פורום אוצר החכמה

אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

היא שיחתי כתב:אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

על השש"כ הסטייפלער בחיי עולם ח"ב פ"ח כתב חריף.

ראו בסי' סז תוקף אותו על פסקו שיש לברך הגומל למי שטס במטוס וכותב "והבלים כאילו אף אם תינוק יאמרם לטיפש יחשב"

לגבי 'אורחות שבת' - זה ממש שלא ממין העניין, המחברים הם תלמידי הגר"ש אוירבך שליט"א, תלמיד הגריש"א והגרשז"א, וכתבו את הספר על פי שיטתם, והם נותנים לדעתם את משפט הבכורה, על פני שאר הפוסקים (כמעט כמו שהשש"כ נותן להגרשז"א), ואין בזה שום זלזול ח"ו בגדולים אחרים.

היא שיחתי כתב:אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

יש לי הכל אבל מפחד אני מאוצר החכמה שכמד' לא רואה בעיין יפה להביא את דברי הסטייפלער והגרד"ל כנגד השש"כ

היא שיחתי כתב:

שבטיישראל כתב:כוונתי לא היה על הגר"ש גלבר או על שום אדם מסויים כי אם על ההשקפה הכללית של בני א"י (ובמיוחד אצל הבני תורה לעדת הליטאים) הנוטים לזלזל ברבנים ממוצא אמריקני, ותו לא מידי

האם לדעתך זלזלו גם בר' אהרון קוטלר? או שפשוט המציאות הותירה את הגדולים באר"י
צא ולמד מגדולי ארה"ב שמכופפים עצמם לגדולי אר"י

תושבה זו גופא חלק מזלזול הנ"ל.
גדולי ארה"ב כפפו עצמם לגדולי א"י רק בשנים האחרונים כשלא היה שם זקנים כמו בא"י. בזמן הגרמ"פ לא היה כך.

היא שיחתי כתב:אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

לאחרונה הועלה כל הקונטרס -שיש לציין נכתב בלשון מכובדת יחסית לשוטים דהיום- בפורום סו"ס ומשם תנבור ותקחנו.

צh33 כתב:

היא שיחתי כתב:אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

לאחרונה הועלה כל הקונטרס -שיש לציין נכתב בלשון מכובדת יחסית לשוטים דהיום- בפורום סו"ס ומשם תנבור ותקחנו.

הקונטרס נכתב בצורה לא כ"כ מכבדת הכותב היה יכול לכתוב בצורה קצת פחות חריפה ולנסות ללמד זכות
מכתב הסטייפלער כתוב בחריפות נוראה, הוא מאשים את הכותב בסילוף ושיבוש ביודעים- לי הקטן קשה להבין היאך אפשר לחשוד בכך את בעל השש"כ

גילוי כתב:

היא שיחתי כתב:אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

יש לי הכל אבל מפחד אני מאוצר החכמה שכמד' לא רואה בעיין יפה להביא את דברי הסטייפלער והגרד"ל כנגד השש"כ

אנו מונעים כאן מכתיבה שאינה ראויה אבל דברי בקורת כדרך ת"ח או דברים שנכתבו ע"י ת"ח וגדולים, אפשר להביאם, כך שגם אם מתחתי ביקורת זו היתה תחושה אישית שלי ולא פנייה כמנהל להמנע, אבל בכלל עיקר כוונתי היתה שעלינו להמנע מלהסחף אחר הויכוח או הדברים הנאמרים, ולהקל ראש בת"ח וק"ו בגדולי עולם, ולא לומר שאין מקום להביא את הדברים. גם יתכן שנזעקתי יתר על המידה, אבל כדאי גם בויכוח הזה על השש"כ להקפיד בכבודם וגדולתם של כל הת"ח המשתתפים בו. עם זאת אין שום מניעה לענ"ד להביא את הדברים ולדון בטענות לגופן.

אין ספק שלשון קשה לא שיכת לדורנו אבל עוסקים בטפל ולא בעיקר עצם הדיונים בספר מה שכתב. הרב עובדיה מביא את המענה לאגרות וכותב עליו הוא צודק אבל לא צריך לכתוב בסגנון כזה

אוצר החכמה כתב:

אוצר החכמה כתב:ההקדמה באמת מדברת בהתקפה אישית ובלשון לא ראויה. אבל מעניין שבתוך הספר עצמו בדרך כלל (לפחות בכמה מקומות שראיתי) כותב בלשון סבירה אם כי חריפה, ודן בדברים לעניינם, ומבחינה זאת הספר מעורר טענות ודיונים ראויים בעצם כדרכה של תורה.

הגם הלום ראיתי אחרי רואי, שגם בתוך הספר יש ויש, שבאמת בחלק מהמקומות מדבר רק בלשון חריפה אבל במקומות אחרים מדבר ממש בחוצפה וזלזול.

זו הסיבה שאין את הספר באוצר ?

אין לי מושג, אני בכלל לא מעורב בהכנסת הספרים או הוצאתם, וכל מה שכתבתי כאן כתבתי באופן אישי ובלי קשר לאוצר החכמה.

שומר כתב:אין ספק שלשון קשה לא שיכת לדורנו אבל עוסקים בטפל ולא בעיקר עצם הדיונים בספר מה שכתב. הרב עובדיה מביא את המענה לאגרות וכותב עליו הוא צודק אבל לא צריך לכתוב בסגנון כזה

עם העיקרון שצריך לדון בדבריו גם אני מסכים וכתבתי למעלה , אבל אני לא יודע מה התכוון הרב עובדיה שהבאת דבריו, כנראה שמדובר בעניין מסויים, כי באופן כללי, בהרבה מקרים ברור לקורא שצודק הגרמ"פ, ולפעמים יש לו טענות טובות וכדרך כל המחלוקות יש ליישב את דברי הגרמ"פ ויהיו כאלה שיגידו שהוא צודק וכולי.

זכור לי בשות יחוה דעת כמה פעמים בכמה ענינים כתב את הנ"ל

להלן קובץ שבו מרוכזים דברי רבי עובדיה יוסף שליט"א בנוגע לספר "מענה לאגרות".
כפי שניתן לראות בפנים, לפעמים הוא מקבל את דבריו, אך מבקר את סגנון כתיבתו, ולפעמים הוא דוחה את דבריו.

אוצר החכמה כתב:

גילוי כתב:

היא שיחתי כתב:אגב מה שהוזכר כאן
יש למישהו את מכתב הגרד"ל כנגד השש"כ?
האם היו עוד מכתבים בעניין? הסטייפלער כתב משהו או יצא משמו?

יש לי הכל אבל מפחד אני מאוצר החכמה שכמד' לא רואה בעיין יפה להביא את דברי הסטייפלער והגרד"ל כנגד השש"כ

אנו מונעים כאן מכתיבה שאינה ראויה אבל דברי בקורת כדרך ת"ח או דברים שנכתבו ע"י ת"ח וגדולים, אפשר להביאם, כך שגם אם מתחתי ביקורת זו היתה תחושה אישית שלי ולא פנייה כמנהל להמנע, אבל בכלל עיקר כוונתי היתה שעלינו להמנע מלהסחף אחר הויכוח או הדברים הנאמרים, ולהקל ראש בת"ח וק"ו בגדולי עולם, ולא לומר שאין מקום להביא את הדברים. גם יתכן שנזעקתי יתר על המידה, אבל כדאי גם בויכוח הזה על השש"כ להקפיד בכבודם וגדולתם של כל הת"ח המשתתפים בו. עם זאת אין שום מניעה לענ"ד להביא את הדברים ולדון בטענות לגופן.

הרב גילוי גל עינינו

בירור דברים
מהראוי היה לפתוח אשכול חדש בשם הפולומוס על ספר השש"כ אבל ירא אני מבעל אוצר החכמה ואיש ספר -שדברים פחות נוראים...

פתחתי כעת אשכול חדש בתקווה שידי זרים לא ישלטו בו.

מרן הגר"ע זצוק"ל בזמנו אסר להכניס את הספר לישיבת בנו "חזון עובדיה" [אף שאני חושב שהזלזול של המענה לאגרות כלפי גדול הדור הגר"מ פיינשטין ממש נורא, הוא מתגמד לעומת חלק מהאברכים היום שכותבים נגד גדולי התורה].

מותיב ומפרק כתב:גופן של דברים כך היו..
בשעתו רצו לעשות מחאה אדירה לכבודו של מרן הגר"מ זצוק"ל, אך כשהגיעו הדברים לאזני ידיד נפשו חכימא דיהודאי ר"י קמנצקי מנע הדבר בעדם, באמרו "איר מאכט עם פאר א מאן דאמר"!!
אין ספק שאם אכן היו עושים פולמוס מזה, לא היו נחשבים כל אלה שיודעים על המענה לאגרות לידענים!!

כיו"ב מצינו להרב אפרים גרינבלט ז"ל (מח"ס רבבות אפרים) שאמר לרבו הרב משה פיינשטיין ז"ל שרוצה לכתוב ולענות לו, ולא הסכים מהטעם הנ"ל.

אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פח

אם מותר לחלוק על דברי רבותינו ברבים, אפילו במקומם בע"ה י"א ניסן תשל"ז לגדול אחד.

בדבר שיש לך איזה חשש לקבוע מקומך בבני ברק מצד שבתוך דברי תורה איכא פעמים שאתה אומר שלא כדברי החזון איש זצ"ל, לא מובן שום חשש בזה ואדרבה זהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד"ת ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת החזון איש זצ"ל שלא ימצאו ת"ח שיפלגו עליו ולא שייך שיקפיד ע"ז דאדרבה האמת והשלום אהבו כדאיתא ביבמות י"ד ע"ב על פלוגתא דב"ש וב"ה, וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו, אבל ודאי צריך להזכיר בדרך ארץ, ור' יהושע (חגיגה כ"ח ע"ב) שהושחרו שיניו מפני תעניותיו לא היה משום שהקשה על דברי ב"ש אלא מפני שאמר בבטול בושני מדבריכם ב"ש אבל בלשון דרך ארץ ודאי שליכא שום קפידא לא על מה שמקשין על דברי החכם ואף לא על מי שחולקין עליו, ואדרבה מפורש בב"ב סוף דף ק"ל שאמר רבא לתלמידיו ר"פ ור"ה בדר"י דאם יהיו להם קושיות על פסקא שלו אסור להו לדון כדבריו דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה"ה באיסורים, ורק אמר שלא יקרעו פסקא שלו לבטל דבריו דאי הואי בחיים דלמא אמינא לכו טעמא ופי' רשב"ם ושמא גם אתם תמצאו תירוץ לקושיתכם, אבל כל זמן שלא מוצאין תירוץ אסור להם להורות כרבא אף שהיה רבם, וא"כ כ"ש וכ"ש שאין לחוש מלהקשות ומלחלוק על גדולי דורותינו אף הגדולים ביותר אבל באופן דרך ארץ, שלכן ליכא שום חשש ושום קפידא להשאר בבני ברק ולומר שיעורים ואדרבה יהיה מליץ יושר בעדך על שאתה מעיין בספריו. והנני מוקירך, משה פיינשטיין.


אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יא

בדבר תשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אה"ע בעה"י כ"ב סיון תשכ"ב. מע"כ ידידי הנכבד מאד הרה"ג מוהר"ר משה חיים אפרים בלאך שליט"א.

הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אה"ע יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל. וניכר ממכתב כתר"ה שהיה סבור שיהיה לי קפידא על דברי התוכחה שלו, ואני אדרבה אני נרגש מזה שאני רואה שנמצאים אנשים בעלי רוח שאינם יראים ולא מתביישים מלומר תוכחה. אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום ח"ו איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כתר"ה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות השי"ת בתוה"ק לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים ח"ו האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ב"ה שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה. ועתה נדבר מעצם ההלכה למאור תוה"ק...
והנה יראה כתר"ה שכל דברי צודקים ונכונים ומיושבים ע"פ התורה וכלפי שמיא וטהרת וקדושת ישראל וכל הרעש שהרעיש כתר"ה נסתלק. אך עכ"ז אני אומר לו יישר כח על מכתבו כיון שהיתה כוונתו לשם שמים. ידידו, משה פיינשטיין

לחלוק על גדול אינו ענין לכאן, הבעי' היא החרפות וגידופים, ופשוט.

אגרת תוכחה מגולה של ר"ג פלדר בעל יסודי ישורון, למחבר מענה לאגרות, מתוך חיבורו פרי ישורון על תניא רבתי שעתיד לעלות לאוצר בגי' הבאה.

למאי_נמ? כתב:מדוע הספר הנ"ל מזעזע יותר מהמלחמות שעשו כנגד השש"כ?

ראוי שכבודו ידע על מי ועל מה הוא מדבר!! האם אינך מבין הבדל בין ספר שנכתב נגד מרן פוסק הדור הגרמ"פ זצ"ל לבין מלחמה שנעשתה כנגד כותב הספר שש"כ הנלחמים בו לא היו קטנים ממנו, הם היו תלמידי חכמים גדולים מאד, זה שהוא קיבל אישור לדבריו ממרן הגרשז"א אין זה סיבה שלא יחלקו עליו, המחלוקת לא היתה כנגד הגרשז"א אלא כנגד המחבר של השש"כ שעם כל כבודו וכבוד תורתו הנלחמים בו לא היו קטנים ממנו [ושוב אין לי סרגל לבדוק מי גדול ממי, אבל כנראה לא ידוע לך מספיק מי הוא מרן האגרות משה.
המחלוקת מול השש"כ היתה עניינית של בית מדרש שלם שחונך על ידי החזון איש והשש"כ נגד את דעתם ההלכתית ואת דעת מרן החזון איש, וכך היא דרכה של תורה.

גילוי כתב:לא מצינו כמעט אצל רבותינו האחרונים שחלקו כ"כ הרבה ובקלות על כל גדולי הפוסקים, מלבד החזו"א, ומלבד שלא כל מה שמותר לחזו"א מותר לכל פוסק בישראל, החזו"א בדר"כ לא חלק אלא בדברים מוכרחים, והעיקר כתב תמיד בלשון נקיה, והאריך בזה במכתב המודפס בספר שלום יהודה עיי"ש לשונו הזהב
וע"כ ראוי לברר האם האגרו"מ דעת יחידאה בזה.

המעיין היטב בספר ארחות שבת יראה שדעתו של האגרו"מ חשובה בעינהם פחות מהגרשז"א וכד'-האם כך מקובל אצל כל הלומדים? כמד' שאצל מרן הגריש"א פסקיו של האגרו"מ היה קודש קדשים .

דוגמא להשגת מענה לאגרותהאגרו"מ פוסק שתינוק עם חום 37.6 מעלות מותר לחלל עבורו [איסור דאוריתא] וכאן זועק מענה לאגרות זעקה גדולה ומרה ע"פ מה פסק כן האגרו"מ הרי מלבד שאין נראה כן באחרונים, הרי כל בר דעת יודע שחום זה אינו מסוכן כלל אצל תינוקות, האם האגרו"מ שאל איזה רופא לפני שהכריע כן? או שמא רוה"ק מדברת מתוך גרונו?
לכ' צדקו דברי מענה לאגרות, ומהראוי לעיין היטב בסוגיא זו ללמד זכות על רבן של ישראל.

אין לי מה לכתוב עליך חוץ מזה שכנראה רוח שטות נכנסה בך, למדת אגרות משה? ראית אותו חולק בקלות!!! על ראשונים חצוף שכמותך, לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב ולא לחינם אתה מצדיק את ידידך המענה לאגרות.
לומד אני זה שנים רבות בעיון עמוק באגרות משה ואין כמעט ספר שרוחש כבוד לכל דעה של אחד מן הראשונים כמו אגרות משה, אין לי צורך להביא לך דוגמאות, כי ראוי שתעשה כעת תשובת המשקל ותלמד את כל האגרות משה ותראה שטעית

שבטיישראל כתב:כוונתי לא היה על הגר"ש גלבר או על שום אדם מסויים כי אם על ההשקפה הכללית של בני א"י (ובמיוחד אצל הבני תורה לעדת הליטאים) הנוטים לזלזל ברבנים ממוצא אמריקני, ותו לא מידי

את העיקר לא כתבת שהמד חום והסרגל מי גדול ומי לא זה לא אורחות שבת ותו לא. העיקר שמרן הגרשז"א ומרן הגריש"א וכל גדולי הדור נכנעו לפני מרן האגרות משה הכנעה שאין כמוה, ומה צריך לראיות פוק חזי ולמד בספר אגרות משה!!! ותראה שם בכל תשובה מה שאמר על ר' משה ועל אחיו הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל 'עמוק עמוק בתוך רוסיה יושבים שני אחים וכותבין תשובות כמו גדולי הדורות לפני מאה שנה' ומשפט זה נאמר לפני מאה שנה.

שמעתי ממקןר מוסמך שפעם הציעו שידוך לאחד עבור בתו עם נכדו של בעל ה'מענה לאגרות', והיה לבן נוקפו אולי לא כדאי ליכנס לשידוך כזה כיון שיתכן וקפידותיו של הגר''מ פיינשטיין חעוררו שטנה ח''ו. החליט שיפנה לבנו של הגר''מ, הג''ר דוד, ויעשה ככל אשר יצוה. כשגמר להציע שאלתו, מיד אמר לו ר' דוד שאין לו ממה לדאוג, הרי מכיון שיש לבעל המעלא''ג נכד, זה סימן שאין בכלל קפידא עליו.

עשוי לנחת כתב:עברתי מלמעלה על הספר, באמת צורם ומזעזע מאוד איך שתוקף ביומרנות את מרן האג"מ
בהקדמה מציין דוגמאות רבות ללשונות האג"מ שבהן הוא תוקף את גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים.
הוא מעתיק למשל [יש עוד, אבל זו חריפה במיוחד]
כשראיתי את זה לא האמנתי ופתחתי אג"מ, ואכן כך כתוב שם.
אין לי חלילה צל של ספק באג"מ, ושלא יבינו לא נכון, אך תורה היא וללמוד אני צריך, איך כתב האג"מ לשון כזו על קדוש ה' הב"ח?

אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו', ידיעה חשובה זו חסרה לכל הדנים כאן, מרן האגרות משה לא עלעל קצת בנושא וכתב את דבריו כמו הכותבים כאן שמעלעלים כעת קצת בספר אגרות משה ולהבדיל בספר מענה לאגרות ומנסים להחליט מי צודק, מרן האגרות משה למד כל סוגיא בעמקות ובריתחא עצומה, ובראש של תורה של אדם - מלאך שלא קרא עיתון מימיו וכל כולו רק תורה וקדושה, כשלומדים כך מותר לומר דברים אחרים ממה שמותר למי שקצת מנייעס בסוגיא להגיד, ראה מה שכתב הגאון ר' אפרים ברודיאנסקי זצ"ל בקובץ המצו"ב על לשונות שנאמרים על ידי ריתחא דאורייתא.

שלמה בן חיים כתב:

גילוי כתב:לא מצינו כמעט אצל רבותינו האחרונים שחלקו כ"כ הרבה ובקלות על כל גדולי הפוסקים, מלבד החזו"א, ומלבד שלא כל מה שמותר לחזו"א מותר לכל פוסק בישראל, החזו"א בדר"כ לא חלק אלא בדברים מוכרחים, והעיקר כתב תמיד בלשון נקיה, והאריך בזה במכתב המודפס בספר שלום יהודה עיי"ש לשונו הזהב
וע"כ ראוי לברר האם האגרו"מ דעת יחידאה בזה.

המעיין היטב בספר ארחות שבת יראה שדעתו של האגרו"מ חשובה בעינהם פחות מהגרשז"א וכד'-האם כך מקובל אצל כל הלומדים? כמד' שאצל מרן הגריש"א פסקיו של האגרו"מ היה קודש קדשים .

דוגמא להשגת מענה לאגרותהאגרו"מ פוסק שתינוק עם חום 37.6 מעלות מותר לחלל עבורו [איסור דאוריתא] וכאן זועק מענה לאגרות זעקה גדולה ומרה ע"פ מה פסק כן האגרו"מ הרי מלבד שאין נראה כן באחרונים, הרי כל בר דעת יודע שחום זה אינו מסוכן כלל אצל תינוקות, האם האגרו"מ שאל איזה רופא לפני שהכריע כן? או שמא רוה"ק מדברת מתוך גרונו?
לכ' צדקו דברי מענה לאגרות, ומהראוי לעיין היטב בסוגיא זו ללמד זכות על רבן של ישראל.

אין לי מה לכתוב עליך חוץ מזה שכנראה רוח שטות נכנסה בך, למדת אגרות משה? ראית אותו חולק בקלות!!! על ראשונים חצוף שכמותך, לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב ולא לחינם אתה מצדיק את ידידך המענה לאגרות.
לומד אני זה שנים רבות בעיון עמוק באגרות משה ואין כמעט ספר שרוחש כבוד לכל דעה של אחד מן הראשונים כמו אגרות משה, אין לי צורך להביא לך דוגמאות, כי ראוי שתעשה כעת תשובת המשקל ותלמד את כל האגרות משה ותראה שטעית

אבל מה באמת ההסבר בסברת הגר"מ פיינשטיין?

37.6 זה קצת תמוה לי לפי מנהגו של רופא המשפחה שלנו דס"ל שעל חום כזה לא צריך לעשות כלום. אבל זה סתם חסר חשיבות. השאלה האמיתית כאן היא בסברא עצמה ולצורך כך נגיד שמדובר ב 38.

ומה שאני מתכוון לשאול הוא כך. פעם תינוק שהיה לו 38 מסתמא נכנס כבר לגדר חולה מסוכן כי עלול חומו לעלות ולהסתכן. היום שיש מורידי חום מצד אחד ואנטיביוטיקה, גם ביום חול רופאים ובכלל אנשים לא רואים חום של 38 מעלות אצל תינוק או ילד כמשהו שדחוף לטפל בו כמו פיקוח נפש, אפשר קצת לחכות ואם יעלה עוד קצת יתנו לו אקמול או נורופן ויירד, ואם יש לו דלקת יקבל אנטיביוטיקה ויבריא. והשאלה היא האם היחס הזה של אנשים לרמת הדחיפות משנה את הדין (כעין מש"כ החזו"א גבי ההאפלה) ואינו נחשב כלל מסוכן, או שלא כן הוא וטוען הגרמ"פ, התינוק הזה הרי הוא בעצם מסוכן, מה שאינו מסוכן הוא כי יש לך תרופות, אז ההגדרה היא שהוא מסוכן ואתה צריך לפעול רק להפחית בפעולה בחילול שבת לפי הכללים. אבל הגדרת המסוכן לא התבטלה.

הסיפא של דברי כתר"ה קשור למחלוקת גדולי הפוסקים בדור הקודם למה בזמה"ז יש לחלל שבת על תינוק בן ח'. האם מפני יש מכשור רופאי יותר משוכלל או מפני שהשתנה הטבע

לפי הבנתי זה קצת חלוק. אולי תבאר ביתר פירוט למה זה אותו עניין.

אוצר החכמה כתב:לפי הבנתי זה קצת חלוק. אולי תבאר ביתר פירוט למה זה אותו עניין.

אם נאמר שזה הכל עניין של מכשור (לגבי בן ח'), אז בעצם הוא אינו בר חיות לפי התנאים שהיו בזמן חז"ל, וגם היום הוא לא בר חיות אם היו את אותם תנאים. נפק"מ לבן ח' שנולד במקומות נדחים שבהם אכן אין מכשור כזה שדינו יהיה כנאמר בגמ'.
אם נאמר שנשתנה הטבע אז גם במקום נדח כזה יהיה הדין שיש לחלל עליו שבת.
(ויעויין במה שהאריך בזה הרה"ג נ"מ גוטל במאמריו באסיא על זה ובספרו השתנות הטבעים בהלכה)
ולכאורה גם לגבי חום. אם רק התרופות גורמות לזה שלא תהיה כאן סכנה (נניח לשם הדיון שכך הוא עובדתית) אז בעצם יש בו סכנה, ונפק"מ כשאין תרופות כלל, או לחלל שבת להשיג את התרופות עצמן. אבל אם התרופות הן סימן לזה שנשתנה הטבע וכיום זה כבר מסוכן (או נשתנתה ידיעת הטבע ומתברר שזה אף פעם לא היה מסוכן) אז בכל מקרה לא נחלל שבת

ברור שלא השתנה הטבע מלפני מאה שנה. השינוי הוא שיש לנו פתרון גם אם המצב יהיה קצת יותר גרוע.

פעם הגיע בן תורה אמריקאי לראש ישיבה פלוני מחוגי בריסק, ואותו ראש ישיבה דיבר על חסרונות עולם התורה בארה"ב, ורמז קצת ביקורת על ר' משה
ענה לו אותו אחד, שאכן יש חסרונות, והחסרונות הם בגלל הבוסטונער...
====

לר' משה באמת הייתה תקיפות בלתי מצוייה, פעם ראיתי סוגיא מורכבת, שיש בה 2 מהלכים להסברתה בראשונים (המהלכים מובאים בב"י וכל הפוסקים כשתי הדרכים להבנת הסוגיא), ר' משה שואל שאלות וכותב מהלך שלישי (עם נ"מ לדינא). כלומר, לא שכותב לדינא אחרת מהראשונים אלא שמסביר את הסוגיא אחרת, ומכח זה מכריע הלכות.

עשוי לנחת כתב:עברתי מלמעלה על הספר, באמת צורם ומזעזע מאוד איך שתוקף ביומרנות את מרן האג"מ
בהקדמה מציין דוגמאות רבות ללשונות האג"מ שבהן הוא תוקף את גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים.
הוא מעתיק למשל [יש עוד, אבל זו חריפה במיוחד]

הבל.jpg

כשראיתי את זה לא האמנתי ופתחתי אג"מ, ואכן כך כתוב שם.
אין לי חלילה צל של ספק באג"מ, ושלא יבינו לא נכון, אך תורה היא וללמוד אני צריך, איך כתב האג"מ לשון כזו על קדוש ה' הב"ח?

צריך לשים לב, האג"מ כותב "תמיהני פה קדוש איך יאמר" שזו לשון הערכה, אך כתב גם "דברי הבל" על הדברים לגופם, זו אכן לשון חריפה אבל שמוקפת בכבוד לפה הקדוש דרבינו הב"ח.

===

הרבה מהלשונות שם הם שטויות ממש, הא נזעק מכל 'צריך עיון', 'תימה', 'ודלא', 'כדברי מסתבר יותר מדברי הב"ש', 'וטעם המג"א דחוק'.

באשכול סמוך מצאתי עדות נאמנה של הרב ש. ספראי, ואין בודקין מן המזבח:

ש. ספראי כתב:בהקדמת הספר 'מענה לאגרות'. ספר השגות חריפות נגד הגר"מ פיינשטין זצ"ל בעל ה'אגרות משה', מביא רשימת ציטוטים (נכונה. בדקתי אותה), בהם האגר"מ חולק על ראשונים (!!!).

יש רק להעיר שהרשימה היא לא רשימה של מקומות שחולק דווקא, אלא גם שמכריע בין ראשונים או לשונות שכותב עליהם.

===

סוף דבר חשבתי לעצמי, שו"ת אג"מ הוא חיבור נפלא (גם בלי הפרגון שלי) אבל כל מי שרגיל בו יודע שיד הרבה מה לדון בדבריו, בפרט להביא דברי הרבה אחרונים שהוא לא מביא, או ליישב דברי מי שהוא חולק עליהם. ואם היה למחבר קצת שכל ויר"ש, היה כותב חיבור כהוגן, והיה בו תועלת עצומה למעיינים בספרי אג"מ. אלא שלא היה לו לא מזה ולא מזה. מה לעשות.

עוד מצאתי, לבאר למה לא הוכנס קונטרס זה לאוצר, דדינו כדין ידבר שלום, כאן

אגב, מצאתי קטע אחד שנשמט מידי מח"ס מענה לאגרות, לשון חריפה ו'בלתי מתקבלת' על שני עמודי ההוראה, המהרש"ל והרדב"ז:



אלא...
שלשון חריפה זו אינה של מרן בעל אגרות משה, אלא של השומר הדגול על כבודם של חכמי הדורות, ה"ה מח"ס מענה לאגרות... (בסוף הספר בסימן בעניין משמשת במוך)
ובזה די והותר.

לעומקו של דבר כתב:

עשוי לנחת כתב:עברתי מלמעלה על הספר, באמת צורם ומזעזע מאוד איך שתוקף ביומרנות את מרן האג"מ
בהקדמה מציין דוגמאות רבות ללשונות האג"מ שבהן הוא תוקף את גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים.
הוא מעתיק למשל [יש עוד, אבל זו חריפה במיוחד]

הבל.jpg

כשראיתי את זה לא האמנתי ופתחתי אג"מ, ואכן כך כתוב שם.
אין לי חלילה צל של ספק באג"מ, ושלא יבינו לא נכון, אך תורה היא וללמוד אני צריך, איך כתב האג"מ לשון כזו על קדוש ה' הב"ח?

צריך לשים לב, האג"מ כותב "תמיהני פה קדוש איך יאמר" שזו לשון הערכה, אך כתב גם "דברי הבל" על הדברים לגופם, זו אכן לשון חריפה אבל שמוקפת בכבוד לפה הקדוש דרבינו הב"ח.

===

הרבה מהלשונות שם הם שטויות ממש, הא נזעק מכל 'צריך עיון', 'תימה', 'ודלא', 'כדברי מסתבר יותר מדברי הב"ש', 'וטעם המג"א דחוק'.

שמעתי מנכד של רצ"מ גינזברג זצ"ל ראש אגודת הרבנים, שהגרמ"פ רצה לדעת על מה יצא קצפו של בעל מענה לאגרת. ורצ"מ גינזברג אמר לו מפני שחלק על הב"ח בחריפות שם. הגרמ"פ השיב בתמיהה "וואס הייסט? איך שרייב דאך 'פה קדוש'!". מסתבר שכשהגרמ"פ אמר 'פה קדוש וכו'' הוא לא התכוון סתם למליצה אלא ללשון של הערצה וכבוד על אחד מגדולי האחרונים שכותב דבר שקשה להולמו.

ישבב הסופר כתב:

לעומקו של דבר כתב:צריך לשים לב, האג"מ כותב "תמיהני פה קדוש איך יאמר" שזו לשון הערכה, אך כתב גם "דברי הבל" על הדברים לגופם, זו אכן לשון חריפה אבל שמוקפת בכבוד לפה הקדוש דרבינו הב"ח.

שמעתי מנכד של רצ"מ גינזברג זצ"ל ראש אגודת הרבנים, שהגרמ"פ רצה לדעת על מה יצא קצפו של בעל מענה לאגרת. ורצ"מ גינזברג אמר לו מפני שחלק על הב"ח בחריפות שם. הגרמ"פ השיב בתמיהה "וואס הייסט? איך שרייב דאך 'פה קדוש'!". מסתבר שכשהגרמ"פ אמר 'פה קדוש וכו'' הוא לא התכוון סתם למליצה אלא ללשון של הערצה וכבוד על אחד מגדולי האחרונים שכותב דבר שקשה להולמו.

יש"כ וברוך שכיוונתי