סירב לקבלם באומרו שאיננו רוצה מזוזות של מתנגדים משום שרוצה דוקא בכתב אריז"ל. כאשר הוריד הרב זאקס את המזוזות, אמר לו שאלו היו המזוזות של הח"ח, אבל כדי לקיים את ההלכה היה מוכן להשאירם אותם עבור הדייר החדש.

?!
זה נראה לך מוסמך שמזוזותיו של החפץ חיים הגיעו לאמריקה? מתי וכיצד?

תיאורטית זה יכול להיות, שהגרמ"מ זאקס, הביאם אתו בבואו לארה"ב. אבל למעשה זה נראה לי מופרך, כי מדוע בני ביתו של הח"ח לקחו אתם את המזוזות בצאתם מהבית. אפילו שלא היה דעתם לשוב לבית, (כי היה בדעתם להגר לארה"ב), אבל כל עוד שלא מסרו או מכרו את הבית לגוי, איזה היתר יש לקחת את המזוזות?
כנראה שאותו נכד, שלא רצו לשלם לו על המזוזות, החליט להוציא את אותו אחד עם טעם רע, ושקר לו כאילו הוא הפסיד את המזווזת של הח"ח.

זנב לאריות כתב:

היא שיחתי כתב:התפרסם לאחרונה בעיתונות על גניבתו של הסטנדער של הגריש"א זצוק"ל
אני מאמין שאם הוא היה אדמו"ר אזי בוודאי היה ערך רוחני לסטנדער צא ולמד מבית המדרש של חסידי בעלזא בירושלים שם הסטנדער מונח בתיבת זכוכית (תקנוני אם טועה אני)
בחסידות יש משמעות רבה לחפצים שהתקדשו על ידי קדושי עליון

האם יש זכר לדבר בתקופות הטרום חסידיות ואצל מתנגדים אף לאחר מכן?
יש לזה מקור?
האם הטעם הוא העלאת הניצוצות מהחפץ?

(ויש להעיר מהשטריימל של בעל הלשם, וצ"ע אם החשיבו הגריש"א או רק הסטייפלער ומן הסתם נתן מתנה דבר שהחשיבו)

כמה הערות קצרות:
א. גם בביהמ"ד, פחד יצחק" בהר-נוף ירושלים יש במזרח את כסאו של הגר"י הוטנר זצוק"ל כך שאין זה רק ענין של חסידים [או שגם הבימ"ד הנ"ל אינו בדיוק ליטאי. . ]
ב. יש בספר "ויאמר הנני" וב"אגן הסהר" סיפור על הגר"א גניחובסקי זצוק"ל שביקש את כיפתו של מרן הגריש"א זצוקללה"ה בשביל טיפול בבחור עיי"ש אבל יתכן ששם זה ענין פסיכולוגי ולא סגולי.

מתעניין כתב:קטע נוסף בחתם סופר על פרשת תולדות

בגדי צדיקים.jpg

היא שיחתי כתב:יש את הבגדים של אדם הראשון שלבשום נמרוד עשיו ויעקב
. . אך בכל אחד ואחד יש לדון
בבגדי אדה"ר הוא מחמת ריח גן עדן שדבק בו . .

מיכאל1 כתב:ובישיבת פונביז' כשהחליפו את הריצוף שמרו את הבלטות שעליהם עמדו ראשי הישיבה בעבר. אינני יודע למה זה סגולה, אך כנראה למניעת מחלוקת זה לא עובד...

איש_ספר כתב:ישנה חוברת של רמ"ש כשר החסידות במשנת ראשונים (הייתי משוכנע שהיא באוצר) שם נאספו כו"כ מקורות

חיימשה כתב:

איש_ספר כתב:ישנה חוברת של רמ"ש כשר החסידות במשנת ראשונים (הייתי משוכנע שהיא באוצר) שם נאספו כו"כ מקורות

יש ברשותי חוברת כזו משנת תשמ"ט. אם לזו כוונתך אני מכיר את המחבר, ואינו רממ" כ

איש_ספר כתב:

חיימשה כתב:

איש_ספר כתב:ישנה חוברת של רמ"ש כשר החסידות במשנת ראשונים (הייתי משוכנע שהיא באוצר) שם נאספו כו"כ מקורות

יש ברשותי חוברת כזו משנת תשמ"ט. אם לזו כוונתך אני מכיר את המחבר, ואינו רממ" כ

היא מצויה כבר באוצר כולל שם מחברה.

בית שביעי כתב:כולם מכבדים מעריכים ומקדישים את חפצי קודש ואין איש שם על לב ואין איש מביא מקורות על התופעה העבודה זריות שיש בזה באופן הכי מושחת!

כמה מחלוקת אחים כבר הביא את זה? כמה גניבות ומדות מושחתות סובבים את החפצי קודש אלו?

הגיע הזמן להתפכח ולחלק באופן הכי גדול את החילוק בין הכמיהה לדבק בצדיקים ובקדושה ע"י התקרבותינו אליהם וכפועל יוצא גם אל חפציהם וכל מה ששייך להם, אבל מזה עד להאדיקות המטופשת לכל בר נש שרוצה רק בגאוותו ובתאוותו ובכל זאת לתלות באילן גדול וולהיות נחשב אצל אנשים חשובים ע"י השתייכותם לחפצי צדיק בכוונה תחילה להמשיך בפריקת עול האמת ועול מדות תרומיות של הצדיק ועול ההתמדה של הצדיק וכו'

רבותי התפכחו!

כולם מכבדים מעריכים ומקדישים את אמירת הקדיש ואין איש שם על לב ואין איש מביא מקורות על התופעה העבודה זריות שיש בזה באופן הכי מושחת!

כמה מחלוקת אחים כבר הביא את זה? כמה מריבות בבית הכנסת ומדות מושחתות סובבים את אמירות הקדישים האלו?

הגיע הזמן להתפכח ולהפסיק לגמרי לומר קדישים בשנות האבלות! שהרי זהו דבר שלא הוזכר כלל בגמרא!

רבותי התפכחו!

עושה חדשות כתב:
בעדה פלונית מקובל שלבישת בגדים שלבש צדיק, יש בה סגולה גדולה לירא"ש ועשירות וכל מילי דמיטב. לפיכך אם יש ביד מי איזה בגד שלבש צדיק כל שהוא, הרי הוא נישום במחיר רב, הכל לפי הענין


בס"ד
מסגנון הכתיבה משמע זלזול, ואי אפשר שלא להתייחס לדברים.
לענין זה יש הרבה מקורות, ולדוגמא ראה מעשה דאלישע ומטהו שהתקדש ע"י התורה שלמד והיה מסוגל להחיות מתים אך נגע בכלב ואיבד את קדושתו.
וזו הסיבה שעורכים חנוכת הבית, על מנת לחנוך את הבית ולהספיג את הקירות בד"ת.
וכיום נערכו מחקרים על צמחים וכדו', והוכיחו שהמילים משפיעות על הסביבה.
וממילא פשיטא שבגדי הצדיק יש בהם קדושה ומסוגלים לישועה ע"י התורה שספגו, ויש בזה גם מעשיות רבים כגון מהרי"ל ששלח את כיפתו להניחה ע"ג חולה והבריא.[

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אם יש למישהו חילוק ומקור לזה, אהי' לו אסיר תודה.

רבי שמעון ברבי לא מצאו פתח לנדרו, עד שבא אחד מזקני הגליל, ואית דאמרין רבי שמעון בן אלעזר הוה - והוה נסיב לי' מן הכא ומקים לי' הכא, נסב לי' מן הכא ומקים לי' הכא, עד דאקימיה גו שימשא מפלי מאנוי. אמרון לי': אילו הויתה ידע דהדין סבא עבד לך הכין, נדר הויתה? אמר לון: לא, ושרון לי'. ולי' אמרין: הדא מנא לך? אמר לון: משרת ר"מ הייתי בברחו שנים, ויש אומרים - מקלו של ר"מ היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בקשתי מקור והביאו שטיות. מחקרים לא מראים כלום, כמו מחקרים על עבו"ז. עבו"ז נשאר עבו"ז גם אם היא עובדת. השמש מקרינה חיים ודברים יפים בעולם, והכובד לה היא עבו"ז.

הירושלמי היא אגדה ואין למדין מן האגדות.

מהו הביאור ההלכתי בזה?

מקדש מלך כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בקשתי מקור והביאו שטיות. מחקרים לא מראים כלום, כמו מחקרים על עבו"ז. עבו"ז נשאר עבו"ז גם אם היא עובדת. השמש מקרינה חיים ודברים יפים בעולם, והכובד לה היא עבו"ז.

הירושלמי היא אגדה ואין למדין מן האגדות.

מהו הביאור ההלכתי בזה?

אתה מודה שיש חפצים שיש להם קדושה מהדין (כמו מצוות או סת"ם. וכן הצדיקים עצמם שמצווה לאהוב אותם ולירא מהם ולכבדם כציווי התורה המפורשים בחז"ל), אלא שלדבריך כל מה שלא מה'דין' הוא עבודה זרה. ונמצא שיש עבודה זרה שנצטוינו בה, ויש שלא נצטוינו והיא אסורה. וכל זה הבל הבלים שאסור לאומרו, וכמובן לכל.

אלא שתתרץ שבכל הדברים שמצווים מן הדין הכוונה בהם רק לקיום מצוות הבורא ולרצונו ולכבודו ולעבודתו. אבל הוא הדין בדברים שהם רק לפנים משורת הדין (חלק מכבוד הצדיקים), ודאי למי שסבור כן.

ובכלל נעשה כאן סלט בין מושגים. מותר לכבד מלך, ואפילו גוי זקן מותר לכבד, ומותר לכבד עוד דברים זולת ה'. והרמב"ם מדבר אודות כבוד של אלהות - ולא כבוד גרידא. וכמו כן מותר לחשוב על חפץ שיש בו קדושה, גם אם זה טעות.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:

מקדש מלך כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בקשתי מקור והביאו שטיות. מחקרים לא מראים כלום, כמו מחקרים על עבו"ז. עבו"ז נשאר עבו"ז גם אם היא עובדת. השמש מקרינה חיים ודברים יפים בעולם, והכובד לה היא עבו"ז.

הירושלמי היא אגדה ואין למדין מן האגדות.

מהו הביאור ההלכתי בזה?

אתה מודה שיש חפצים שיש להם קדושה מהדין (כמו מצוות או סת"ם. וכן הצדיקים עצמם שמצווה לאהוב אותם ולירא מהם ולכבדם כציווי התורה המפורשים בחז"ל), אלא שלדבריך כל מה שלא מה'דין' הוא עבודה זרה. ונמצא שיש עבודה זרה שנצטוינו בה, ויש שלא נצטוינו והיא אסורה. וכל זה הבל הבלים שאסור לאומרו, וכמובן לכל.

אלא שתתרץ שבכל הדברים שמצווים מן הדין הכוונה בהם רק לקיום מצוות הבורא ולרצונו ולכבודו ולעבודתו. אבל הוא הדין בדברים שהם רק לפנים משורת הדין (חלק מכבוד הצדיקים), ודאי למי שסבור כן.

ובכלל נעשה כאן סלט בין מושגים. מותר לכבד מלך, ואפילו גוי זקן מותר לכבד, ומותר לכבד עוד דברים זולת ה'. והרמב"ם מדבר אודות כבוד של אלהות - ולא כבוד גרידא. וכמו כן מותר לחשוב על חפץ שיש בו קדושה, גם אם זה טעות.

אתה קורא למצות שעיר לעזאזל וכדו' 'הבלים'? אומות העולם מונין את ישראל בזה, אבל אתה מדבר כאילו אתה לא מהם.

כאשר הקב"ה ייחס קדושה לחפץ מסויים, כל מה שנכנס בתוך דבריו והתייחסותו, הרי הוא עבודת ה'. כאשר הוא לא ייחס שום קדושה, למשל להטלית של צדיק פלוני או אלמוני, הרי יש בזה הסכנה של דור אנוש. אם לא, אשמח למצוא מקור לזה והגדרה בחילוק הדברים, מתי נכלל בעבו"ז דדור אנוש, ומתי מקרי 'לפנים משורת הדין'.

כאשר כיבדו אנשי דור אנוש את השמש, עשו כן משום שחשבו שיש בזה משום כבוד ה' לכבד את עבדיו, ואפ"ה נאסר. ולא משום 'כבוד של 'אלהות'. לאחמ"כ גלשו לכבוד של אלהות, אבל כבר מקודם לכן עברו על 'טעות גדולה'.

דרומי כתב:התפלה על קברי צדיקים היא פחות 'חלקה' מבחינה הלכתית, ואעפ"כ כבר נתקבל הדבר להיתר ולמצוה בכל תפוצות ישראל (בעיקר בהשפעת הקבלה)..

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מה עשו דור אנוש? מה ההבדל בין שני העניינים? לא שתסביר ענין אחד ותשאיר את השני, רק שתסביר את שניהם. מה זה 'ייחוס אלקות'? איך ייחסו אלקות להשמש בשעה שהודו שהקב"ה הוא העושה ומנהיג הכל?

ו'גדולי ישראל' שאתה מדבר עליהם, אני לא מכיר כ"כ. הרמב"ם כותב ש'חכמים גדולים' נבערו מדעת בזה, לכן זה לא חוצפה להגיד שה'גדולי ישראל' שלך טעו כמו"כ. וגם שרוב גדולי ישראל שאני למדתי דבריהם לא התעסקו בדברים כאלו. הרב שך היה מעונין בהחולצות של האבן האזל? החפץ חיים השתמש בסכינו של ר' נחומ'קה מהאראדנא לחתוך את החלה בשבת? ר' חיים עוזר? איך תגיד שכל גדולי ישראל עשו כן? ואם אכן זהו רק אצל החסידים, אז סביר להניח שזה היה חלק מהמחלוקת. והאם אין מהרמב"ם ראיה לצד אחד?